בקשה למינוי מומחים בתחומים : ראומטולוגיה, פסיכיאטריה, פה ולסת ונוירולוגיה.

1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1984, עקב מעורבותה בתאונת דרכים שארעה ביום 18.12.2011.
2. בתאונה נגרמה לתובעת בעיקר פגיעה מסוג של "צליפת שוט" ומהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי היא נמצאת מאז התאונה במעקב רפואי מתמיד במהלכו התלוננה, בין היתר, על כאבים עזים ביד ימין וברגל שמאל, הגבלה קשה בתנועות צוואר והגבלה בטווח תנועות הכתף והנעת הראש, כאבי ברכיים עד כדי קריסה תוך כדי הליכה, חולשה בכפוף הרגליים והעדר תחושה בכף רגל ימין וכאבים ושריפה בשרירי גב עליון.

התובעת עברה לאחר התאונה טיפולים רפואיים ואלטרנטיביים שונים ובכלל זה טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, דיקור, שיאצו וטיפולים במרפאת כאב ולפי התיעוד הרפואי היא נטלה מגוון של תרופות להקלה במצבה ובכאב ובין היתר ליריקה, ארקוקסיה, סריקות אפידוראל וקנאביס רפואי.

1. מטעם ביהמ"ש מונה ד"ר נחשון רנד כמומחה בתחום האורטופדי, ובהתאם לחוות דעתו נותרה אצל התובעת נכות רפואית בשיעור של 15% בגין הגבלה בטווח תנועות עמוד שדרה  צווארי ונכות בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות כתף ימין. בשולי חוות דעתו המליץ המומחה על מינוי מומחים בתחום הראומטולוגיה ובתחום הפסיכיאטריה, אם כי הוסיף שלהערכותו קיימת סבירות גבוהה לכך שחלק ניכר מנכותה האורטופדית חופף לנכויות בתחומים אלה.

לאחר מתן חוות הדעת, עתרה התובעת למינוי מומחים כאמור בפתח החלטה זו.

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים הרפואיים שהוגשו, מצאתי להיעתר בשלב זה לבקשת המינוי בתחומים הראומטלוגיה והפסיכיאטריה.
2. אתחיל בתחום הראומטולוגיה; כידוע, תסמונת הפיברומיאלגיה היא תסמונת קלינית כרונית המאופיינת בכאבים כרוניים ומפושטים בשלד, פרקים, שרירים, עצמות וגידים. כאמור, התיעוד הרפואי הרב שהוגש בעניינה של התובעת מלמד כי היא סובלת משך זמן ממושך מכאבים עזים באיברים שונים בגוף, מחולשה בפלג גוף ימין, מהגבלות בצוואר ובכתף ומנדודי שינה והיא עברה בירורים וטיפולים להקלה בכאב, ללא שיפור משמעותי. בעקבות תלונות אלה היא נבדקה ביום  22.1.2013 ע"י ראומטולוג אשר אבחן חולשה בשריר זרוע ימין, ירידה בתחושה בפלג ימין ביד וברגל, ו"נקודות פיברומיאלגיה אופייניות בפלג גוף עליון" ודי לטעמי בכאבים הממושכים מהם סבלה התובעת, במסמך רפואי זה ובהמלצתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, כדי להצדיק את המינוי בתחום הראומטולוגיה, בייחוד כאשר זו הדרך היחידה בה תוכל התובעת להוכיח את נכותה, נוכח המשטר למינוי מומחים רפואיים בתביעות המוגשות לפי חוק הפלת"ד.

לא נעלם מעיני כי במסמך מיום 22.1.13 שניתן ע"י ראומטולוג קיימת גם "אבחנה מבדלת" לפיה "התמונה הקלינית אינה עונה במלואה על הגדרת FM והתמונה הינה לא סימטרית וללא ממצאים בפלג גוף תחתון, אם כי עצם הספק באבחנה אינו שולל את ההצדקה למינוי (לגישתו של פרופ' טישלר לעניין הקשר בין טראומה לתסמונת הפיברומילאגיה, ניתן לעיין בהחלטות שניתנו ב :

ת"א (ירושלים) 7096/05 אופנהיימר נ' זולפה מחסני מזון בע"מ, ת"א (ירושלים) 9562-07 דרשן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח', תא (ת"א) 26645-12-10 קרן אדרי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ).

