1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי- עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

2.         ע"פ הנטען בכתב האישום, הנאשם הורשע במסגרת תיק עמ"ק 5017/04 בבית משפט במסעדה בעבירות של בניה במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר ביחס למבנה מבלוקים ובטון בשטח של 175 מ"ר. בגזר הדין שניתן ביום 7.12.04 צווה הנאשם, בין היתר, להרוס את המבנה תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין. צו ההריסה לא יבוצע ככל שהנאשם יוציא היתר כדין. בהחלטת ביה"מ מיום 14.2.11 בתו"ב 31551-04-10 הוארך המועד לביצוע הצו ב 12 חודשים מיום מתן אותה החלטה. למרות זאת, הנאשם לא ביצע את צו ההריסה.

4.         בתאריך 4.2.16 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום שבפני והורשע בעבירה נשוא כתב האישום כאמור לעיל.

5.         בטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה כי יש להטיל על הנאשם הפעלת שני מאסרים מותנים, הפעלת התחייבות כספית, מאסר בפועל לתקופה שבין 3-5 חודשים מצטבר למאסר המותנה שבין 7-8 חודשים שיופעל, קנס כספי שבין 60,000-80,000 ₪,חתימה על התחייבות כספית חדשה בסכום שלא יפחת מ70,000 ₪. המאשימה הפנתה לכך בבניה בהיקף נרחב שבוצעה כבר בשנת 2004 ולמרות 3 תיקים קודמים ושתי הרשעות בגין אי קיום צו הריסה, עד היום לא קיים הנאשם את צו ההריסה וגם לא עשה דבר להכשרת הבניה. המאשימה טענה כי למרות שמדובר בבניה למגורים, חסך הנאשם הוצאות וכי יש לשרש התנהלותו בענישה הולמת אשר תכלול מאסר בפועל שכן מאסרים על תנאי שהוטלו בעבר, לא הרתיעו את הנאשם.

בטיעוניו לעונש הפנה ב"כ הנאשם לנסיבות האישיות של הנאשם גילו ומצבו הכלכלי. ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם במצב של פשיטת רגל ,כאשר 4 ילדים קטנים מגיל 12 וכן אם קשישה, נסמכים על שולחנו. ב"כ הנאשם טען כי מדובר באדם נורמטיבי, קשה יום.

ב"כ הנאשם הפנה לכך שאין המדובר בבניה רבת היקף, או מפוארת, אלא בניה שנדרשה לצורך קורת גג בלבד. עוד הפנה ב"כ הנאשם לכך שהנאשם כן ניסה לקבל היתר בניה, אולם מאחר שהתכנית שחלה בשטח הגדירה את השטח כאזור מיוחד שלא ניתן להוציא בו היתר בעקבות התנגדות משרד הביטחון, ניסיונותיו להוצאת היתר, לא צלחו. ב"כ הנאשם טען כי כיום התבטלה המניעה להוצאת ההיתר והפנה לתכנית החדשה שאושרה ומאפשרת כיון בניה במקרקעין וטען כי בעקבות כך החל הנאשם שוב בניסיונות לקבלת היתר בניה.

יצוין כי המאשימה אישרה טענת ב"כ הנאשם כי הוגשה בקשה להיתר ואף הסכימה כי הבקשה אושרה בתנאים.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כנגד התנהלות המאשימה, אשר במקום לבצע בעצמה את ההריסה, העמידה את הנאשם שוב ושוב לדין. עוד נטען כי לביה"מ סמכות להאריך את התנאים למאסרים ולא להורות על הפעלתם ועל ביה"מ לנהוג כך במקרה דנן זאת מהטעמים שפורטו לעניין המניעה בגינה לא יכול היה הנאשם, עד לשינוי התכנית, לקבל היתר בניה.

דיון ומסקנות

6.         על פי תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ( להלן: "חוק העונשין")-גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים:

1.         קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין).

2.         בחינה האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם, בין לקולא ובין לחומרא  (שיקום, הגנה על שלום הציבור).

3.         קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין).

על בית משפט לבחון את העבירה שעבר הנאשם, הנסיבות שבהן נעברה העבירה, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים ומידת פגיעה בהם, וכמובן תובא בחשבון מדיניות הענישה בעבירות בהן נאשם הנאשם. בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות(ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). אף כאשר מדובר בריבוי עבירות המהוות שני אירועים, ונקבע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד, רשאי בית המשפט לגזור עונש כולל לכל האירועים (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין).

