<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הגשנו סיכומים בכתב, אין לנו מה להוסיף עליהם.

ב"כ הנאשם:

מפנה לסיכומים בכתב. אבקש להוסיף כי אני סבור כי המאשימה נפלה לכלל טעות בפירוש של החלטת בית המשפט בדבר אכיפה בררנית. המאשימה סוברת שבית המשפט סתם את הגולל בפני אותה טענה מתוך הנחה שיש פררוגטיבה למדינה לבחור מתי תבחר להגיש כתב אישום אם בכלל כנגד המתלונן. הטעות היא כאשר הטענה נטענה היינו בתחילתו של הליך, ואז ככל הנראה הפררוגטיבה הנטענת כלפי המדינה שרירה וקיימת, אך כאשר אנו נמצאים בשלב הסיכומים בוודאי שאיננה עומדת, הייתה צריכה לבוא המאשימה ולומר את עמדתה ביחס להמשך ההליכים מול המתלוננת, שכן אם בסופו של יום בית המשפט יכריע את דינו של הנאשם לכף חובה, אזי גם בשלב הטיעונים לעונש לא תבוא המאשימה ותאמר שהם ביצעו כך וכך או החליטו לסגור את התיק כנגד המתלונן ואז בית המשפט לא יוכל להתחשב באותה טענה בדבר גזירת הדין. מתי עומדת טענת האפליה לכשעצמה?

הטיעון השני הוא שאותו צילום, ציינתי את זה בסיכומיי, צילום של החבלה, אני סבור כי כאן יש מחדל חקירתי ולו מן הטעם שלא יהיה נכון להסתפק בצילום של אותה חבלה, או שהייתה עומדת לנאשם הזכות לחקור את אותו רופא ולשאול אותו אם אותה חבלה יכולה הייתה להיגרם כתוצאה מבעיטה בשולחן, גרסת הנאשם לא הופרכה.

<#2#>

החלטה

נדחה לצורך מתן הכרעת דין ליום 13.5.2014 בשעה 15:00.

הנאשם יובא לדיון באמצעות שב"ס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תשע"ד, 22/04/2014 במעמד הנוכחים.