לפניי בקשה להארכת מועד ולביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 12/3/14.

עילת התביעה הינה הסכם למכירת דירת התובעים לנתבעת, שלא יצא אל הפועל, גם לאחר הסכם פשרה, והדירה נמכרה לאחר. (הסכם מיום 14/2/12, נספח 1 לכתב התביעה, הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בת.א. 52258-11-12, נספח 4 לכתב התביעה). הדירה נשוא התביעה מצויה ברח' אייזנברג 33, רחובות, גוש 3703, חלקה 659, תת חלקה 5 ותכונה להלן: "הדירה".

המשיבים שילמו עבור ההלוואה, שנטלה המבקשת לרכישת הדירה, תבעו את הפיצוי המוסכם בהסכם הפשרה ולאחר קיזוז הסכום, שהגיע למבקשת לפי הסכם הפשרה, נותרה יתרת חוב בסכום התביעה, 408,123 ₪.

בבקשתה שבנדון מיום 1/1/15 טענה המבקשת כי לא קיבלה את כתב התביעה ואת פסק הדין וכי נודע לה אודות פסק הדין בהליך אחר, שניהלה בבית המשפט המחוזי בלוד, שם צורף פסק הדין לתגובת המשיבים. המבקשת טוענת כי אפשר שכתב התביעה נמסר לבן זוגה, שהיה מקבל דברי דואר במענה, והיא היתה מעבירה לו אותם.

בעניין מועד הגשת הבקשה טוענת המבקשת כי בא כחה, שסעד את אביו עקב מצבו הרפואי של האחרון, ראה את התגובה רק ביום 2/12/14, ועל כן הבקשה מוגשת במועד.

לגוף התביעה מאשרת המבקשת את העובדות לפיהן רכשה את הדירה ולא עמדה בתשלומים, הוגש ע"י המשיבים הליך משפטי, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, והיא לא עמדה גם בו. המבקשת טוענת כי פעלה על מנת לקיים את הסכם הפשרה, אך המשיבים חלף הידברות עימה פעלו לביטול המכר, מכרו את הדירה לאחר במחיר הנמוך משוויה, ולה נודע על המכירה רק משהפקידו המשיבים סכום בחשבונה. המבקשת טוענת כי המשיבים ניצלו את פרידתה מבן זוגה, קיבלו את הדירה לחזקתם על המטלטלין יקרי הערך שהיו בה, מכרו את הדירה, חילטו את הפיצוי המוסכם, ולבסוף, כטענת המבקשת, הגישו את התביעה, והכל בחוסר תום לב.

בבקשה עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין ובמיוחד לעיכוב הליך כינוס נכסים של דירה אחרת של המבקשת ברח' פרוג 2, רחובות (להלן: "דירת המבקשת").

המשיבים הגישו תגובה מפורטת, בה חזרו על ההליכים בין הצדדים בעבר, ציינו את ההליכים שננקטו לקבלת פסק הדין בהעדר הגנה (מסירה ע"י דואר ישראל ביום 15/12/13, הוחזרה כ"לא נדרש", נספח 1 לתגובה, מסירה אישית בהדבקה ביום 30/12/03 בצירוף תצהיר שליח ותמונות, נספחים 2 ו-3), מסירת פסק הדין בדואר רשום (אישור מסירה חתום מיום 14/4/14, נספח 4 לתגובה), מסירת אזהרה בתיק הוצל"פ 02-25815-14-2 (אישור מסירה חתום מיום 27/7/14, נספח 6 לתגובה).

