בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' השופטת רקפת סגל-מוהר) בת"ק 30538-11-13 אשר ניתן ביום 27.6.14 (להלן – פסק הדין), במסגרתו התקבלה במלואה תביעת המשיב, מר יעקב חיים לוי (להלן – המשיב) לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לדירה שבבעלותו, אשר הושכרה לשוכר מר עמוס עזריה (להלן – השוכר), אשר מקורם והנובעים מנזילה בצנרת דירתה של המבקשת, גב' צביה ארביב (להלן – המבקשת), המצויה בקומה מעל דירת המשיב.

על פי כתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא תבע המשיב את עלות תיקון נזקי הרטיבות בדירתו בסך 500 ₪ וכן הפסד של חודשיים דמי שכירות בסך 2,900 ₪, שנטען שלא שולמו למשיב על ידי השוכר, אשר יצא מהדירה עד לתיקון הנזקים.

המבקשת חויבה בפסק הדין בתשלום סך של 3,800 ₪ - מתוכם 500 ₪ בגין תיקון תקרה ו- 2,900 ₪ בגין הפסד דמי שכירות שהפסיד המשיב בתקופת התביעה, ובתוספת 400 ₪ הוצאות שנפסקו לטובת המשיב.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אני מוצאת כי אין הבקשה מצריכה תשובה ודינה – להידחות.

העובדות בתמצית:

כאמור בפסק הדין, דירתה של המבקשת ודירתו של המשיב היו מושכרות לאחרים בתקופה הרלבנטית לתביעה.

בחודש אוגוסט 2013 נתגלתה בדירת המשיב רטיבות שמקורה בנזילה בדירתה של המבקשת. לטענת המשיב נדרש פרק זמן לא מבוטל ומאמצים מצידו עד אשר קיבל את פרטי ההתקשרות עם המבקשת על מנת שתדאג לתיקון הנזילה בדירתה, וגם לאחר שקיבל את פרטיה – הופנה לבנה של המבקשת, מר יוסי ארביב. לטענת המשיב פרק הזמן שבמסגרתו טיפל בנה של המבקשת בפנייתו ובבקשתו לתיקון הנזילה והנזקים שנגרמו לדירתו היה ממושך, כאשר בנה של המבקשת "לקח את זמנו" בהתייחסות לפניות המשיב ובהפעלת חברת הביטוח שביטחה את דירת המבקשת לצורך תיקון הנזילה.

כמו כן טען המשיב כי בנה של המבקשת השתהה בתיקון הנזק שנגרם לדירת המשיב עד כי זה נאלץ להביא בעל מקצוע בעצמו שיבצע את התיקון. במהלך תקופה זו, השוכר בדירת המשיב יצא מהדירה בשל הרטיבות, הכתמים השחורים וריחות העובש בדירת המשיב ולא שילם למשיב את דמי השכירות לחודשים אוגוסט-ספטמבר 2013, עד לאחר תיקון הנזקים בדירת המשיב. המשיב טען כי בנה של המבקשת הבטיח לו כי הנזקים שנגרמו לדירתו כמו גם אובדן דמי השכירות ישולמו לו על ידי חברת הביטוח – אך הבטחה זו לא קוימה.

המבקשת טענה בכתב ההגנה כי היא פעלה מידית לתיקון הנזילה מהצנרת בדירתה וכי המשיב הוא שהשתהה בפניה אליה לצורך ביצוע התיקונים. עוד ובנוסף טענה המבקשת כי לא הובטח למשיב כי יפוצה בגין אובדן דמי השכירות.

בית משפט קמא שמע והתרשם מעדויותיהם של המשיב, של השוכר, של המבקשת ושל בנה של המבקשת, כמו כן התרשם בית משפט קמא מצילומי הנזקים שנגרמו לדירת המשיב אשר הוצגו לו באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי של המשיב. בנוסף, הורה בית משפט קמא לבנה של המבקשת להגיש לו תיעוד של חברת הביטוח (שחר צנרת בע"מ) לגבי השתלשלות העניינים מאז הפנייה הראשונה אליה ועד לתקון נזקי הנזילה. כמו כן, הורה בית משפט קמא לתובע להגיש לו את הסכם השכירות בינו לבין השוכר.

על סמך מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניו נקבע על ידי בית משפט קמא בפסק הדין כי עדותו של המשיב ביחס להתחמקותו של בנה של המבקשת מלטפל בתלונתו אודות הנזילה באופן מידי – נשמעו לו מהימנות ונמצאה להן תמיכה מסוימת בעדותו של השוכר.

עוד ובנוסף התרשם בית משפט קמא, על פי הראיות שהובאו בפניו, כי בנה של המבקשת פעל בעצלתיים לתיקון מקור הנזילה ואף קבע כי הוא לא השלים את המלאכה בכל הנוגע לתיקון הנזק שנגרם לדירתו של המשיב, כפי שמצופה היה ממנו לעשות במקרה זה, עד כי המשיב נאלץ לבצע תיקון זה על חשבונו. לפיכך, ולאחר התרשמות מצילומי התקרה והקירות בדירת המשיב בהם נראו נזקים קשים של רטיבות – עובדות אשר נתמכו גם בדו"ח של חברת הביטוח, קבע בית משפט קמא כי בנה של המבקשת לא דאג לתחזוקה תקינה של דירת אמו. לא כל שכן, כאשר מדובר בבניין ישן אשר התקלות בו רבות.

מהות טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:

בבקשה שבפניי למעשה מלינה המבקשת על ממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדים ובחן את הראיות, כאמור. המבקשת טוענת כנגד קביעת בית משפט קמא בדבר קצב התנהלותו של בנה בתיקון נזקי הנזילה.

