1. התובעת הנה בעלת רכב מסוג שברולט. הנתבעת 1 הנה חברה המפעילה רשת תחנות דלק, לרבות בקריית אתא, אותה מנהלת הנתבעת 2 (להלן- תחנת הדלק). ביום 16.1.13 הגיעה התובעת עם רכבה לתחנת הדלק. במהלך התדלוק, נשאלה התובעת אם רצונה לבדוק מים ושמן והשיבה בחיוב. לאחר בדיקה הודיעה המתדלקת לתובעת שחסר שמן ברכב. התובעת רכשה על אתר, מהמתדלקת, מיכל שמן וזו הוסיפה את כמות השמן שסברה שחסר ברכב.
2. התובעת טוענת כי מיד עם תחילת הנסיעה פלט הרכב עשן סמיך מצינור הפליטה, מנועו כבה והיא נאלצה לגרור אותו למוסך. כאשר הגיעה למוסך, התברר שכמות השמן המצויה ברכב גבוהה בשלושה ליטרים מהמותר. בוצע ניקוז של יתרת השמן העודפת והתובעת המשיכה לנסוע ברכב. בחשבונית התיקון ציין המוסך כי הגם שכעת הרכב מתפקד כשורה "יש חשש סביר לנזק עקיף למנוע. כמו כן יתכן נזק לממירים קטליטים ולמערכת הפליטה ברכב שעלולים להתגלות בהמשך".
3. כאן המקום לציין כי מדובר היה במנוע חדש, שכן ביום 4.1.13 החליפה התובעת מנוע ברכב. לאור כך ציין המוסך כי בשל האפשרות שיתגלו נזקים בעתיד למנוע הוא מסיר את האחריות שהעניק לתובעת כמקובל עם התקנת מנוע חדש.
4. התובעת טוענת כי לאחר כל זאת פנתה לנתבעת והציגה בפניה את המסמכים מהמוסך המתריעים בפני אפשרות לנזק עתידי. לטענתה הנתבעת הציעה לה זיכוי בסכום עלות השמן שרכשה בכפוף לכתב ויתור. התובעת סירבה ודרשה שהנתבעת תתחייב לתקן נזק עתידי שיתגלה במנוע. להצעה זו סירבה הנתבעת. לאחר כחודש, התגלתה בעיה במנוע, כפי שצפו אנשי המקצוע, והתובעת נאלצה להחליף מנוע שוב.
5. התובעת טוענת כי הנזק לרכב נגרם בשל עודף שמן במנוע, אשר נבע מטעות של המתדלקת, שהתבטאה בכך שהוסיפה שמן שלא לצורך. התובעת העידה מומחה למכונאות רכב, אשר הסביר שכאשר כמות השמן במנוע עולה על המותר, מגיע שמן לסעפת היניקה וגורם לתופעות שונות, כאשר הראשונה היא הופעת עשן סמיך. הדבר גורם גם לפיח היוצר עומס על הבוכנות ופוגע בממיר הפליטה. בהמשך נוצר קצר במצתי המנוע והוא מפסיק לפעול. המומחה לא בדק את הרכב, אלא חיווה דעתו באופן תיאורטי על סמך הפרטים שקיבל והמסמכים בהם עיין. לדעתו של המומחה תיאורה של התובעת, מתיישב היטב עם נזק בשל עודף שמן. המומחה ציין כי הנזק למנוע כפי שהתגלה זמן קצר לאחר הוספת השמן, מתיישב היטב עם הנזקים הנגרמים בשל תופעה זו.
6. בכתב הגנתה לא חלקה הנתבעת על כך שהוסיפה שמן לרכבה של התובעת. נטען כי אם נכונה טענת התובעת ובמיכל נשארה כמות של 2.5 ליטר, אזי הכמות שהוכנסה לרכב היא 2.5 ליטר שכן מדובר במיכל של 5 ליטר. הנתבעת טוענת עוד – וזו טענתה המרכזית – כי במסמכי המוסך שהציגה בפניה התובעת צוין שברכב נמצאה כמות שמן עודפת של 8 ק"ג ומכאן יש להסיק, לשיטתה, כי טרם הגעתה לתחנת הדלק הייתה ברכב כמות העולה על המותר, שהרי התובעת עצמה טוענת שהוספו לרכבה שלושה ליטרים. לאור כך טוענת הנתבעת שהרכב היה בלתי תקין אף טרם שהגיע לתחנת הדלק וככל הנראה מדובר היה במדיד שמן לא תקין אשר גרם למתדלקת לשגות בבדיקת כמות השמן המצויה ברכב. הנתבעת מוסיפה עוד וטוענת שלא התאפשר לה לבדוק את מנוע הרכב המוחלף, שכן הוא לא נשמר.

