1. בפני עומדת בקשה מטעם הנתבעת להורות על ביטול צו עיקול זמני שניתן על ידי ביום 20.10.2013, במעמד צד אחד, לצורך הבטחת קיומו של פסק דין, ככל שיינתן, בתביעה כספית שהוגשה כנגדה על סך של 205,604 ₪ (כך במקור).
2. ביום 11.11.2013 נערך בפני דיון שבו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, והוגשו סיכומים קצרים בכתב.

יסודות העקול הזמני- ההיבט המשפטי

1. במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני נטל השכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצו, ורואים את הצד שכנגדו ניתן הצו במעמד צד אחד כאילו זומן מלכתחילה לדיון בבקשה בעניין זה (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, בעמוד 570).

לפיכך, התובעת, מבקשת צו העיקול הזמני תכונה בהחלטה זו- המבקשת, ואילו הנתבעת, שהגישה את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד תכונה- המשיבה.

1. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום למתן צו עיקול זמני, וככל שמדובר בבקשה לביטול הצו האם יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, עליו להשתכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של־ עילת התובענה" (תקנה 362.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, להלן: " התקנות"). לדון במאזן הנוחות ולבחון את "הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן הנזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר" (תקנה 362 .(ב)( 1) לתקנות). לבחון האם מתקיימים תום הלב ומידתיות- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362 .(ב)( 2) לתקנות), כאשר "המילים "צודק וראוי בנסיבות העניין..." מפנות אותנו אל דיני היושר ואל השיקולים הכלולים בהם" (ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי, הוצאת הלכות, מהדורה שניה, התשס"ט- 2008, ע' 5). דיני היושר השגורים הינם- ניכיון ניקיון כפיים, העדר שיהוי, ואי העלמת עובדות הצריכות לעניין מבית המשפט (שם, עמ' 59-62). בנוסף, יש לבחון את יסוד ההכבדה בביצוע פסק הדין ככל שלא יינתן הצו- "בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני ... ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374.(ב) לתקנות).
2. על המבקש את ביטול צו העיקול לטעת ספק ואף ספק ניכר בלב בית המשפט לגבי צדקתה של התביעה, ואפילו אם ניתן צו עיקול זמני כדין ובמסגרת בקשת הביטול עלה ספק לגבי סיכויי הצלחת התביעה הרי שיש מקום לבטלו, שכן אין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו כאשר קייס ספק, או ספק ניכר, אם אכן יצליח יריבו בתביעת כנגדו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, שם, בעמוד 570).

