1. בשנת 2003 שכרה התובעת, הגב' רימה זבולוטני (להלן: "התובעת") דירה מהנתבע, מר יצחקי יחזקאל (להלן: "הנתבע"), הנמצאת ברחוב אלחדיף 17 בטבריה (להלן: "הדירה"). מאז הוארך חוזה השכירות מעת לעת, עד שביקש הנתבע לפנותה, וביום 29/9/13, במסגרת תא"ח (שלום-טבריה) 60660-07-13, ניתן כנגד התובעת פסק-דין המורה לה לפנות את המושכר עד ליום 31/10/13. ככל שלא תשלם את הסכום המוסכם שם בתוך 7 ימים מאז, יוקדם הפינוי ליום 7/10/13.

2. בפניי מונחות שתי תביעות שהוגשו ביום 13/11/2013, דהיינו לאחר צו הפינוי, ואשר הדיון בהן אוחד : האחת - ת"ק 25473-11-13 עניינה תביעה כספית על-סך 30,000₪, בגין גרימת נזק בריאותי לתובעת עקב רטיבות בדירה וסכנת חיים בשל חיבור פיראטי לחשמל, נזק רכוש ועגמת נפש עקב מרמה ומצוקה מצד הנתבע. לטענתה, הנתבע השכיר לה ולבעלה המנוח, אחת משתי דירות קרקע ודירה בקומה שניה ברחוב אלחדיף 17 טבריה, כאשר בשנת 2012 היא גילתה, שהנתבע רימה אותה ביחס למים וחשמל, כך שהסתיר ממנה ששתי הדירות מחוברות לשעון מים משותף, וקריאת המונה וחיוב במים על שתי הדירות מופיע על שעון המים השייך לדירה בה היא גרה. כן, הנתבע הסתיר ממנה, שדירתה מחוברת לחשמל בחיבור פיראטי לדירת הקרקע השנייה, שהיא מחוברת למונה הראשי בדירה העליונה וכל הדירות נמצאות בקו חשמל אחד הגורם לעומס יתר וניתוק חשמל. הנתבע סירב להחזיר לה את הכספים מתשלומי היתר של המים והחשמל. כן, בוצעה גניבת חשמל על-ידי השכן, כשהנתבע התחמק מלטפל בכך. כל החיבורים החשמליים בדירה והעומס בקו החשמל גרמו באופן קבוע לניתוק חשמל בביתה, וכתוצאה מכך לנזקים רבים לדברי החשמל שלה, כשבנוסף לכך לפני שלוש שנים פרצה שריפה במרפסת השכנה, כתוצאה מקצר בחוט חשמל שהיה בחוץ, וזו התפשטה על הגדר בחצר התובעת, ובשריפה נשרפו בע"ח, מחסן מעץ וכל התחולה. עוד טענה, כי הנתבע ביצע מעשה תרמית גם עם דמי הארנונה, ובכלל זה, שהיא נפגעה בריאותית עקב מצב הדירה. השנייה - ת"ק 25489-11-13 עניינה תביעה כספית על-סך 25,000 ₪ בגין גביית יתר על-ידי הנתבע, בעבור צריכת מים וחשמל, ובכלל זה עוגמת נפש שנגרמה לה עקב המרמה.

3. ככלל, הנתבע הכחיש את טענות התובעת ביחס לשני כתבי התביעה, וטען כי לא נגבה ממנה כל סכום ביתר, חיבור החשמל נעשה בצורה מקצועית, לתובעת לא נגרם כל נזק והיא לא הוכיחה את נזקיה בכל דרך. בת"ק 25489-11-13, העלה הנתבע גם טענת התיישנות, בכל הנוגע לדרישות התובעת מעבר ל-7 שנים אחורה מיום הגשת התביעה.

4. ביום 19/11/2014 התקיים דיון בו נשמעו עדויות התובעת והעד מטעמה, מר אדם חנניה (להלן: "אדם"), ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו, ולאחר מכן סיכמו הצדדים בעל-פה.

דיון והכרעה:

5. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, הגעתי למסקנה כי דין התביעות להידחות. על התובעת הנטל להוכיח, כי היא חויבה ביתר בגין צריכת מים וחשמל, או כי נגרמו לה נזקי בריאות ורכוש ובכלל זה עוגמת נפש. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, וכל טענותיה בשני כתבי התביעה, הן טענות בעלמא, ללא ביסוס עובדתי ולו מינימאלי.