דיון והכרעה

1. לצורך הכרעה בתביעה יש להשיב על מספר שאלות.
2. האם הנזק שנגרם לרכב מקורו בכמות שמן העולה המותר.
3. האם למצב זה אחראית הנתבעת, או שמא ברכב הייתה כמות העולה על המותר, עוד טרם שהגיעה התובעת לתחנת הדלק.
4. האם נמנעה מהנתבעת האפשרות לבדוק את המנוע והאם נגרם לה בשל כך נזק ראייתי כלשהו ואם כן, מהי נפקותו.
5. התובעת העידה עד מומחה אשר הסביר את ההשפעה שגורמת כמות שמן גבוהה מידי ברכב. המומחה לא בדק את הרכב הספציפי, אלא חיווה דעתו בשאלה התיאורטית, האם הוספת שמן למנוע בכמות העולה על המותר יכולה לגרום נזק למנוע והאם זו סיבת הנזק במקרה בו עסקינן. המומחה השיב לשאלות אלה בחיוב ומסקנתו הייתה שברכב נמצאה כמות שמן העולה על המותר וכי בשל כך נגרמו הנזקים למנוע. הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית, הגם שאפשרתי לה לעשות כן, שכן טענה כי "הדברים של השמאי של התובעת מקובלים עלי בעקרון, אבל אני חולק על נתוני היסוד". מכאן, שאני מקבל את חוות דעתו של מומחה התובעת וקובע כי הוספת שמן למנוע בכמות העולה על המותר גורמת לנזקים כפי שהופיעו ברכבה של התובעת. מכאן שאני קובע כי הנזקים שנגרמו לרכבה של התובעת מקורם בכמות שמן העולה על המותר.
6. השאלה שנותרה אפוא לדיון היא האם הייתה ברכבה של התובעת כמות שמן העולה על המותר, טרם שנכנסה לתחנת הדלק, או שמא הוספת השמן על ידי המתדלקת היא שהביאה את הרכב למצב בו כמות השמן במנוע הייתה מעבר למותר.
7. הנתבעת תולה את יהבה בחשבונית המוסך בה נרשם כי "הרכב הגיע למוסך עם 8 ק"ג שמן מעל למותר" וטוענת כי יש בכך ראיה ברורה שהרכב הגיע לתחנת הדלק עם כמות שמן מעל המותר. טענה זו מבוססת על כך שאין מחלוקת שהנתבעת הוסיפה לכל היותר 3 ליטר שמן (כטענת התובעת עצמה) ומכאן שיש להסיק, לשיטת הנתבעת, כי ברכב היו 5 ליטר שמן עודפים עוד טרם הגעתו לתחנת הדלק. (אם נתעלם מכך שבחשבונית נרשם ק"ג ולא ליטר ואין מדובר בזהות כאשר עסקינן בשמן).
8. התובעת טוענת שמדובר בטעות סופר והכמות הנכונה היא 3 ליטר מעבר למותר. בעניין זה הציגה התובעת את מכתבו מיום 17.3.13 של מר שי כהן, מנכ"ל מרכז שירות חיפה של חברת UMI אשר במוסכה בוצעה הבדיקה והוחלף המנוע. במכתב זה מאשר מר כהן שמדובר בטעות סופר וכי ברכב נמצאה כמות של 3 ליטר מעבר למידה המותרת ולא 8. התובעת הביאה לעדות אף את מר בני דבש, עובד המוסך, אשר פיקח על העבודות שבוצעו ברכבה של התובעת. מר דבש מסר כי מהרכב הוצאו "כמעט 8 ליטר שמן" כאשר הכמות המותרת היא 4.5 ליטר לכל היותר. העד הסביר כי כאשר התובעת הראתה לו את החשבונית בה נרשם שהכמות העודפת היא 8 ליטר, הוא הבין שמדובר בטעות, שכן מדובר ב 8 ליטר בסה"כ שהוצאו מהרכב ולא ב- 8 ליטר עודפים. בכל מקרה הסביר העד שאין מדובר במידת משקל כפי שנרשם בטעות (ק"ג) אלא המידה הנכונה הנה בליטרים. העד טען כי לא נתן דעתו לטעות זו בתחילה, אלא לאחר שהפנו תשומת לבו לכך. בעניין זה העידה התובעת כי לאחר שהנתבעת סירבה לקבל אחריות לנזקים שנגרמו, הסבה היא את תשומת לב המוסך לטעות וזו תוקנה (בכתב יד על גבי החשבונית).