ב"כ המשיבים הבהיר כי התיק בבית המשפט המחוזי בלוד נפתח בהמרצת פתיחה שהגישה גב' שרון קוש, שרכשה מהמבקשת את דירת המבקשת, והמשיבים צורפו כמשיבים בשל העובדה שהטילו עיקול על דירת המבקשת (בתיק ההוצל"פ נשוא פסק הדין דנן). ב"כ המשיב הבהיר כי המבקשת לא התייצבה לדיון ולא הגיבה גם להליך שם, ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין גב' קוש למשיבים, ובא כחם מונה ככונס נכסים לדירת המבקשת (פסק דין בתיק ה"פ (מחוזי מרכז) 17649-06-14 מיום 7/10/14, נספח 7 לתגובה, בקשה למינוי ב"כ המשיבים ככונס נכסים והחלטת כב' הרשמת ברלינר-לוי בתיק ההוצל"פ מיום 3/11/14, נספחים 8 ו-9 לתגובה). לפי החלטת רשמת ההוצל"פ הנכבדה נמסרו ההחלטה ופסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז למבקשת (מכתב נלווה, אישור מסירה חתום מיום 16/11/14 ותצהיר שליח, נספחים 10-12 לתגובה). המבקשת הגישה ללשכת ההוצל"פ בקשה לביטול מינוי כונס הנכסים ולמצער לעיכובו עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין בהמרצת הפתיחה (בקשת המבקשת מיום 26/11/14, נספח 13). הבקשה הוגשה ע"י ב"כ המבקשת דכאן, על כן טוענים המשיבים כי זהו למצער מועד הידיעה אודות ההליך דנן. המבקשת הופנתה ע"י רשמת ההוצל"פ הנכבדה להגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי בלוד, שנתן את פסק הדין (החלטה מיום 26/11/14, נספח 14 לתגובה). המבקשת הגישה עוד ביום 6/11/14 בקשה לביטול פסק הדין בהמרצת הפתיחה (נספח 15 לתגובה), המשיבים הגישו תגובה ביום 18/11/14 (נספח 16 לתגובה), התקיים דיון במעמד הצדדים, והבקשה לביטול פסק דין נדחתה (פרוטוקול בית המשפט המחוזי מרכז מיום 14/12/14, נספח 17 לתגובה). המשיבים עותרים לדחיית הבקשה לאור האיחור בהגשתה ממועד הידיעה המוכח.

לגוף הבקשה טוענים המשיבים כי פעלו על פי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין (צורף גם כנספח 18 לתגובה), כי לא היה עליהם להודיע למבקשת על פעולתם, וכי המבקשת הודתה כי לא עמדה בהסכם הפשרה. המבקשים הציגו אסמכתאות לפעולות שביצעו על פי הסכם הפשרה שהופר (ביטול עיסקה במס שבח מקרקעין, נספח 19, ביטול הערת אזהרה, נספח 20, מכירת הדירה, חוזה המכר נספח 21, סילוק המשכנתא, נספח 22) והכל כאמור בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ושהופר ע"י המבקשת. על כן טוענים המשיבים כי גם לו היתה הבקשה מוגשת במועד, אין בפי המבקשת הגנה, שלמטרת בירורה, יש טעם בביטול פסק הדין.

המבקשת הגישה תגובה לתגובה, בה הדגישה את הסתמכות ב"כ המשיבים על מחדליה הדיוניים, ושבה והסתמכה על טענתה לפיה גם אם קיבלה כתבי בי דין וחתמה עליהם, הרי שלא עיינה בהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה ממספר נימוקים:

ראשית, איחור בהגשת הבקשה. טרם שנדון בטעם למחדל בהגשת כתב הגנה, הרי שהוכח כי בניגוד לטענת המבקשת בתצהיר לפיה נודע לה ולבא כחה על ההליך רק ביום 2/12/14 (סעיף 12 לתצהיר המבקשת), הרי שביום 6/11/14 כבר היתה מיוצגת ע"י עורך הדין, וכבר הגישה בקשה לביטול פסק הדין בהמרצת הפתיחה, ביום 18/11/14 כבר הוגשה תגובת המשיבים, בה צויין התיק נשוא הבקשה, וביום 26/11/14 הגישה המבקשת בתיק ההוצל"פ נשוא פסק דין זה בקשה לביטול הליכי כינוס הנכסים. בתצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת כי היא ובא כחה קיבלו את הפרוטוקול ופסק הדין ביום 22/10/14. בפסק הדין מיום 7/10/14 כבר נזכרת התביעה דנן ותיק ההוצל"פ שנפתח בגין פסק הדין. נראה כי המועד 2/12/14, שהוצהר עליו, "נתפר" למועד הגשת הבקשה, 1/1/15.