6. משמצאתי לדחות את התביעה, איני מוצאת לנכון להתייחס לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי הנתבע.

7. התרשמותי הייתה, כי תולדת תביעות אלו שהוגשו באותו היום הינה, תגובת נגד לצו הפינוי שניתן כנגד התובעת, ואשר נקבע ליום 31/10/13. הנתבע טען, שהתובעת נשארה בדירה 5 חודשים לאחר צו בית-המשפט, ושילמה רק בעבור חודש אחד. הנתבע הגיש אישור מסירה של אזהרה והודעה על פינוי מיום 1/12/13. מאישור זה, ניתן ללמוד, כי התובעת נותרה במושכר מעבר לתאריך בו הותר לה להישאר. משכך, תמוה בעיני, הכיצד התובעת שהעלתה חוסר שביעות רצון מהתנהלות הנתבע, ואף ייחסה לו מעשי מרמה, ובכלל זה טענה שמצב הדירה גרם לה לנזקי בריאות ורכוש, נותרה בדירה שנים כה רבות. למעשה, רק בחודש נובמבר 2013, בסמוך לאחר המועד שניתן נגדה לפינוי המושכר, הגישה היא שתי תביעות אלו, למרות שטענה בכתבי התביעה שעוד בשנת 2012 גילתה היא את מעשי המרמה הנטענים מצד הנתבע ביחס לחשמל והמים.

8. הנתבע טען, כאמור לעיל, שהתובעת נותרה בדירה חמישה חודשים לאחר צו בית-המשפט, ושילמה רק על חודש אחד, ולכן ביקש מבית-המשפט לחייבה בארבעה חודשי שכירות. איני מוצאת לנכון להיענות לבקשת הנתבע, משלא הוגשה בפניי תביעה בעניין זה על-ידו, ואף לא נטען הדבר כטענת קיזוז בכתב ההגנה.

9. נראה, כטענת הנתבע, שהתובעת מבכרת לתבוע אותו חוזר ונשנה, וגם בענייננו, לא נהי לי מדוע הוגשו שתי תביעות נפרדות באותו יום, כנגד אותו נתבע, בגין אותה דירה, כאשר ישנה אף חפיפה מסוימת בטענות הנטענות בשתי התביעות, אם לא בכדי להטריח את הנתבע להגיע חוזר ונשנה לכותלי בית-המשפט.

10. לגופו של עניין, בעניין החשמל, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי הנתבע רימה אותה בעניין זה. בגב של חוזה השכירות המקורי הראשון שהוגש לבית-המשפט נכתב מפורשות "מונה חשמל פנימי – בהתאם ישולם חשבון חשמל", ולא עלה בידי התובעת לסתור את טענת הנתבע שהיא ידעה על כך. לא הוכח בפניי כי חיבור החשמל נעשה באופן פיראטי, וגם התגובות שהוגשו בתיקים האחרים, מטעם חברת החשמל, אין בהן להועיל לתובעת. בכתב התשובה מטעם חברת החשמל בת"א 22908-05-13, צוין בין היתר:

"בהקשר הנ"ל ובכל הקשור לטענת המבקש כפי שהועלתה בסעיף 5 לבקשה בעניין קיום מונה פרטי בדירתה, המשיבה תטען כי היא מעולם לא התקינה מונה שכזה ובכל מקרה חל איסור על הצרכן לבצע משיכות חשמל מדירה אחת לאחרת שכן כל חיבור/מונה חשמל אמור להזין אך ורק את מתקן החשמל של אותה דירה שנבדקה ואושרה על ידיה ככל שהמצב הינו כמתואר בבקשה, על המבקשת המשיב מס' 1 לפעול לפירוק כל המשיכות הפיראטיות לאלתר...".

