לפני: כב' השופט צבי פרנקל

נציג ציבור עובדים: מר אסמעיל אבו מטיר

נציג ציבור מעסיקים: מר שמעון בינון

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בעינו מיום 10.6.12 כתאונת עבודה. הנתבע טען שלא אירעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. לאור דחיית התביעה הוגשה תובענה זו.

2. לאחר ששמענו את הראיות קבענו ביום 17.9.14 כדלקמן:

1. התובע יליד 1973 הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעה מיום 10.6.12 כפגיעה בעבודה, פגיעה שגרמה לפגיעה בעינו. הנתבע דחה את התביעה מהסיבה שהתובע לא הוכיח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו והאבחנה אינה תוצאה של אירוע תאונתי כלשהו בעבודה אלא של מצב תחלואתי.

2. התובע טען שביום 10.6.12 הגיע למקום עבודתו בתחנת כח של חברת חשמל הממוקמת ברמת חובב בשעה 7:00 , באותו יום נקרא לבצע תיקונים מכניים רבים בזה אחר זה, דבר אשר יצר עומס עבודה גדול מהרגיל ולחץ נפשי ניכר וחריג לטענתו. לאחר לטפל בתקלה במערכת כיבוי האש, ותוך כדי הטיפול נקרא לטפל בתקלה נוספת של נזילת חומר ממשאבת הסולר. לטענתו תוך כדי ביצוע העבודה והמעבר האינטנסיבי מתקלה לתקלה חש כאב חד וטשטוש ראייה בעינו השמאלית.

3. התובע בעדותו סיפר אודות המקרה:

"...ש. ספר לי מה קרה ביום האירוע מהרגע שהתחלת לעבוד עד הרגע שהרגשת את הכאב הראשוני בעין.

ת. הגעתי לעבודה ב-7:00 בבוקר, ארוחת בוקר ב-7:30, קיבלתי סידור עבודה, מערכת כיבוי אש, מערכת כיבוי אש זה אומר זה מערכת חיונית ודורש עבודה בלחץ ולעבוד מהר לתקן את התקלה כי זה גיבוי לכל המנועים של הייצור חשמל של הטורבינות אז צריך להזדרז בתקלה. זו צנרת גדולה של 10-12 צול, צנרת של כיבוי אש, התחלנו לפרק עם כלי עבודה גדולים, בסביבות השעה 9:30, 10:00 הרגשתי הפרעה בעין, קפצתי להביא כלי מלאכה ושטפתי פנים ולא ייחסתי לזה חשיבות.

ש. אני מבין שהתחושה הראשונה של הכאב בעין קדמה לקריאה של התקלה של מערכת הסולר.

ת. כן, לפני הקריאה לתקלה של הסולר. בישיבת בוקר קיבלתי את העבודה הראשונה של התקלה בכיבוי אש, הסולר לא היה מתוכנן, נפלה תקלה חריגה.

ש. לטפל בתקלה של מערכת כיבוי אש זה תקלה במהלך יום העבודה, זו אמנם עבודה לחוצה אבל עבודה שגרתית...

ת. זה לא עבודה שגרתית ..

..."

4. בהמשך עדותו תיאר התובע ש"במערכת הסולר יש יותר חשיבות כי אם יישפך זה בעיה אז נלחצתי" (עמ' 6 ש' 5 לפרוטוקול מיום 16.9.14). התובע ציין שגם טיפול בצינור כיבוי אש זה משהו שקורה לעיתים רחוקות.

5. מנהלו של התובע זומן ע"י הנתבע ונשאל אודות שתי התקלות, הוא השיב שהתקלה במערכת הסולר מצריכה מענה מיידי, בסיום עדותו השיב שהיה חשש לדליפת סולר והוא ביקש מהתובע לגשת לסולר לבדוק מה קורה שם והוא לא זוכר משהו חריג הוא זוכר שהתובע עזב מיד והלך לתקלה השניה.

6. התובע מסר הודעה לחוקר המוסד ביום 17.3.14 בהודעה תיאר התובע את השתלשלות האירועים ביום 10.6.12.

"ש. ספר לי מה אירע לך ב-10.6.12?

