הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים בראי חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש- ד"ר לוינקופף.

התובע- יליד 4/1925, נפגע בת.ד נשוא התביעה מיום 8/5/13. היה כבן 88, כיום הינו כבן 89.5 שנה. עקב התאונה- נגרם לו בין היתר שבר בטיביה של רגל שמאל. המומחה קבע כי:

לטענת התובע- ערב התאונה התגורר בדירתו לבדו, תפקד והתנייד באופן עצמאי ולא נזקק לכל עזרה, בעוד שכיום הוא מתנייד בעזרת כסא גלגלים, זקוק לעזרה ובין היתר בניידות, רחצה ומעברים. התובע שוהה כיום בבית אבות סיעודי "מגדלי הים התיכון" אך מעונין לשוב לביתו מאחר ולטענתו יש בשהייה בבית האבות כדי לגרום לו לדיכאון, עצבנות ומצב רוח שיש בו כדי להשפיע על סביבתו (סעיף 15 לתחשיב הנזק מטעמו). עוד נטען בתחשיב התובע כי בנוסף לפגיעה האורתופדית והפלסטית, הוא סובל מכאבי ראש, דכאון, בלבול, עצבנות, פגיעה בזכרון, סחרחורת וכן פגיעות נוספות וכי במצבו הוא זקוק לעזרה צמודה (ס' 14 לתחשיב). בתחשיבו- עותר התובע לפסיקת סכומים כדלקמן:

עזרת הזולת בגין העבר ולעתיד בסך של 1,200,000 ₪, תוך שהוא מציין כי עלות עזרה ביתית הינה הסך של 10,000 ₪ לחודש ועותר לפיצוי לעתיד ל- 10 שנים וכן פיצוי לבני משפחתו בגין העבר. לחלופין בלבד, תוך שמציין את ההעדפה לשוב לביתו ולשכור מטפל זר- עותר התובע לפיצוי שיממן את השתתפותו בעלות המוסד הסיעודי, שהינה בסך של 1,000 ₪ לחודש (סעיף 40 + 31 לתחשיב), מעבר להשתתפות משרד הבריאות. התאמת דירה: מתגורר בבנין ללא מעלית, טוען שיש צורך במעבר לבנין עם מעלית, וכי יש להתאים את הדירה למעבר כסא הגלגלים ולבצע התאמת אמבטיה, שירותים, מעברים- בעלות של 400,000 ₪. ניידות- עותר לפיצוי בסך של 1,000 ש"ח לחודש. הוצאות רפואיות- 50,000 ש"ח מעבר להשתתפות העצמית בגין השהיה בבית האבות. פיצוי עבור טיטולים, עבר ולעתיד- 60,000 ₪. נזק לא ממוני- 200,000 ₪.

הנתבעת- מנגד, מפנה לכך שבניגוד לטענת התובע בדבר תפקוד עצמאי עובר לתאונה, כבר ביום 20/6/11 (דהיינו- כשנתיים לפני כן), הוא נבדק לצורך תביעת סיעוד שהגיש למל"ל . הנתבעת מצטטת באריכות מתוך דו"ח תלות שבוצע לו (נספח ' לתחשיב הנתבעת). מעיון בנ"ל עולה כי מצבו התפקודי היה ירוד, כי נזקק לעזרת הזולת בכל פעולות היומיום, כי סבל מחוסר יציבות, מנפילות חוזרות- בבית ומחוצה לו, מקשיי ניידות ותלות בזולת. כן מפנה הנתבעת לבעיות רפואיות מהן סבל בתחומים שונים (אורתופדיה, נוירולוגיה, ראומטולוגיה אורולוגיה ועוד), ומציינת שאינם קשורים בתאונה.

הערות: עם כל הצער על התובע, וליבי לו, אין בידי בשלב זה לקבל את הערכת הפיצוי שהגיש, כנובע מהתאונה. האמור אינו מתייחס רק לחישובים שנערכו על פי תוחלת חיים של 10שנים בעוד שעל פי הלוחות מדובר בכ- 4.7 ש', ללא קשר לתחלואים קיימים. למען הסר ספק: אני מאחלת לתובע אריכות ימים עד מאה ועשרים, אך בשלב זה, ובהעדר אינדיקציה אחרת- יש להתחשב בלוחות. הדרישה, לכאורה, אף אינה מתחשבת במצבו ובתפקודו הקודמים על פי דוח התלות ו/או לא נותנת להם משקל ראוי.

