1. בפניי בקשה לפטור מאגרה בתביעה כספית הכוללת גם רכיב של נזקי גוף. סכום התביעה: 2,500,000 ₪.
2. ראשיתו של ההליך הינו בקטטה אשר התרחשה בין התובע לנתבע 3 במהלך לימודיהם התיכוניים. בעקבות האירוע הוגש כנגד התובע כתב אישום בגין גרימת חבלה חמורה, אך לבסוף הוא הורשע בגרימת חבלה ברשלנות בלבד. התובע זוכה בערכאת הערעור. יש לציין כי הצדדים ניהלו הליכים אזרחיים קודמים זה כנגד זה.
3. על מנת שמתדיין יקבל פטור מאגרה עליו לעמוד בשני התנאים הקבועים בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. ראשית, עליו להראות כי אין לו יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. שנית, עליו להראות כי ההליך "מגלה עילה". במידה ועמד בתנאים הללו "רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".
4. בעניין התנאי הראשון, המבקש סמך את בקשתו על תקנה 14(ד)(1). שכן, המבקש קיבל פטור מאגרת בית המשפט ביום 09/09/2019, בבקשתו למינוי אפוטרופוס לדין שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה. יצוין כי לבקשה דנן צורפה אסמכתא המעידה על קבלת הפטור בהליך הקודם, אישור קצבת נכות מביטוח לאומי וכן תצהיר של הגברת כהן שרה, האפוטרופסית, בלבד. לא הוגשה תשתית ראייתית נוספת.
5. בבג"ץ 3622/12 גדעון שריאור נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (03.06.2012), קבע בית המשפט העליון כי עצם מתן הפטור בעבר איננו מקנה פטור אוטומטי אלא רק מהווה ראיה לכאורה. כלומר, נטל ההוכחה להראות כי התובע איננו מסוגל לשלם את האגרה וכן היות ההליך "מגלה עילה" עדיין חל על התובע (השוו: בש"א 7503/20 אריה בן ארי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (04.11.2020)).
6. במקרה דנן, המבקש לא צירף אסמכתאות עדכניות הדרושות לשם קבלת הפטור מאגרה. בהתחשב בגובה התביעה הנוכחית ובסכום האגרה הגבוה יחסית ממנו מבקש התובע להיפטר, היה עליו לצרף את האסמכתאות שלו ושל הוריו אשר הוא סמוך על שולחנם, על מנת שבית המשפט יוכל להעריך את יכולתו הכלכלית העכשווית.
7. הבקשה הנוכחית נמחקת. אני נותן לתובע הזדמנות להגיש בקשה מתוקנת, על גבי הטופס המיועד לכך תוך צירוף כל מסמכים הנדרשים. הבקשה המתוקנת תוגש עד 18/5/21.
8. ככל שאשתכנע, לאחר הגשת הבקשה המתוקנת, כי התנאי הראשון התקיים, אדרש גם לשאלת התקיימותו של התנאי השני.
9. לעיון 20/5/21.

ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.