1. עסקינן בבקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות לתובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהם.

הבקשה סומכת על הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגיש המשיב לביטול פסק הדין שניתן ביום 31.5.06 בת.א. 2110/05 עקב גילוין של "ראיות חדשות".

באותו פסק דין הורה בית המשפט (כב' הרשם ש. ברוך ז"ל) על דחיית התביעה שהגישה חברת השקעות בצ'ק פוסט בע"מ כנגד המבקש 1 מחמת אי הפקדת ערובה להוצאות בסך של 50,000 ₪ .

המבקשים עתרו לסילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין", התיישנות והעדר עילה.

בקשתם טרם הוכרעה.

3. בבסיס הבקשה שלפני מונחת הטענה לפיה המשיב הינו "תובע סדרתי", ה"מגיש בשיטתיות תביעות ובקשות לפטור מאגרה, במטרה להתיש את" המבקשים "ולנהל כנגדם כל הליך שהוא, העיקר שינוהל וזאת ללא כל סיכון ממשי מצידו וללא כל התחייבות ו/או ערובה של ממש למעשיו" (סעיף 3 לבקשה).

המשיב, על פי הנטען, אינו משלם את הוצאות המשפט בהן מחויב (ראה סעיף 5 לבקשה) וסיכויי תביעתו הנוכחית קלושים (ראה סעיף 10 ואילך לבקשה).

4. המשיב בתגובתו לבקשתה עותר לדחייתה.

לטענתו אין בבקשה אלא ניסיון לחמוק מבירור התביעה לגופה, כמו גם טענותיו הצודקות, תוך ניצול מצבו הכלכלי (ראה סעיף 2 לתגובה לבקשה).

תגובתו של המשיב לבקשה, השזורה בטיעון עובדתי, לא נתמכה בתצהיר.

המסגרת הנורמטיבית

5. הבקשה סומכת, כאמור, על הוראת תקנה 519 לתקנות שעניינה חיוב "תובע" בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע –

"519. ערובה לתשלום הוצאות

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע"

6. "הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות" (רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן).

7. "החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו" (רע"א 3601/04‏ ‏ לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל)

8. על פי הפסיקה הנוהגת, עליה שב בית המשפט העליון לאחרונה ניתן לחייב תובע בהפקדת ערובה מקום שסיכויי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק "גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית", זאת מש"העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק" (ראה: רע"א 1572/14 דוד עזר נ' אמריקה - ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ).

מן הכלל אל הפרט

9. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו סבורה אני כי דין הבקשה לחיוב בהפק'ת ערובה להתקבל.

10. תנהלותו של המשיב בעבר בכל הנוגע לתשלום הוצאות בהן חויב, מצבו הכלכלי הנטען להיות דחוק וסיכוייה הקלושים של התביעה, מכריעים, לדידי, את הכף לטובת המבקשים.

11. אי תשלום הוצאות אשר נפסקו כנגד המשיב

המשיב אינו חולק על העובדה כי ההוצאות בסך של 20,000 ₪, אשר נפסקו כנגדו עוד בשנת 2006 בפסק הדין, אשר לביטולו עותר הוא בתביעה דכאן, לא שולמו על ידו.

להבנתו, נוכח טענותיו כנגד פסק הדין, אין זה "הגיוני" כי יידרש לשלם את ההוצאות בהן חויב (ראה עמ' 4 לפרוטוקול חקירת המצהירה מטעם המבקשים בישיבת יום 20.11.2014).

טענה זו של המשיב, לאו טענה היא באשר מעולם לא ניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצועו של פסק הדין.

התנהלותו בעניין אינה אלא עשיית דין עצמי.

המשיב אף לא סתר את העובדה כי טרם שילם את הוצאות המשפט בסך של 5,000 ₪ בתשלומן חויב בחודש יוני האחרון בערעור שהגיש על ההחלטה הדוחה בקשתו לפטור מתשלום אגרת המשפט בתביעה זו (ראה ע"ר 44370-05-14).

12. מצבו הכלכלי של המשיב

המשיב טוען בכל הליך משפטי כי מצבו הכלכלי דחוק ומשכך קם הצורך להבטיח תשלום הוצאותיהם של המבקשים, ככל שהתביעה כנגדם תידחה.

אמת, אין לחייב תובע בהפקדת ערובה אך בשל עוניו, אך דומה כי בעניינו של המשיב המדובר בשיקול נוסף על שיקולים כבדי משקל אחרים.

13. סיכויי התביעה

סיכויי התביעה קלושים אם לא אפסיים ולכך סבורה אני כי יש ליתן את עיקר המשקל בהכרעתי.

לסיכויי התביעה נדרשתי בהחלטה מיום 8.5.2014 בה נדחתה בקשתו של המשיב לפטור מתשלום אגרת המשפט-

"13. למקרא כתב התביעה נהיר הוא כי עיקר טענותיו של המבקש הן כי המשיב 1 הפר את התחייבויותיו להעמיד אשראי, או כדברי המבקש "סכום כסף", אשר נדרש על מנת לאפשר להמשיך לתפעל את העסק "אור הירח".

