ביום 30/1/10/2013 הגישה התובעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים.

ביום 17/12/2013 ניתן פס"ד בהעדר בקשת רשות להתגונן.

ביום 16/1/2014 הגישו המבקשים בקשה לביטול פס"ד.

זומן דיון ליום 13/2/2014.

בהסכמה נדחה הדיון ליום 9/3/2014.

בהסכמה ניתנו מספר ארכות להארכת מועד להגשת סיכומים וביום 1/10/2014 ניתנה החלטה המבטלת את פסה"ד מיום 17/12/2013, תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבה ונקבע, כי עליהם להגיש בקשת רשות להתגונן לא יאוחר מיום 1/10/2014.

ביום 2/10/2014 הוגשה בקשת המבקשים להארכת המועד להגשת בר"ל ע"י בא-כוחם אותו יום, עו"ד יוגב לוי.

המועד הוארך עד ליום 30/10/2014.

ביום 2/11/2014 הוגשה בקשת רשות להתגונן ע"י המבקשים ומספר ימים לאחר מכן נקבע דיון במעמד הצדדים ביום 31/12/2014.

בהסכמת הצדדים נדחה הדיון בהחלטה מיום 16/11/2014 ליום 8/1/2015.

במועד זה לאחר אין ספור דחיות וארכות התקיים דיון במעמד הצדדים אשר הסתיים בצו סיכומים.

עפ"י צו הסיכומים על המבקשים להגיש סיכומיהם בתוך 30 יום, לאחר מכן המשיבה תשיב וזכות התשובה למבקשים בחלוף 7 ימים מקבלת סיכומי המשיב.

סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 3/2/2015.

סיכומי התובעת הוגשו ביום 3/3/2015.

ביום 20/04/2015 הודיעה התובעת, כי סיכומיה הומצאו לנתבעים עוד ביום 18/3/2015, אולם האחרונים ביכרו שלא לממש את זכות המענה.

בשלה העת, למתן החלטה:

כתב התביעה עניינו ביחס לחוב בן 83,728₪ לנתבעים.

החוב הנתבע מתבסס על פנקסי התובעת (נספח א') המפרטים יתרת חוב עפ"י חוק הרשויות המקומיות בגין תשלומי ארנונה שלא שולמו ושאר האמור במסמך שכותרתו "דו"ח מצב חשבון" הנושא תאריך 13/10/2013.

הערת ביהמ"ש: עיון בנספח א' הנ"ל מגלה, כי נעשו בו מחיקות בכתב יד לרבות מחיקת השורה האחרונה מתחת לקו המוחק רשום "סה"כ יתרה לדו"ח 90,138,40" ובכתב יד נרשם תחת המספר המחוק 83,727 ₪.

בקשת הרשות להתגונן נסמכת בתצהיר הנתבע 1 בו מוצהר בין היתר, כי עיון בנספח א של כתב התביעה מלמד, כי חלק ניכר מן התביעה התיישן בחלוף 7 שנים. המבקש מצהיר, כי במשך תקופה ארוכה שילמו הנתבעים למשיבה תשלומי ארנונה המפורטים בנספח א' לתצהיר.

עוד מוצהר, כי לא קיבלו הנתבעים כל הודעה וכי לא נשלח אליו ע"י המשיבה מכתב התראה שצורף כנספח ב' לכתב התביעה.

עוד מוצהר ע"י הנתבעים, כי שילמו תשלומי ארנונה ושמירה אשר לא בא זכרם בספרי המשיבה ובנוסף, כי המשיבה חייבה אותם במשך שנים ביתר בגין שטחים שכלל אינם ברשות הנתבעים.

צרופות הבקשה מחזקים עשרות העתקים מתשלומים שונים בשל חיובים מוניציפליים לרבות, משנת 2006 ואילך.