התובע זכאי לפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת, מעבר למקובל בין בני משפחה, ומעבר לסיוע שנזקק לו בעבר, לכאורה. בהערכת התלות מלפני התאונה מצוין כי ביקש לקבל עזרה בהלבשה, נקיון, הבאת תרופות, בישול והגשת אוכל חם, כביסה. למותר לציין כי אעריך באופן שונה את היקף העזרה השיורית של בני המשפחה בתקופת ההחלמה והאשפוז, מאשר מאז שהתייצב מצבו והוא מתגורר כאמור בבית אבות סיעודי.

בכל הנוגע להתאמת דירה: התובע מתגורר כרגע בבית אבות, וזהו, עם כל הצער על שאונה לו, "הדיור החלופי" וביתו בהווה. אין בידי לקבוע כי נזקק לדיור בבית אבות רק בשל התאונה. ככל שיבחר לשוב לביתו, על משפחתו להתאים עבורו את תנאי המחיה. ואולם- אין בידי בשלב זה לקבל כי הצורך בשינוי התנאים וההתאמות, שלגביהם יש צורך בחוו"ד (הדרישה הגלובלית אינה מבוססת), קשור ונובע מהתאונה בלבד. על פי המצוי בפני, בשלב זה, התובע, לכאורה, סבל כבר בעבר מחוסר יציבות, שינויים ארתריטיים בשתי הברכיים, הלך בצליעה, נזקק למקל, ועוד. המעבר לכסא גלגלים, עם כל הצער, נדרש לכאורה עקב מצבו הכללי.

בנושא הניידות- הדרישה גלובלית, אינה מפורטת. ברור כי התובע מוגבל כיום בניידותו, יותר מאשר בעבר, אך על פניו ולכאורה- היה מוגבל גם קודם לתאונה וראו את שפורט לעיל בהקשר זה. אוסיף כי בדו"ח הערכת התלות הנ"ל, צוין מפיו ומפי בנותיו, כי 'כל היום יושב על המרפסת, צופה באנשים ולא עושה כלום'. יש להניח כי בגילו ובמצבו הרפואי והמנטלי, גם אלמלא התאונה היה התובע נזקק להסעות למקומות שאינם סמוכים לביתו. הצעתי תיקח בחשבון סכום גלובלי המתחשב באמור.

בענין הוצאות רפואיות- לא הונחה תשתית ראייתית לכך שהתובע נדרש לשלם עבור טיפולים רפואיים, לרבות בגין השתתפות עצמית. ילקח בחשבון סכום גלובלי המניח שהיו הוצאות שאין עליהן קבלות, למרות שלכאורה- טיפולים רפואיים כוסו בעבר במסגרת החוק ועוד לכאורה- כיום הם ניתנים במסגרת בית האבות. ביחס לעתיד- המומחה אינו קובע צורך בעזרה. באשר לטיטולים- אין בפני קביעת מומחה בדבר קשר סיבתי- רפואי לתוצאות התאונה, אין בפני כי קיים חוסר שליטה על הסוגרים המצריך שימוש בהם ו/או הקשור בתאונה. בשים לב לגילו ולבעיותיו הרפואיות האחרות, אין בידי להתעלם מהאפשרות הלכאורית שגם אלמלא התאונה, היה נדרש בשלב כלשהו לטיטולים. ראו גם בדו"ח התלות הנ"ל, שם צוין, כשנתיים עובר לתאונה, כי זקוק בלילה לעזרה בשירותים, כי נופל ולא מליח לקום.

נזק לא ממוני- יש לחשב על פי התקנות. בשלב זה- אין בידי לקבל כי השהיה בבית האבות יכולה להחשב כימי אשפוז.

נתתי את הדעת לכל הנ"ל ועוד.

על יסוד כל המצוי לפני בשלב זה- אני מעריכה את נזקו של התובע הנובע ישירות מהתאונה, לצרכי פשרה, בסך של ­116,000 ₪. מסכום זה ינוכה הת"ת וליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל ואגרה ששולמה בפתיחת התיק.

הצעתי אינה מחייבת אף את בית-המשפט. היא נכונה לשלב זה בלבד של הדיון אך יש בה לטעמי ולו לכאורה, כדי לאפשר לצדדים הערכת וקניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לעת הזו.

הצדדים מוזמנים לבוא בדברים, למצות הדברות ולהודיעני את תוצאותיה בהודעה משותפת שתוגש ע"י ב"כ התובע, עד לא יאוחר מיום 29/12/14. תשובת התובע לנתבעת תינתן (ישירות לב"כ) עד ליום 26/11/14. הנתבעת תשיב (ישירות לב"כ התובע) עד ליום 28/12/14.

בהצלחה.

המזכירות תואיל לשלוח את הצעתי לב"כ הצדדים- בפקס. ב"כ התובע יעקבו אחר קבלת תשובת הנתבעת וירשמו לפניהם ת.פ להגשת ההודעה לתיק.

ניתנה ביום, כ"ד חשוון תשע"ה, 17 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.