ראיות מהימנות לכאורה

1. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי המבקשת הציגה בפני ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
2. אין מחלוקת כי הצדדים התקשרו ביניהם לצורך ביצוע עבודות עפר, בתקופה שמנובמבר 2012 ועד למרץ 2013, בפרויקט שברחוב בן גמליאל 5, תל- אביב (להלן: "הפרויקט"), וכי המבקשת, שלה ציוד מיכני- הנדסי, ביצעה את העבודות הנטענות על ידה בפרויקט.
3. לא מצאתי שקיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי היקף החיוב הכספי הנטען על ידי המבקשת כלפי המשיבה, בגין העבודות שבוצעו על ידה.
4. אין גם מחלוקת של ממש כי חלקן הארי של העבודות אושרו על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, מר מאיר עמיאל, באמצעות חתימתו על מסמכי "תעודות משלוח/הזמנות עבודה", ולא מצאתי כי המשיבה העלתה בבקשתה לביטול הצו טענות של ממש לגבי היקף העבודות הנטען על ידי המבקשת בפרויקט עצמו, או שהעלתה סייגים לגבי הטענה שמנהל העבודה מטעמה אישר את העבודות, ובכלל זה באמצעות חתימתו הנטענת על האישורים שצורפו לבקשת העיקול.
5. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה התחייבה לשלם למבקשת בגין ביצוע העבודות, מעת לעת, על פי "שוטף פלוס 90 יום", ולעניין זה העיד מנהל המשיבה כי- "לשאלת בית המשפט אני משיב שהיה מוסכם בינינו שהתשלומים ישולמו שוטף פלוס תשעים" (ע' 8, ש' 25), אלא שהצדדים תמימי דעים כי המשיבה לא שילמה תשלום כלשהוא למבקשת מתחילת ההתקשרות בין הצדדים, חרף העבודות הרבות שבוצעו על ידי המבקשת בפרויקט, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנספחי הבקשה להטלת צו העיקול הזמני.
6. בכלל האמור לעיל יש לציין כי שיק בסך של 54,697.50 ₪, שזמן פירעונו 15.3.2013, שהוצא על ידי המשיבה למבקשת, כתשלום ראשון בגין העבודות שבוצעו על ידה, לא נפרע למבקשת. הצדדים שטחו את גרסאותיהם לגבי הנסיבות שהובילו לאי פירעון השיק, ולא ראיתי צורך להכריע ביניהן לצורך מתן החלטה בעניין שבפני, מה גם שעסקינן בשלב מוקדם של ההליך המשפטי, אך יש מקום, לטעמי, ליתן את המשקל הראוי לכך שגם לאחר שהשיק הוחזר למשיבה, לאחר שלא נפרע לידי המבקשת, לא ניתן בגינו כל תשלום למבקשת, חרף העובדה שהשיק נמסר למבקשת מלכתחילה בגין העבודות שביצעה בפרויקט, ומבלי שמסירתו הותנתה בתנאים כלשהם.
7. הטענה העיקרית שהעלתה המשיבה בבקשתה לביטול צו העיקול הזמני ובסיכומיה הינה כי המבקשת לא המציאה לה תעודות משלוח ותעודות הטמנה מקוריות, לגבי הטמנת החומרים (אדמה ופסולת) שפונו מהפרויקט, וכן טענה כי מבדיקת העתקי תעודות ההטמנה שהמציאה לה המבקשת, לפי בקשתה, עולים חשדות לגבי מהימנותן, וכי תעודות ההטמנה המקוריות נחוצות לה לצורך הצגתן בפני הרשות המקומית, ולצורך הוצאת טופס 4 לפרויקט, ושקיים חשש כי המשיבה לא תקבל טופס 4 לפרויקט בגין אי ליקויים שנפלו בהליכי ההטמנה, והיא אף חשופה להליכים פליליים בגין כך, והנזק האפשרי בגין עניינים אלה נאמד על ידה בסך של 1,500,000 ₪. כן נטען כי המבקשת פעלה בניגוד לדין המסדיר את פעולות ההטמנה.
8. לא מצאתי, ככל שהדברים נראים בשלב זה של ההליך המשפטי, שיש בטענותיה הנ"ל של המשיבה כדי לגרוע מעוצמתה הלכאורית של עילת התביעה, לאור האמור לעיל, מה גם שבמסגרת הליך זה בית המשפט אינו נדרש להכריע לגופה במחלוקת שבין הצדדים, ודי בכך שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.

"השאלה הראשונה שיש לדון בה נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 616; ראו גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [1], בעמ' 228). בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים... דומה כי יש בטיעונם של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה".

רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ''ד נא(2) 661; פורסם במאגרים משפטיים.

1. אינני סבור שטענות המשיבה, כפי שפורטו בתמצית לעיל, ובכלל זה לגבי הטמנת החומרים שפונו מהאתר, מעלה ספק או אף ספק ניכר בצדקתה של התביעה, או בסיכויי הצלחתה הלכאוריים, כפי שהדברים נראים בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי, ומבלי לקבוע מסמרות בעניינים השנויים במחלוקת, ומן הראוי להרחיב בעניין זה.
2. לא הוצג בפני הסכם בכתב בין הצדדים המסדיר את תנאי ההתקשרות ביניהם, ונראה כי תנאי ההתקשרות הוסכמו בעל פה, ומבלי שהוסדרו בהסכם בכתב.
3. המבקשת טענה כי המשיבה לא העלתה בפניה את הדרישה להמצאת תעודות ההטמנה, ולא הודיעה כי התשלום מותנה בהמצאתן של אלה, או באישורן על ידי הרשות המקומית, וכי הדרישה להמצאתן נולדה בשלב מאוחר למדי, לאחר שהחוב הנטען גובש לא שולם על ידי המשיבה, חרף פניות רבות של המבקשת, ובהמשך גם של באי כוחה, לצורך פירעונו.
4. מנהל המשיבה הצהיר (ס' 7) כי הדרישה להמצאת תעודות ההטמנה נעשתה עם תחילת ההתקשרות, אלא שהצהרתו נעשתה על דרך הכלליות, וללא פירוט של ממש, מתי בדיוק הוצגה הדרישה, על ידי מי, ומי קיבל את הדרישה מטעמה של המבקשת. בחקירתו העיד שלא הוצגו בפניו תעודות משלוח ותעודות הטמנה, ושהוא הבין שהוא "הולך להסתבך עם השלטונות", ולשאלת בית המשפט האם הוא יכול להציג מכתב בו נדרשה המבקשת להציג תעודות משלוח, העיד- "... שנדמה לי שיש כזה מכתב במערכת שלנו", וכן- "... ששותפי מר אבנר ביקש מהאדון לז'ה לכל אורך הדרך גם תעודות משלוח וגם תעודות הטמנה. קבלנו העתקים של תעודות הטמנה והן לא כשרות לטעמי" (ע' 9, ש' 10-12).

