29 יולי 2014

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג ציבור עובדים מר אברהם ישעיהו

נציג ציבור מעבידים מר חיים רזניק

החלטה

בבקשה לסילוק על הסף

1. עניינו של ההליך בתביעה של 10 גמלאים של התעשייה הצבאית (תע"ש).

בכתב התביעה טענו להבטחות שניתנו להם במסגרת הסכמים קיבוציים שכרתה תע"ש עם מבטחים ועם ארגון עובדי התע"ש, לפיהם התחייבה כי פנסיית הזקנה במבטחים לא תקטן מהפנסיה המוקדמת שקיבלו בתע"ש.

לטענת התובעים, עם הגיעם לגיל המזכה בקצבת זקנה ממבטחים, מצאו שפנסיית הזקנה נמוכה באופן משמעותי מזו ששולמה על-ידי תע"ש.

במסגרת הסעדים התבקש בית-הדין להורות לנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים תוספת גמלה חודשית ממועד הגיעו לגיל הפרישה ועד לתשלום בפועל. כן התבקש בית-הדין לפסוק פיצויים מוגדלים כתחליף לפיצויי הלנה בגין קצבה מולנת.

על פי החלטה מיום 14.5.14 אוחד עניינם של תובעים נוספים. לגבי תובעים אלה לא נטענה טענת סילוק על הסף.

2. תע"ש הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בהתייחס לחלק מהתובעים אשר לטענתה, תביעתם התיישנה.

הבקשה מתייחסת לתובעים אלה:

א. תובעת 3, שהגיעה לפנסיית זקנה ביום 1.9.02.

ב. תובעת 4, שהגיעה לפנסיית זקנה ביום 10.4.04.

ג. תובע 5, שהגיע לפנסיית זקנה ביום 1.10.03.

ד. תובע 10, שהגיע לפנסיית זקנה ביום 1.7.03.

לגבי תובעים אלה נטען כי משהתביעה הוגשה בשנת 2013 והעילה קמה בעת הגיע התובעים לגיל קצבת זקנה, הרי שתביעתם התיישנה.

עוד הוסיפה וטענה כי לגבי תובעים אחרים חלה התיישנות, אך תע"ש לא מעלה טענה זו שכן תובעים אלה הגישו תביעה בשנת 2011 שנמחקה, לאור הצעת בית-הדין.

לטענת תע"ש, התביעה הינה תביעה כנגד מעסיק ולא כנגד קרן הפנסיה וככזו, חלה התיישנות בחלוף שבע שנים ממועד קרות העילה.

נטען בנוסף לשיהוי אשר משמעו זניחת התביעה.

3. התובעים הגיבו לבקשה.

לטענתם, תע"ש ומבטחים דאגו להבטיח שרמת פנסיית הזקנה של התובעים לפרישה מוקדמת, לא תקטן מזו שתשולם על-ידי מבטחים. נטען כי זכויות אלה עוגנו בהסכמים קיבוציים, האחרון שבהם מיום 31.12.04.

נטען כי עילת התביעה של התובעים הפכה לקונקרטית, לאחר פסק-הדין בתיק 49651-01-11 תע"ש ומבטחים נ' סוניה רייף ואח' (מיום 30.10.11).

נטען כי עד לפסק-הדין, תע"ש ומבטחים הסתירו מהתובעים קיומם של הסכמים קיבוציים משנת 2003 ו- 2004 וכי רק בעקבות פסק-דין רייף נודע לתובעים על קיומם של ההסכמים הקיבוציים.

נטען כי העלאת טענת ההתיישנות על-ידי תע"ש מהווה חוסר תום לב וכי בנסיבות החריגות של תיק זה, היה עליה לוותר על טענת ההתיישנות.

נטען עוד להפליה בישום של הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 31.12.04 וכי ההסכם הנ"ל יצר לתובעים עילת תביעה נפרדת בשל יישומו המפלה.

נטען עוד להלכת פיורסט לפיה גמלאי יכול לתבוע את זכותו מדי חודש.

4. תע"ש הגישה תשובה לתגובה בה חזרה על טענתה כי עילת התביעה של כל אחד מהתובעים קמה עם צאתו לפנסיית זקנה.

נטען כי יש לדחות את הטענה שעילת התביעה קמה לאחר מתן פסק-דין רייף. נטען כי תע"ש לא הסתירה מהתובעים הסכמים קיבוציים כלשהם וכי ממילא, מדובר במסמכים פומביים המפורסמים באתר האינטרנט של משרד התמ"ת. נטען כי התובעים אינם מעלים טענת "התיישנות שלא מדעת" כמשמעה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וכי גם לו היו מעלים טענה זו, הרי שהיה מקום לדחותה. נטען להרחבת חזית ביחס לטענת תוב לב, גילוי נאות, חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתנו.

