תביעה לפיצוי על נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים). הנתבעת מודה בחבות ונותרה מחלוקת בשאלת הנזק.

עובדות צריכות לעניין

1. התובע יליד 23.7.1980, נפגע ביום 4.10.12 בתאונת דרכים (להלן: התאונה). התאונה אירעה כאשר הסיע את רכבו לאחור ביציאה מחניה, ורכב אחר התנגש בו, בצד הנהג. למחרת פנה לחדר מיון בבית חולים קפלן עם תלונות על כאבי צוואר וגב. לאחר בדיקה קלינית וצילומי רנטגן תקינים, שוחרר למעקב בקהילה. כעבור כחודש וחצי התווספו תלונות על סחרחורות וירידה בשמיעה. בהמשך טופל בפיזיותרפיה ורפואה משלימה.

הנכות הרפואית

2. מומחי בית המשפט מצאו שהתובע לוקה כתוצאה מהתאונה בנכויות וקבעו את שיעוריהן בהתאם לתוספת בתקנות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. אלו קביעותיהם:

בתחום האורתופדי - ד"ר לידור העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 10%, כלהלן:

כאבי צוואר מלווים לעתים בהגבלה בתנועות - 5% לפי סעיף 37(10)(ב) או 35 (1)(ב)

כאבי גב תחתון מלווים לעתים בהגבלה בתנועות - 5% כאמור לעיל.

בתחום אף-אוזן-גרון - ד"ר בן טובים קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 50% למשך 6 חודשים וכן נכות צמיתה:

פגימה באספקט היציבה ללא סימנים אובייקטיביים ואחרים - 5% לפי סעיף 72(4)(ב)().

(להלן: הנכות הוסטיבולרית).

הנכות המשוקללת על פי קביעות המומחים עומדת על 14.5%.

3. התובע נסמך על קביעות המומחים. הנתבעת תקפה הן את קביעותיהם המקצועיות והן את התשתית העובדתית בבסיסן. התובע והמומחים נחקרו ממושכות בניסיון לקעקע את קביעות המומחים, ללא הועיל.

הנכות בתחום אף-אוזן-גרון

4. התובע התלונן בפני ד"ר בן טובים כי מאז התאונה הוא חש בירידת שמיעה דו צדדית ונתקף בכאבי ראש וסחרחורות בין פעמיים בשבוע לפעם בחודש.

ד"ר בן טובים ציין כי התיעוד הרפואי שולל חבלה גופנית ישירה או אובדן הכרה בתאונה, כי בבדיקות לא נמצאו סימנים לחסר נוירולוגי או אוטו-נוירולוגי וכן שהתובע נפגע בשלוש תאונות דרכים קודמות, ללא אינפורמציה נלווית (התאונות אירעו ב - 19.2.02, ב - 28.10.03 וב - 28.4.06).

הבדיקות האודיו-מטריות מדגימות ירידה בשמיעה בתדרים גבוהים. אם לא קיימים גורמי סיכון ידועים או אחרים (אם כי בעברו שלוש תאונות דרכים ללא מידע), ייתכן לשייך את הירידה לתאונה, אך הממצאים אינם מקנים נכות לפי התקנות.

בהיעדר סימנים אובייקטיביים, מופחתת הנכות הוסטיבולרית ל  5%.

5. לטענת הנתבעת כלל לא היה מקום לקבוע נכות וסטיבולרית בהיעדר ממצאים אובייקטיבים, מה גם שהמומחה לא ידע מאיפה נסוגה השמיעה. חבלת ראש בתאונה שאירעה ב  19.2.02 (להלן: התאונה הקודמת) בה נגרמו לתובע אובדן הכרה והקאות, היא מנגנון חבלה הרבה יותר משמעותי ויש בה להסביר את הירידה בשמיעה. בנוסף, לתובע רקע של סחרחורות.

אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת.

6. בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת, הסביר ד"ר בן טובים שהפחית את הנכות ל  5% בשל היעדר ממצאים אובייקטיביים ושבקביעת הנכות שקלל מספר גורמים: תלונות לגיטימיות של נפגע בתאונת דרכים על ירידת שמיעה בתדרים הגבוהים, תופעה שכיחה כתוצאה מחבלות ישירות ובלתי ישירות (צליפת שוט וכו'), והערכתו, בהיעדר מידע קודם על מקור נסיגת השמיעה, שבתאונה נגרמו חבלה או זעזוע של השבלול, שם נמצאת מערכת שיווי המשקל (עמ' 34).