7.         לצורך קביעת העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בשיקולים שלהלן:

א.         הערך החברתי שנפגע מביצוע עבירה ובמידת הפגיעה בו.

ב.         מדיניות הענישה הנהוגה.

ג.          נסיבות הקשורות בביצוע עבירה ומידת אשמו של הנאשם.

עבירה של אי קיום צו- הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו-העבירה אשר עבר הנאשם הינה עבירה חמורה שכן אי קיום צו בית משפט משמעו פגיעה בשלטון החוק, ועל בית המשפט להדגיש כי לא ניתן להקל ראש עם נאשמים העוברים עבירה מסוג זה. היבט החומרה בא לידי ביטוי בעובדה שהנאשם ידע על קיומו של גזר הדין הקודם, וידע שיש לו תקופה קצובה לביצוע מה שנתבקש במסגרת אותו גזר דין- הריסת המבנה, או לחילופין הוצאת היתר כדין. הנאשם אף הורשע בעבר בגין אי קיום הצו וניתנה לו ארכה נוספת לביצועו ואולם, גם לאחר מכן ובמשך שנים רבות, לא ביצע הנאשם את הצו.

8.         אין חולק על כך כי מדיניות הענישה ככל שנוגעת בעבירה דנן הינה מחמירה. בית המשפט העליון חזר והדגיש כי בעבירות מסוג זה צריך להחמיר עם הנאשמים, אך ענישה הינה לעולם אינדיבידואלית וצריך להתאים את העונש למקרה הספציפי הנדון, תוך התחשבות במתחם הענישה שנקבע בפסיקה עד כה ביחס לעבירה מסוג העבירה שאנו דנים בה.

9.         מידת האשם ומידת הנזק-בהתאם לסעיף 40א לחוק העונשין, מטרתו של סימן א1 "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה. העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף 40ב לחוק העונשין: "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, בנסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה)".

הפסיקה יצרה הבחנה בין דרגות אשם בביצוע עבירה של בנייה שלא כדין, או שימוש חורג שלא כדין כדלקמן:

א.         הרווח שהנאשם מפיק בפועל מהבנייה או מהשימוש החורג.

ב.         אורך התקופה שבה הבנייה שלא כדין עמדה על תילה, או תקופתה שימוש החורג.

ג.          הריסת הבנייה הלא חוקית או הפסקת השימוש החורג בטרם מתן גזר הדין.

ד.         הפרת צווים שיפוטיים.

            במקרה דנן:

הרווח- המדובר במבנה למגורים. אמנם נטען כי הנאשם הפיק מהשימוש במבנה ו/או מאי הריסתו, רווח כלכלי שכן השתמש במבנה ללא הוצאת הוצאות נדרשות לצורך קבלת היתר בניה ותוך חיסכון בשכר דירה למקום מגורים חילופי. יחד עם זאת רווחים אלו לא כומתו ע"י המאשימה והיא לא הציגה ראיות לשווי הרווח הנטען.

אורך התקופה-במקרה דנן- המדובר באי קיום צו הריסה לפי גזר דין מיום 7.12.04(!!!). צו הריסה נכנס לתוקף ביום 7.12.05, והנאשם כבר הורשע בעבר במסגרת ת"פ 31551-04-10 בגין אי קיום גזר הדין ואי הריסת המבנה. במסגרת גזר הדין שם, ניתנה לנאשם ארכה לבצע את ההריסה עד ליום 14.2.12.למרות זאת ועד היום, במשך למעלה מ 4 שנים לא ביצע הנאשם את ההריסה ,למרות שאין בידיו היתר בניה למבנה.

הריסת הבניה או הפסקת השימוש בטרם מתן גזר הדין-כאמור, עד היום המבנה לא נהרס וזאת למרות שלא ניתן היתר בניה.

הפרת צווים שיפוטיים-הנאשם הפר את צו ההריסה השיפוטי.

10.       בפסיקה ניתן לראות כי העונש הראוי לעבירות מסוג העבירה של אי קיום צו שיפוטי הינו עונש כספי אשר נע בין אלפי שקלים ועד לעשרות אלפי שקלים וזאת בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל. בנוסף הטלת מאסר על תנאי לתקופה של מספר חודשים. במקרים שמדובר בנאשם אשר חזר על אותה עבירה יותר מפעם אחת אף הוטל עונש של מאסר בפועל למספר חודשים ואפילו לשנה.

