1. המבקש הגיש בקשה להטלת צווי עיקול זמניים במעמד צד אחד על המשיבה, ואלו הוטלו ביום 30/12/13. המשיבה עותרת כעת לביטולם של צווי העיקול הזמניים, ולפיכך, נערך דיון במעמד הצדדים בפניי.

טענות הצדדים

2. בבקשתו להטלת העיקולים הזמניים, טען המבקש במסגרת התצהיר שתמך בבקשה, כי הטלת העיקולים נועדה להבטחת ביצועו של פסק הדין בתביעה של סדר דין מקוצר בסך של 367,740 ₪, שהוגשה כנגד המשיבה על בסיסם של 13 שיקים המשוכים על-ידי המשיבה בסך כולל של 440,376 ₪. שניים מהשיקים שמועד פירעונם הגיע, חוללו בשל הוראת ביטול והוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ואילו תובענה זו מוגשת בגין יתרת 11 השיקים הנוספים אשר מועד פירעונם טרם הגיע.

3. לטענת המבקש, מסר לו מנהל המשיבה כי במסגרת החלפת שיקים שבוצעה עם אדם בשם מר רפי רוקח, חוללו השיקים שמסר מר רוקח ובעקבות זאת נקלעה המשיבה לקשיים כלכליים, דבר אשר אילצו אותו לבטל את השיקים שבידי המבקש, וכי בפגישותיו עמו, טען מנהל המשיבה כי אין באפשרות המשיבה לכבד את השיקים המעותדים. לפיכך, טען המבקש, כי קיים חשש כבד שהמשיבה תסכל את גביית החוב ותותירו בפני שוקת שבורה.

4. בבקשתה מיום 05/01/14, טענה המשיבה, כי יש לבטל את צווי העיקול הזמניים אשר ניתנו במעמד צד אחד תוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, וזאת מתוך רצון להפעיל לחץ בלתי לגיטימי על המשיבה לשלם את ההמחאות העומדות בבסיס התביעה. לטענת המשיבה, עוסק המבקש במתן הלוואות חוץ בנקאיות באופן ישיר ו/או באמצעות חברה שבשליטתו - חברת קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ, וזאת מבלי שיש ברשותו רישיון לעסוק בתחום. לטענת המשיבה, המחאות אלו שבבסיס התביעה ניטלו ממר רפי רוקח תחת הפעלת לחץ בלתי לגיטימי על רקע הלוואות חוץ בנקאיות שניתנו למר רוקח ואשר גרמו למר רוקח לגנוב את ההמחאות ממשרדה של המשיבה.

5. המשיבה הגישה ביום 31/12/13 תלונה במשטרה בגין גניבת ההמחאות, ולטענת מנהל המשיבה, הודה מר רוקח בשיחה איתו כי מסר את ההמחאות ללא רשות לגורמים שונים בשוק האפור מהם נטל הלוואות. לפיכך, הורתה המשיבה על ביטולם. לטענת המשיבה, אין למבקש עילת תביעה כנגדה לאור אי עמידתו בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, דבר המעמיד בספק את מעמדו כאוחז כשורה בהמחאות ואת העילה השטרית כנגד המשיבה, וכן כי המשיב לא הוכיח קיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין משהמשיבה הינה חברה פעילה, בעלת מלאים ויציבות כלכלית. כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, נוכח הנזקים הכבדים העלולים להיגרם למשיבה ולצדדים שלישיים כתוצאה מהותרת הצווים על כנם ועל חשבונות הבנק שלה, המשמשים לתשלום משכורות עובדיה, תשלום מיסים ותשלום לספקיה. עוד נטען, כי המבקש הפעיל לחצים על מנהל המשיבה והוא חש מאוים ומפוחד מהמבקש, אשר הגיע לביתו מספר פעמים ללא תיאום מראש, וניסה לשדלו לחתום על הלוואות כערב באופן אישי, ועוד קודם לכן, קיבל שיחות "ריכוך" מגורמים אנונימיים, ושיקולי יושר, צדק ומידתיות מחייבים אף הם את ביטול צווי העיקול.

6. בדיון במעמד הצדדים שנערך בפניי, נחקרו המצהירים מטעמם אודות תצהיריהם. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על ביטולם של צווי העיקול הזמניים שהוטלו במעמד צד אחד על נכסי וכספי המשיבה. ואלו הם נימוקיי.

