1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו הואשם בעבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי.

הנאשם הגיש בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק וזאת מאחר שלטענתו, לא הוזמן על ידי המאשימה למסור את גרסתו לגבי העבירה. הנאשם טען כי ההזמנה שנשלחה אליו, פסולה, מאחר שנוסחה בשפה עברית ולא בשפה הערבית, בעוד הוא אינו מבין את השפה העברית.

בנוסף טען הנאשם, כי ניסה להכשיר את הבניה, אולם בקשתו להיתר בניה נדחתה משום שלפי תכנית המתאר הקיימת לכפר, קבלת היתר בניה טעונה אישור ממשרד הביטחון. הנאשם טען כי הגשת כתב האישום בנסיבות אלו, מהווה חוסר סבירות קיצונית וכי במקום להגיש כתב אישום, על המאשימה לפעול לשינוי תכנית המתאר והסדרת הבניה והתכנון בכפר.

2. המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי הנאשם הוזמן בהזמנה שנשלחה אליו בדואר רשום למסור גרסתו, אך הוא לא טרח לדרוש את הדואר ולפיכך, אין רלוונטיות לטענות הנאשם בדבר החשיבות בקיום ההליך בשפתו. עוד טענה המאשימה, כי בהליכים הקודמים שהתנהלו נגד הנאשם, הפגין הנאשם הבנה של השפה העברית. המאשימה הפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לארכה להגשת ערעור על פסק הדין בת"פ 31551-04-10, שם התייחס בית המשפט המחוזי לעובדה שהנאשם טען ואף הגיש בקשות בשפה העברית.

באשר לטענה בדבר תכנית המתאר בכפר, הפנתה המאשימה לפסיקה, על פיה אין בטענות מהסוג הנ"ל, כדי להוות הגנה מפני עבירה של אי קיום צו שיפוטי.

דיון:

3. "הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה המאפשרת לביהמ"ש, במקרים מסוימים בהם ניהול ההליך הפלילי עומד בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית, לבטל כתב אישום.

כיום מע וגנת הגנה זו במסגרת סעיף 49 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

ההלכה הפסוקה הינה שהגנה זו תקום במקרים בהם יהיה בקיום ההליך הפלילי כדי להוות פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4917/02, 4909, 4855 מדינת ישראל נ. בורוביץ ואח' פ"ד נט(6) 776, 803-809. להלן: "פס"ד בורוביץ").

על ביהמ"ש לאזן בין אינטרסים הקשורים באכיפת החוק ומיצוי הדין עם העבריינים מחד, וזכויות הנאשם, אי קבלת הליכים נפסדים של הרשויות והרתעתן מהתנהגות כזאת בעתיד מאידך (ע"פ 1224/07 בלדב נ. מדינת ישראל).

בהתאם לפסיקה (פס"ד בורוביץ, וע"פ 1498/07 הרשברג נ. מדינת ישראל ואח'), האיזון נערך באמצעות המבחן המשולש, על פיו בשלב ראשון נבחנים הפגמים שנתגלו בהליך המשפטי ועוצמתם, בשלב השני נבדק האם ניתן לקיים את ההליך הפלילי בצורה הוגנת למרות הפגמים, ובשלב השלישי – ככל שביהמ"ש השתכנע כי אכן ההליך התנהל באופן הנוגד מהותית עקרונות של צדק והגינות, יבחן ביהמ"ש האם ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום, לצורך ריפו הפגמים.

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי אין לקבל את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

4. אכן גם המאשימה לא חלקה על כך שלנאשם עומדת הזכות שיוזמן למסור את גרסתו במסגרת חקירה. יחד עם זאת, בהתאם לאישור הדואר שצורף לתגובת המאשימה, זומן הנאשם למסור גרסתו, בדואר רשום ואולם, הנאשם בחר שלא לדרוש את דבר הדואר.

על מידת המאמץ שעל הרשות החוקרת לנקוט בהזמנה לחקירה, ניתן ללמוד מסעיף 60א' לחסד"פ, בו נקבע לעניין שימוע בעבירות פשע, כי אם נשלחה הודעה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור המסירה. אם כך הוא הדין לגבי זימון לשימוע חובה, ברי כי יש להקיש גם לענייננו כי די במשלוח בדואר רשום של הזימון לחקירה לנאשם. אין לנאשם להלין אלא על עצמו, במקרה שבוחר לא ליטול את דבר הדואר.

במקרה דנן, יש בפני אישור המעיד על משלוח הזימון לחקירה בדואר רשום. הנאשם בחר שלא לדרוש כלל את דבר הדואר ולפיכך, אין רלוונטיות לטענתו כי הזימון לחקירה היה בשפה העברית. משהנאשם כלל לא לקח את הדואר, ברי כי גם אם היה מדובר בזימון בשפה הערבית, לא היה מתייצב לחקירה שהרי משלא הוציא את דבר הדואר, לא יכול היה ממילא לדעת מה נאמר במכתב שנשלח אליו.