בתיק תו"ב (צפת) 36909-11-09 - ועדה מקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' סלאח הייב . תק-של 2013(4), 63654, דן בית המשפט באי ביצוע צו הריסה לשני משטחי בטון בשטח של 200 מ"ר ושימוש שלא כדין בשטח לצורך מגורים.  לגבי העבירה של אי קיום צו בית משפט, קבע בית המשפט מתחם עונש מאסר הנע בין ארבעה חודשי מאסר על תנאי לששה חודשי מאסר בפועל וכי מתחם הקנס ההולם בגין ביצוע העבירה בה הורשע הנאשם, נע בין סך 40,000 ₪ לבין סך של 150,000 ₪.

בע"פ (נצרת) 1296/06 - מחמוד ח'ראנבה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, תק-מח 2006(4), 5658(21/11/2006), נדחה ערעור בגין הטלת עונשי מאסר מותנה, הטלת התחייבות, חילוט התחייבות וקנס ע"ס 5000 ₪ בגין אי ביצוע צו הריסה לתוספת למבנה מגורים בשטח 206 מ"ר.

בתיק 1698-07-12 (שלום קריית שמונה) מדינת ישראל נ' סעיד עואד, לא פורסם,  (29/5/14) עואד הושת על הנאשם קנס בסך 40,000 ₪ ועונשים נלווים בגין אי קיום צו הריסה למבנה בשטח 180 מ"ר. ערעור הנאשם על גובה הקנס נדחה לאחר שחזר בו במהלך הדיון בע"פ 21662-07-14 מערעורו בגין גובה הקנס.

11.       עונשו של הנאשם, אמור להיקבע, על פי סעיף 40 ג' (ב) לחוק העונשין, בתוך המתחם האמור, בתחום התחתון, בתחום העליון או בטווח ביניהם, בהתאם למשקלן של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נסיבות אישיות, נסיבות שאינן כרוכות בביצוע העבירה ומתן משקל יחסי מתאים לכל אחד לאותן נסיבות. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, לכאן ולכאן, מתוך שיקולים שעיקרם שיקום העבריין, או הגנה על שלום הציבור ועוד.

12.       לנסיבות האישיות משקל משמעותי בקביעת העונש:

במקרה דנן, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר. כן יש להביא בחשבון את מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה של הנאשם- היותו פושט רגל, ומטופל בילדים קטנים ואם קשישה, כנטען ע"י בא כוחו. ראה בעניין זה דו"ח מחלקת הרווחה במועצה מקומית מסעדה שהוגש ע"י הנאשם. כן יש להביא בחשבון שהנאשם   החל בהליכים לקבלת היתר וכן כי בהתאם להודעת המאשימה, הוסרה המגבלה על פיה נמנע בעבר ליתן היתר וכי אין המדובר עוד במקרקעין המוגדרים כ"איזור מיוחד" . בקשת הנאשם אושרה בתנאים ולפיכך, נסללה הדרך בפני המבקש לקבל היתר בניה. בעניין זה אציין כי למרות שמצאתי להביא בחשבון לטובת הנאשם כי עוד בעבר ניסה לקבל היתר בניה וגם כיום קודמו באופן ממשי הליכים לקבלתו, לא מצאתי לקבל את הטענה כי יש להקל עם הנאשם משמעותית בשל המניעה שהייתה קיימת בעבר להוצאת ההיתר מחמת התכנית שחלה במקום. בפני הנאשם עמדו שנים רבות לנקוט בהליכים מנהליים לשינוי התכנית ובכל מקרה, לא היה רשאי שלא לבצע את הצו השיפוטי כל עוד לא הצליח להביא לשינוי התכנית וקבלת ההיתר. לכל הפחות היה על הנאשם בנסיבות אלו לעתור להארכת מועד נוספת לביצוע הצו.

בהתאם ובמסגרת השיקולים לחומרה, יש להביא בחשבון כי אין המדובר בעבירה ראשונה בתחום התכנון והבניה(מלבד ת/2 ,ראה גם הרשעה וגזר דין בת/4). כן יש להביא בחשבון שלמרות שצו ההריסה היה ידוע לנאשם כבר מעת מתן גזר הדין-דהיינו לפני למעלה מ 12 שנים, לא ביצע את הצו.

13.       לאור הפגיעה בערך המוגן והצורך למגר עבירות הבניה הבלתי חוקית בכלל ואי קיום הוראות בתי המשפט בפרט, חלוף הזמן מאז הסתיימה אף הארכה שניתנה לנאשם בהליך בת/2 לביצוע הצו, שטח הבניה הגדול ומהותה (למגורים),אני קובעת כי מתחם הענישה במקרה זה נע בקנס בין 25,000 ₪-70,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית , ממאסר מותנה בן 4 חודשים ועד מאסר בפועל. ככל שעומד כנגד הנאשם מאסר על תנאי-הפעלתו של התנאי.