בענייננו, התובעת לא הוכיחה כי המדובר במונה פרטי, ויש הבדל בין המינוח "מונה חשמל פנימי" ל"מונה פרטי", ובכלל זה, התובעת לא הוכיחה כי היו משיכות חשמל מדירה אחת לרעותה. מה גם, שמאישור החשמלאי מיום 22/5/13 עולה, כי על-פי בקשת הנתבע הוא בדק תקינות ארקה בבניין ברחוב אלחדיף, וכי לא ניתן לבדוק את מערכת החשמל בדירת התובעת, מאחר והיא לא אפשרה לו להיכנס לדירה. התובעת טענה בעניין זה בפניי, כי הנתבע לא הזמין חשמלאי כדי לבדוק, אלא בכדי לנתקה מהחשמל. מעבר לכך, שהמדובר בטענה בעל-פה הסותרת מסמך בכתב, ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, הרי שלו היו דברים בגו, מצופה היה מהתובעת שתבקש להזמין את החשמלאי שערך מסמך זה בכדי לאשש את טענתה. לא זו אף זו, שהתובעת טענה בכתב התביעה (ת"ק 25473-11-13), כי קיבלה באופן קבוע מכות זרם בנגיעה בדברי חשמל, כשנאמר לה על-ידי חשמלאי שסיבה נוספת לכך זה שבדירה אין ארקה – מי הוא אותו חשמלאי לא ציינה התובעת, ובכלל זה כשלה מלהעידו.

לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי נגבה ממנה חשמל ביתר, ואיני רואה כל פסול בכך שעם פטירת הדיירת שגרה בדירה הסמוכה הובהר לתובעת, שתשלומי החשמל והמים חלים עליה בלבד, שכן הדירה שלצידה ריקה.

לא זו אף זו, לא הוכח בפניי שנגנב חשמל מבחוץ על-ידי השכן מהקומה השנייה, וכי התשלום בגין כך נפל לפתחה של התובעת, כטענתה. נכון הוא שלכתבי ההגנה, צורף אישור בדבר הגשת תלונה על נטילת חשמל מים או גז בגניבה, כאשר המתלוננת היא התובעת כאן. אך לא ברור מה עלה בגורל תלונה זו, בשים לב לכך שהוגשה באפריל 2008. אומנם, הנתבע טען, כי ככל הידוע לו, תיק זה נסגר ללא הרשעה כלפי השכן. יחד עם זאת, מצופה היה מהתובעת שתגלה לבית-המשפט מה עלה בגורל תיקים אלו. לא זו אף זו, התובעת טענה, שנגנב חשמל על ידי שכן שעזב את הדירה ב- 22/10/13, ולא ברור מדוע לא קראה להעידו בעניין, או למה לא הגישה תביעה נגדו.

11. גם בעניין המים, לא הוכח בפניי כי הייתה כל מרמה מצד הנתבע כלפי התובעת. לא הוכח בפניי, כי נגבה ממנה תשלום מים ביתר, ולא הוכח על ידי התובעת כמה הנתבע גבה מהדיירת שנפטרה, ולכן כל טענותיה בעניין זה, דינן להידחות.

12. התובעת טענה, בכתבי התביעה, שכל המחלוקת החלה לאחר שגילתה את רמאות הנתבע ובאה אליו בטענות על כך שבנוסף לכל ניסה להפיל עליה חוב מים מדליפה בדירה השנייה, כשזו התבררה לאחר שהדיירת נפטרה והבית היה נעול והתובעת הודיעה לנתבע שיש דליפה והזהירה אותו שהוא צריך לטפל בביטול החיוב בגין הדליפה, והלה לא סידר כלום ולחץ עליה לשלם את החוב בחשבון המים.

איני מקבלת טענה זו, הואיל ולא עלה בידי התובעת לסתור את טענת הנתבע, כי לאחר תלונתה בעניין נזילת מים, פנה אל מחלקת המים וזו הקטינה את צריכת המים היחסית. אכן הנתבע צירף אישור בעניין, ונראה שם, שיש קיזוז בגין תיקון נזילה.

13. התובעת במסגרת ת"ק 25489-11-13 טענה, כי הנתבע חייב להחזיר לה את היתרה ששילמה על צריכת מים וחשמל, כאשר צריכתה הסבירה היא בסך 100 ₪ בחודש בעבור חשמל ו- 63 ₪ למים, ובהתאם צירפה לכתב התביעה את תחשיבה ועתרה להשיב לה סך של 21,961 ₪. עסקינן בחישוב התובעת, שנעשה ללא כל ביסוס עובדתי ולא מינימאלי. זה שהתובעת סבורה שצריכתה הסבירה לחודש היא כאמור לעיל, אין בכך בכדי להגיד כי זו צריכתה בפועל, ואין בכך בכדי לקבל את תחשיבה.

