1. לפניי בקשה למתן הוראות של כונס הנכסים על יתרות החייבים של חברת אינובד פתרונות בע"מ (להלן: "כונס הנכסים" או "הכונס").
2. במסגרת הבקשה מבקש כונס הנכסים לחייב את המשיבה לשלם את חובה לחברת אינובד פתרונות בע"מ (להלן: "החברה") בסך של 26,428 ₪ עבור מוצרי מחשוב ותקשורת שסיפקה החברה למשיבה ותמורתם לא שולמה (להלן: "החוב"), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 23% לשנה.
3. המשיבה רכשה מהחברה מוצרים ושירותים שונים החל משנת 2011. הבקשה דנא עניינה בהזמנת ציוד שנעשתה בחודש אוגוסט 2013 על ידי המשיבה (להלן: "העסקה"). הציוד סופק למשיבה אך התמורה בגינו לא שולמה לחברה.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי החברה היא זו שחבה לה סך של 89,343.20 ₪. מקורו של חוב נטען זה בעסקה אחרת בין הצדדים מיום 17.01.2012, במסגרתה רכשה המשיבה מהחברה שירותי תחזוקה ואחריות תלת שנתיים "גב אל גב" מול היצרן בחו"ל ושילמה לה עבורם כבר בראשית שנת 2012 סך של 89,343.20 ₪ (להלן: "העסקה הנוספת").

לדברי המשיבה, כאשר קיבלה מן הכונס את דרישת התשלום, פנתה ליצרן על מנת לברר האם השירותים נשוא העסקה הנוספת עודם בתוקף. מתשובת היצרן התברר למשיבה כי שירותים אלו מעולם לא נרכשו על ידי החברה.

כן טוענת המשיבה, כי פנתה אל כונס הנכסים ושטחה בפניו את מצב הדברים, על פיו החברה היא זו שחבה כספים למשיבה. לדברי המשיבה, כונס הנכסים השיב כי יבדוק את טענותיה מול החברה, אך בסופו של דבר לא יצר עימה קשר ולא פנה אליה עד לקבלת הבקשה דנן.

על כן, לגישת המשיבה, לא רק שהיא אינה חבה בתשלום לחברה, אלא שהחברה היא זו שצריכה להשיב למשיבה את הכספים ששילמה לה בעבור השירותים שלא סופקו.

1. בתשובה לתגובת המשיבה, מצביע כונס הנכסים על כך שהמשיבה אינה מכחישה כי הציוד נשוא העסקה אכן סופק לה, וכי טענותיה מתייחסות לעסקה הנוספת בין הצדדים. במסגרת העסקה הנוספת, אמורה היתה החברה לספק למשיבה שירותי אחריות ותחזוקה למוצרי היצרן ואולם, בשל הפסקת פעילות החברה והיקלעותה לחדלות פירעון לא עלה בידה לספקם.

לטענת הכונס, טענה זו של המשיבה נסמכת על מסמך אחד בלבד - תכתובת דואר אלקטרוני בין המשיבה ליצרן מיום 04.11.2013, אשר ממנה כלל לא ניתן להסיק שהחברה לא רכשה השירותים עבור המשיבה כפי שהמשיבה טוענת. עוד טוען הכונס בעניין זה, כי בעוד שהעסקה הנוספת נחתמה בראשית 2012, החברה הפסיקה פעילותה רק בסוף שנת 2013 ולכן חזקה כי במשך כמעט שנתיים סופקו שירותי האחריות והתחזוקה על ידי החברה ואלו הופסקו רק בסוף שנת 2013 כאמור.

בנוסף, טוען הכונס כי החוב בגינו מבקשת המשיבה לקזז את חובה הנטען כלפי החברה נוצר רק לאחר מתן צו הכינוס הזמני של החברה ביום 23.10.2013. חוב זה, לטענת הכונס, הפך עם מתן צו הכינוס לחוב המשועבד בשעבוד ספציפי לטובת הנושה המובטח, ועל כן אינו ניתן לקיזוז כנגד חובות נגדיים של החברה, שנוצרו לאחר מתן צו הכינוס. לבסוף טוען הכונס כי למרות טענותיה של המשיבה כי חוב החברה כלפיה נוצר בראשית 2012 ולמרות שכונס הנכסים פנה אל המשיבה בנושא באוקטובר 2013, לא הצביעה המשיבה על הודעת קיזוז שנמסרה לחברה או לכונס הנכסים.

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו בעלי הדין, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת כונס הנכסים.
2. אין חולק כי הציוד נשוא העסקה סופק למשיבה. אם כך, השאלה שיש לבחון היא האם העובדה שהמשיבה טוענת לקיומו של חוב נגדי, מהווה טענת הגנה ראויה מפני דרישת התשלום ששלח הכונס.
3. כאשר בעל דין מודה בקיומו של חוב, אך מבקש שלא לשלמו בטענה לקיומו של חוב נגדי, שומה עליו לעשות כן בדרך של קיזוז. על מנת שפעולת הקיזוז תשתכלל, שומה עליו ליתן הודעת קיזוז. ראה למשל ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768:

" ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה."