למעשה, דומה כי המבקשת אינה חולקת על כך כי היא חייבת בפיצויו של המשיב בגין תיקון הנזק שנגרם לדירתו ושאותו נאלץ לתקן על חשבונו – בסך 500 ₪.

נראה כי עיקר טענותיה של המבקשת מופנות כלפי חיובה בפיצויו של המשיב בגין הפסד חודשיים דמי שכירות בגין יציאתו של השוכר מדירת המשיב, עד לתיקון הנזקים, מאחר ולא היה מוכן להתגורר בדירה כאשר יש בה רטיבות קשה, כתמים שחורים על פני התקרה והקירות, עובש וריחות עובש.

המבקשת טוענת כנגד קביעתו של בית משפט קמא לפיה "האדם הסביר" נדרש לוודא שכל מערכות הדירה שבבעלותו מתפקדות כהלכה ולא לטפל בהן רק כאשר מתעוררות בעיות.

דיון והכרעה:

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט, בתביעות שעלותן הכספית היא נמוכה.

הלכה היא כי בבחינת השאלה האם יש מקום ליתן רשות ערעור על פסק דין של תביעות קטנות נדרשת ערכאת הערעור לשוות לנגד עיניה את המטרות לשמן הוקם בית המשפט לתביעות קטנות. לפיכך, רשות ערעור תינתן רק מקום בו קיימת בפסק הדין טעות עובדתית גלויה וברורה על פניה או טעות משפטית בעניין שאין בו פסיקה ברורה וחד משמעית.

נא ראו לעניין זה: רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני; רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה; בר"ע (ירושלים) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל; בר"ע (ירושלים) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר; רת"ק (חיפה) 2925-04-14 שלום חינגה נ' אריאל קלימי (החלטה מיום 8.7.14); רת"ק (חיפה) 46662-05-14 יעקב מזרחי נ' מיכאל וליצקי (החלטה מיום 15.7.14).

לא זה המקרה שבפני. לא מצאתי כי נפלה בפסק דינו של בית משפט קמא טעות משפטית או עובדתית בולטת המצדיקה מתן רשות ערעור.

זאת ועוד, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות של עובדות ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר היא זו השומעת את העדים ובוחנת את הראיות, אלא במקרים חריגים – אשר המקרה דנן אינו נמנה ביניהם.

נא ראו: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזם עואד מחסר כללי בע"מ.

שילוב זה של אי התערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונים עם המדיניות המשפטית המצמצמת הננקטת בכל הנוגע להתערבות בפסקי דין הניתנים על ידי בית משפט לתביעות קטנות – מחייב את דחייתה של בקשת רשות הערעור דנן.

המבקשת למעשה מודה כי חייבת היא בפיצויו של המשיב בגין הנזק שנגרם לדירתו ואשר תוקן על ידיו, בסך של 500 ₪. על סכום זה – כלל לא היתה המבקשת צריכה להגיש את בקשת רשות הערעור.

זאת ועוד, בית משפט קמא התרשם ישירות מן העדים וקבע כי היתה התנהלות בעצלתיים מצד בנה של המבקשת בטיפול בנזקי הנזילה ובהתייחסות לפניות המשיב לתיקון הנזק בדירתו. עוד התרשם וקבע בית המשפט קמא כי הנזקים בדירת המשיב היו משמעותיים וניכרים.

באשר לחיובה של המבקשת בהחזר דמי השכירות שהפסיד המשיב – גם כאן לא מצאתי כי נפלה טעות – עובדתית או משפטית – כלשהי, לא כל שכן כזו המצדיקה התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.

למעלה מן הצורך אומר, כי ברי שהמשיב אינו זה הצריך לשאת על גבו את הנזק של אובדן דמי שכירות, בשל אי תשלום דמי שכירות על ידי השוכר עד לתיקון הנזקים – תיקון, אשר נקבע כי התמשך לפרק זמן ממושך בשל התנהלות בנה של המבקשת.

מן הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא עולה כי נזקי הרטיבות שנגרמו לדירת המשיב היו ניכרים ומשמעותיים. אין לצפות מדייר השוכר דירה כי ייאלץ לחיות בדירה במשך חודשיים ימים בתנאים של רטיבות ועובש – אשר אינם תורמים לבריאות, מן הסתם, וכן שיאלץ לנשום ריחות טחובים ובלתי נעימים – ועוד ישלם דמי שכירות טבין ותקילין, כאילו מאום לא אירע.

מקום בו נקבע כי התעכב הטיפול בתיקון הנזקים על ידי המבקשת או בנה והשתרע על פני תקופה בלתי סבירה – הרי שכאמור, לא המשיב צריך לשאת בנזק בגין אי תשלום דמי שכירות למשך חודשיים – שלא בא לו בגין אחריותו הוא. על כן, בדין פסקה הערכאה הדיונית כי על המבקשת לשאת בתשלום זה.

גם ההוצאות בסך 400 ₪ שפסקה הערכאה הדיונית למשיב – אף הן נראה כי היו לקולא, שכן כפי שצוין לעיל – בוודאי שאת עלות התיקון של דירת המשיב – היה על המבקשת להשיב למשיב בלא צורך בניהול הליך משפטי.

בנסיבות אלה, כאמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן הבקשה נדחית.

מאחר ולא נתבקשה תשובת המשיב – אין צו להוצאות.

הפיקדון, אם הופקד, יושב לידי המבקשת.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.