5. למעלה מן הצורך אוסיף כי אכן במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי בע"פ 56532-03-15- החלטה על בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהגיש הנאשם על פסק הדין שניתן כנגדו בת"פ 31551-04-10, כבר נידונה, בין היתר, טענת הנאשם כאילו אינו דובר את השפה העברית ושליטתו בשפה זו נמוכה מאוד. בית המשפט דחה שם טענה זו וקבע על פי פרוטוקול הדיון בהליך נשוא הערעור, הנאשם הגיב בשפה העברית בטענות ענייניות באותו הליך ובהליכים קודמים וכי עצם העובדה שמדובר באזרח סורי, המתגורר ככל הנראה בישראל שנים רבות, איננה מעידה בהכרח כי אינו שולט בשפה העברית. בית המשפט קבע כי הנאשם טען לעונש בהליכים שונים ואף הגיש בקשות לא מעטות בשפה העברית.

כאמור, קביעות אלו רלוונטיות לענייננו בבחינת למעלה מן הצורך שכן, ממילא הנאשם בחר שלא לדרוש כלל את דבר הדואר ולפיכך, גם אם הזימון היה בשפה הערבית, הרי לא היה יודע על הזימון, שכלל לא לקח מהדואר ולא היה מתייצב לחקירה.

לפיכך, משניתנה לנאשם אפשרות להציג את גרסתו ואולם הוא זה שבחר לא לקחת את דבר הדואר, אין זה סביר לקבל טענתו להגנה מחמת הצדק. לא ייתכן שבכל פעם שנאשם לא ידרוש דבר דואר רשום, יוכל לטעון להגנה מן הצדק מהטעם שלא קיבל זימון ובדיוק, למניעת טענות אלו, קבע המחוקק אפילו לגבי שימוע המחויב על פי החוק בעבירות מסוג פשע, כי די במשלוח הזימון בדואר רשום.

6. גם בטענת הנאשם כי לא הצליח עד היום להכשיר את הבניה בגין הצורך באישור שלטונות הצבא, אין כדי להקים הגנה מן הצדק בנסיבות.

המדובר באי קיום צו הריסה לפי גזר דין מיום 7.12.04(!!!). צו הריסה נכנס לתוקף ביום 7.12.05, דהיינו לפני למעלה מ- 9 שנים והנאשם כבר הורשע בעבר במסגרת ת"פ 31551-04-10 בגין אי קיום גזר הדין ואי הריסת המבנה. במסגרת גזר הדין שם, ניתנה לנאשם ארכה לבצע את ההריסה עד ליום14.2.12.

הנה כי כן, עמדו בפני התובע קרוב ל- 10 שנים לנקוט בהליכים מנהליים לצורך שינוי תכנית המתאר, אשר לטענתו, אינה סבירה באופן קיצוני.

הנאשם בחר שלא לעשות דבר כנגד אותה תכנית בלתי סבירה לגישתו ואף לא הגיש כל בקשה להארכת מועד לביצוע גזר הדין לצורך נקיטה בהליכים לשינוי המדיניות השלטונית כנטען. אשוב ואדגיש כי מדובר באי קיום צו שיפוטי שהיה על הנאשם לבצע לפני כ- 9 שנים, והוא כבר הורשע פעם אחת בגין אי ביצועו וניתנה לו ארכה נוספת לביצועו.

בעניין זה יפים הדברים אליהם הפנתה המאשימה בתגובתה בעניין פרשת עיר הכרמל ע"פ 3270/08 מ"י נ. מזייד חמיד חדיד:

"כאשר קיים צו שיפוטי יש לבצעו או לפעול לביטולו באמצעים משפטיים, כגון: ערעור, משפט חוזר, הליך לדחיית מועד ביצועו של הצו או חנינה. נראה כי התנהגות שעניינה עשיית דין עצמי ואי קיום צו שיפוטי, בלא שננקטות פעולות בהתאם לחוק לביטולו של הצו או לדחיית מועד ביצועו, וזאת במסגרת הליכים אל מול הרשויות המוסמכות, תתקשה לדור ביחד עם טענה של הגנה מן הצדק. גם אם הרשות השלטונית מתרשלת פתוחה הדרך בפני האזרח לנקוט בהליכים כדי להניע את גלגלי השלטון וכן כדי לבטל צווים שניתנו כחוק, אם סבור הוא שראוי לבטלם. אי נקיטת הליכים על פי דין מהצד האחד ועשיית דין עצמי מהצד השני, משמיטים לגישתי, את הבסיס לטענת הגנה מן הצדק, ככל שהדבר נוגע לעבירה של אי קיום צו שיפוטי". (הדגשה שלי ר.א).

7. לאור כל האמור, הנאשם לא הציג טענות המקימות הגנה מן הצדק.

הנאשם לא הציג פגמים מהותיים בהליך, ובכל מקרה, לא הציג פגמים כאלו הפוגעים בתחושת הצדק וההגינות.

לאור כל האמור, בקשת הנאשם בטענות המקדמיות נדחית.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.