;

1. העניין שבפני, תובענה בסדר דין מקוצר ובקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן.
2. התובענה אשר הוגשה הינה תובענה ע"ס 156,290 ש"ח, בגין טענת התובע לזכות כספית בשל מתן שירותים משפטיים לנתבעת מכח הסכם מיום 1.10.2004, חלק מהסכום בגין שכר טרחתו של התובע, ויתרת הסכום הוצאותיו של התובע מכח ההסכם.
3. הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן ובקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר".
4. בכל הנוגע לבקשה למחיקת הכותרת, טענה הנתבעת, כי ההסכם והחשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה, מקום שלא צורף מסמך החתום בידי נציג מוסמך של הנתבעת, בשים לב למעמדה המשפטי של הנתבעת, ולתהפוכות שהיו מנת חלקה עם איחוד הרשויות המקומיות לעיר הכרמל וההחלטה המפרקת את אותו איחוד.
5. טענה זאת, דינה להידחות, מקום שהובאו ראיות להגשת כתבי אישום בשמה של הועדה, מכח יפוי כח מפורש ועל בסיס הסכם.
6. אומר על כך א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10 עמ' 396-397: "כשנדרש קיומה של "ראיה בכתב", הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע העשוי על ידיו או בחתימתו... אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה" – מספקת. ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתו של סכום כסף ששולם על פי חוזה בכתב בטענה שהוא הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב... הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה על עילת התביעה, על כל פרטיה ודקדוקיה ודי במה שקרוי "ראשית ראיה"". ראה לענין זה אף ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ, פ"ד מה (5) 729.
7. הטענה לפיה היה על התובע להציג חתימות של מורשי החתימה מכח סעיף 203 לפק' העיריות או ס' 193 צו המועצות המקומיות, דינה להידחות, הן משום שאין הועדה בעלת מעמד של רשות מקומית - אלא גוף סטטוטורי אשר הוקם מכח פרק ב' לחוק התכנון והבניה, והגם שישנה זהות מסוימת בין הועדה לרשות המקומית, עדיין מדובר בגוף משפטי אחר, שלא נדרשות לגביו אותן חתימות כאמור.
8. ארחיב ואציין, כי גם לו היה מעמד של רשות מוניציפלית, לוועדה לתכנון ובניה (ואין הדברים כך), הרי שגם אם הרשות המקומית (תהא אשר תהא, הרשות המאוחדת בעיר הכרמל או אחת מהרשויות הקיימות לאחר פירוקה) לא חתמה עם הנציג המורשה (או מספר נציגים כנדרש), אין הדבר אומר שמדובר בחוזה בטל, שנעשה בניגוד לסעיף 193 לצו המועצות המקומיות.
9. טענת הגנה זו הינה בעייתית ביותר כאשר המצהיר מטעם הנתבעת מודה כי אכן התובע ביצע את אותה עבודה והעניק את אותם שירותים מכח ההסכם, כאשר הנתבעת ממשיכה לצרוך את השירותים, תוך שהיא אמורה להיות מודעת לכך כי ללא חתימת גורם זה או אחר יכול וייפול פגם במסגרת החוזית שבין הצדדים.
10. אמנם, על פי ע"א 6705/04 בית הרכב נ' עיריית ירושלים כאשר נופל פגם כאמור של חוזה אשר יכול להיות בטל, ומכח עקרונות של חוקיות המנהל, יש בכך לפגום בדרישה על פי אותה התקשרות חוזית או מסגרת חוזית. יחד עם זאת, הלכת בית הרכב עומעמה על ידי בית משפט העליון ברע"א 10565/07 עיריית עיר הכרמל נ' זכי כמאל, שם פסקה כב' הש' ע. ארבל באותו הליך ובהתייחס להלכת בית הרכב "דרישת הצורה המהותית לפקודת העיריות (ובהתאם גם לצו המועצות המקומית) אינה מחייבת וכאשר אינה מתקיימת החוזה בלתי חוקי ובטל. אולם אין זה סוף פסוק על החוזה המנהלי הפסול חלה המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 31 לחוק החוזים... אם כך במישור החוזי ידוע לבית המשפט שיקול דעת באם לחייב צד בקיום חיובו בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק החוזים"
11. לפיכך, משהוצג הסכם, מכוחו הוצגו חשבוניות והתובע הגדיל והציג נתונים לפיהם הוגשו כתבי אישום והתייצב לדיונים על בסיס ההסכם, הרי שדרישת הכתב נענתה עד תום, ואין מקום למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". התובענה כשירה, מן הבחינה הטכנית גרידא, להידון בסדר דין מקוצר.
12. ומכאן, לבקשות המקדמיות והבקשה למתן רשות להתגונן.
13. הנתבעת העלתה שתי טענות מקדמיות, כי חלק מהחיוב הנתבע כעת התיישן, וכן כי במועד הרלוונטי להגשת התובענה לא הייתה קיימת אישיות משפטית נפרדת בשם "הועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל", שכן לכאורה מדובר באישיות משפטית שפסקה להתקיים בשנת 2003.
14. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי החיובים והסכומים על פי ההסכם שנויים הם במחלוקת, והתובעת הכחישה מתן השירות המשפטי.
15. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון להעביר התובענה לפסים של סדר דין רגיל; אציין כי די בכך כי נטען להתיישנות המצדיקה עריכת בירור עובדתי, ויתר על כן, יכול וישנה הצדקה לחייב הנתבעת (או גוף אחר במקומה) מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הרי שכדי לחייב בתשלום שכר ראוי – יש לקיים בוריר עובדתי ולא לנהל הדיון בסדר דין מקוצר.
16. אפנה לפסה"ד בהליך 3910/08 מועצה מקומית כפר כנא נ' מגן דוד אדום; דיני עשיית עושר ולא במשפט חלים גם הם במישור היחסים שבין הצדדים ; כאשר טוען צד לחוזה, להיות החוזה בטל, מהווה הדבר עשיית עושר ולא במשפט, שכן לא יעלה על הדעת שגורם כלשהו יצרוך שירותים, יקבל נכסים, או מצרכים, ובסופו של דבר יתלה בהוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות ובכך יחמוק מחובת תשלום תמורה אשר כמעט אינה שנויה במחלוקת.
17. אכן יכול ובמקרים מסוימים יפסק שכר ראוי מכח דיני ההשבה במקום השכר הנטען המוסכם כאשר מדובר בחוזה בלתי חוקי ואולם הנתבעת נמענה מלציין מהו השכר הראוי לדעתה. העדר הציון כאמור מעמיד לכאורה את כל הסכום כשנוי במחלוקת, ובכל מקרה, על מנת לקבוע מהו השכר הראוי, יש לערוך בירור עובדתי.
18. הגם שראיתי חוסר תום לב עקרוני בכל הנוגע לערפל הסובב את נסיבות העברת האחריות מהנתבעת לרשויות המקומיות שהופרדו מפירוק עיר הכרמל, מצאתי גם בכך כדי להצדיק בחינת עילת התובענה הישירה (ובחינת טענת ההתיישנות), ואגב כך, להעביר התובענה לפסים של סדר דין רגיל. אפנה בהקשר זה לסעיף 15-16 לתשובת ב"כ הנתבעת.
19. סוף דבר – מן הראוי להעביר התובענה לפסים של סדר דין רגיל ולקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן.
20. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.