7. לאחר שהוצג בפניו תיעוד רפואי אשר לא הועמד לרשותו בעת הכנת חוות הדעת, נסוג ד"ר בן טובים מקביעתו. הוא הסביר שלא היה קובע נכות הן לאור החומר הקודם והן מפני שמראש לא היה בסיס מדעי לקביעתו, כגון בדיקות יציבה ממוחשבת או ממצאים אחרים (עמ' 35, ש' 19  24). עוד הסביר שבעת קביעת הנכות הסתמך על ניסיונו וייתכן שרופא אחר לא היה קובע נכות בהיעדר ממצאים נוספים (עמ' 36, ש' 8  22).

8. עם זאת, סירב לאשר שיותר קל לקשור את הטענה על ירידה בשמיעה לחבלת ראש ואובדן הכרה בתאונה הקודמת (עמ' 37 ש' 23  עמ' 38)

9. במהלך חקירתו על ידי ב"כ התובע, לאחר שניתנה לו שהות לעיין בתיעוד הרפואי, חזר בו ד"ר בן טובים פעם נוספת ושב לקביעותיו בחוות הדעת. הוא הבחין בין סחרחורת חולפת על רקע מחלה (עמ' 39  40) לבין סחרחורת פוסט טראומטית רלבנטית. סחרחורת כזו מתועדת פעם אחת בלבד בתאונה משנת 2001, אשר קדמה לתאונה ב  11 שנים (דף 44 למוצגי הנתבעת). להבדיל, לאחר התאונה מתועדות תלונות רבות על סחרחורת פוסט טראומה רלבנטית (עמ' 42, ש' 12  19).

10. ד"ר בן טובים הסביר את המוכר והידוע ולפיו התקנות אינן מקנות נכות לירידת שמיעה בתדרים הגבוהים אלא אם נלווה אליה טנטון (עמ' 43). ב"כ התובע הציג בפניו בדיקת שמיעה חדשה (להלן: הבדיקה המאוחרת) הכוללת תלונה על טנטון ביקש לקשור אותה לתאונה. ד"ר בן טובים קבע חד וחלק שהבדיקה אינה רלבנטית מאחר שלא מדובר בתחלואה מתמשכת. ההחמרה בשמיעה העולה לכאורה מהבדיקה היא בלתי סבירה בעליל בהינתן גילו של התובע ובתוך שנה מהבדיקה הקודמת. בנוסף, טנטון לא מופיע ארבע חמש שנים לאחר התאונה (עמ' 45, ש' 20  27).

11. חזרת מומחה מקביעותיו, פעמיים במהלך חקירתו, אינה תופעה שגרתית. במקרה זה היא נובעת מ"הצפתו" בתיעוד רפואי חדש, בעודו על דוכן העדים. בסופו של דבר, הסביר ד"ר בן טובים מדוע דבק בקביעותיו המקוריות והסבריו לא נסתרו.

12. קביעותיו של ד"ר בן טובים מבוססות על ידע ומומחיות של איש מקצוע. בית המשפט יסטה מקביעות המומחה מטעמו כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים וינקוט משנה זהירות כאשר יש בסטייה לשלול את אפשרות הנפגע לפי חוק הפיצויים להוכיח נכות (ע"א 8513/12 אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (2013)). במקרה זה איני מוצאת הצדקה לסטות מקביעותיו של ד"ר בן טובים.

13. התובע מבקש לתת את הדעת גם ללקות שמיעתית. בסעיף 19 לסיכומיו כתב שבעיית השמיעה קשורה לתאונה והבדיקה המאוחרת אף מלמדת על החמרה, תוך הפניה למספר מילים ש"גזר" מהפרוטוקול. יש להצר על הצגת ההחמרה כקשורה לתאונה, בניגוד גמור לתשובתו של ד"ר בן טובים.

הנכות בתחום האורתופדיה

14. התובע סיפר לד"ר לידור על שלוש תאונות נוספות בהן היה מעורב: אותה תאונה קודמת שאירעה ב - 19.2.02 כאשר החליק עם אופנוע ונבדק בחדר מיון; תאונה שאירעה ב - 28.10.03 כאשר החליק עם אופנוע ונגרם לו שפשוף חולף בקרסול; תאונה שאירעה בחודש יולי 2013 כאשר נפל מאופנוע ים ונפגע בברכו.

התובע התלונן בפני ד"ר לידור על כאבים בצוואר המקרינים לאורך הגב, על כאבים בין השכמות לצוואר בעת ישיבה ועל כאבים בגב בעת הרמת ילדו.

