החלטה

בפני בקשה לביטול צו איסור שימוש ברכב.

הבקשה הוגשה ע"י המבקש שהינו הבעלים הרשום של הרכב.

צו ההשבתה ניתן ע"י קצין משטרה ביום 6/11/13 בקשר עם עבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר יוחסה לנהג, אלי רווח, שהינו חברו של המבקש.

לטענת המבקש לא ידע, עת מסר הרכב לחברו, כי הוא מצוי בפסילה וכי תפיסת הרכב מהווה פגיעה ברכושו ובקניינו.

עוד הוסיף, כי הרכב דרוש לו לשימוש בצרכיו היומיומיים שלו ושל בני משפחתו.

המבקש צירף לבקשתו את פרוטוקול המעצר, שניתן בעניינו של אלי רווח, לפיו שוחרר בהסכמה לתנאי מעצר בית זאת לאחר הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בפסילה וללא רישיון תקף מאז פקע רשיונו ב 15/1/2007.

הבקשה נשלחה לתגובת ב"כ המאשמה בתוך 5 ימים, אך תגובה כזו לא נמסרה לבית המשפט עד ליום זה וב"כ המבקש ביקש כי תינתן החלטת בית המשפט בהעדר תגובת המאשימה.

דיון והכרעה:

אין צורך להכביר מילים בעניין הסיכון שנגרם עקב נהיגתו של מר אלי רווח כשהוא פסול מלנהוג וכשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף מאז שנת 2007. סיכון זה מצוי בתכליתו של סעיף 57א' לפקודת התעבורה.

בשלב זה של ההליך בימ"ש לא נכנס לעובי הקורה וניתן לקבוע מהחומר שצירף המבקש לבקשה כי יש ראיות לכאורה לביסוס האישום של נהיגה בפסילה וללא רישיון תקף מאז שנת 2007.

למעשה, לא מצאתי בבקשתו של המבקש כל נימוק הנוגע לעניין קיומן של ראיות לכאורה וטיעוניו כוונו במיוחד לאי ידיעתו על הנסיבות שהובילו לצו האיסור המנהלי ולנזק שנגרם לו כתוצאה מאותו איסור.

המחוקק קבע את הוראת סעיף 57א' בדבר איסור מנהלי של שימוש ברכב בעבירות מסוימות במטרה להרתיע.

המחקוק היה ער לכך שישנן נסיבות שבהן בעל הרכב לא ביצע העבירה ובכל זאת יפגע כתוצאה מהעבירה, למרות זאת בחר המחוקק להפעיל את הסמכות אסור השימוש ברכב גם במצבים מסוג זה וזאת על מנת להרתיע בעלי רכב מלמסור את רכבם לאחר ללא פיקוח, בירור או השגחה.

המחוקק איזן בין הצורך להילחם בתאונות דרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית לבין הפגיעה בזכות הקניין.

(גם ראה בעניין זה, את דברי כבוד השופטת נגה אוהד, בב"ש 90264/07 (מחוזי ת"א) אכוואן רועי נגד מדינת ישראל, בנוגע לאיזון בין הפגיעה בזכות הקניין לפגיעה באינטרס הציבורי.)

האיזון מתבטא במספר מישורים : הגבלת תקופת ההשבתה ; הגבלת הסמכות לאיסור שימוש ברכב לעבירות המנויות בחוק; מתן שיקול דעת לבטל את האיסור בהתקיים אחת מהעילות הקבועות בסעיף 57ב'(ב') לפקודה ; השארת שיקול דעת לבימ"ש לבטל את איסור השימוש או לקצר את התקופה אם יתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

לאחר שקראתי בעיון את בקשת המבקש, לא מצאתי בטענותיו כי התקיימו התנאים המופרטים בסעיף 57ב(ב) לפקודה לביטול הודאת איסור השימוש.

העבירות שבוצעו ברכב השייך למבקש הינן עבירות המסכנות את ציבור המשתמשים בדרך והיה על המבקש לעשות כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה ברכבו. המבקש נתן את רכבו לחברו, ובהיותו בעל השליטה ברכב האחריות עליו לפקח ולבדוק למי מאפשר הוא לנהוג לנהוג ברכב.

כמו כן, לא מצאתי כי מקרה זה נכנס תחת המקרים בהם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול הצו או קיצור תקופת הצו.

לאחר ששקלתי את נסיבות העבירה בגינה הוצא צו איסור השימוש, מסוכנות העבירות שבוצעו ברכב, אינטרס ההרתעה אל מול הפגיעה שנגרמת למבקש, אני סבורה כי אין מקום לבטל את הצו ואף לא לקצרו.

זכות ערער כחוק .

<#4#>

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.