שנית, טענת המבקשת בעניין חתימה על אישורי מסירה והנחתם בצד עבור חברה לחיים, על מנת שיטפל בהם, אינה טעם להתעלמות מכתבי טענות (סעיפים 7 עד 9 לתצהיר). המדובר בטעם הנעוץ במבקשת ובשליטתה. הוכח כי המבקשת חתמה למצער על קבלת פסק הדין ועל האזהרה בתיק ההוצל"פ בחודשים אפריל ויולי 2014, אך בחרה להניחם ולא לעשות דבר בעניין, אף ששמה מופיע כנמענת. מדובר בזלזול חמור ומתמשך בהליכי משפט והוצל"פ. אין לשכוח כי כל העת יודעת המבקשת כי לא הושלמה עסקת רכישת הדירה מאחר והיא לא עמדה בתשלומים, ולא בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, אך אינה עושה דבר בעניין. אני מוצאת כי מדובר בזלזול מכוון, המצטרף להתנהלות המבקשת בתיק זה ובהליכים הקודמים בין הצדדים (אני מפנה להחלטת כב' השופט אברהם יעקב בבקשה לביטול פסק דין בהמרצת הפתיחה ביחס לטענה זהה).

"אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן" (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438).

שלישית, והחשוב מכל, אין בפי המבקשת נימוקי הגנה. בניגוד לטענותיה הכוללניות של המבקשת כאילו סכומי פסק הדין הינם במחלוקת, הרי שאין כך הדבר. לאחר שהמבקשת הפרה את הסכם המכר, הגיעו הצדדים ביום 26/2/13 להסכם פשרה בתיק (פתח תקוה) 52258-11-12, בו הודתה המבקשת בחובה ובהפרת הסכם המכר. הצדדים קבעו את התנאים לקיומו של ההסכם ואת מועדי התשלומים, וכן קבעו את תוצאות הפרת הסכם הפשרה, תוך תיאור מדוייק של ההליכים שיבוצעו ושל תחשיב סכומי התשלומים במקרה כזה. המבקשת לא העלתה כל טענה לעניין תוקף ההסכם, הודתה כי נבצר ממנה לעמוד בו, אך למעט הטענה הסתמית (סעיפים 21-23 לתצהיר המבקשת) לפיה עשתה לביצוע ההסכם והיה על המשיבים להתחשב בנסיבות ולהידבר עימה, לא טענה דבר.

"אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. אם נתבע אינו יכול להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן יינתן נגדו אותו פסק-דין ממש" (ע"א 276/72 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349).

הסיכום הינו כי המבקשת איחרה בהגשת הבקשה, והוכח מתצהיריה שלה כי לא דייקה בטענותיה לעניין מועד ידיעתה על ההליכים. גם הטעם למחדל, הנחת כתבי בי הדין שהתקבלו בצד, והעברתם לבן זוגה לשעבר מעידה על זלזול בהליך המשפטי והתעלמות מדעת, והנימוק נדחה כבר בהחלטת בית המשפט המחוזי בתיק קשור. ולסיום מטרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין הינו מתן יומו של בעל הדין בבית המשפט. טעם זה אינו מתקיים במקרה דנן, בו טענות המבקשת סתמיות ועומדות בניגוד להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין.

"כנגד הזכות לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין... "בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל-דין למיצוי יומו בבית המשפט בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטלות על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, דינים עליון נח' 990, פסקה 5)" (רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל ואח', תקדין-עליון 2005(2) 3004).

הסיכום הינו כי הבקשה לביטול פסק דין נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ מס' 02-25815-14-2, שנפתח לביצועו.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,360 ₪ בלבד, בהתחשב בעובדה שלא נדרש דיון במעמד הצדדים.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.