1. התובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבעת בפיצוי, בין היתר, בגין נזקים שאירעו לדירתו כתוצאה משיפוץ שנעשה בדירת הנתבעת, הסמוכה לדירתו.
2. בד בבד עם הגשת ראיותיו, עתר התובע לזמן 4 עדים: המתווכים גברת סווטלנה רמז ומר ויליאם סלצר – כעדים מומחים מטעמו לעניין הפגיעה ביכולתו להשכיר את דירתו במצבה, לאור הנזקים שנגרמו; מר גיורא חן אמסלם אשר הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת (טרם העברת ההליך לסדר דין רגיל); מנכ"ל הנתבעת - מר יעקב ברוש (אשר בינתיים הוחלף על ידי מר ראובן קפלן).
3. הנתבעת התנגדה לבקשה.
4. באשר לעדים 1 ו- 2 טענה כי אין לזמנם כעדים מומחים, שכן מדובר במתווכי דירות, אשר אינם מומחים, וכי חוות דעתם המצורפות, אינן ערוכות כנדרש. עוד טענה כי אין מקום להגשת שתי חוות דעת מטעם התובע באותו נושא. יחד עם זאת, הנתבעת לא התנגדה לזימון גברת רמז כעדה, ולא כמומחית, ולחקירתה על התצהיר אותו הגישה.
5. אשר לעד מספר 3, אין הנתבעת מתנגדת לזימונו, אך ככל שהתובע מבקש לזמנו כעד מטעמו, מבקשת הנתבעת לדחות את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, עד לאחר העדת כל עדי התביעה, בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 4617/03 טמבור בע"מ ואח' נ אטיאס.
6. הנתבעת מתנגדת אף לזימונו של מר יעקב ברוש, מנכ"ל עמידר, עד מספר 4, משום שהתובע לא פרט את עדותו הצפויה, ומשום שאין מדובר בעד רלוונטי, ואין בהזמנתו אלא להטריד את הנתבעת.

דיון והכרעה

1. כידוע, סעיף 1 לפקודת הראיות קובע כי מותר להזמין כל אדם ליתן עדות, ובלבד שהיא קבילה ושייכת לעניין. סעיף 1(ב) מחדד ומבהיר כי לבית המשפט סמכות לסרב לזמן עד, אם עדותו אינה נחוצה, או שנתבקשה למטרה שאינה גילוי האמת. ברע"א 9055/07 הבהיר כבוד השופט מלצר, כי בית המשפט רשאי לסרב לזימון עד, אך שימוש בסמכות זאת, צריך להיעשות במשורה:

"כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות – על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות (ראו: ע"א 424/62 שמורי פריתז בע"מ נ' התאגדות למוצרי הדר ושמורים בע"מ, פ"ד יז(1) 116 (1963); ע"א 207/83 ועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי בתל אביב-יפו נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מב(2) 369, 375 (1988); י' קדמי על הראיות (חלק ראשון, 2003) 386; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 304)."

[ראו: רע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאדר נאצר (22.11.2007)]

זימונם של עדים 1 ו- 2

1. קריאת חוות הדעת מטעם עדים אלה מלמדת כי אין מדובר בעניין שבמומחיות. כך, חוות דעתם של עדים אלה נסמכות כל כולן על צפייה בתמונות בהן צולמה רטיבות בדירת התובע, ואשר בעטיין הם קובעים כי הדבר ירתיע שוכרים פוטנציאליים מלשכור את הדירה ובהכרח ישפיע על גובה שכר הדירה.
2. בכל הכבוד, סבורני כי אין מדובר בעניין שבמומחיות או ענין אשר יש להגיש חוות דעת מומחה בקשר עמו; סבורני כי עסקינן בעניין של הגיון ושכל ישר. בנסיבות אלה, אין בחוות דעתם, כפי שהגדירן התובע, כדי לתרום תרומה כלשהי ולמצער תרומה של ממש כעדים מומחים ולפיכך יש מקום לדחות עתירה זו של התובע.
3. אמנם אין בעובדה כי עד הנעדר רקע אקדמאי או לימודי אחר, כדי לפסלו מלשמש כמומחה, שכן ודאי ישנם תחומים בהם לניסיונו של אדם, בשל מקצועו, יתרון על פני הדיוט וכך נקבע:

"הסניגור תקף את עדותו של אלטמן בכך שאינו מומחה, אלא "רק שוטר". ואכן, העד אינו מומחה במובן זה שאין הוא מדען, הוא אף אינו מתיימר להיות כזה, והודה כי אין לו רקע עיוני של לימודי אנתרופולוגיה (עמ' 4030 לפרוטוקול).

