1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות ואין מקום להתערב או לשנות החלטת בית המשפט קמא.

2. בבקשה עותרת המבקשת (להלן: "החברה") כנגד פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בקריות (כב' השופט יוסי טורס) בת"ק 62287-12-13 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין קיבל בית המשפט קמא תביעת המשיבה נגד החברה וחייבה לשלם למשיבה סך של 16,693 ₪ בצירוף 1,000 ₪ הוצאות.

3. בפסק הדין נדון מקרה אשר אינו מוכחש על ידי הצדדים אשר אירע ביום 16.1.2013. המשיבה הגיעה לתחנת הדלק שמנהלת החברה ומתדלקת, עובדת החברה הוסיפה כמות שמן למיכל השמן במכונית המשיבה. בית המשפט קמא קיבל טענות המשיבה כי למיכל השמן במכונית המשיבה נמזגה כמות עודפת של שמן גבוהה מן המותר דבר שגרם לנזק למכונית המשיבה וחייב בסופו של יום החלפת המנוע.

בית המשפט קמא בפסק דינו קבע כי:

I הנזק למנוע מכונית המשיבה נבע מכמות שמן העולה על המותר שהייתה במיכל השמן במנוע.

II כמות השמן העודפת נגרמה ממזיגת שמן למיכל השמן על ידי עובדת החברה ובמיכל השמן לא הייתה כמות עודפת קודם שהגיעה המשיבה לתחנת הדלק של החברה. לעניין זה נקבע כי רק בשל טעות סופר נרשם בחשבונית שהוציא המוסך שטיפל ברכבה של המשיבה לאחר האירועים מיום 16.1.2013 כי הרכב של המשיבה הגיע עם 8 ק"ג שמן מעל המותר. בית המשפט קמא קבע כי הכוונה בכתוב הייתה כי מהרכב הוצאו כמעט 8 ליטר שמן.

III לחברה לא נגרם נזק ראייתי בשל העדר יכולתה לבדוק מנוע רכבה של המשיבה לצורך התגוננות בפני התביעה שהוגשה נגדה. נפסק כי אכן המנוע הפגום במכונית המשיבה לא נשמר ואולם נפסק כי לא נגרם נזק לחברה לאחר החלפתו. זאת בין השאר משום שלחברה ניתנה הזדמנות לבדוק רכבה של המשיבה מספר ימים לאחר האירועים מיום 16.1.2013, לאחר שכמות השמן העודפת נשאבה במוסך איך היא הוזהרה כי המשך שימוש בו עלול לגרום נזק. נקבע כי לחברה הייתה הזדמנות לבדוק המנוע במהלך מו"מ שנוהל בין הצדדים מספר ימים לאחר האירוע מיום 16.1.2013 במהלכו הייתה נכונה החברה להיענות לחלק מדרישות המשיבה ובשל סירובה להיענות לכל הדרישות לא הבשיל המו"מ לכלל הסכם.

עוד נקבע כי החברה לא הציגה חוות דעת ממנה ניתן היה להבין מה הייתה יכולה לתרום להגנתה בדיקה מאוחרת נוספת של המנוע שנפגם והוחלף. זאת במיוחד לאחר שבמהלך הדיון בבית המשפט קמא בחרה החברה לא להביא מומחה כלל במענה למומחה התובעת ונציג החברה אף טען בדיון מיום 30.7.2014 כי דבריו של השמאי מטעם התובעת מקובלים עליו בעיקרון ורק נתוני היסוד שנויים במחלוקת.

4. בית המשפט קמא קבע עוד קיומו של קשר סיבתי בין האירועים מיום 16.1.2013 והנזק שנגרם למנוע רכבה של המשיבה בין היתר גם משום שקודם לאירועים מיום 16.1.2013 לא אובחן כל נזק ברכב המשיבה והוא היה תקין. מכאן הסיק בית המשפט קמא כי לא ניתן היה להניח שהייתה ברכב כמות עודפת של שמן או פגם לפני יום 16.1.2013 או כי גורמים אחרים מאירועי יום 16.1.2013 גרמו לתקלה במכונית המשיבה. נקבע עוד כי סמיכות גילוי הפגם במנוע לאחר יום 16.1.2013 ולאחר שנשאבה הכמות העודפת של השמן מהמנוע כאשר רכב המשיבה נבדק במוסך מאושר וניתנה אזהרה כי אפשר והמשך השימוש יגרום נזק מחייב קביעת קשר סיבתי בין הפעולות שאין מחלוקת שביצעה מתדלקת עובדת החברה ביום 16.1.2013 וגרימת הנזק לרכב המשיבה.

5. בבקשה דנן מודע ב"כ החברה לקשיים על פי ההלכה הפסוקה במתן רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות ולהלכה לפיה רשות ערעור במקרים אלו תינתן במקרים חריגים ביותר ואולם טוען כי:

I מדובר בפסק דין שהטעות המשפטית והעובדות גלויה על פניו.

II בית המשפט קמא בסס פסק דינו על חוות דעת תיאורטית של מומחה שלא בדק הרכב.

III בית המשפט קמא התעלם מהנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מהשמדת המנוע הפגום והעדר יכולת החברה לבדקו.

IV בית המשפט קמא התעלם מן העובדה שהמשיבה המשיכה למרות האזהרות להשתמש ברכבה בין התאריכים 18.1.2013- 20.2.2013 ונמנע בשגגה מלקבוע שהמשך שימוש זה ולא מילוי עודף של שמן במנוע שנשאר גרמו לנזק.

V בית המשפט קמא שגה משהתעלם מהאמור בחשבונית המוסך שתיקן את רכב המשיבה ממנו עולה כי במנוע הרכב של המשיבה הייתה כמות עודפת של שמן גם לפני יום 16.1.2013.