טענות אלה נדונו והוכרעו זה מכבר בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט עמית) בת"א 645/05, שם נדחתה התביעה על הסף בקביעה כי "החלטתו של הבנק לסרב להזרים אשראי נוסף, בבחינת "זריקת כסף אחרי כסף" נופלת במתחם הסבירות ביחסי בנק לקוח" וכי "התובעות לא הוכיחו קיומו של הסכם למתן אשראי בסך 1.5 מליון דולר" ואף "לא הוכיחו שהבנק פעל בניגוד לדרך הבנקאית המקובלת בכך שלא העניק להם אשראי נוסף".

עוד הוסיף וקבע בית המשפט כי "התובעות לא הצביעו על מקור שבדין או בהסכם המחייב את הבנק להמשיך להעמיד להן אשראי" (נספח 7 לתגובת המשיבים 2-1 ).

יובהר כי התובעות באותו הליך היו אחים טופז יהלומים, חברת השקעות בצ'ק פוסט, חברת ברקת התלתן בע"מ, חברת שמחת אור ירח בע"מ, כולן באמצעות המבקש.

14. בהקשר לכך ראוי לציין ולהדגיש כי המבקש לא חולק בתצהירו כי עילות התביעה בתיק נשוא הבקשה שבפני זהות לעילות בגינן הוגשו על ידו תביעות אחרות –

"אדגיש גם, כי עילת עתירה זו, היא ממש זהה (מבחינת המצאת העילה) גם – לעילות של תביעות, שעל מחיקותיהן (המנוגדות לחוק יסוד) דנו ערעורים אלה וכך – גם – ל"עילה" – שעליה בוססו – שני ערעורים – הפטורים מהאגרה..." (ראה עמ' 2 לתצהיר המבקש).

15. במצב דברים זה דומה כי על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, טענות הסף בדבר מעשה בית דין והתיישנות ראויות ומבוססות (ראה סעיף 10 ואילך לתגובת המשיבים) ומשכך סבורה אני כי "עילת התביעה" בהליך זה שבפני אינה עולה כדי הרף המצדיק מתן פטור מתשלום אגרת המשפט, גם אם זה אינו גבוה"

(בקשה מס' 1) (ההדגשה בדרך של הגדלת האותיות שלי – ש.י.) (ההדגשה בקו במקור)

קביעותיי אלה אושרו על ידי בית המשפט (כב' השופט ח. ברנר) בפסק הדין שניתן ביום 24.6.2014 בערעור שהוגש על ההחלטה -

"13. גם לגופו של ענין דין הערעור להדחות. עיינתי באותן "ראיות חדשות" כביכול שבגינן הוגשה התביעה החדשה, ולא מצאתי שיש בהן כדי לחזק באופן כלשהו את טענותיו של המערער כפי שהועלו במסגרת ההליך הראשון שנמחק. זאת ועוד, ההליך הראשון נמחק מחמת אי הפקדת ערבון עליו הורה כב' הרשם ברוך, ולכן לא ברור כיצד יכולות "הראיות החדשות" לרפא מחדל זה של המערער.

14. יצויין כי רק במקרים חריגים ונדירים ייעשה בית המשפט שימוש בסמכותו להורות על משפט חוזר אזרחי. על כן, לצורך ניהול משפט חוזר אזרחי, וזו למעשה מהות תביעתו של המערער, שומה היה על המערער להראות, בין השאר, כי לאחר פסק הדין הסופי בעניינו נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההכרעה מיסודן, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין:

....

כפי שצוין קודם, אותן "ראיות חדשות" אינן תומכות במאומה בתביעתו של המערער. אין בהן כדי להעיד על תרמית בהליך הקודם. אין בהן כדי להוביל למסקנה כי לו הוצגו במהלך המשפט הראשון היה בכוחן למנוע את חיובו של המערער בהפקדת ערבון. למעשה, אין בהן כדי לבסס טענה אפשרית כלשהי מצידו של המערער.

15. זאת ועוד, יש ממש בקביעתה של כב' הרשמת לפיה עומדת לכאורה למשיבים טענה בדבר מעשה בית דין וכן טענת התיישנות, שכן המערער ממחזר פעם אחר פעם תביעות חדשות נגדם, לאחר שהתביעות הקודמות נמחקו או נדחו כולן, מטעמים כאלה ואחרים. פשיטא שתביעה שאינה אלא מיחזור של הליכים קודמים שנמחקו או נדחו, אינה ראויה לקבל פטור מאגרה וזאת בשל העדר הסיכוי שתביעה כזו תוכתר בהצלחה"

(ע"ר 44370-05-14 ) (ההדגשה שלי – ש.י.)

סוף דבר

בהינתן כל האמור לעיל ולאחר שקלול ואיזון כלל האינטרסים הצריכים לענין קביעת גובה הערובה, מחייבת אני את המשיב להפקיד בתוך 30 יום ערובה (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) בסך של 35,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בתביעה זו.

ערה אני לעובדה כי בתביעה בת.א. 2110/05, אשר פסק הדין שניתן בה הינו נשוא התביעה שלפני, מצא בית המשפט לחייב בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ אלא שההפקדה שם הוטלה על חברה בע"מ בעוד שהחיוב מוטל עתה על התובע כיחיד.

לא תופקד הערובה בתוך המועד שנקבע תידחה התביעה.

בשים לב לנסיבות כולן אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים