לפני בקשת המבקש להאריך לו המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מספר 90500607925.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, עולה כי אל המבקש נשלחה הודעת תשלום הקנס בתאריך 10/10/2012 בדואר רשום מספרו RR01410481H4 , אשר חזר עם הערה "לא נדרש" בתאריך 22/11/2012.

העבירה בוצעה ב-13/9/2012 והודעת הקנס המוגדל נשלחה ב-17/3/2013, ופנייתו הראשונה של המבקש להישפט היתה מיום 14/8/2013.

עולה, כי אין הרמת המוטל על המבקש לפי תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי לעניין קבלת הודעת הקנס המקורית, כפי שאין כל הסבר לשיהוי שחל בהגשת בקשתו מיום 14/8/2013.

לפי סעיף 229(ח'2) לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב התשמ"ב – 1982 (להלן חסד"פ) , רואים במבקש כמי שהורשע ע"י בית משפט מוסמך ונגזר דינו לתשלום הקנס בסך 1,000 ₪.

"הרשעה" כאמור ניתנת לביטול על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ, אולם בתנאי והבקשה מוגשת תוך 30 יום מההרשעה ונימוקה – אי הביטול עלול לגרום עיוות דין למבקש.

לא מצאתי בבקשת המבקש כי עמד בתנאים הנדרשים כאמור ודינה - להידחות.

יתר על כך, כפירת המבקש בביצוע העבירה המיוחסת לו בהודעת תשלום הקנס אינה נימוק מיוחד לצרכי סעיף 230 לחסד"פ.

סוף דבר – לא מצאתי בבקשת המבקש נימוקים המיוחדים ואחרים הנדרשים להארכת המועד ואני דוחה הבקשה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.