לפני בקשת רשות להתגונן.

1. המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכומים בגין התקנת מערכת סלולארית שביצעה עבור הנתבע.
2. בכתב התביעה נטען, כי ביום 8.11.11 התקשרו הצדדים בהסכם להתקנת מערכת סולארית עוקבת לייצור חשמל על ידי התובעת, תמורתה התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 255,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן התחייב הנתבע לשלם כל אגרה, היטל או הוצאה נוספת הכרוכה בהתקנת המערכת. באותו היום התקשרה התובעת גם עם בנו של הנתבע בהסכם זהה.
3. התובעת טוענת כי ביצעה כל שהוטל עליה על מנת להרכיב את המערכות בחצר ביתו של הנתבע ושל בנו עד לחיבורה לתשתית החשמל והפעלתן המלאה של המערכות ובמהלך יוני 2012 סיימה את עבודתה. עד להגשת התביעה, שילם הנתבע סך של 172,724 ₪ ובנו שילם סך של 137,931 ₪.
4. במהלך חודש ינואר 2013 נגרם ככל הנראה נזק למערכות של הנתבע ושל בנו בשל הרוחות החזקות שהיו, ואף שלא פרעו את חובם לתובעת, פנו הנתבע ובנו אליה וביקשו לתקן את הנזק שנגרם למערכות. התובעת הסכימה לתקן את הנזק בכפוף לתשלום יתרת התמורה, אך הנתבע ובנו סירבו לכך ואף דרשו לבטל את ההסכמים בין הצדדים.
5. התובעת טוענת כי סירובו של הנתבע לשלם את יתרת התמורה מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים ולחילופין התנהגות הנתבע מהווה התעשרות שלא כדין על חשבון התובעת על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן המערכות של הנתבע ושל בנו היו מחוברות לתשתית החשמל והנתבע ובנו זכו לקבל תשלום בגין ייצור החשמל מחברת החשמל בסך של למעלה מ-50,000 ₪ כל אחד.
6. הנתבע טוען כי המשיבה הפרה את התחייבותה על פי ההסכם, שכן לא התקינה את המערכות במועד. כמו כן, לאחר התקנתן לא עבדו המערכות באופן תקין והתגלו בהן ליקויים של ממש. כך, היתה בעיה במנגנון העקיבה של המערכות ובמנגנון הבקרה שלהן וכן ביציבותן ועמידותן. הנתבע פנה לתובעת בדרישה לתיקון המערכות, אך אלה לא תוקנו. לפיכך, הבהיר הנתבע לתובעת כי תמורת היתרה תשולם לאחר שהמערכות יעבדו באופן תקין.
7. חרף התראות שניתנו לתובעת לא תוקנו המערכות ואף החלו מתפרקות. בשל העובדה שהתובעת לא תיקנה את המערכות, הודיע לה הנתבע על ביטול ההסכם ביום 10.7.13 ודרש את השבת התמורה ששולמה. לפיכך, טוען הנתבע כי לא רק שאינו חייב לתובעת סכום כלשהו, אלא שעליה להשיב לו את יתרת התמורה ששילם. הנתבע מוסיף וטוען כי בשל הפרת ההסכם על ידי המשיבה נגרמו לו נזקים גבוהים, שכן לא יכול היה לייצר חשמל וכן נאלץ לעקור עצים. בשל נזקים אלה מבקש הנתבע רשות להתיר לו הגשת תביעה שכנגד.
8. כידוע "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)." (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).
9. במקרה זה טענות הנתבע כי התובעת היא שהפרה את ההסכם עמו, כי המערכת לא עבדה כראוי וכי בשל הפרת ההסכם נגרמו לו נזקים, עשויות להקנות לו הגנה בפני התביעה.
10. לפיכך, אני מורה על קבלת הבקשה וכן מתירה לנתבע להגיש תביעה שכנגד, בתוך 30 יום. התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.