1. המבקשת הגישה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ ובמסגרת הבקשה עתרה למתן צו לעיכוב הליכים עד להכרעה בבר"ע.

בהחלטה מיום 26.11.13, ניתן צו עיכוב ארעי, במעמד צד אחד, כפוף להפקדת סך של 100,000 ₪ תוך 7 ימים.

לבקשת המבקשת הוארך המועד להפקדת הערובה עד ליום 12.12.13.

2. המבקשת לא הפקידה עד למועד שהוארך אך הגישה בקשה וטענה כי לא היתה התייחסות בהחלטה מיום 26.11.13, לעתירתה להורות לכונס הנכסים להעביר את סכום הפיקדון שייקבע או לייחד ולהחזיק בנאמנות בפיקדון מתאים את סכום הפיקדון שייקבע.

המבקשת טענה כי הנכס נמכר, או שווה כ- 5.5 מיליון ₪ והחוב למשיבה הינו רק 2.5 מיליון ₪, ולכן אין צורך בפיקדון חיצוני וניתן לייחד חלק מההפרש שישמש כערובה להוצאות.

3. בהתאם להחלטתי מיום 15.12.13, הגיש ב"כ המשיבה וכונס הנכסים תגובה מפורטת בצירוף נספחים ועותר לבטול צו העיכוב הארעי בהיותו סבור כי המבקשת נוקטת בהליכי סרק כדי לטרפד את הליך המימוש.

מהתגובה מסתבר, בין היתר כדלקמן: ביום 29.10.13, אושר המכר, לסכום החוב הרשום יש להוסיף ריבית פיגורים, לשלם מס שבח מקרקעין, לפסוק שכ"ט לכונס הנכסים באופן שלא ברור כי תשאר יתרה או יתרה בסכום הפיקדון שנקבע.

4. באשר לעצם העיכוב ביצוע נטען כי קיים מעשה בית דין, בשל החלטתו של ביהמ"ש המחוזי שדחה בקשה לצו מניעה זמני, ואין למבקשת טעם חדש שיצדיק לסטות מההחלטה.

כן נטען כי לא בוצעה הפקדה עד ליום 12.12.13, אורכה שביקשה המבקשת.

כן נטען כי מדובר במעשה עשוי שכן המכר אושר ורק במקרים חריגים ניתן לבטלו ואין זה המקרה.

המבקשת ויתרה על זכות הפידיון שניתנה לה, מספר פעמים ואין ביכולתה לפרוע ואף לא להפקיד את סכום הערבות ממקורותיה שלה.

5. לאחר שבפני טענותיהם של שני הצדדים לא מצאתי שיש מקום לעכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ ובמיוחד לאור אישור המכר על ידי רשם ההוצל"פ, הנזק שעלול להיגרם מעיכוב בשל התווספות ריבית לחוב ומאחר ומאזן הנוחות נוטה בבירור לרעת המבקשת.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.