7. מסגרת נורמטיבית

בהתאם להוראות סעיפים 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, על המבקש את מתן הסעד הזמני לשכנע את בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה, וכן, בקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בהתאם לתקנה 362(ב), על בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו אף את מאזן הנוחות, וכן שיקולי יושר וצדק בטרם מתן צו העיקול.

בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שיקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס שזכות הקניין של הנתבע לא תפגע. באיזון זה נקבע בהלכה הפסוקה, כי מוענק לאינטרס הנתבע מעמד עדיף, הנובעת מהיותו של התובע כנושא בנטל ההוכחה והיותה של זכות הקניין כזכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו: בש"א 4459/94 סלומונוב ואח' נ' שרבני ואח', פ"ד מט(3) 479).

עוד מורה לנו ההלכה הפסוקה, כי לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, ואם בדיון בבקשת הביטול ימנע המשיב מלהביא ראיות, יכול שעל יסוד הראיות המהימנות המקימות זכות לכאורה ושאר הנסיבות המפורטות בתצהירו של המבקש המקורי, שבית המשפט או הרשם יקבעו שהוא עמד בנטל השכנוע, אך לעומת זאת אפשרי הדבר שבין על יסוד התצהיר שניתן בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ובמקרה זה יבטלו בית המשפט או הרשם את צו העיקול (ראו: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789).

8. מן הכלל אל הפרט

א. קיומה של עילת תובענה

הצדדים חלוקים באשר לקיומה של עילת תובענה, כאשר לטענת המשיבה, המבקש לא הוכיח בראיות מהימנות לכאורה קיומה של עילת תובענה. טענה זו מתבססת על טענת המשיבה כי המבקש לא עמד בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, וכן, על אי אחיזתו כשורה בהמחאות נשוא כתב התביעה. לעומתה, טוען המבקש, כי משעילת התביעה הינה עילה שטרית המסתמכת על שיקים, הרי שדי בכך כדי לעמוד בתנאי זה. בעניין זה, מצאתי לקבל את טענת המבקש, שכן הואיל ועניין לנו בתביעה שטרית, הרי שמעצם קיומם של השטרות המשוכים לטובת המבקש, חזקה על המשיבה כי זו חבה את הסכום הנקוב בשטרות, ומכאן כי למבקש עומדת עילת תביעה כספית כנגד המשיבה, ואילו בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט בוחן את טענות ההגנה של המשיבה כנגד התובענה, ודי בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ומצריכה דיון משפטי ראוי. מבחינה זו, השטרות שהוצגו בתמיכה לכתב התביעה מהווים ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה.

ב. יסוד ההכבדה

בהתאם ליסוד זה, על בית המשפט לשקול אם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, יש להתחשב בסכום התביעה וביכולתו הכלכלית של הנתבע לפרוע את החוב על-פי פסק הדין, אם אכן זה יינתן כנגדו (ראו: רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, תק-על 2007 (1). אמנם, סכום התביעה אינו נמוך כשלעצמו ומהווה אינדיקציה להכבדה, אולם, אינדיקציה זו אינה קונקלוסיבית כשלעצמה אלא אם כן הוספו לה ראיות בדבר חוסר היכולת הכלכלית לפרוע את החוב הנתבע. התבססות המבקש על טענתו הלכאורית כי מנהל המשיבה הודיעו כי לא יוכל לפרוע את השיקים לאור הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המשיבה, אינם מהווים בהכרח ראיות מהימנות לכאורה בקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, ואלו דרושים הוכחה לכאורית מעבר לטענה זו. שהרי, נטל השכנוע רובץ על התובע ועליו מוטל נטל הבאת הראיות בתחילת הדיון, נטל אשר אם לא יעמוד בו המבקש, הרי שבקשתו תדחה משום נטל השכנוע. ואם בגמר גביית העדויות מתברר כי טענה פלונית לא הוכחה כדי שכנוע, יכריע בית המשפט על-פי נטל השכנוע, וכבר נקבע כי נטל השכנוע, עניינו מהימנות הראיות ואילו נטל הבאת הראיות אין עניינו אלא דיות הראיות (ראו: רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ נ' מנהל מע"מ, פ"ד מו(5) 101).

