המערערת קובלת על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 7.1.04 שלא להשיב את הערבות אותה הפקידה בתיק ההוצל"פ שפתח המשיב נגדה לביצוע פסק הדין נושא הערעור, ועותרת להחלטה המורה על השבתה. לטענתה, משבית משפט זה הורה על עיכוב הביצוע, ומשהרשם הורה על ביטול העיקולים, ממילא נשמט הבסיס לצורך בהפקדת הערבות.

חוששתני כי תיק הערעור אינו האכסניה המתאימה להחלת כל ההתכתשויות שבין בעלי הדין בתיק ההוצל"פ ובתביעה הכספית שהגישה המבקשת נגד המשיב.

ראשית, בהחלטתי מיום 29.12.13 צוין כי הטעם היחיד בגינו נעתרתי לבקשה לעיכוב הביצוע בהליך דנן, הגם שמדובר בערעור על פסק דין כספי, הינו ה"עיקול העצמי" שהוטל ביום 29.9.13 על כספי פסק הדין בת.א. 34463-04-13 בבית המשפט השלום, בו המבקשת תובעת את המשיב בתביעה כספית.

שנית, את החלטתו מיום 31.12.13 לביטול העיקולים סמך אמנם רשם ההוצל"פ על החלטת בית משפט זה בדבר עיכוב בהביצוע, אולם גם "...לאור העובדה כי סכום החוב בתיק הופקד כערבון (בהמשך להחלטה בנו' 302) אני מורה על ביטול העיקולים בתיק". הפקדת הערבות היתה איפוא אחד משני נימוקי הביטול.

שלישית, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.