מעבר לכך שלא מצאתי כי הוצגה בפני ולו דרישה אחת בכתב מטעמה של המשיבה להמצאת תעודות משלוח, וזאת גם במסגרת מכתבי באי כוחה שהוצאו לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים, הרי שאותו שותף, מר אבנר, שלפי הטענה דרש את תעודות המשלוח ותעודות ההטמנה ממנהל המבקשת, כלל לא הגיש תצהיר מטעמו, ולמיטב הבנתי לא התייצב לדיון שנערך בפני, ולא התבקשה העדתו.

1. הינה כי כן, לא מצאתי שהוצגו בפני ראיות חיצוניות שלפיהן המשיבה הודיעה למבקשת עם תחילת ההתקשרות בין הצדדים, או בסמוך לאחר מכן, לגבי הצורך להמציא לה תעודות משלוח, או תעודות ההטמנה, או שהתשלום מותנה בהמצאתן, או לגבי החשיבות שהמשיבה רואה בתעודות אלה, ככל שהדברים נוגעים ליחסיה עם הרשות המקומית בקשר לפרויקט, ויש לצין כי המסמך הראשון מבחינה סדר הזמנים שהוצג בפני, ושבו צוין כי- "התשלום מותנה בקבלת אישור ביצוע ותעודות הטמנה ממנהל עבודה באתר הבניה", הינה הזמנת עבודה שהוצאה על ידי המשיבה, המופנית למבקשת, כך לפי לשונה, הנושאת את התאריך 26.2.2013 (כאשר עבודות המבקשת בפרויקט הסתיימו במרץ 2013), אלא שהמבקשת טענה כי המסמך הוצג בפניה לראשונה עת צורף למכתב תשובה של ב"כ המשיבה מיום 29.9.2013 (נספח יג' לבקשת העיקול), לאחר התגבשות מלוא החוב, ולא מצאתי שהוצגו בפני ראיות, ולו לכאוריות, שלפיהן עולה שהמסמך הנ"ל הומצא למבקשת לפני כן. מנהל המשיבה הפנה בתצהירו לנספח ו' לבקשת העיקול כראיה לדרישה להמצאת תעודות ההטמנה, אלא שהמדובר במכתב שהוצא על ידי ב"כ המשיבה הנושא את התאריך 22.7.2013, לאחר התגבשות מלוא החוב. להשלמת התמונה יש לציין כי נספח ה' (שסומן כנספח ו', לבקשת העיקול), הינו מסמך שנוצר לפי הטענה על ידי נציגי המשיבה, ובו פורטו העבודות שאושרו, ואלה שנותר לאשר, וצוין בו לגבי הדרישה לתעודות הטמנה, אלא שהמסמך נוצר לפי הטענה במסגרת פגישה שנערכה בין הצדדים ביוני 2013, שוב, לאחר התגבשות מלוא החוב.
2. לתצהירו של מנהל המשיבה צורפו מכתבים שעל פי תוכנם הוצאו על ידי מדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה, באוקטובר 2010, לגבי טיב הקרקע, אלא שלא נטען כלל כי מסמכים או תוכנם הוצגו בפני המבקשת.
3. המשיבה העלתה תהיות לגבי מהימנותן של תעודות ההטמנה שהעתקיהן הומצאו לה, וטענה כי לוחות הזמנים לגבי כניסת ויציאת המשאיות לאתר ההטמנה אינו הגיוני, אלא שלא ניתן לשלול את האפשרות שלפיה הנתונים נוגעים להליך של שקילת המשאיות, ולאו דווקא למועדי כניסתן לאתר ויציאתן ממנו לאחר פעולות הריקון (ראו לעניין זה עדותו של מנהל המבקשת, ע' 3, ש' 20-32).
4. יש לציין כי תעודות ההטמנה המקוריות הוצגו בפני במהלך הדיון, ואין חולק כי העתקיהן הומצאו זה מכבר למשיבה, ועל פני הדברים עולה כי הוצאו על ידי אתר הטמנה בשוהם, ואין מחלוקת בין הצדדים כי אתר להטמנת פסולת אכן פועל בשוהם.
5. מעבר לכך, יש ליתן את המשקל הראוי, לצורך מתן החלטה בעניין שבפני, כי החלק הארי של העבודות שאושרו על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, כך לפחות על פני הדברים, הינן עבודות של כלים הנדסיים בפרויקט, ורק מיעוטן מתייחס לפינוי חומרים מהפרויקט, ומן הראוי להרחיב בעניין זה.