אם כך – ישאל השואל: מה מותר אלטמן, לגבי התרשמותו מהתמונה ומסקנתו בשאלת זהות המצולם בתמונת טרווניקי, על בית המשפט עצמו בהתרשמותו על-פי טביעת עינו, מה טעם בעדותו, ומה משקל יש לתת לה? והתשובה היא כי בנושא כמו זה שלפנינו, שבו המכשיר העיקרי לפתרון השאלה הינו טביעת העין, יש לאלטמן בכל זאת יתרון על פני הדיוט בתחום זה. יתרון זה נעוץ בניסיונו הרב. במשך שנות עבודתו ביחידה המשטרתית הנ"ל הוא התבונן בצורה מעמיקה ב-000, 5תצלומים וניתח אותם, וביחידתו עוסקים מדי שנה בהשוואת כמאה מכלולי תמונות עבור המשטרה והתביעה. כן סיפר אלטמן כי הוא מעיד בבתי המשפט בגרמניה כחמש פעמים בשנה (עמ' 3959לפרוטוקול).

וכבר אמר השופט ויתקון בע"פ 410/72 מדינת ישראל נ' קיזל [22], בעמ' 262, לגבי עדות מומחה משטרתי, בכיר ומנוסה, כי:

"באשר לכישוריו של העד כמומחה נראה לי, כי אין מקום לפוסלו בשל כך בלבד שאין לו השכלה אקדמאית או הכשרה טכנית מיוחדת אחרת שרכש במוסד מוכר. יתכן כי בתחום זה אפשר לרכוש את הידע והבקיאות מתוך נסיון ממשי בצירוף לימוד עצמי. חזקה על אדם הממלא תפקיד חשוב כזה שיש לזכותו הישגים נכבדים המעידים על עצמם".

[עפ 347/88 איוון (ג'והן) דמיאניוק נ' מדינת ישראל פ"ד מז(4) 221, פס' 148, ההדגשות שלי – ע.נ.]

1. יחד עם זאת בענייננו, סבורני כי אין בחוות דעתם כל רבותא ובוודאי כי אין צורך בחוות דעת מומחה לעניין זה. לאור זאת אין מקום לזמן עדים אלה, כעדים מומחים.
2. בהעדר התנגדות מטעם הנתבעת, יותר זימונה של הגברת רמז להיחקר על תצהירה במועד שמיעת הראיות.

עד 3

1. אשר לעד מספר 3, אין הנתבעת מתנגדת לזימונו ככלל, אך מתנגדת לזימונו כעד מטעם התובע.
2. ברע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה (20.6.2006), קבע בית המשפט העליון כי בעל דין רשאי לזמן לעדות את בעל הדין שכנגד, בהתקיים הכללים הבאים:

"א. בעל דין רשאי לזמן לעדות את בעל הדין שכנגד;

ב. אף על פי כן, אם בעל דין מודיע כי הוא יעיד מטעמו, אין להתיר זימונו כעד על ידי הצד שכנגד;

ג. היה ובעל הדין שהודיע כי יתייצב למתן עדות מטעמו אינו עושה כן חרף הודעתו, אין מניעה שיזומן כעד מטעם יריבו." 

1. בענייננו, עד מספר 3 אינו בעל דין שכנגד, והנתבעת טרם הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה. יחד עם זאת, העד אותו מבקש התובע לזמן, הוא עובד הנתבעת, וחתום על תצהיר התומך בכתב ההגנה מטעמה. בנסיבות דנן, דומני כי ניתן להקיש מהפסיקה הנ"ל, ולקבוע כי ככל שתגיש הנתבעת תצהיר מטעמו, וככל שתתחייב כי תזמנו מטעמה, אין צורך בזימונו מטעם התובע; ככל שלא, יותר לתובע לזמנו.
2. לאור זאת, הנתבעת תגיש תצהיריה במועד הקבוע בהחלטתי מיום 27.8.2015, ותצרף הודעה המבהירה כוונותיה לעניין עד זה.
3. באותו עניין, לא ראיתי להיעתר לבקשת הנתבעת לדחות את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמה. ראשית, ככל שתגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, הבקשה מתייתרת. יתר על כן, אפילו תודיע הנתבעת כי אין בכוונתה להגיש תצהיר מטעמו ולזמנו לעדות, אין עסקינן במצב בו עסק רע"א 4617/03 טמבור בע"מ ואח' נ אטיאס אליו הפנתה הנתבעת.
4. בענייננו, אין מדובר בעד עלום שלא הגיש תצהיר, ואשר אין לנתבעת שליטה או ידיעה על תוכן עדותו, ולפיכך לא ייגרם כל נזק לנתבעת אם תגיש תצהיריה כבר עתה.
5. זאת ועוד, היעתרות לבקשתה של הנתבעת, פירושה סרבול ההליך שלא לצורך.

