לפני בקשת נתבעים 1 עד 4 לכימות סכום התביעה ולתשלום אגרה בהתאם.

לצידה, בקשת התובע לפטור מתשלום אגרה נוספת לזו ששילם (כתביעה בגין נזקי גוף).

עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי כי דין הבקשה לכימות התביעה להתקבל, ככל שעסקינן בדרישה לשלם אגרה בהתאם (שכן הלכה למעשה, סכום התביעה נקצב בכתב התביעה, אולם לא שולמה בגינו האגרה הנדרשת).

כפי שהובהר לא פעם, כאשר נשאלת השאלה האם יש לכמת תובענה כתובענה כספית, השאלה איננה האם מדובר בתביעה בנזיקין (שכן תביעות נזיקין רבות מוגשות לבית המשפט ונקצבות כתובענות כספיות לכל דבר). השאלה היא האם מדובר ב"נזק גוף", כמשמעותו בתקנות הנ"ל.

עיון בכתב התביעה - שממילא הוגש על סכום קצוב - מגלה, כי רבים מראשי הנזק שנתבעו במסגרתו אינם באים בכלל הגדרת "נזק גוף", כמשמעותה בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 [להנמקות והרחבה השוו, למשל: רע"א 7644/09 תרכובות ברום בע"מ נ' פרופ' שאול לדני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 11.4.10); ת.א (מחוזי י-ם) 3031-09 אייזין נ' פרופ' יהודה היס (מצוי במאגרים המשפטיים ; 12.9.13) ; ת.א (שלום- י-ם) 12418-08-13 בשארי נ' היס (19.2.14)].

לכל הפחות הוא הדבר בגין ראש הנזק של לשון הרע (שאין חולק כי איננו בגדר נזק גוף) שנקצב על סך 100,000 ש"ח ; הוא הדבר בגין השיפוי שנתבע גלל הוצאות משפטיות, בסך 200,000 ש"ח - שאינן נזק גוף ;הוא הדבר גם לעניין הפסדים נטענים של הורי התובע ושיעורי עזר (במיוחד שעה שנעדרת התביעה חוות דעת רפואית); הוא הדבר בגין ראש נזק של "עגמת נפש" אשר ככל שהוא מנותק מנזק גוף של ממש ואיננו קונקרטי, ספק אם יכול לעמוד, ככלל, באופן עצמאי כנזק גוף לבדו. זאת, במיוחד עת לא נתמך כתב התביעה, בחוות דעת רפואית של ממש (ולעניין זה השוו פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

מצינו, כי חלק ניכר (אם לא מרבית) סכום התביעה שנקצב נשען על ראשי נזק שאינם מוגדרים כ"נזק גוף". משכך, דין הבקשה, שעיקרה העתירה לחיוב התובע לשלם את האגרה הנדרשת בגין סכום התביעה הקצוב, להתקבל.

באשר לבקשה לפטור מתשלום אגרה. עיינתי בכלל כתבי הטענות, ובכלל הצרופות שהוגשו, לאחר שניתנו לתובע הזדמנויות להשלים צרופות אלה. שוכנעתי כי אין מקום לפטור התובע מתשלום האגרה הנדרשת בגין תביעתו. התובע מצא די הכנסה פנויה על מנת לממן, בין היתר, אלו: לימודים לקורס פסיכומטרי ; טיול בן חודשים רבים לארה"ב ; לימודים בבית הספר קמרה אובסקורה ; לתובע חסכונות, כפי שציין בתצהירו מיום 15.9.14 וכפי שאף מתגלה מעיון בתדפיס העו"ש; התובע מוצא די הכנסה פנויה למתנות חתונה ; מסגרת האשראי בחשבון העו"ש של התובע איננה משכנעת כי התובע לא יוכל לעמוד בתשלום האגרה הנדרשת ; התובע אף הבהיר כי הוריו, לכל הפחות, סייעו לו בניהול ההליך המשפטי. כל אלה, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי התביעה, משכנעים כי אין לפטור התובע מתשלום אגרה מספקת עבור הסכומים הקצובים שאינם בגדר נזקי גוף, כאמור לעיל. תשלום האגרה הוא חובה והוא חלק ממכלול האמצעים שבזכותם מוענק לתובע ולכלל המתדיינים השירות המשפטי הניתן לבאים בין כתלי בית המשפט. המקרים בהם יופטר תובע – המסוגל למצות את פוטנציאל ההכנסה שלו – מתשלומה, הם החריגים. התובע לא שכנע כי עניינו, עם כל ההבנה לנטען, עומד בכלל חריגים אלה.

מכלל האמור לעיל, שוכנעתי כי על התובע לשלם את סכום האגרה הנדרש גלל ראשי הנזק שפורטו לעיל. נכון אני להניח כי יידרש לתובע פרק זמן על מנת לגייסו, ולפיכך ישולם סכום האגרה הנדרש תוך 60 יום. היה ולא יעשה כן, בחלוף המועד שנקצב תימחק התביעה בגין ראשי הנזק שפורטו לעיל.

המזכירות תשנה את סיווג התביעה בהתאם.

עיון ביום 1.5.15.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.