1. לעניין המלצתו של ד"ר רנד נחשון אציין כי כבר נקבע בפסיקה כי ניתן לראות בהמלצה של מומחה רפואי שמונה ע"י ביהמ"ש, למנות מומחה רפואי בתחום אחר, כראשית ראיה בתביעות לפי חוק הפלת"ד (רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין עלא). העובדה כי הוא לא נתבקש להתייחס לצורך במינוי מומחה בתחום אחר, אין בה כדי לפסול מיניה וביה את ההמלצה שניתנה על ידו. אדרבא, המלצה יזומה מטעמו של מומחה ביהמ"ש, שהינו מומחה אובייקטיבי ומקצועי, למינוי מומחה בתחום רפואי אחר הניתנת על סמך בדיקתו הקלינית לנפגע ולאור התרשמותו מסימפטומים המצדיקים לשיטתו את המינוי הנוסף, ראויה להתייחסותו של ביהמ"ש ולא אחת די בה כדי להקים את הדרישה של ראשית ראייה.

ויודגש כי בניגוד לנטען ע"י ב"כ הנתבעת בתגובתו, המינוי אינו נדרש אך כדי לבחון את שאלת החפיפה בנכויות שכן רק אם תיקבע נכות נוספת באחד משני התחומים עליהם המליץ המומחה, תיבדק שאלת החפיפה. ודוקו, ההצדקה למינוי נגזרת מהתיעוד הרפואי ומראשית הראייה שהוצגה ושאלת החפיפה הינה שאלה משנית שתיבחן אך אם תיקבע נכות (וככל הנראה עיקר ההשקה, אם תהיה, הינו בין התלונות בתחום האורטופדי לבין תסמונת הפיברומילאגיה).

1. לעניין התחום הפסיכיטארי – המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק מלמדים על כך שהתובעת היתה במעקב פסיכיאטרי וכי היא התלוננה לאורך השנים מאז התאונה על  ירידה במצב רוח, עצבנות יתר, חוסר ריכוז ופחד מנסיעה ברכב ובבדיקתה ע"י פסיכיאטר מיום 22.2.13 אובחן "אפקט עם גוון דכאוני וחרדתי. התנהגות תואמת" ונרשם שהיא סובלת מ- PTSD. לתובעת הומלץ על טיפול תרופתי נפשי.

במסמך רפואי מיום 8.1.14 שניתן ע"י פסיכיאטר מטפל במסגרת קופ"ח, סיכם הבודק מצבה של התובעת בזו הלשון : "החולה מוכרת לי במשך קרוב לשנה. נמצאת במצוקה נפשית במשך כשנתיים בעקבות תאונת דרכים בה נפגעה גופנית. סובלת מרידה במצב הרוח, נדודי שינה, עליה בתיאבון ובמשקל, ירידה בחשק לבצע דברים, חוסר ריכוז, פחד לנסוע ברכב מתוך חשש לתאונה נוספת".

בשנת 2016 טופלה התובעת במרכז רפואי סוראסקי ת"א, שם היתה משך תקופה של שלושה חודשים וחצי בטיפול פסיכולוגי במסגרת אשפוז יום, ובמסמך מסכם מיום 3.8.2016 נרשם שהיא עדיין זקוקה לטיפול רגשי אינטנסיבי.

1. הנתבעת הפנתה לעברה של התובעת וטענה כי זו סבלה בעבר מבעיות קשב וריכוז ומקשיי למידה וברישומי הצבא הופיע שקיימות הפרעות נפשיות קלות (2003). עם זאת, מהמסמכים שהוגשו עולה לכאורה כי קיימת החמרה בבעיות הקשב וריכוז והרעה במצבה הנפשי ובמוטיבציה של התובעת וכי מאז התאונה עלתה במשקל 45 ק"ג.