על הזמנות העבודה מהימים - 7, 8, 11, 12, 14, 28, ו- 30 בנובמבר 2012; 3, 4, 5, 6, 7, 9, 17, 18, 19, 20, 23, 24, 25, ו- 30 בדצמבר 2012; 1, 2, 3, 13, 14, 15, 16, 21, 23, ו- 25 בינואר 2013; ו- 3, 4, 5, 6, 7, 12, ו- 13 במרץ 2103, נרשם כי בוצעו עבודות בכלים הנדסיים בלבד.

על הזמנות עבודה מימים – 13.11.2012, 16.11.2012 4.1.2013, 20.1.2013, 22.1.2013, ו- 8.3.2013, בוצעו עבודות עם כלים הנדסיים, וכן בוצע פינוי מהאתר.

על הזמנות העבודה מימים 30.12.2012, 21.1.2013 נרשם כי בוצע פינוי מהאתר.

1. המבקשת טענה כי הזמנות העבודה אושרו על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, מר מאיר עמיאל, ומעבר לכך שטענה זו כלל לא נסתרה על ידי המשיבה, מעיון בהעתקי ההזמנות עולה כי חלקן הארי נראה כמי שאושר על ידו בחתימתו.

(להשלמת התמונה אציין כי העתקי הזמנות עבודה מימים 19.2.2013, ו- 26.2.2013, אינן נחזים להיות חתומים).

1. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שעל גבי האישורים שניתנו על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, בתקופה שמנובמבר 2012 ועד ינואר 2013, לא צוין דבר לגבי תעודות משלוח או תעודות הטמנה, על גבי אותן אישורים הנוגעים לפינוי חומרים מהפרויקט, בעוד שעל גבי תעודת משלוח/הזמנת עבודה הנושאת את התאריך 8.3.2013, לגבי פינוי אדמה, צוין קיומן של תעודות כלשהן, אלא שלא ברור האם הכוונה לדרישת תעודות משלוח, או הטמנה, או לתעודות אחרות, והמדובר במסמך יחיד מסוג זה, הנוגע לעבודות שבוצעו על ידי המבקשת בפרויקט, שבו ניתנה התייחסות לעניין תעודות כלשהן, וגם זאת רק בחודש מרץ 2013, ובסמוך לסיום העבודות על ידי המבקשת בפרויקט.

הדעת נותנת, עד כמה שהדברים נראים בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי, שאם הדרישה להמצאת תעודות כלשהן אכן נעשתה בתחילת ההתקשרות, ואם אכן הובהר למבקשת לגבי חשיבות העניין, הדבר היה צריך למצוא ביטוי בהתנהלות השוטפת בין הצדדים, לרבות באותם אישורי ביצוע עבודה שניתנו על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, אלא שלא ניתן למצוא לכך ביטוי במסמכים שהוצגו בפני.

1. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, ככל שהדברים נראים בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין הנדון, התרשמותי היא שהמשיבה לא דרשה מהמבקשת את המצאתן של תעודות משלוח או תעודות הטמנה, או שהודיעה כי המצאתן מהווה תנאי לביצוע תשלום בגין העבודות שבוצעו (או שיבוצעו), או לגבי החשיבות הטמונה בהן, כנטען על ידה, והדרישה להמצאת תעודות ההטמנה (לא מצאתי דרישה בכתב לגבי תעודות משלוח) עלתה ממש לקראת סיומן של עבודות המבקשת בפרויקט, או לאחר סיומן, ולאחר התגבשות החוב, או לפחות חלקו הארי, ובכל מקרה העתקי תעודות ההטמנה הומצאו לידי המשיבה.
2. מעבר לכך, המשיבה לא העלתה טענות קונקרטיות לגבי היווצרותם של נזקים כתוצאה מהמחדלים שהיא מייחסת למבקשת, ובכלל זה לא נטען כי הרשות המקומית העלתה הסתייגויות לגבי תעודות ההטמנה, או שכתוצאה מכך אין בכוונתה להנפיק טופס 4 לפרויקט, וכל טענותיה של המשיבה כוונו לכך שככל שיתברר כי נפלו אי סדרים לגבי הטמנת החומר שפונה מהפרויקט, וכתוצאה מכך הרשות המקומית לא תנפיק לה טופס 4, או שיינקטו כנגדה הליכים משפטיים, הרי שאז יכול וייגרמו לה נזקים.
3. לאור האמור לעיל, וככל שהדברים נראים בשלב זה, הרי שקשה להלום את התנהגות המשיבה ואי פירעון החוב על ידה, או לפחות חלק ממנו, עם ביצוע העבודות על ידי המבקשת בפרויקט, עם האישורים שניתנו לביצוע העבודות על ידי מנהל העבודה מטעם המשיבה, עם שתיקת האישורים השוטפים בעניין התעודות, שיכול ויש בה כדי להעיד, ולו על פני הדברים, על ההתנהלות בפועל שבין הצדדים בעת ביצוע העבודות בפרויקט, עם התחייבותה של המשיבה לבצע את התשלומים העיתיים לפי "שוטף פלוס תשעים", ואי ביצוע תשלום כלשהוא בגין עבודות שבוצעו בפרויקט במשך מספר חודשים, תוך השקעת זמן, משאבים, ועלויות ניכרות על ידי המבקשת.
4. באשר לדרישת המשיבה להמציא לרשותה את תעודות ההטמנה המקוריות לצורך הצגתן לרשות המקומית, שנענתה בחיוב על ידי המבקשת אך זאת כנגד פירעון החוב, הנני סבור שככל שתוצג הודעה בכתב מאת הרשות המקומית בדבר הצורך בהצגתן, הרי שמן הראוי שהמבקשת תמסור את תעודות ההטמנה המקוריות שברשותה, הנוגעות לפרויקט, לידיו הנאמנות של ב"כ המשיבה, לצורך הצגתן על ידו לרשות המקומית, והחזרתן למבקשת עם תום הבדיקה, ובכפוף להסכמתו לכך, ומבלי שיש בכך משום חיווי דעה בשאלה האם היה צורך בהצגתן לצורך פירעון החוב על ידי המשיבה, או בכל עניין אחר הנוגע להצגתן.

מאזן הנוחות

1. בבקשה לצו העיקול הזמני נטען כי למשיבה לא ייגרם כל נזק ממשי כתוצאה ממתן הצו.

בבקשת לביטול הצו נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המשיבה, אך זאת נטען באופן כללי, וללא כל פירוט לגבי הנזקים שיכול וייגרמו כתוצאה מהשארת הצו על כנו.

1. בסיכומיה טענה המשיבה כי המחדלים המיוחסים למבקשת בעניין ההטמנה מנוגדים לחוק והדבר משליך על עניין מאזן הנוחות, ועלולים לגרום נזק למשיבה, וכן נטען כי הותרת הצו על כנו יכתים את שמה אצל בי.די.איי, וימנע ממנה מלהתקשר בהסכמים.

הטענות לגבי הכתמת שמה של המשיבה אצל בי.די.אי, והקושי להתקשר בהסכמים, כתוצאה מהותרת הצו על כנו, לא נטענו בתצהירו של מנהלה, ולפיכך לא ראיתי לנכון ליחס להן משקל כלשהו.

1. אינני סבור שיש ליתן משקל של ממש לטענות בעניין הנזקים שייגרמו למשיבה בגין המחדלים המיוחסים למבקשת בעניין ההטמנה, או שיש לכך השלכה על מאזן הנוחות במקרה הנדון, וכפי שצוין לעיל, אין בפי המשיבה טענות לנזק קונקרטי, ובכלל זה לא נטען כי תעודות ההטמנה הוצגו בפני הרשות המקומית, וכי לאחרונה היו הסתייגויות לגביהן, או שהתקבלו החלטות קונקרטיות על ידי הרשות המקומית בעניינים אלה.
2. בבוא בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים עליו לשקול "האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו". בחינת מאזן הנוחות הינו בעיקרו "מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט..." (רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים; פורסם במאגרים משפטיים).

לעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות.

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הלסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים - מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1)529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם)). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני".

רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ; פורסם במאגרים משפטיים.