9. לאחר ששמעתי את עדותו של מר דבש ונתתי דעתי ליתר הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה שמדובר בטעות סופר בלבד ואין בכך להביאני למסקנה שברכב היו 8 ליטרים מעבר למותר. אין זה הגיוני בעיני שמהרכב הוצאו 8 ליטרים של שמן מעבר למותר. אם הדבר נכון, אזי מתחייבת המסקנה שהרכב נסע שבועיים כאשר היו בו 5 ליטרים מעבר למותר (היינו טרם הוספת 3 ליטרים בתחנת הדלק). ראינו מעדותו של המומחה (אשר הייתה מקובלת על הנתבעת) שהוספת 3 ליטרים בלבד של שמן מעבר למותר, גורמת לתופעות מידיות כגון עשן סמיך מצינור הפליטה ותגובות שרשרת נוספות כמפורט בחוות דעתו ועדותו. ברכבה של התובעת הופיע עשן שחור סמיך לראשונה, מיד לאחר שהוסף השמן בתחנת הדלק. סמיכות זמנים זו תומכת בבירור במסקנה שטרם הגעתה של התובעת לתחנת הדלק לא היה ברכבה עודף שמן, שאז מצופה היה שתופעות אלו היו מתגלות קודם לכן ולא דקות ספורות לאחר מילוי השמן בתחנה. עוד אציין כי מדובר היה במנוע חדש, אשר הותקן כשבועיים קודם לכן במוסך מורשה. מחשבונית הרכישה של המנוע עולה כי התובעת שילמה על 4.5 ליטר שמן שהוכנסו למנוע, שזו הכמות הנכונה שאמורה להיות במנוע. אף נתון זה תומך במסקנה שהמנוע היה תקין טרם ההגעה לתחנת הדלק וכי כמות השמן בו הייתה נכונה.
10. לא התעלמתי מטענת הנתבעת לפיה למוסך אינטרס שייקבע שלא הייתה כמות עודפת של שמן לפני ההגעה לתחנת הדלק, שכן אם כך יקבע, משמעות הקביעה היא אחריות המוסך שהרי הוא שמכר את המנוע לתובעת. אף לאחר שנתתי דעתי לכך שהמוסך אינו עד חסר עניין בהליך, סברתי כי צירוף העובדה שטרם ההגעה לתחנת הדלק לא הראה הרכב כל סימנים המצביעים על עודף שמן, עם העובדה שמיד לאחר הוספת השמן על ידי הנתבעת נתגלתה הבעיה, יש בכך למצער, להביאני למסקנה שהגיוני יותר שמדובר בטעות סופר וכי המסקנה שהנזק נגרם בשל הוספת השמן על ידי הנתבעת, סבירה יותר מהמסקנה האחרת. יש לזכור שאין על התובעת להוכיח את אחריותה של הנתבעת ברמת וודאות מוחלטת, אלא די שתראה שאפשרות זו סבירה יותר מהאפשרות האחרת. כאמור, האפשרות שהנזק נגרם בשל הוספת השמן על ידי עובדת הנתבעת סבירה יותר ומתיישבת היטב עם נסיבות המקרה וחוות דעת המומחה. האפשרות שברכב היו 8 ליטרים של שמן מעבר לכמות הנכונה (היינו כ- 12.5 ליטר) וחרף כך הרכב נסע כשורה שבועיים, עד אשר הוספו 3 ליטרים על ידי הנתבעת, שאז קרס, נראית בעיני בלתי סבירה והיא אף לא הוכחה כאפשרית על ידי מומחה מטעם הנתבעת.