עד 4

1. לעניין עד מספר 4, מנכ"ל הנתבעת, דומני כי עדותו אינה יכולה לשפוך אור על האירועים מושא התביעה וממילא התובע לא הצביע על כך בבקשתו.
2. הדברים מקבלים משנה תוקף, לנוכח חילופי מנכ"ל הנתבעת, כאשר התובע לא הצביע על קשר כלשהו של המנכ"ל הנכנס לאירועים מושא התובענה (בעת הגשת הבקשה ביקש התובע לזמן את מר יעקב ברוש, ואילו בתשובתו ביקש לזמן את המנכ"ל דהיום מר ראובן קפלן).
3. יפים לעניינו דברי השופט עמית בעא 4810/15 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' י.י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ (פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית):

"כמו כל סמכות המסורה לבית המשפט, גם הסמכות לזמן עד, אם לבקשת מי מהצדדים ואם ביוזמת בית המשפט, כרוכה בהפעלת שיקול דעת. במצב הדברים הרגיל, אין זה ראוי כי כל אימת שמתעוררת בעיה בין הפרט לרשות, קל וחומר בין שני גופים פרטיים, בית המשפט יזעיק את הדרג הבכיר ברשות על מנת לברר נקודה כזו או אחרת, או על מנת לסייע בפתרון מחלוקת. זמנם של עובדי הרשות הציבורית הוא זמנו של הציבור, ולא בנקל יורה בית המשפט על זימונו של האלוף והניצב, הגונדר והטפסר הבכיר, הרמטכ"ל והמפכ"ל, המנכ"ל או השר, היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, נגיד בנק ישראל או המפקח על הבנקים או המפקח על הביטוח או כל דרג בכיר אחר, ולא התיימרנו להקיף את כל בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי." (פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית).

1. באותו עניין, קבע כבוד השופט זילברטל את הדברים הבאים:

"יש לנהוג זהירות וריסון כפולים ומכופלים כשמדובר בזימון עובדי ציבור. התקנות ביטאו עמדה זו כשהורו שלא יוזמן עובד ציבור למתן עדות אם ניתן לקבל עדותו באמצעות תעודות עובד ציבור (תקנה 178(א1) לתקנות, שנוסחה הובא על ידי חברי). כך הוא לגבי עדות בשלב ההוכחות וכך הוא, אף מקל וחומר, לגבי שלב קדם המשפט. לסכסוכים רבים יש היבטים הקשורים, כך או אחרת, בפעילות שלטונית, ו"אצבע קלה על ההדק" בכל הקשור לזימון עובדי ציבור לצורך קבלת פרטים ובירור עמדות, עלולה לשבש את תפקודן הסדיר של הרשויות. ומשאמרנו כל זאת – זימון ראשי מערכות ובעלי תפקידים בכירים צריך להיות שמור למקרה חריג שבחריגים, וודאי לא בטרם מוצו דרכים אחרות."

1. לנוכח האמור, משאין הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה, לא ראיתי להיעתר לבקשת התובע לעניין עד זה.

לסיכום

1. בקשת התובע לזמן את עדים 1 ו-2 כעדים מומחים, נדחית; בקשתו לזמן את הגברת סווטלנה רמז כעדה (ולא כמומחית), מתקבלת בהעדר התנגדות; אשר לעד מספר 3 – הנתבעת תפעל כאמור לעיל; הבקשה לזמן את עד 4, נדחית.
2. משמרבית רכיבי הבקשה נדחו, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו בסיום ההליך, אם תדחה תביעתו.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ו, 18 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.