1. בהודעת ב"כ המבקשת שהוגשה לתיק ביום 3.12.2013 (בהמשך להחלטתי בעניין זה), נטען כי נתפסו כספים אצל שני מחזיקים בלבד (פריגו ישראל פרמצבטיקה בע"מ ועיריית אילת), ואין למבקשת התנגדות לביטול צווי העיקול לגבי יתר המחזיקים, ולפיכך מצאתי לנכון להורות על ביטול הצווים לגבי המחזיקים שפורטו בבקשת העיקול (שמספרם 1-4, 7-17), וזאת למעט המחזיקים הבאים- פריגו ישראל פרמצבטיקה בע"מ, ועיריית אילת, שלגביהם צווי העיקול הזמני יוותרו בתוקף (מחזיקים 5 ו-6 בבקשת העיקול).
2. לאחר שמצאתי שקיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, לאור המשקל הראוי שיש ליתן לסיכויי התביעה (הלכאוריים), ככל שהדברים נראים בשלב זה, ובשים לב לביטול רישום צווי העיקול אצל רוב המחזיקים, ובכלל זה אצל כל התאגידים הבנקאיים, נראה לי שבמסגרת שיקולי מאזן הנוחות יש מקום להותרת הצו על כנו אצל שני המחזיקים הנ"ל.
3. אכן, יש בהטלת צו העיקול הזמני משום פגיעה בזכויותיה הקנייניות של המשיבה, אלא שפגיעה זו הינה חלק בלתי נפרד ממוסד העיקול הזמני, וזכותו הקניינית של בעל נכסים הינה יחסית ככל שמדובר בצו עיקול, וכך נקבע כי- "לא בכל מקרה ניתן להלום את הטענה, שבעידן של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, נוכח מעמדה החוקתי של זכות הקניין, זכויות הנתבע, בעל הנכס, מקבלות עדיפות... ".

רע''א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר; פורסם במאגרים משפטיים.

תום לב ומידתיות

1. בשים לב לכל שהובא בפני לא מצאתי כי התביעה, והבקשה למתן צו העיקול הזמני, הוגשו בחוסר תום לב, או בחוסר מידתיות.

הכבדה

1. עניין נוסף שיש להידרש אליו הינו יסוד ההכבדה.
2. המבקשת טענה כי אי מתן הצו יגרום להכבדה של ממש לגביית החוב הפסוק, ודי בכך שהמשיבה משתמטת מתשלום החוב.

המשיבה טענה בבקשת הביטול כי מצבה הכלכלי איתן, וצירפה מסמכים שונים לצורך תמיכה בטענותיה, ובכלל זה הודעה מרואה חשבון שלפיה בדיווחיה הכספיים לשנת 2012 לא נכללה הערת עסק חי, רשימת חוזים ופרויקטים קיימים, נכון לחודש אוגוסט 2013, ותדפיס חשבון המצביעה על יתרת חובה של 522,233.19 ₪, ומסגרת אשראי של מיליון ₪.

1. בחקירתו הנגדית העיד מנהל המשיבה, בין היתר, שכנגד המשיבה תלויות ועומדות תביעות בהיקף של 100,000- 200,000 ₪, לא כולל התביעה הנוכחית, וכי המשיבה משלמת בין שניים וחצי לחמישה מיליון ₪ בחודש, ומחזורה השנתי עומד על סכום של 30-40 מיליון ₪ בשנה, וכי מסגרת האשראי המאושרת שלה בבנק עומדת על סכום של מיליון ₪.
2. יחד עם זאת, עיון מעמיק יותר בנתונים מעלה כי יש יותר מיסוד למסקנה שבבוא המבקשת לגבות את החוב הפסוק, ככל שהתביעה תתקבל, היא עלולה להיתקל בקושי של ממש בגבייתו, ככל שצו העיקול יבוטל, דבר שיצריך נקיטת הליכי הוצאה לפועל לצורך ביצוע פסק הדין.

"ראוי להדגיש, בעניין זה, בי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכן שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי הענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא".

בש"א (מחוזי חיפה) 4961/98 שלום אוחנה נ' יוסף מזור (אושר על ידי כב' השופטת ד. דורנר (כתוארה דאז) ברע"א 228/99 שלום אוחנה נ' יוסף מזור). אומץ בפסיקת בתי המשפט, לדוגמא- בש"א (פ"ת) 2439/06 , בש"א 1909/06 , ת.א. 2147/06 מוסא סלם נ'' ניר צור ואח'; בש"א (ת"א) 171662/04, ת.א. 28370/04 דגני מרדכי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ; ת.א. (נת') 2985/02 עופר סגל נ' ג'עאן רבקה. פורסמו במאגרים משפטיים.