מכאן שאני קובע שטרם הגעתה של התובעת לתחנת הדלק, הייתה ברכבה כמות נכונה של שמן וכי הנזק נגרם בשל כך שעובדת הנתבעת הוסיפה לרכב שמן בכמות העולה על המותר.

1. הנתבעת טוענת כי נמנעה ממנה האפשרות לבדוק את המנוע לאחר שהוחלף והיא רואה בכך פגיעה ביכולתה להתגונן בפני התביעה. התובעת טענה שאינה יודעת מדוע במוסך לא שמרו את המנוע וכי לא הייתה זו החלטה שלה. אכן, היה מקום לשמור את המנוע עד בדיקתו על ידי הנתבעת ובכל מקרה היה נכון לאפשר לנתבעת לבדוק אותו ולסלקו רק אם הנתבעת הייתה מוותרת על זכותה זו (לרבות בדרך של מחדל). יחד עם זאת, התרשמתי כי התובעת לא ביקשה למנוע מהנתבעת אפשרות זו, אלא נראה שלא נתנה דעתה לכך ולכן לא הורתה למוסך לשמור על המנוע. אינני סבור שנגרם לנתבעת נזק ראייתי כלשהו על ידי התובעת ואינני סבור שנפגעה יכולתה להתגונן. לנתבעת ניתנה הזדמנות לבדוק את המנוע בשלב הראשון, מספר ימים לאחר הוספת השמן, כאשר עדכנה אותה התובעת בדבר הוספת שמן מעבר למותר והודיעה לה על אפשרות שהמנוע יינזק. במעמד זה נמסרו לנתבעת גם מסמכים מחברתUMI המפרטים את הממצאים ומצביעים על אפשרות שהוגדרה כ"סבירה" לנזק עתידי שיגרם למנוע. כמו כן נרשם במסמך זה שלאור הוספת השמן, לא תעניק חברתUMI אחריות עוד למנוע. הנתבעת לא ניצלה הזדמנות זו ולא ביקשה לבדוק את המנוע בשלב זה, הגם שיכולה הייתה לעשות כן. (להלן- השלב הראשון)
2. ער אני לכך שבשלב זה לא התגלה עדיין הנזק והדבר היה בבחינת אפשרות בלבד. ואולם, יש לזכור שהאפשרות שיגרם בסופו של דבר נזק למנוע ולחלקים נוספים, הוגדרה כסבירה. גם מומחה התובעת הסביר שמדובר בנזק מוכר וידוע ומכאן שניתן היה לצפות אפשרות סבירה שהנזק יתרחש. הנתבעת הנה גוף מקצועי וגדול, ונראה שהנתונים שהובאו לידיעתה בשלב זה, היו מספיקים לצורך קבלת החלטה מושכלת אם מבקשת היא לבדוק את המנוע אם לאו. מכאן, שאין מדובר בשלילה מוחלטת של האפשרות לבדוק את המנוע, אלא בשלילה חלקית בלבד בשלב השני, לאחר שהנתבעת בחרה שלא לבדוק את המנוע בשלב הראשון. בכל מקרה, הנתבעת לא הציגה חוות דעת ממנה ניתן להבין מה יכולה הייתה היא להסיק מבדיקת המנוע לאחר שהנזק התגבש והמנוע ניזוק לחלוטין. מכאן שלא ניתן להעריך את מידת הנזק שנגרם לה בשל כך שהמנוע לא נשמר. ביחס לאפשרות לבדוק אם המדיד היה פגום, הרי שהדבר היה ניתן לבדיקה גם בשלב הראשון, וכאמור הנתבעת בחרה שלא לבדוק את הרכב בשלב זה.
3. התוצאה היא, אפוא, שהתובעת הוכיחה את אחריותה של הנתבעת לנזק שנגרם למנוע ואשר חייב את החלפתו והיא זכאית על כן לפיצוי בגין נזקיה. התובעת דרשה בכתב התביעה את עלות המנוע החלופי בסך 12,925 ש"ח, הוצאות בגין נסיעה במוניות, פיצוי בשל התקופה בה שהה הרכב במוסך והוצאות בשל שכ"ט המומחה. התובעת לא הוכיחה נסיעה במוניות ולא הוצגו קבלות בשל כך. יחד עם זאת התובעת זכאית לפיצוי בשל התקופה בה שהה הרכב במוסך (24 יום) הכוללת עגמת נפש, טרטורים והצורך בנסיעה בתחבורה ציבורית וזאת ללא צורך בהוכחה באמצעות קבלות דווקא, שכן ניתן להעריך נזק זה תוך הבאה בחשבון של צורך סביר בשימוש בתחבורה ציבורית. אני מעריך הפיצוי הראוי בשל ראש נזק זה בסך של 5,000 ש"ח.
4. לאור כך זכאית התובעת לפיצויים כדלקמן:
5. עלות החלפת מנוע – 12,925 ש"ח
6. פיצוי בשל התקופה בה שהה הרכב במוסך – 5,000 ש"ח.
7. עלות שכ"ט המומחה – 1,400 ש"ח (צורפה חשבונית).

סה"כ – 19,325

1. התובעת דרשה בתביעתה סך של 16,963 ש"ח בלבד ועל כן, חרף קביעתי לעיל, מובן שאינה יכולה לזכות בסכום העולה על זה שתבעה. על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 16,963 ש"ח בצירוף 1,000 ש"ח הוצאות (כולל שכר עדים ואגרה). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית בהיעדר עילה. מדובר במנהלת תחנת הדלק ולא נטענה כלפיה אישית כל טענה. לא היה כל מקום להגיש התביעה גם נגדה, אך היות והגנתה נוהלה על ידי הנתבעת 1 לא אחייב את התובעת בהוצאותיה.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

המזכירות: להמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.