מחקירת המבקש עלה, כי זה אינו מודע כלל למצבה הכלכלי האמיתי של המשיבה, וכי טענתו לקיומם של קשיים כלכליים אליהם נקלעה המשיבה, אין לה על מה להתבסס. לא זו בלבד, אלא שהמבקש בעצמו הודה כי סיפק למנהל המשיבה מוצרי חשמל לבית וגם רכש מהמשיבה מוצרים ואף הפעיל לחצים על מנהל המשיבה בכדי לשדלו לשלם את ההמחאות שבידו (עמ' 3 לפרוטוקול). מהתרשמותי מחקירת המבקש עלה, כי זה לא באמת היה סבור כי המשיבה נתונה בקשיים כלכליים, וכנראה ההיפך הוא הנכון בהכירו היטב את עסקה של המשיבה. התרשמות זו אף קיבלה אימות וחיזוק בחקירתו הנגדית של מנהל המשיבה, אשר ממנה עלה, כי המשיבה מנהלת עסק בעל יציבות כלכלית מזה שנים רבות, מעסיקה עובדים ואין היא נתונה כלל בקשיים כלכליים כלשהם. מנהל המשיבה אף חזר וטען, כי הדו"חות הכלכליים של המשיבה מעידים על כך היטב, וכי אין כל חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שזה יינתן כנגדה. למעשה, הראיות שהציג המבקש לצורך הוכחת יסוד ההכבדה הוא תצהירו בלבד, אשר מולו עומד תצהירו של מנהל המשיבה. משמצאתי כי אין תצהירו של המבקש מהימן דיו, די בכך כדי לקבוע כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע המוטל על כתפו, וכי הראיות שהציג אינן מהימנות ואף אין די בהן כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי המשיבה.

אף מעבר לזאת, גם אם תאמר כי בתצהיר זה היה די להעברת נטל הבאת ראיות לכתפי המשיבה, הרי שניתן לומר כי המשיבה עמדה בכך בעצם העדפת מהימנות תצהירו של מנהלה על פני זה של המבקש. בנוסף לכך, בחר ב"כ המבקש לאחר קיומו של הדיון, לפנות לבית המשפט בבקשה להצגת ראיות נוספות לטובתו, ואלו הועברו לתגובת המשיבה תוך שהתאפשר אף לה להציג ראיות נגדיות. יאמר כבר עתה, כי הגם שאין בדרך כלל מקום להציג עוד ראיות כלשהן לאחר שהדיון הסתיים, מצאתי להתייחס אליהם בסיפא לדברים אלו, תוך מתן המשקל הראוי להם. עיון בראיותיהם של שני הצדדים אך מחזק את מסקנתי, לפיה אין בידי המבקש לשכנע את בית המשפט בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, שהרי די לעיין בדו"חות החשבונאים שהציגה המשיבה כדי לעמוד על מהימנות דבריו של מנהל המשיבה בחקירתו הנגדית בניגוד לזו של המבקש, ולשוב ולקבוע כי אכן אין המשיבה נתונה בקשיים כלכליים כלשהם, כפי התרשמותי במהלך הדיון.

במצב דברים שכזה, משלא עמד המבקש בנטל השכנוע המוטל על כתפו, הרי שאין כל בסיס לטענת ההכבדה שנטענה על ידי המבקש בבקשתו המקורית, ולפיכך דין הבקשה להטלת העיקולים להדחות כבר בשלב זה.

ג. מאזן הנוחות

במסגרת זו על בית המשפט לשקול את הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן צו העיקול לעומת הנזק שיגרם למשיבה אם יינתן הצו. אי הנוחות כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את המבקש בכסף מקום שלא יינתן הסעד הזמני ומנגד מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום למשיבה אם תדחה התביעה.