1. המשיבה הציגה תדפיס של חשבון הבנק (מזרחי טפחות) מחודש אוגוסט 2013, שהינו מעודכן ליום 19.8.2013, בעוד שהבקשה לביטול הצו הוגשה ביום 4.11.2013, כחודשיים וחצי לאחר מועד הוצאת התדפיס. כאשר נשאל מנהלה מדוע לא צורף תדפיס חשבון עדכני השיב- "זה מה שהיה תחת היד", ו- "לא חשבנו שזה חשוב" (ע' 7, ש' 2-5). המדובר לטעמי בתשובות מתחמקות שכן קשה להניח שחברה המשלמת תשלומים של מיליוני שקלים בחודש לגורמים שונים, כך לטענת מנהלה, אינה עוקבת באופן שוטף אחר התנועות בחשבון הבנק, ולא היה תחת ידה תדפיס עדכני למועד הגשת בקשת הביטול, וניתן היה לקבל את התדפיס העדכני לפי דרישה מהבנק, מה גם שלפי הכיתוב בשולי התדפיס ניתן להבין כי למשיבה קשר ישיר עם המידע הנוגע לחשבונה באמצעות האינטרנט.

בנסיבות העניין אינני סבור כי הצגת תדפיס חשבון בנק שאינו עדכני נעשתה מבלי משים, או כלאחר יד, כפי שמנהל המשיבה הציג את הדברים, ולמותר לציין כי במשך כחודשיים וחצי יכלו להתרחש תמורות מפליגות במצב חשבונה של המשיבה בבנק, ובכלל זה בהיקף מסגרת האשראי שהועמדה לה, ויש לראות את המשיבה כמי שנמנעה בכוונת מכוון מהצגת תדפיס חשבון בנק עדכני, ולהעמיד כנגדה את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שאם הייתה מציגה תדפיס עדכני, לא היה בו כדי לתמוך בטענותיה לגבי מצבה בבנק.

1. עיון בתדפיס רשם החברות של המשיבה (נספח ב' לבקשת העיקול) מעלה את התמונה הבאה-

רכושה משועבד בשעבודים ספציפיים לצדדים שלישיים שונים, לרבות תאגידים בנקאיים.

זכויותיה של המשיבה לקבלת תגמולים מפרויקטים שונים שועבדו בשעבודים קבועים לתאגידים בנקאיים שונים.

הגם שמנהל המשיבה הצהיר כי לא הועמד שעבוד שוטף לצד שלישי, מעיון בתדפיס עולה כי המשיבה יצרה שעבוד קבוע וכן שעבוד שוטף, ללא הגבלת סכום, לבנק מזרחי טפחות בע"מ- "... שעבוד קבוע ושוטף על מסמכים סחירים דוקומנטים ליבוא או ליצוא, ניירות ערך שטרות ושיקים של החברה ו/או של אחרים אשר החברה מסרה ו/או תמסור מידי פעם בפעם לבנק לגוביינא למשמרת לבטחון או בדרך אחרת וכן על כספים וזכויות ביטוח..." (פריט 20).

מעבר לכך, בפברואר 2013 המשיבה המחתה לבנק מזרחי טפחות בע"מ על דרך השעבוד את מלוא זכויותיה לקבלת כספים בגין פרויקטים כלשהם המבוצעים או שיבוצעו על ידה בעתיד, וזאת ללא הגבלה בסכום- "... להמחות על דרך השעבוד לטובת הבנק בדרגה ראשונה, בהמחאה כללית את כל זכויות החברה לקבלת כספים מאת חייבים קיימים או עתידיים כלשהם, לפי חוזים ו/או התקשרויות קיימים ו/או עתידיים..." (פריט 29).

1. מן הראוי לציין ביום 20.9.2013 נרשמה על ידי רשם החברות "התראה לפני רישום החברה כמפרת חוק", והדו"ח השנתי האחרון המעודכן שהתקבל ממנה היה מעודכן ליום 15.9.2005.
2. מנהל המשיבה העיד בחקירתו שלצורך קבלת אשראי לפרויקטים המבוצעים על ידה עליה לשעבד את זכויותיה בפרויקטים (ע' 7, ש' 18-19).
3. המשיבה צירפה לבקשתה רשימת פרויקטים וחוזים קיימים נכון לאוגוסט 2013, וציינה כי חמישה חוזים הינם בתהליכם של חתימה. בעדותו טען מנהלה כי ההיקף של חוזים אלה הינו כשמונים מיליון ₪, אלא שהוסיף והעיד כי- "חמישה חוזים האלה תחת חברת ניהול אחת בשם אלונים" (ע' 8, ש' 9), ומתעורר ספק של ממש, על פני הדברים, האם המשיבה הינה צד להסכמים אלה, או חברה אחרת בשל "אלונים".
4. התמונה המתקבלת הינה שהמשיבה קשורה לביצוע פרויקטים שונים, ויכול שהיא מגלגלת מחזור כספי ניכר, לפי עדות מנהלה, אלא שכל רכושה הקבוע הידוע משועבד לצדדי ג' שונים, לרבות תאגידים בנקאיים, זכויותיה בגין הפרויקטים שהיא מבצעת שועבדו לתאגידים בנקאיים, לצורך הבטחת האשראי שניתן לה לביצועם, זכויותיה לקבלת תגמולים כספיים מפרויקטים שונים המבוצעים על ידה בהווה, ואלה שיבוצעו בעתיד, הומחו על דרך השעבוד לבנק מזרחי טפחות בע"מ, בפברואר 2013, ויש להניח כי הדבר נעשה לצורך הבטחת פירעון האשראי שניתן ושיינתן למשיבה על ידו, ועיון בתדפיס חשבון הבנק (שאינו עדכני) שהוצג, מעלה שהיא נמצאת ביתרת חוב של מאות אלפי ₪. לטעמי יש באמור לעיל כדי להצביע על כך שהמבקשת עלולה להיתקל בקשיים בביצוע פסק הדין לכשיינתן, ובכלל זה בשל הימצאותם של נושים נוספים של המשיבה שלהם זכויות קדימה ביחס למבקשת.
5. מעבר לכך, סכום התביעה הינו ניכר ויש בכך כדי להוות טעם של ממש להוכחת רכיב ההכבדה, בשים לב לכך שעל רכושה הידוע, ועל כלל זכויותיה של המשיבה בגין הפרויקטים, רובצים שעבודים לנושים שונים.

