התובע הינו בעל דירה פרטית ברח' עציון 7/14 בפרדס חנה-כרכור (להלן: "דירת התובע"), בעוד

הדירה בקומה שמעליה שייכת לנתבעת (להלן: "דירת הנתבעת"). בתקופה הרלבנטית לתביעה זו

היו שתי הדירות מושכרות לאחרים.

לגרסת התובע, הנתמכת בעדות הדייר השוכר ממנו את דירתו, מר עמוס עזריה, בחודש אוגוסט 2013 התגלתה בדירתו רטיבות שמקורה בנזילה בדירת הנתבעת. התובע טוען כי על אף פנייתו אל בנה של הנתבעת מר יוסי ארביב המטפל בענייני הדירה, לא דאג האחרון לתיקון מיידי של הנזילה והדבר הסב לו נזקים המסתכמים בסך של 3,400 ₪ (500 ₪ ששולמו בגין תיקון הנזק שנגרם לתקרת דירתו ו- 2,900 ₪ בגין 2 חודשי שכירות שמר עזריה לא שילם לו בשל הרטיבות).

בעדותו בבית המשפט טען התובע כי הדיירים המתגוררים בשכירות בדירת הנתבעת סרבו בתחילה למסור לו את מס' הטלפון של בנה יוסי בהתאם להוראתו של האחרון וכי גם בהמשך התחמק יוסי מלהשיב על פניותיו אליו בכל הנוגע לצורך בתיקון נזקי הנזילה. מר עזריה אשר תמך בגרסתו זו של התובע, אמר בעדותו בבית המשפט את הדברים הבאים:

"היתה נזילה של מים בתקרה מהסלון... אמרתי לתובע שיבוא לראות, הוא הגיע

וצילם. חיכינו ואחרי תקופה הוא אמר לי שהוא דיבר עם בעל הדירה למעלה והם

יתקנו. שמעתי שיחה של חיים (התובע – ר.ס.מ) שדיבר עם בעל הדירה מלמעלה

שאמר שהוא יתקן. עליתי למעלה ובקשתי מהם את המספר של בעל הדירה והם

לא נתנו כי הם אמרו שהוא לא מרשה. בגלל שאני לא מרגיש טוב אמרתי לתובע

שאני עוזב את הבית, כי מבחינה בריאותית אסור לי לגור שם. התובע ביקש ממני

לא לעזוב , שאני אלך להורים שלי ושאני לא אשלם שכירות ואז אחרי שהוא יתקן

אני יחזור. חודשיים לא שילמתי שכירות...".

בנה של הנתבעת, מר יוסי ארביב, טוען כי הוא אינו מכיר את פניית התובע אל שוכרי דירת אמו, שלא נתנו לו את מס' הטלפון שלו ואומר כי מייד לאחר פניית התובע אליו הוא פנה אל חברת הביטוח אשר שלחה אל הדירה איש מקצוע שתיקן את מקור הנזילה: "הביטוח מגיע בתוך שבוע לדירה וזה מה שהיה. כשהם הגיעו לדירה הם הסתכלו ואמרו שהם מתאמים לעוד שבוע לתיקון. לחצתי עליהם והם אמרו שהם אפילו יקדימו... אני לא השתהיתי בטיפול, אני הבאתי את חברת הביטוח בזמן. זה תקלות שקורות...". לשאלותי השיב מר ארביב כי הוא ביקש מהתובע הצעות מחיר לתיקון הנזק שנגרם לתקרת דירתו ואישר כי ציפה לשתי הצעות כאלה לפחות.

בהעדר ראיות מטעם מר ארביב להוכחת גרסתו, הוריתי לו בהחלטתי מיום 29.5.14 להגיש לתיק בית המשפט את תיעוד השתלשלות העניינים על ידי חברת הביטוח "שחר צנרת בע"מ" (להלן: "חברת שחר") אשר ביצעה את התיקון בדירת אמו.

מן המסמכים שהוגשו עולה כי פנייתו של מר ארביב אל חברת שחר נעשתה ביום 29.8.13 וכי בפנייה זו הוא הודיע ש"יש רטיבות בתקרת השכן ונזקים גדולים לתקרה". ביום 1.9.13 איתר איש מקצוע מטעם חברת שחר בעיית איטום ברצפת המקלחת בדירת הנתבעת ובחלוף כשבועיים, ביום 15.9.13 הוצאה הוראה לתיקון הנזילה ולאיטום המקלחת. לצד ההוראה שהוצאה צויין: "יש נזק לצד ג', מדובר בעבודה לא קטנה". למחרת, ביום 16.9.13 בוצע התיקון בדירת הנתבעת ואולם תקרת דירתו של התובע לא תוקנה באותו מועד.

מן הראיות שהוגשו מטעם התובע עולה כי ביום 20.10.13 הוא קבל הצעת מחיר לתיקון התקרה וכי ביום 25.10.13 שילם לצבעי שתיקון אותה, סך של 500 ₪.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, הנני מחליטה לקבל את התביעה במלואה, ואלה נימוקי:

סעיף 38 לפקודת הנזיקין מטיל על בעל דירה את הנטל להוכיח כי לא היתה לו "התרשלות שיחוב עליה". התובע אמנם אישר בעדותו בבית המשפט כי היו אלה שוכרי דירת הנתבעת שלא פתחו לו את הדלת במשך כשבועיים, אך יחד עם זה טענותיו בנוגע להתחמקות מר ארביב מלטפל בתלונתו אודות הנזילה באופן מיידי נשמעו לי מהימנות ונמצאה להן גם תמיכה מסוימת בעדות הדייר מר עזריה. להתרשמותי פעל מר ארביב, בנה של בעלת הדירה, לתיקון מקור הנזילה בעצלתיים והוא גם לא השלים את המלאכה בכל מה שנוגע לתיקון הנזק שנגרם לדירת התובע, כפי שהיה מצופה ממנו לעשות במקרה זה, עד כי התובע נאלץ לבצע תיקון זה על חשבונו.

במצב דברים זה ולאחר שצפיתי בתצלומי תקרת וקירות דירתו של התובע בהם נראים בבירור נזקים קשים של רטיבות (עובדה הנתמכת גם בדו"ח של חברת שחר כמצויין לעיל), אני מסיקה כי מר ארביב לא דאג לתחזוקתה התקינה של דירת אמו, דירה אשר הוא עצמו אמר עליה "זה בניין בן חמישים או שישים ויש בו הרבה תקלות". אמנם, המציאות מלמדת כי לא כל אדם טורח לעשות

כל שנדרש כדי לוודא שכל מערכות הדירה שבבעלותו (ובמקרה זה בבעלות אמו) מתפקדות כהלכה ונטיית רוב בני האדם היא לטפל בבעיות רק כשהן מתעוררות, אלא שאני סבורה כי לא כך אמור לפעול "האדם הסביר".

סוף דבר, אני מחליטה לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 3,400 ₪ (500 ₪ בגין תיקון התקרה ו- 2,900 ₪ בגין דמי שכירות שהתובע הפסיד בתקופה הרלבנטית), בתוספת הוצאות בסך 400 ₪, סה"כ 3,800 ₪.

סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ד, 27 יוני 2014, בהעדר הצדדים.