VI בית המשפט קמא טעה משהתעלם מאינטרס שהיה לעדים מטעם המשיבה, עובדי המוסך שתיקן רכבה משום שקבלת טענות החברה היה מביא להטלת אחריות עליהם לפגמים ברכב המשיבה.

VII בית המשפט שגה משקבע נזק גלובלי בגין השבחת הרכב בסך 5,000 ₪ מבלי שנזק זה הוכח.

6. המשיבה טענה בכתב טענות מפורט כי דין הבקשה להידחות. נטען כי פסק הדין קמא מבוסס ונכון. נטען כי אין הצדקה למתן רשות ערעור בנסיבות המקרה דנן. נטען כי קביעות בית המשפט קמא היו על סמך ראיות והתרשמות מעדים ואין ערכאת הערעור מתערבת בכגון דא. כן נטען כי צדק בית המשפט קמא משקבע כי בפועל לא נגרם לחברה נזק ראייתי.

7. כאמור לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. אין הצדקה למתן רשות ערעור בנסיבות המקרה דנן. לטעמי אין שגיאות גלויות על פני פסק דינו של בית המשפט קמא, לא עובדתיות ולא משפטיות. אני סבורה כי פסק דינו של בית המשפט קמא נכון ומנומק והוא מנתח יפה ובאופן מאוזן הראיות וההתרשמות מהעדים שהעידו בפניו. לטעמי אין מקום להתערב בפסק דין המבוסס על התרשמותו של בית המשפט קמא מעדים.

8. לטעמי בית המשפט קמא קבע נכון כי במקרה דנן הוכיחה המשיבה טענותיה. לא היה מקום לפסול בנסיבות המקרה דנן חוות דעת מומחה המשיבה משום שזה לא בדק המנוע הרלוונטי. חוות דעת מומחה המשיבה הבהירה מהו הנזק האפשרי כתוצאה ממילוי עודף של שמן במיכל השמן במנוע ולא קבעה עובדות באשר לשאלות שהועברו להכרעה שיפוטית של בית המשפט קמא. תימוכין לקביעתי אני מוצאת בעובדה כי נציג החברה בעצמו קבע בדיון כי אין לו מחלוקת עם קביעת שמאי המשיבה והוא חולק רק על נתוני הבסיס.

במצב ענייניים זה כפי שציין בית המשפט קמא לחברה ניתנו הזדמנויות לבדוק רכבה של המשיבה מיד לכשזו הודיעה לה על האירועים מיום 16.1.2013 ובסמוך להם. בחירת החברה שלא לעשות כן ובחירתה שלא להגיש חוות דעת ללא בדיקה דוגמת חוות דעת מומחה המשיבה תומכת במסקנתי כי לא היה פגם בקביעת בית המשפט קמא.

9. אשר לקביעות העובדתיות האחרות בנוגע לכמות השמן שהייתה במנוע רכב המשיבה לפני יום 16.1.2013 בית המשפט קמא ניתח הראיות והתרשמותו מהעדים, התמודד עם הטענה באשר למהימנות העדים וקבע תוך הנמקה סבירה וראויה עמדתו.

בית משפט זה אינו מתערב בכגון דא מה גם שלטעמי הסברו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לטעות הסופר שנפלה בחשבונית המוסך שתיקן מכונית המשיבה נכון ומעוגן בחומר הראיות.

10. לטעמי אין גם ממש בטענת החברה לעניין אשם תורם או ניתוק קשר סיבתי בשל החלטת המשיבה להשתמש ברכבה. רכב המשיבה טופל במוסך לאחר אירועי יום 16.1.2013. השמן העודף נשאב ולמשיבה ניתנה אזהרה כי אפשר והאירועים מיום 16.1.2013 יגרמו נזק נוסף לרכב. המשיבה פעלה בעניין וביקשה סעד מהחברה וזו לא נענתה לדרישותיה.

בחירת המשיבה להוסיף ולהשתמש ברכב במצב עניינים זה כאשר החברה אינה משתפת פעולה עם דרישותיה לתקן נזקים או להבטיח יכולתה להוסיף להשתמש ברכב צריכה לעמוד לרועץ למבקשת ולדחות טענותיה. איני סבורה גם כי רצף העובדות כפי שהוכיח בית המשפט קמא מצדיק הטלת אשם תורם על המשיבה בנסיבות שתוארו לעיל.

11. אשר לסכום הפיצוי הגלובלי שנפסק לטעמי בית המשפט פעל בגדר סמכותו בפוסקו נזק על פי אומדנא ואין מקום להתערב בפסיקתו. יש לזכור עוד כי בפועל לא חויבה החברה לשלם מלוא הנזק בסך 5,000 ₪ לאור האמור בסעיף 18 לפסק הדין ומכיוון שמלכתחילה העמידה המשיבה תביעתה על סך של 16,963 ₪.

12. מכל האמור לעיל מטיעוני ב"כ המשיבה המופרטים והברורים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. איני סבורה כי בפני מקרה המצדיק מן רשות ערעור על פסק דין עובדתי של בית המשפט לתביעות קטנות. בפסק הדין לא נתגלו טעויות משפטיות או עובדתיות המחייבות התערבות ואין מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית שמחייבת קביעה אחידה. מדובר בפסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות, נכון סביר ומנומק שניתן על סמך ניתוח עובדות והתרשמות מראיות ואין מקום לתת הרשות המבוקשת או להתערב בו.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסך 7,500 ₪.

הכספים אשר הופקדו בקופת בית המשפט יועברו לידי המשיבה באמצעות בא כוחה עד לגובה סכום ההוצאות והיתרה תושב לב"כ החברה בעבור החברה.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ה, 30 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.