ואכן, על פי ס' 53 (א) לחוק החוזים, התשל"ג- 1973, פעולת קיזוז טעונה "הודעה". הקיזוז איננו "אוטומטי" ויש צורך להפעילו באמצעות הודעה מתאימה (ראו פרידמן וכהן, דיני חוזים, חלק ב' בעמ' 1211). וכפי שנקבע בע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ ו-2 אח', פ"ד מו(5) 811, עמ' 825-826: "שאין קיזוז בהיעדרה של הודעת קיזוז".

דרישת תשלום כשלעצמה אינה מהווה הודעת קיזוז כדין:

"לדידי דרישת תשלום של החוב הנגדי, כשהיא לעצמה, אינה מהווה הודעת קיזוז" (דברי כב' השופט ש' לוין בע"א 5795/90 הנ"ל, בעמ' 831-832).

ראה גם ת.א. (ת"א) 18717/03 אלדד עבודות אלומיניום מתקדמות בע"מ נ' בנאב הנדסה ובניין בע"מ (פורסם בנבו, 19.02.2004).

1. בעניננו, המשיבה מעולם לא טרחה ליתן הודעת קיזוז בגין החוב הנגדי הנטען על ידה, ואפילו כעת, במסגרת תשובתה לבקשה, היא לא השכילה להעלות טענת קיזוז, אלא רק טענה כי החברה חייבת לה סך של 89,343 ₪ בגין העסקה הנוספת. למעשה, המילה "קיזוז" כלל אינה מופיעה בתגובתה של המשיבה. קיומו של חוב נגדי איננו מהווה טענת הגנה ראויה כל זמן שלא הועלתה באופן מפורש טענת קיזוז. די בכך כדי להעתר לבקשתו של הכונס, שכן בלא פעולת קיזוז כדין, אין למשיבה כל הגנה מפני חובתה לשלם עבור הציוד שקיבלה.
2. זאת ועוד, אף אם הייתי מוכן לראות בתשובתה של המשיבה לבקשת הכונס משום הודעת קיזוז (וברור שלא כך הוא הדבר), הרי שהכלל הוא שהודעת קיזוז מפעילה את זכות הקיזוז מיום ההודעה, ולא ממועד מוקדם יותר:

"הודעת הקיזוז יוצרת את הקיזוז ואינה מודיעה על קיזוז שחל קודם לכן...לפיכך אין קיזוז בהעדרה של הודעת קיזוז. ההודעה יוצרת את הקיזוז וקובעת את מועד תחולתו".

(ש. לרנר, קיזוז חיובים (2009) ,ע' 56).

וכן ראה ע"א 8923/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מתמור בע"מ (פורסם בנבו, 13.02.2011), ע' 12:

"...ביום 25.5.1998 הודיעה מתמור לאמיגה כי בכוונתה לבצע קיזוז ... ודוקו: מסמך זה לא יכול היה להודיע על קיזוז שבוצע בעבר, שכן כלל הוא כי הודעת קיזוז היא המשכללת את פעולת הקיזוז במובן זה שההודעה אינה יכולה להודיע, בדיעבד, על קיזוז שחל קודם לכן".

1. מכאן שאף אם נראה בתגובתה של המשיבה מיום 4.2.2014 לבקשת הכונס משום הודעת קיזוז, הפועל היוצא מכך הוא שזכות הקיזוז של המשיבה התגבשה רק ביום 4.2.2014, קרי, לאחר תחילת הליכי הכינוס, שהחלו באוקטובר 2013.

הכלל שנקבע בענין ע"א 4752/92 מקט בע"מ נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד נא(2) 214, 226, הוא:

"העיקרון הכללי הוא שאם צמחו שתי הזכויות הנגדיות לפני הכינוס, עומדת לחייב כלפי החברה וכלפי הכונס, טענת קיזוז. לעומת זאת, אם צמחה זכותו של החייב אחרי הכינוס, לא עומדת לו טענת קיזוז כלפי הכונס"

בענייננו, בעוד שזכותה של החברה כלפי המשיבה לתשלום בגין הציוד שסופק לה, צמחה עוד לפני הליכי הכינוס, עם אספקת הציוד, זכותה הנגדית של המשיבה בגין העסקה הנוספת צמחה רק ביום 4.2.2014, עם הודעת ההתנגדות לתשלום החוב, ומשכך, המשיבה אינה יכולה לקזז כלפי הכונס את החוב הנטען כלפי החברה.

מכאן, שהמשיבה אינה יכולה להתגונן בטענת קיזוז כלפי כונס הנכסים, מכוחו של הכלל לפיו לא ניתן לקזז כנגד כונס זכות שצמחה לחייב כלפי החברה רק לאחר תחילת הליכי הכינוס.

1. יחד עם זאת, לא מצאתי יסוד לדרישתו של הכונס לפיה חוב הפיגורים של המשיבה יישא ריבית פיגורים הסכמית בשיעור של 23%. דרישה זו מבוססת על חוזה שבין החברה לבין הנושה המובטח, אך אנו עסקינן בחוזה שבין החברה לבין המשיבה, ולא ניתן לקרוא לתוכו הוראות מחוזה שהמשיבה אינה צד לו.
2. אשר על כן, בקשתו של כונס הנכסים מתקבלת. המשיבה תשלם לכונס סך של 26,428 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.10.2013 ועד למועד התשלום בפועל.
3. המשיבה תשלם לכונס הוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪.
4. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.