ת. התחלתי לעבוד בבוקר בשעה 7:30 יוצאים לשטח קיבלתי מטלה לעבוד על קו כיבוי אשר לתקן נזילה מצינור ולהחליף קטע בצינור, מדובר בצנרת גדולה ממתכת בקוטר 10-12 צול, ברגים גדולים פתחתי את הברגים בצנרת לקראת השעה 9:30 – 10:00 בבוקר חזרתי לבית המלאכה כדי להביא כלי עבודה נוסף שהיה חסר בשטח בבית המלאכה, כאב בעין שמאל והפרעה בראייה שטפתי פנים וחזרתי לתפעול התקלה להמשיך בעבודה במלך העבודה קיבלתי קריאה דחופה להגיע למכלי הסולר כי מערכת סינון הסולר "הצנטרפנגות" המשאבה נתפסה נתקעה והסולר עמד לגלוש היה עובד נוסף שהגיע לתפעל איתי את התקלה ב-12:00 אנחנו הולכים לאכול צהריים שוב אני מרגיש הפרעה בראייה ורואה כתום אפור בעין שמאל, דיווחתי למנהל הישיר שלי אייל במשרד על הכתם שבעין הוא אמר לי לעזוב הכל להתקשר למרפאה שלי, המרפאה היתה סגורה, התקשרתי למוקד של כללית מושלם סיפרתי להם את כל השתלשלות של מה שקרה לי והם אמרו לי לגשת מיד למיון סורוקה והם שולחים הפניה הגעתי למיון עיניים, שם סדרת רופאים בדקה אותי והם אמרו לי שהם רואים נוזל רטינלי פנים גופי שחדר בין העדשה לרשתית אמרו לי ללכת לבית למנוחה ולהירגע ולחזור למחרת לביקורת, ככה זה נמשך 3 חודשים, הרופאים היו אומרים לי שאני צריך להירגע כדי שהמצב יתייצב.

ש. מה קשור הרגיעה הנפשית הדרושה לפגיעה בעין?

ת. הם טוענים שהסיבה לנוזלים בין זה כתוצאה ממתח נפשי ולחץ בגלל לחץ במערכות הגוף זה פרץ.

..."

7. התובע נשאל מדוע אין במסמכים הרפואיים תיאור של אירוע חריג בעבודה והשיב על כך שהרופאים לא שאלו אותו אודות האירוע אך המליצו לו להפחית עומס בעבודה והוא קיבל 6 חודשי מנוחה לאחר הפגיעה.

8. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע להכיר בשתי התקלות כאירועים חריגים, לעומתו ב"כ הנתבע טען שאמנם ניתן להכיר באירוע השני (של הסולר) כאירוע חריג אולם לאור העובדה שהפגיעה התרחשה לפני כן, לאחר האירוע בתקלה במערכת כיבוי האש יש לדחות את התביעה, מאחר שלטענת ב"כ הנתבע אין לראות באירוע הראשון כאירוע חריג.

9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שגם האירוע הראשון (אירוע תקלה במערכת כיבוי האש) הוא אירוע חריג. התובע העיד שמדובר בתקלה לא שגרתית, בתקלה שמתרחשת לעיתים רחוקות, עדותו בעניין זה לא נסתרה.

אמנם התובע תיאר שהוא חש בכאב כבר לאחר האירוע הראשון, אולם תיאר תחושת החמרה לאחר הטיפול בסולר לאור זאת אנו קובעים שהתשתית העובדתית היא כדלקמן: -

א. התובע יליד 1973.

ב. התובע עובד בחברת חשמל בתור הנדסאי מכונות משנת 2004.

ג. תפקידו העיקרי של התובע הוא אחזקה ותיקונים מכניים במערכות המצויות בתחנת הכח הממוקמת ברמת חובב.

ד. ביום 10.6.12 קיבל התובע בשעה 7:30 מטלה לעבוד על קו כיבוי ולתקן נזילה מצינור ולהחליף קטע מצינור, מדובר בצנרת גדולה ממתכת בקוטר 10-12 צול. לקראת השעה 9:30 – 10:00 חש התובע כאב בעין שמאל והפרעה בראייה, התובע שטף את פניו וקיבל קריאה דחופה להגיע לטפל במיכל סולר.

התובע פנה לטפל במיכל הסולר.

ה. בשעה 12:00 התובע הרגיש שוב הפרעה בראייה וראה כתם אפור בעין שמאל, הוא ניגש למיון בביה"ח סורוקה.

ו. מצבו הרפואי כעולה מתיקו הרפואי.

10. ב"כ הנתבע יודיע עד ליום 20.10.14 האם על סמך התשתית העובדתית שקבענו בסעיף 9 הוא מכיר בפגיעה מיום 10.6.12 כפגיעה בעבודה. ככל שהתשובה תהיה שלילית נמנה מומחה מטעם ביה"ד על סמך העובדות שקבענו בסעיף 9.