בנסיבות אלה ולאור כל התיעוד שהוצג, אני סבורה שקיימת ראשית ראייה, ואף מעבר לכך, המצדיקה את המינוי בתחום הפסיכיאטרי וברי כי שאלת הקש"ס והשלכת עברה של התובעת על מצבה הנפשי היום תיבחן ע"י המומחה.

1. התובעת עתרה למינוי גם בתחום הנוירולוגי – מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי סמוך לאחר התואנה, לא אובחנו אצל התובעת ממצאים כלשהם בתחום זה ובדיקתה הנוירולוגית הייתה תקינה, אם כי מספר חודשים לאחר מכן, החלה להתלונן על הירדמות ונימולים ביד ימין ורגל ימין. בחודש 4.2012 היא נבדקה ע"י נוירולוג שאבחן בעיקר הפרעות בתחושה בחוליות צוואר וגב תחתון ובחודש 5.2012 אובחנו לראשונה ירידה בכוח גס של גפה עליונה מימין וירידה בתחושה באספקטים קדמיים של 2 הירכיים. התובעת עברה בדיקת EMG ב23.5.2012 שהעידה על ירידה במענים מצד ימין ו"החזרים ירודים ללא החזרים פטולוגיים", אם כי בהתייחסו של ד"ר רנד נחשון לתוצאות בדיקה זו הוא כתב בחוות דעתו כי מדובר בהפחתה רצונית בפעילות השרירים ביד ימין ושאר הבדיקה היתה תקינה.

במסמך העדכני ביותר שהוגש בתחום הנוירולוגי (מסמך מהמחלקה הנוירולוגית בבי"ח שיבא מיום 6.8.2013) נרשם כי אין עדות לפגיעה נוירולוגית בעצבים או בשרירים.

1. בשים לב לנכות שנקבעה ע"י המומחה בתחום האורטופדי שניתנה גם בגין רגישות בחוליות הצוואר, לאבחון העדכני לפיו אין עדות לפגיעה נוירולוגית ולאור המינוי בתחום הראומטולוגיה אשר נראה כי יש בו כדי להביא להתייחסות של מומחה בתחום, גם לתלונות שמבקשת התובעת לשייכן לתחום הנוירולוגי, לא מצאתי מקום בשלב זה להורות על מינוי בתחום הנוירולוגי.
2. תחום פה ולסת -  תלונותיה הראשונות של התובעת בתחום זה עלו לראשונה כשנה וחצי בערך  לאחר התאונה (4.2013) ובבדיקתה ע"י א.א.ג נכתב כי היא סובלת מרגישות מפרק הלסת מימין, מנשך סוטה צואת S, אם כי מפתח הפה היה תקין. בחודשים 6 – 8 לשנת 2013 אובחנו רגישות במישוש מפרקי הלסת ושרירי הלעיסה וסטייה בעת פתיחת הפה. מעבר למסמכים רפואיים מתקופה זו לא הוגשו מסמכים נוספים. 

על אף כי הצדדים לא התייחסו לכך בטיעוניהם ומאחר ובספרות הרפואית ניתן לראות כי אחד התסמינים של פיברומיאלגיה הינו "תסמונת מפרק הלסת", אני סבורה כי ראוי לדחות את ההכרעה בבקשה למינוי בתחום זה עד לאחר קבלת חו"ד בתחום הראומטולוגיה.

1. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה בתחום הפסיכיאטרי ובתחום הראומטולוגי, כאשר בשכרם של שני המומחים תשא בשלב זה הנתבעת. בטרם יינתנו צווי מינוי, אני מאפשרת לצדדים לבוא בדברים כדי להגיע להסכמה בדבר זהות המומחים (בייחוד לאור תחומי המינוי).

ככל שלא תוגש הודעה מוסכמת מטעם הצדדים עד ליום 25.12.16, יינתנו צווי מינוי לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.