ביום 8/1/2015 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו העיד, כי הוא "מפקח הוועד בזיכרון יעקב" העיד, כי צירף רק חלק מהשוברים כיון שלא שמר קבלות וחלקן מתייחס גם לשנים שלפני 2010 ובהם סימוכין לתשלום משנת 2008 הכולל גם ארנונה וכן משנת 2006 (עמוד 2 שורה 14 לפרוטוקול).

כאשר נאמר לו, כי עפ"י מה שצירף מדובר בתשלום על חשבון חוב בגין יתרות מים ולא על חשבון ארנונה ענה, כי אינו רוצה לבזבז את זמנו של ביהמ"ש שכן יש פה הרבה דברים ומכל מקום השיב, כי אינו מוצא תשובה למשיבה בקרב עשרות הדפים שהניח בבקשתו.

העד אישר, כי מעולם לא ניתקו את אספקת המים בביתו וכי הגיע אל העירייה על מנת להגיע להסדר ואכן הגיע להסדר.

אגב הפנייה אל השוברים, נשאל, האם זה נכון שנמסרו לו השוברים מ-19/1/2006 ועד 19/8/2007 והם שולמו ענה, כי אין זה נכון וציין כי כל השוברים נושאים את אותו התאריך 19/1/2006 כשהוא מועד ההדפסה שלהם.

מהערת ביהמ"ש עולה, כי אכן השוברים שהוצגו נושאים מועד הדפסה 19/1/2006 וזה גם מועד התשלום האחרון הרשום בהם.

העד אישר, כי לא הגיש השגה בגין חיובים המתייחסים לשטחים שאינם ברשותו כי רק לאחרונה גילה זאת וכן העיד, כי לא זכור לו כי קיבל דרישת תשלום בשנת 2009.

ב"כ התובע הציגה לו אישורי מסירה עליהם כתוב "לא נדרש" בהמשך לתשובתו הנ"ל.

בהחלטה שניתנה על ידי בהמשך להתנגדות ב"כ המבקשים נקבע בין היתר, כי העובדה שאישור המסירה מעיד על כך שדבר הדואר לא נדרש תומכת יותר בתשובת העד, כי לא זכור לו, כי קיבל את ההתראה מאשר מאששת את המסירה.

כשהוצג לו אישור מסירה (מש/6) החתום בידי אשתו ציין, כי היא קיבלה אך הוא לא. ומכאן מסקנת ב"כ התובעת בשאלתה הבאה: "זאת אומרת קיבלת התראות מהעירייה ולמרות זאת לא שילמת?" העד השיב לשאלה הזו, מדובר על התראה של 1,700 ₪ ולא של 80 וכמה אלף.

כשנשאל האם נעשו עיקולים בבנקים בשנת 2010 ענה, יכול להיות והשיב לשאלה דומה המתייחסת לשנת 2011.

בשלב זה הוגש בהסכמה מש/7, מידע מפנקס בתים משותפים ובו נרשמה הערה עפ"י סעיף 11(1)(2) לפקודת המסים וזכויות הנתבעים למן יום 8/12/2013 ע"ס 87,822₪.

סיכומי המבקשים הפותחים בציטוט מהחלטה שניתנה על ידי זה מכבר ובה נרשם בין היתר, כי המחלוקת בין הצדדים היא בעניין שיעורו של החוב ולא לעצם המצאו או העדרו.

הסיכומים חוזרים על טענת ההתיישנות שבבקשתם המשתרעת על כ – 50% מהחוב הנתבע.

עוד נטען, כי התובעת לא הצליחה להראות כי הנתבעים קיבלו הודעות בדבר החוב הנטען ולא הוצגה כל מכתב או דרישה שקיבלו הנתבעים.

דרישת החוב שהתקבלה ונחתמה ע"י הנתבעת ביום 31/10/2011 עניינה בחוב בן 1,700 ₪ בלבד.

נספח א' של כתב התביעה אינו משקף את יתרת החוב "כפי שיוכח בביהמ"ש במסגרת ההוכחות".