14.       שלב ב' בגזירת הדין - האם לסטות ממתחם העונש ההולם-

בשלב השני לגזירת הדין, מכריע בית המשפט האם יש לסטות ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום לקולא ומטעמי הגנה על שלום הציבור לחומרא.

במקרה שבפני לא מצאתי כי יש לשקול שיקולי שיקום הנאשם מחד, אך לאור מהות העבירות אף אין גם לשקול טעמי הגנה על הציבור מפניו של הנאשם.

15.       שלב ג' בגזירת הדין - התאמת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם-לחובתו של הנאשם יש לציין, כי הוא ביזה ביודעין במשך שנים צו שיפוטי. כי אין המדובר בעבירה ראשונה שלו וכי עד היום אין ברשותו היתר בניה. כן יש להביא בחשבון שהמדובר בשימוש ללא היתר במבנה בשטח נרחב של 175 מ"ר. נסיבה נוספת להחמרה בתיקי התכנון והבניה בכלל ובתיקי הפרת צווים שיפוטיים בפרט הינה הצורך בהרתעת הרבים בשעה שעבירות התכנון והבניה הפכו כמעט "נחלת הכלל.

מאידך הנאשם הודה בכתב האישום ולא השחית זמן שיפוטי יקר בניהול הליך הוכחות.

עוד נתתי דעתי למצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה של הנאשם- היותו פושט רגל, ומטופל בילדים קטנים ואם קשישה, כי ניסה בעבר לקבל היתר בניה ,אך לא יכל לקבלו בשל התכנית שחלה במקום וכי כיום שונתה התכנית החלה במקום, לא קיימת עוד מניעה ליתן היתר  והוא כבר הגיש בקשה להיתר, אשר אושרה בתנאים.

אציין כי בנסיבות ולאור הזמן הרב שחלף ומודעותו של הנאשם לצו השיפוטי שחל עליו, לא מצאתי טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת תקופת התנאי ביחס למאסר על תנאי שהוטל עליו בעבר.

16.       אשר על כן הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים. כמו כן אני מורה על  הפעלת המאסר על תנאי בתיק עמ"ק 5199/06-ת/4 ל 3 חודשים ובתיק תו"ב 31551-04-11 ת/2  לתקופה של 3 חודשים כאשר המאסרים יופעלו בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק זה ובחופף האחד לשני . סה"כ ירצה הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

מאחר שתחילת עבודות השירות שנקבע ע"י הממונה על עבודות שירות הינו עוד 3 ימים בלבד, יודיע הממונה על מועד חדש להתייצבות הנאשם. ב"כ הנאשם יוודא עם הממונה קבלת החלטה זו וקביעת מועד חדש. הנאשם יתייצב במועד עליו יודע לתיק ע"י הממונה, במשרדי הממונה על עבודות השירות ברח' הציונות 14 בטבריה.

הנאשם מוזהר כי במהלך עבודות השירות יהיה  נתון במעקב של בדיקות שתן. סירוב לעריכת בדיקת שתן או בדיקה עם ממצאים חיוביים, שתיית אלכוהול או הגעה בגילופין, יהוו עילה להפסקה מנהלית וריצוי יתרת המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

כמו כן הובהר לנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

ב.         מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים  והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מעבירות פרק י' לחוק ויורשע בהן בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

ג.          תשלום קנס בשיעור 33,000 ש"ח   ₪ או 120 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם ב 60 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 28.7.17  והאחרים לא יאוחר מה28-   לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועד יעמוד מלא הקנס לתשלום מיידי.

באם הנאשם הפקיד סכום בגין צו הבאה, יקוזז הסכום מהקנס.

הנאשם יפנה לוועדה לקבלת שוברים לתשלום הקנס.

ה.       אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך  40,000  ₪, להימנע, תוך   3  שנים מהיום  ,מלעבור עבירה מעבירות פרק י' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה. באם יסרב לחתום על ההתחייבות ייאסר ל  30 ימים או עד שיחתום לפי המוקדם.

ו.          אני מחייבת את הנאשם להרוס את המבנה נשוא האישום כמצבו ביום ההריסה, בתוך 12 חודשים מהיום- זולת אם יהיה לו היתר כדין.

הודעה והוסברה  זכות ערעור תוך 45 יום מהיום .

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ז, 27 יוני 2017, במעמד הצדדים.