11. לעיונינו ביום 21.10.14.

3. משהנתבע סרב להכיר בפגיעה, מינינו ביום 25.11.14 את פרופ' דוד צדוק מומחה לרפואת עיניים שישיב לשאלות הבאות:

א. מהו ליקויו של התובע בעין שמאל כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 10.6.12, כמתואר בעובדות המקרה?

4. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 27.1.15 וקבע בפרק הדיון:

על סמך הרשומה הרפואית אני מסיק שמר סלומון חווה התקף בודד של CSR בעין שמאל שבא לידי ביטוי כהפרעה בראיה שהחלה ב-20.6.2012 בזמן העבודה. בנוסף למר סלומון בשני העיניים רוחק ראיה עם אסטימטיזם ומשמאל גם פלוטר.

Central Serous Chorioretinopathy (SCS) המכונה גם Central serous Retinopathy (CSR) היא מחלה אדיופתית בגברים צעירים. דפוסי אישיות מסוימים נקשרו למחלה זו, וביניהם אישיות מסוג A, היפוכונדרים והיסטריים. גורמים נוספים החשודים כמעוררים את המחלה, הם שימוש בסטרואידים במינונים גבוהים, עקה נפשית, יל"ד ו-SLE. במחלה נצפית היפרדות אקסודטיבית של הרשתית בדרגות חומרה שונות. האבחנה היא על סמך אנמנזה, בדיקה קלינית ובדיקות דימות. המחלה לרוב חולפת מעצמה ומצריכה מעקב בלבד. מהלך הקלאסי של המחלה הוא מצב של שפיר החולף מעצמו עם פרוגנוזה טובה לחדות הראייה הסופית. 75%-90% מהחולים חוזרים לראייה שהיתה טרם פרוץ המחלה בתוך מספר חודשים. עם זאת, רבים מהחולים יסבלו מחזרה של המחלה במשך השנים או מסיבוכים נדירים יותר, כגון: אטרופיה של הרשתית, היפרדות רשתית, בצקת סביב הדיסקה, נאו – וסקולריזציה כורואידלית. על סמך דו"ח תאונת העבודה, והאנמנזה בבית החולים אני מסיק שהתובע בריא בדר"כ, לא עבד בלחץ נפשי החורג מהעבר וחדות הראיה שלו השתפרה עד ל- 6/9 ללא תיקון משקפיים (להם ייתכן והוא זקוק על סמך הרשום ברשומה הרפואית אך לא בוצעה בדיקת חדות ראיה מתוקנת עם משקפיים).

בנוסף לתובע פלוטר בזגוגית העין (במקום אחד מציינים בעי ימים ובמקום אחר בעין שמאל). הגופיפים הצפים בעין נראים עצמים התלויים בגוף הזגוגי של העין, המהווה את רוב העין וממלא את החלל שבין העדשה באזור הקדמי של העין לבין הרשתית בחלקה האחורי. הגופיפים הצפים אינם נדירים, ולרוב אינם גורמים להפרעות אצל בני האדם. למרות זאת, במקרים קיצוניים הגופיפים הצפים יכולים להוות הפרעה מכבידה על איכות הראייה, במיוחד במקרים בהם הגוף מופיע ככתם גדול הצף בשדה הראייה. הגופיפים הצפים מהווים אחת התלונות הנפוצות לרופאי עיניים וסקר שנערך ב-2002 בקרב אופטומטריסטים בבריטניה העלה כי, בממוצע, מידי חודש כל אופטומטריסט מטפל ב-14 פניות אודות גופיפים צפים.

בניגוד למצוין ברשומה הרפואית פלוטר מקנה אפס (0) אחוזי נכות (תקנות הביטוח הלאומי לקביעת אחוזי נכות סעיף 66.א.1) ולא 5% כפי שהמליץ רופא העיניים ד"ר שמואל כהן בביקורת ב-11.12.2013.

לסיכום:

תשובות לשאלות שנתבקשתי לענות

1. מהו ליקוי של התובע בעין שמאל כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

CSR שנספג, ופלוטר (על פי הרשומה קשה להבין באיזו עין הפלוטר)

2. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 10.6.2012 כמתואר בעובדות המקרה?

לא קיים קשר נסיבתי כזה.

5. הנתבע הגיש בקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה. לאחר שבחנו את הבקשה ותגובת הנתבע קבענו ביום 26.2.15 שהמומחה ישיב לשאלה הבאה:

בהתאם לקביעת בית הדין האירועים המתוארים בהחלטה למינוי מומחה הם אירועים חריגים בעבודת התובע. האם יש בעובדה זו כדי לשנות את חוות דעתך?