14. התובעת טענה בת"ק 25473-11-13 לגרימת נזק בריאותי לה עקב רטיבות בדירה וסכנת חיים בשל חיבור פיראטי לחשמל, ובכלל זה על גרימת נזק לרכושה. דא עקא, שהיא לא תמכה את טענותיה לעניין נזק בריאותי או קשר סיבתי בין מצבה הבריאותי למצב הדירה בכל חוות דעת רפואית אשר יכלה לאשר זאת. התובעת העידה, כי כיום היא מקבלת תרופה נגד עצבים, והיא הייתה בטיפול אצל נוירולוג שאמר לה שבגלל זרם חשמלי שקיבלה כמה שנים, זה גרם לכך, אך לא צרפה תעודה רפואית כלשהי מאותו נוירולוג.

התובעת לא הוכיחה את נזקי הרכוש שנגרמו לה, ובכלל זה, כי אלו נגרמו עקב מצב הדירה. ויודגש, ערה אני לכך, שמצב הדירה הוא בכי רע כפי שעולה מהתמונות שהוגשו לבית-המשפט, אך מכאן ועד לטעון לנזקי גוף או רכוש עקב כך הדרך ארוכה ויש להוכיח טענות אלו. דא עקא, שכל טענות התובעת בעניין דא, הן טענות בעלמא. התובעת לא פירטה אלו דברי חשמל נהרסו לה, ואשר בגינן נאלצה לקנות דברי חשמל אחרים.

15. התובעת טענה, כי לפני שלוש שנים פרצה שריפה במרפסת השכנה כתוצאה מקצר בחוט חשמל שהיה בחוץ, והשריפה התפשטה על הגדר בחצר התובעת ונשרפו לה בעלי חיים, מחסן מעץ וכל התחולה. הנתבע לא הכחיש, כי אכן פרצה שריפה ביוני 2010, אבל לא בשטח שהושכר לתובעת, והוא עצמו הגיש תלונה במשטרה לשם מציאת סיבת השריפה או גרימתה, כיוון שלו עצמו נגרמו נזקים כבדים. טענה זו לא נסתרה על-ידי התובעת, ואין בדברי העד מטעמה בעניין זה, מר אדם, בכדי להועיל לה, שכן הלה העיד, שהוא זוכר שהייתה להם שריפה בחצר ונשרף מחסן גדול, והוא היה בזמן השריפה. יחד עם זאת, אין בכוחו של עד זה ליתן הסבר מדוע אירעה השריפה, וגם עדותו שנכנס גשם לתוך הדירה, עשה קצר חשמלי, אין ארקה של חשמל והוא אמר להם שזה מסוכן מאוד ויכול לעשות שריפה, עדיין אינה הופכת אותו לעד מומחה, ואין בכוחה של עדות זו לסתור את דברי הנתבע, כי התובעת פתחה חור בתקרה, כדי ליצור ארובה לתנור חימום שהביאה, מבלי לבקש את רשות הנתבע, וגרמה ע"י כך לנזילה.

16. גם טענות התובעת שהועלו בעניין הארנונה מקומן לא להתברר כאן, שעה שעולה מכתבי ההגנה, שהלה הגיש תביעה כנגד התובעת בבית-המשפט לתביעות קטנות על פיגור ואי תשלום סדיר של חובות הארנונה.

17. איני סבורה שנגרמה לתובעת כל עוגמת נפש כנטען בשתי התביעות, ולו היו דברים בגו יש להניח כי התובעת הייתה עוזבת את הדירה כבר לפני קבלת צו הפינוי, אלא שגם לאחריו נותרה עוד בדירה.

18. לסיכום, אני דוחה את שתי התביעות ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 600 ₪בשני התיקים יחד.

המזכירות תשמור את המוצגים אצלה. תשומת לב המזכירות להחלטתי מיום 19/11/14 בת"ק 25473-11-13.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.