סיכומי המשיבה פותחים בסקירה עובדתית בלתי רלבנטית בעליל שעניינה קודם להגשת בקשת הרשות להתגונן. הוקדש לכך עמוד שלם מ-9 העמודים שבפני.

אף התובעת מאזכרת החלטתי מיום 7/8/2014 אשר צוין בה בין היתר, כי טענות ההגנה הן דחוקות ביותר מעת שהמבקש עצמו הודה בקיומו של חוב, אך לא פירט באיזה חלק הוא מודה ובאיזה לא.

באשר לטענת ההתיישנות סבורה התובעת, כי אין בה ממש וכי בהיות הנתבע מועסק כמפקח הוועדה לתו"ב בזכרון יעקב אין מדובר בהדיוט שעליו לשלם לעירייה ארנונה בגין ביתו.

התובעת קובעת בסעיף 11, כי אין ספק נוכח העדר קבלות על תשלום ארנונה לשנים 2007 -2009 כי, חוב הארנונה צמח והגיע כדי סכום התביעה.

עוד קובעים הסיכומים, כי אין ספק שהתביעה לא התיישנה שכן מדובר בצבירת חוב למן שנת 2007 והתביעה הוגשה ביום 30/10/2013.

עוד בעניין ההתיישנות מציינים הסיכומים, כי קיים רצף של משלוח דרישות תשלום שנוצר לפני תקופת ההתיישנות הנטענת, ולכן יש לדחות את הטענה.

גם בנקיטת הליכים מנהלים מכוח פקודת המסים כבעניינו מסיקה התובעת, כי אין התיישנות.

מאחר ונספח א' של כתב התביעה עולה, כי המדובר ביתרות חוב משנת 2005 ועד 2013 אז ברי, כי החובות לא התיישנו. חלק נכבד מוקדש "להפרכת טענת פרעתי", אולם איני סבור, כי יש בכך ממש, היינו, טענות המבקש כי שילם עפ"י הסדר התובעת לא הופרכו וגם לא אומתו במלואן.

כעולה מהודעת התובעת מיום 20/4/2015 לא הוגשו סיכומי תשובה.

לטעמי, די במבט בנספח א' של כתב התביעה על מנת לקבוע, כי יש מקום ליתן הרשות להתגונן:

כאמור לעיל חלק מנספח א' מחוק בכתב יד. השורה האחרונה המודפסת נמחקה ונרשם בכתב יד סכום החוב, הוא סכום התביעה.

גם אין מדובר כלל בדף חשבון המהווה באופן המתואר לעיל רשומה מוסדית.

מן הראוי שרשות מקומית המגישה תביעה כספית תתכבד ותמציא סימוכין נאותים ולא כאלו שהוגשו.

עפ"י אותו דו"ח מצב ביחס לנכס נשוא התביעה (שלושה נכסים אחרים הנזכרים בדו"ח נמחקו בכתב יד) בשורה 1 נרשם יתרות מים עד 08. לא ברור מתי החלה היתרה להצטבר ולכן גם לא ברור אם חלק מהתביעה התיישן אם לאו.

בדומה ישנה יתרת חוב ארנונה שראשיתה בשנת 2005 אך לא כתוב באיזה חודש בשנת 2005.

כתב התביעה הוגש ביום 30/10/2008 ולא ניתן לדעת האם החוב התגבש לפני חלוף 7 שנים, או לאחר באשר בין שנת 2005 ל-2013 חלפו 8 שנים (תלוי במועד המדויק).

מן המקובץ הוא:

נתונה לנתבעים הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (גבוה מ- 80,000.00₪) תתברר התובענה בסדר הדין בה הוגשה.

תצהיר הנתבעים יהא לכתב הגנתם, כמתחייב מהוראות תקנה 211 בתקסד"א.

החלטה זו תועבר למנ"ת, על מנת שייקבע דיון בפני מותב.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים לשכ"ט עו"ד בסך 2,360 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.