בנסיבות העניין, לאחר שנגלה בפניי כי למשיבה אין כל קשיים כלכליים, הרי ברור הוא כי זו תוכל לעמוד בביצוע פסק הדין, ככל שיפסק כנגדה, לאור גובה הכנסותיה ונכסיה, ולפיכך, אין כל נזק מצטבר שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן צו העיקול, בעוד שהותרת העיקולים הזמניים על חשבונות הבנק של המשיבה עלול להוביל לפגיעה קשה בהמשך התנהלותה של המשיבה אל מול לקוחותיה, ספקיה והבנקים נותני האשראי לה. נזק זה אין בו כל תועלת לא למבקש ולא למשיבה, אשר הוא בלבד יכול לגרום לחוסר יכולתה לפרוע את חובותיה גם כלפי המבקש עצמו, ככל שפסק הדין יינתן לטובתו, ואזי יצא אף הוא נפסד. לפיכך, בשקילת מאזן הנוחות מצאתי, כי זה נוטה לטובת המשיבה באופן ברור וחד משמעי, ואף טעם זה מוביל לתוצאה לפיה יש להורות על ביטולם של צווי העיקול הזמניים.

ד. שיקולי יושר תום לב ומידתיות

על בית המשפט מוטל אף לבחון אם קיימים שיקולים שלא להיעתר למבקש, וכן אם בא הוא לבית המשפט ביושר או בניקיון כפיים או שמא מעלים עובדות חשובות מידיעת בית המשפט. די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה, כי הטלת העיקול הזמני פוגע במשיבה במידה העולה על הנדרש, ואין הוא צודק וראוי בנסיבות העניין. אולם, לכך יש להוסיף, כי במהלך הדיון שנערך בפניי התרשמתי כי הבקשה להטלת העיקולים הזמניים הוגשה בחוסר תום לב ובאי מסירת כלל העובדות הנדרשות לעניין לבית המשפט, לרבות באשר למערכת היחסים שבין אותו מר רפי רוקח לבין המבקש עצמו, לרבות ביחס להלוואות שניתנו לו על-ידי המבקש, וזאת בניגוד לניסיונו של המבקש בחקירתו הנגדית לשייך הלוואות אלו לחברה שבבעלותו, בעוד שאף מהמסמכים שצורפו במהלך הדיון שנערך בפניי, ואשר סומנו כ-ת/1, עולה כי העברות של כספים בוצעו מן המבקש לדנה רוקח ולרפאל רוקח, וכי בהתאם לטענת ב"כ המשיבה, קיים חשש כי המדובר בהלוואות חוץ בנקאיות האסורות בדין. אולם, בעניין זה איני נדרש לקביעת כל ממצא עובדתי והדברים ישארו בצריך עיון ויוכרעו, ככל הנדרש, בשלבים מאוחרים של ההליך השיפוטי.

כמו כן, יש להוסיף לכך את התרשמותי ממהימנות הטענות שהועלו על ידי מנהל המשיבה כנגד המבקש, לפיהן זה הפעיל עליו לחצים ואיומים בלתי לגיטימיים מצד אחרים ומצדו בעצמו. כך למשל עלתה סתירה פנימית באשר לטענתו והודאתו של המבקש כי אכן המתין מחוץ לביתו של מנהל המשיבה בשתי פעמים שונות במשך שעה וחצי ושעתיים כל אחת, ואשר לטענתו עשה כן כיוון שמנהל המשיבה שלא השיב לו לשיחות הטלפון, בעוד שמבחן ההיגיון והשכל הישר מלמד שהייתה זו דרכו של המבקש לצורך הפעלת לחצים ואיומים בלתי ראויים כנגד מנהל המשיבה תוך ניסיון להפחידו בעצם המתנה לו מחוץ לביתו ללא שהוזמן להפגש עמו. לפיכך, אף בהתחשב בשיקולי יושר, תום לב וניקיון כפיים אלו, אין מקום להותרת צווי העיקול על כנם.

9. כל אלו גם יחד מובילים למסקנה הבלתי נמנעת, לפיה לא שוכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה, כי יש להטיל עיקולים זמניים על המשיבה, ואף ביתר שאת, לאחר שנשקלו יתר השיקולים הדרושים לעניין, כמצוות התקנות, אין מקום להותיר את צווי העיקול הזמניים על כנם.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטול כלל העיקולים הזמניים שהוטלו על המשיבה.

כמו כן, בניגוד לדרישת ב"כ המבקש, לא מצאתי כל טעם או עילה לעיכוב ביצוע החלטה זו, אשר הנזק מעיכובה עולה על התועלת למי מהצדדים.

10. המבקש יישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.