בדיקתו הקלינית הייתה תקינה. לאור התמשכות תלונותיו, הפנה אותו ד"ר לידור לבדיקות CT. תוצאות הבדיקות מיום 27.5.14 מדגימות שינויים - בלטים של הדיסקים C5-C6, C6-C7, L4-5, ובלט משמעותי יותר של L5-S1 עם היצרות של הפורמן משמאל (דרגה 2). (להלן: CT עדכני).

ד"ר לידור מצא שתלונות התובע על כאבים המלווים לעיתים בהגבלות בתנועות, מתאימים להתלקחות של השינויים וקבע את נכותו בשיעור 10% לפי סעיף ספציפי או לפי סעיף הסל.

15. הנתבעת תוקפת את קביעת הקשר הסיבתי. לטענתה היה על המומחה לשייך את הנכות למצב רפואי קודם. מאחר שלא ידע לאשר או לשלול נכות בגין התאונה הקודמת, על בית המשפט לקבוע את המצב הרפואי. לאור האינדיקציות לבעיות גב קודם לתאונה, יש לפחות לחלוק את הנכות בין התאונה לתאונות קודמות. עוד לטענתה, התעלם המומחה מבעיות העולות מה - CT העדכני בעת קביעת הקשר הסיבתי.

אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת.

16. במהלך חקירתו של ד"ר לידור ומרשומות שהוצגו בפניו לראשונה, למד שהתובע לא דיווח לו על ארבע תאונות קודמות (שאירעו ב - 22.11.01, ב - 10.10.02, ב - 2.8.03 וב - 28.4.06) (עמ' 52 - 53). בתאונות אלה לא נגרמו פגיעות רלבנטיות.

17. התובע דיווח לד"ר לידור על התאונה הקודמת שאירעה ב - 19.2.02 באופן חלקי. על פי הרשומה הצה"לית התלונן התובע לאחר התאונה על כאבי צוואר, גב וירך, ביצע CT - עמוד שדרה, טופל בפיזיותרפיה והופטר למשך 45 יום מהרמת משא כבד ומעמידה ממושכת. ברישום האחרון מ - 26.10.03 צוין שהתובע לא הביא את ממצאי ה - CT (דף 28 למוצגי הנתבעת, להלן: הרישום האחרון). ד"ר לידור הסביר כי ללא ממצאים אלה, אינו יכול לאשר או לשלול שהתאונה הקודמת הותירה נכות (עמ' 54 - 55).

18. עוד הסביר ד"ר לידור כי הכאבים מהם החל התובע לסבול לאחר התאונה, נובעים מהשינויים בעמוד השדרה (עמ' 62). בתשע השנים שחלפו מאז הרישום האחרון ועד התאונה, התלונן התובע על בעיות מגוונות, אך לא על כאבי צוואר וגב. ניסיון החיים והשכל הישר תומכים בהסתברות שבהיעדר תלונות - אין סבל. כך במיוחד אצל התובע, שאינו מהסס לפנות לרופאים.

19. הנתבעת מבקשת מבית המשפט להיות בעצם "הפוסק הראשון" לגבי מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה הקודמת. מדובר בבקשה אקדמית גרידא ומכל מקום, דין הטענה ל"בעיות גב קודם לתאונה" להידחות לגופה. זאת מפני שאפילו אם מקור הנזק המודגם ב - CT העדכני הוא בתאונה הקודמת, הפך הנזק הזה לסימפטומטי רק בעקבות התאונה. ד"ר לידור לא התעלם מהאפשרות שמדובר בנזק קודם והביאו בחשבון בעת הפחתת שיעור הנכות (עמ' 62 למטה).

20. קביעותיו של ד"ר לידור מנומקות, מתיישבות עם התיעוד הרפואי ואין לי אלא לאמצן.

מהימנות התובע

21. לטענת הנתבעת על בית המשפט להתערב בקביעות המומחים בהיותן מבוססות על תשתית עובדתית לא מהימנה בעוד שלפי הראיות לא נותרה לו נכות. הנתבעת מצביעה על היעדר פירוט של זהות המוסדות הרפואיים בהם טופל התובע, בכתב ויתור על סודיות רפואית, מסירת מידע מוטעה למומחים ביחס לתאונות קודמות, הסתרת תאונות קודמות, הסתרת סבל צווארי וגבי קודם מד"ר לידור ואי פירוט תאונות קודמות בתצהיר בריאות. בנוסף היא מצביעה על התנהלות דיונית לא מהימנה לשיטתה כגון התחמקות ממתן תשובות בחקירה הנגדית, פניות לבדיקות לקראת מהלכים במשפט וכד'.

22. כאמור, בית המשפט יתערב במקרים חריגים בקביעות המומחה מטעמו. אחד המקרים בהם רשאי בית המשפט שלא לסמוך ידו על חוות דעת המומחה מטעמו הוא כאשר מתברר שהתשתית העובדתית עליה היא נשענת, אינה מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאף, פ"ד מז(5) 170, 174 (1990)). בפרשה זו, קבע המומחה שהתובעת תפקדה היטב לפני התאונה והתאונה גרמה לירידה בתפקודה. התברר שהתובעת הסתירה מהמומחה אירועי חיים קשים, בעיות נפשיות וטיפול פסיכולוגי מהתקופה שקדמה לתאונה וייחסה את כל אלה לתאונה. בית המשפט דחה את קביעות המומחה למרות שחוות דעתו הוגשה ללא חקירה. בעניין אברהם ננקטה גישה זהירה יותר ולפיה יש לזמן את המומחה לחקירה טרם דחיית חוות דעתו.

23. ענייננו שונה מעניין רז - אין מקום לקבוע שחוות הדעת נשענות על תשתית עובדתית בלתי מהימנה. המומחים עיינו בתיעוד על מצב התובע לפני התאונה והסבירו הסבר היטב מדוע אין בו כדי לשנות את קביעותיהם. אוסיף כי דווקא היעדר תלונות על כאבי צוואר וגב ועל סחרחורות מאז התאונות בשנים 2001 ו - 2002 ובמשך 10 ו - 11 שנים עד לתאונה, בשילוב עם תיעוד תלונות כאלה סמוך לאחר התאונה, מחזקים את קביעות המומחים. התאונות אירעו במהלך שירותו הצבאי של התובע. פרט ל"פטורים" בתקופה מסוימת, לא השפיעו על חייו. כך שגרסתו לפיה לא זכר את הפרטים או את מלוא הפרטים (עמ' 16, עמ' 23), בהחלט סבירה.

24. לסיכום פרק הנכות הרפואית - התובע סובל מכאבי צוואר וגב ומסחרחורות. נכותו המשוקללת עומדת על 14.5% ומורכבת מנכות אורתופדית בשיעור 10% ומנכות וסטיבולרית בשיעור 5%.

הנזק והפיצוי

25. גריעה מכושר השתכרות - הצדדים דנו בסיכומיהם ב"נכות תפקודית" אך למעשה נסבה המחלוקת על הגריעה מכושר השתכרותו של התובע. מאחר שהתובע המשיך לעבוד לאחר התאונה ולא נגרמו לו הפסדי השתכרות, מצומצמת המחלוקת לשאלת הגריעה בעתיד. לטענת התובע, שיעור הגריעה זהה לשיעור הנכות הרפואית. מנגד טוענת הנתבעת כי לנכות הרפואית אין השלכה כלשהי, לא צפויה גריעה בעתיד ולחילופין, יש לפסוק פיצוי גלובלי על הצד הנמוך.

26. התובע סיים 14 שנות לימוד, עם בגרות ותעודת הנדסאי, בעל תואר ראשון במנהל עסקים ובעל רישיון לתיווך מקרקעין. בשנת 2003 השתחרר משירות חובה, עבד כחמש שנים במקומות שונים והחל משנת 2008 הוא עובד בחברת "דלק". במועד התאונה ניהל תחנת דלק והשתכר כ  8,670 ₪ ברוטו לחודש (דוח רציפות הביטוח, מסומן ב' במוצגי הנתבעת).

לאחר התאונה קודם התובע לתפקיד מנהל אזור ושכרו עלה. בשנים 2014  2015 השתכר 13,070 ₪ בחודש (דפים 31  43 למוצגיו). בשנת 2016 כבר השתכר 16,404 ₪ בחודש (סיכומיו). במסגרת תפקידו אחראי התובע על 13 תחנות דלק, מנהל עשרות עובדים, נוסע הרבה בין הסניפים, מקיים פגישות עבודה ארוכות ועובד עם מחשב, במשרד ובבית. עוד הצהיר שהמעסיקה מקדמת תחרותיות ומנהלים שאינם עומדים ביעדים, נפלטים מהמערכת או לא מקודמיםסעיף 18 לתצהירו).

התובע הצהיר שהכאבים והתקפי הסחרחורת פוגעים בתפקודו בעבודה, בעת נסיעות רבות הנדרשות ברכב, בשטח ובמשרד (סעיף 20). במסגרת הקידום הבא הוא צפוי לקבל שטח גדול יותר עם מספר רב של תחנות, דבר שיגדיל את כמות הנסיעות, היעדים, הלחץ והעומס שיופעלו עליו. בשל הקושי בנסיעות, סירב לקבל אחריות על תחנות נוספות, מה שיכול היה להעלות את שכרו (סעיף 21).

27. מסרטון המעקב שהציגה הנתבעת, עולה התנהלות שגרתית ללא מגבלה ניכרת לעין. התובע אישר שהוא מרים את ילדיו ועוסק לעתים ברכיבה ספורטיבית על אופניים וכן בשחייה וספינינג במכון כושר, פעמיים בשבוע (עמ' 26).

28. התנהלות התובע בשגרה, העלאת שכרו ובעיקר הרחבת היקף הניהול ותחום הניהול הגיאוגרפי מעידות על כך שהפגיעה בתאונה, לא הגבילה את תפקודו עד כה. לנתונים אלה יש משקל משמעותי בחלוף למעלה מארבע שנים מאז התאונה, בהערכת הפיצוי לעתיד (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792, 799 (1995); ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2009); ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (2010); ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (1991)).

29. בהביאי בחשבון מחד - את הנתונים עד כה, ומאידך - את שנות העבודה הרבות שנותרו עד הגיעו לגיל פרישה, אני פוסקת לתובע 190,000 ₪ (מעט למעלה מ - 1/3 החישוב אקטוארי).

30. הפסדי פנסיה - פוסקת לתובע 23,750 ₪ (12.5% מהפיצוי בגין גריעה מכושר ההשתכרות).

31. עזרת זולת - פגיעתו של התובע לא מנעה ממנו לשוב לעבודה בחלוף מספר ימים מהתאונה, לא מנעה ואינה מונעת ממנו לעסוק בפעילות ספורטיבית. לא שוכנעתי כי נזקק בעבר וייזקק בעתיד לעזרת משפחה למעלה מהמקובל ביחסי משפחה תקינים.

32. הוצאות - מרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות במסגרת "סל בריאות". לטענת התובע שילם במסגרת השתתפות עצמית עבור טיפולים, רכש כרית לצוואר, הוציא כספים לנסיעות וחניות וכד' אך לא שמר קבלות. ביום 25.5.16 שילם 990 ₪ עבור טיפולי רפואה משלימה בקופת חולים. ד"ר לידור אישר את סבירות הפנייה לטיפול בגין כאבים (עמ' 68, ש' 12).

לאחר עיון בטענות הנתבעת (לרבות לגבי היעדר קשר סיבתי בין הטיפול בשנת 2016 לבין התאונה) ובהיעדר התעמקות בנושא בישיבת ההוכחות, החלטתי לפסוק לתובע לפי אומדן  4,000 ₪.

33. נזק לא ממוני  בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976  פוסקת לתובע 26,065 ₪.

34. ניכוי רעיוני - לטענת הנתבעת התאונה אירעה בדרכו של התובע לעבר ביתו בסיום יום העבודה. התובע מסר בחקירתו שסיים את עבודתו בשעה 12.00, נסע לאכול עם אחיו ארוחת צהריים בצומת ביל"ו וביציאה מהמקום, אירעה התאונה. נטל השכנוע מוטל על הנתבעת, המבקשת לקדם את טענת הניכוי והיא לא הרימה אותו. העובדה שהתובע נהג ברכבו בסיום יום העבודה אינה מלמדת שקודם לכן (ובכלל) היה בדרכו לביתו. התובע העיד, ולא נסתר, שהדרך ממקום עבודתו לביתו אינה עוברת דרך מקום התאונה. בטופס המידע המשטרתי על נתוני תיק תאונת דרכים, נכתב שהתאונה אירעה ב"מרכז קניות בילו סנטר". לאור מועד עריכתו, ששה ימים לאחר התאונה, משקף הטופס מידע אובייקטיבי לכאורה. אפילו תכנן התובע לנסוע לביתו, העצירה במרכז קניות קטעה את הנסיעה. הטענה נדחית.

סיכום הפיצוי

א. גריעה מכושר השתכרות 190,000 ₪

ב. הפסדי פנסיה 23,750 ₪

ג. הוצאות 4,000 ₪

ד. נזק לא ממוני 26,065 ₪

-----------------------------------------------------------------------

סה"כ: 243,815 ₪

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע 243,815 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21% ובאגרת משפט.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ח, 02 מאי 2018, בהעדר הצדדים.