"כבר נפסק, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים ... ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)); ראו גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ'Icc Industries (טרם פורסם). תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות ס' 17.17 בעמ' 431-430 ), היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה...".

רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר; פורסם במאגרים משפטיים.

1. להשלמת התמונה, ובהמשך לתמונת המצב שפורטה לעיל, אציין כי גם הותרת הצו על כנו אינה מבטיחה את גביית פסק הדין לכשיינתן, בשים לב לכך שהזכות לתקבולים כספיים שנתפסו אצל שני המחזיקים (מס' 5 ו- 6 בבקשת העיקול), שועבדו לבנק מזרחי טפחות בע"מ (פריטים מס' 26 ו- 29 בתדפיס רשם החברות),
2. מהמקובץ לעיל הנני סבור כי עלה בידי המבקשת להראות, עד כמה שהדבר נדרש ממנה לצורך הליך זה, קיומו של חשש סביר להכבדה בביצוע פסק הדין לכשיינתן.

חלופה לצו עיקול זמני

1. המשיבה הגישה ביום 1.12.2013 בקשה להורות על העמדת חלופה לצו העיקול הזמני באמצעות העמדת ערבות בנקאית, וזאת מבלי לגרוע מטענותיה לגבי ביטול הצו, ועד למתן החלטה בעניין זה, והמבקשת הגישה תגובה מטעמה.
2. מכיוון שמצאתי לנכון להותיר הצו אצל שני מחזיקים (מס' 5 ו- 6 לבקשת העיקול), המשיבה יכולה להמציא לתיק ערבות בנקאית לצורך ביטול צווי העיקול אצל המחזיקים הנ"ל.

הערבות הבנקאית תהיה אוטונומית, ללא הגבלה בזמן, שאינה ניתנת להעברה או להסבה, המופנית לבית המשפט, כאשר המבקשת הינה המוטבת, על סכום של 205,064 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממועד הגשת התביעה, על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961, תוך שיצוין בה כי סכום הערבות ישולם על ידי הבנק על פי פניית המבקשת, וכנגד הצגת החלטת בית המשפט בתיק זה.

התוצאה

1. התוצאה היא כי צווי העיקול הזמני שניתנו לגבי מחזיקים 1-4, 7-17, כפי שפורטו בבקשה למתן הצו, הינם מבוטלים, והמזכירות תוציא צווי ביטול למחזיקים אלה.
2. צווי העיקול הזמני שניתנו לגבי מחזיקים 5 ו- 6 בבקשה למתן הצו (פריגו ישראל פרמצבטיקה בע"מ ועיריית אילת), נותרים בתוקף, והבקשה לביטולם נדחית.
3. למשיבה עומדת אפשרות להפקיד ערבות בנקאית, כאמור לעיל, לצורך ביטול צווי העיקול הזמני אצל המחזיקים 5 ו- 6, וזאת לאחר שהמזכירות תציג את הערבות הבנקאית לעיוני.
4. בשים לב לתוצאה מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בתשלום שכר טרחתם של ב"כ המבקשת בסכום כולל של 2,360 ש"ח.

הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו, ובחלוף מועד זה, וככל שלא ישולם, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל ויהיה ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו.

1. המזכירות מתבקשת להודיע לצדדים.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.