6. ביום 25.5.15 השיב המומחה לשאלת ההבהרה:

בכתב המינוי כמומחה רפואי מטעם בית הדין התבקשתי לענות על שאלות הבהרה:

בהתאם לקביעת בית הדין האירועים המתוארים בהחלטה למינוי מומחה הם אירועים חריגים בעבודת התובע. האם יש בעובדה זו כדי לשנות את חוות דעתך?

כפי שציינתי בקטע הדיון בחוות הדעת, לתובע CSR שהיא מחלה אדיופתית (ללא גורם ברור) בגברים צעירים. דפוסי אישיות מסוימים נקשרו למחלה זו, וביניהם אישיות מסוג A, היפוכונדרים והיסטריים. גורמים נוספים החשודים כמעוררים את המחלה, הם שימוש בסטרואידים במינונים גבוהים, עקה נפשי, יל"ד ו-SLE. על סמך דו"ח תאונת העבודה, והאנמנזה בבית החולים אני מסיק שהתובע לא עבד בלחץ נפשי החורג ממה שחווה בעבר. עצם האירועים החריגים אותם חווה בזמן העבודה טרם הופעת טשטוש הראיה אינם הבעיה, אלא התגובה הנפשית לאירועים החריגים היא המעוררת ככל הנראה שרשרת הפרעות הגורמת להצטברות נוזלים ברשתית. אני לא מוצא בכל התיק הרפואי דיווח או עדות לשינוי במצבו הנפשי סביב האירועים החריגים בעבודה על כן אני מסיק שאין קשר בין האירועים החריגים בעבודה לבין הופעת ה-CSR.

אם היה שינוי כזה במצבו הנפשי בעקבות האירועים החריגים בעבודה, הרי אז ניתן להסיק לקשר בין האירועים החריגים בעבודה לבין הופעת ה-CSR שהתבטא כטשטוש ראיה.

7. בסיכומיו טען התובע שיש לקבל את התביעה מאחר שמהותה היא הכרה בקשר הסיבתי שבין אירוע חריג להתפרצות ה-CSR לטענת התובע המומחה הסכים שאירע חריג יכול לגרום למה שהתובע סובל ממנו ולכן יש להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה לאור הקביעה שיש אירוע חריג. ב"כ הנתבע טענה שיש לדחות את התביעה לאור הקביעה החד משמעית של המומחה לפיה אין קשר סיבתי.

8. אכן הכלל הוא שיש לייחס לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין משקל מיוחד ובשאלות רפואיות אין לסטות מחוות הדעת אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לכך.

במקרה שלפנינו המומחה אמנם שלל קשר סיבתי בין האירוע מיום 10.6.12 לבין מצבו של התובע, אולם המומחה לא קיבל את הקביעה המשפטית, מיום 17.9.14 בה קבענו שביום 10.6.12 אירע לתובע אירוע חריג, לכן תשובותיו של המומחה היו כאילו לא אירע אירוע חריג ביום 10.6.12, המומחה הסביר שאינו מצא בתיק הרפואי דיווח או עדות לשינוי במצב הנפשי סביב האירועים החריגים בעבודה ולכן הסיק שאין קשר בין האירועים החריגים לבין הופעת ה-CSR.

עם זאת, המומחה השיב שאם היה שינוי במצב הנפשי בעקבות האירועים החריגים בעבודה אז ניתן להסיק לקשר בין האירועים החריגים לבין הופעת ה-CSR שהתבטא כטשטוש ראייה. משקבענו שהאירוע ביום 10.6.12 הוא אירוע חריג יש להכיר בפגיעה בעינו של התובע כפגיעה בעבודה לאור סייפת התשובה של המומחה מיום 25.5.15. הקביעה של קיום קשר סיבתי הינה קביעה משפטית המושתת על חומר הראיות ויש לתת משקל מיוחד לחוות של המומחה. כאמור, הכרענו בשאלה העובדתית ביום 17.9.14 עם מסקנת המומחה שקבע שאם היה שינוי במצב הנפשי בעקבות הארוע החריג ניתן היה להכיר בקשר הסיבתי, החלטנו להכיר בקשר זה לאור הקביעה העובדתית מיום 17.9.14.

9. אנו קובעים שהפגיעה של התובע בעינו מיום 10.6.12 היא פגיעה בעבודה.

10. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

11. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ו, (02 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

<#6#>