התובעים שבגינם הוגשה הבקשה, הגיעו לגיל פרישת זקנה בשנים 2002, 2003, 2004. התביעות בעניינם הוגשו בחודש אוקטובר 2013.

אין חולק שעילת התביעה של התובעים – הפחתת תשלום קצבת הזקנה ביחס לסכום ששולם לכל אחד מהתובעים מתע"ש במסגרת פרישה מוקדמת, קמה ביום הגיע כל אחד מהתובעים לגיל פרישת זקנה.

6. התביעה הוגשה כנגד המעסיקה – תע"ש וכנגד מבטחים.

מבטחים, מטעמיה, לא הגישה בקשה לסילוק על הסף.

תע"ש, כמעסיקה, הגישה בקשה לסילוק על הסף.

התביעה ככל שהיא מתייחסת לתע"ש, הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מיום שכל אחד מהתובעים הגיע לגיל זכאות לקצבת זקנה.

לכן התביעה של התובעים ששמם מצויין לעיל, התיישנה.

7. התובעים מפנים להלכת בג"ץ 3514/07 מבטחים נ' מרק פיורסט ואולם, הלכה זו נכונה ביחס לתביעה מול קרן הפנסיה.

באשר לתביעה מול המעסיק, הרי שעילת התביעה אינה עילה מתחדשת אלא קמה לתובעים ביום הגיעם לגיל קצבת זקנה.

8. התובעים טענו כי ה"נתבעת הסתירה" מהם את הוראות ההסכמים הקיבוציים משנת 2003 ו- 2004 וכי נודע להם על הסכמים אלה רק לאחר מתן פסק-הדין בעניין ע"ע 49651-01-11 תע"ש ומבטחים נ' סוניה רייף ואח').

עיון בפסק-הדין מעלה כי אין בו איזכור של הסכם קיבוצי משנת 2004.

פסק-הדין דן בפרשנות הסכמים קיבוציים משנת 1999 ו- 2000, וכן בתקנון האחיד משנת 2003.

מטעם זה, אין לקבל את טענת התובעים כי "רק לאחר מתן פסק-הדין בפרשת רייף, נחשפו בפני התובעים העובדות החיוניות הנדרשת להפיכת העילה המושגית לקונקרטית...".

למותר לציין שטענה זו של התובעים, אינה נתמכת בתצהיר.

9. עוד ובנוסף, ההסכמים הקיבוציים הם בבחינת דין, הנגיש לציבור, והוראותיהם מפורסמים בדרכים שונות, לרבות באמצעות אתר האינטרנט של משרד התמ"ת. לפיכך אין בסיס לטענה בדבר הסתרת תוכנם של ההסכמים הקיבוציים מעיני התובעים.

בדומה לכך, יש לדחות את טענת התובעים לפיה עומדת להם עילה קונקרטית נוספת בגין הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי הנאות.

10. כך גם אין לקבל את טענת התובעים כי עילת התביעה ה"קונקרטית" נולדה רק לאחר מתן פסק הדין בעניין רייף.

עילת התביעה, על פי כתב התביעה היא הפרת התחייבותה של תע"ש להבטיח כי פנסיית הזקנה, המשולמת לתובעים עם הגיעם לגיל פרישה, לא תקטן מפנסיה מוקדמת.

ההפרה הנטענת החלה עם הגיעם של התובעים לגיל הפרישה. מועד זה הוא המועד הקובע לחישוב תקופת ההתיישנות.

11. טענת התובעים בדבר הפליה ביישום הוראות ההסכם הקיבוצי אינה מצדיקה את דחיית טענת ההתיישנות.

ראשית, טענת האפליה לא הועלתה על ידי התובעים בכתב התביעה.

אף אם נקבל את טענת התובעים כי יישומו המפלה של ההסכם הקיבוצי משנת 2004 מקים להם עילת תביעה עצמאית, הרי שעילה זו נולדה עם כניסת ההסכם לתוקף בשנת 2004. לפיכך גם בהתייחס לעילה זו התביעה שהוגשה בשנת 2013 התיישנה.

12. סוף דבר, לאור כל הנימוקים כמפורט לעיל, יש לדחות על הסף את התביעות של התובעים 3, 4, 5 ו-10, מחמת התיישנות.

ניתנה היום, 29/7/14, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.