21 מאי 2017

1. הנתבע – טנטור מכון אקומני - הוא מכון מחקר תיאולוגי שהוקם על ידי הוותיקן, ופועל בדרום ירושלים (להלן: "טנטור"). התאגיד שבמסגרתו פועל הנתבע אינו מואגד על פי דיני מדינת ישראל, אך לנתבע תיק ניכויים במס הכנסה והוא משלם מסים ותשלומי חובה בגין העסקת עובדיו לרשויות הישראליות.
2. הנתבע, מר עיסא דעבוב, תושב בית לחם, הועסק על ידי הנתבע מיום 1.11.1974 ופוטר ביום 20.6.13. תפקידו האחרון היה מנהל הכספים וסגן מנהל האדמיניסטרציה.
3. לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולהפרשי שכר עבודה.
4. התביעה הוגשה נגד שני נתבעים – טנטור וכן אוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה שבארצות הברית, ואולם במהלך בירור ההליך הסכים התובע למחיקת התביעה נגד אוניברסיטת נוטרדאם.
5. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי סכום פיצויי הפיטורים המגיע לו הינו 765,019 ₪, ואותו סכום נתבע על ידו כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כן נתבעו הפרשי שכר אחרון בסך 2,346 ₪.
6. עם זאת, התובע הפחית מתביעתו סך כולל של 245,718 ₪ שהינו סיכום של סך 75,096 ₪ שקיבל מטנטור בגין פיצויי פיטורים וסך 170,718 ₪, המהווה לטענתו יתרת חובו לטנטור בגין הלוואות שקיבל ממנו.
7. טנטור הגיש כתב הגנה בו הכחיש את זכאות התובע לסעדים שתבע. במסגרת כתב ההגנה טען טנטור שהתובע מעל באופן חמור בכספי טנטור באופן המצדיק שלילת פיצויי פיטורים ולחילופין – הפחתתם. כן טען טנטור כי התובע, כאיש הכספים של טנטור שהנהלתו הייתה תלויה בו בענייני כספים, נטל לעצמו העלאות שכר בלתי מאושרות, ועל כן שכרו הקובע לפיצויי פיטורים נמוך ממה שמופיע בתלושי שכרו.
8. במהלך ההליך הודיע טנטור, כי שוב אין הוא עומד על שלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים, בשים לב לכך שבפועל שילם לתובע, סכום מסויים כפיצויי פיטורים על פי הסכם פרישה עמו ובהתאם לתחשיב שערך, אשר ממנו קיזז את חובות התובע לטנטור לפי שיטתו של טנטור.
9. בהתאם לכך, בכל הנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים, המחלוקות הטעונות הכרעה הן, ראשית, מהו השכר הקובע לפיצויי פיטורים ושנית, מהם הסכומים שהנתבע רשאי לקזז מפיצויי הפיטורים. כפי שיפורט בהמשך, אין למעשה מחלוקת של ממש לגבי סכומי הקיזוז שטנטור רשאי לבצע.
10. כמו כן, נידרש להכריע בטענת התובע כי פוטר ללא שימוע, בחוסר תום לב, תוך טפילת האשמות שווא על התובע במטרה להצדיק הפחתת חבות פיצויי הפיטורים.

העובדות

1. התובע החל את העסקתו בטנטור ביום 1.11.74. על פי עדות התובע, תפקידו בעת תחילת העסקתו היה מנהל חשבונות. הנתבע טען כי התובע הועסק תחילה כספרן בחצי משרה. אין צורך להכריע במחלוקת זו.
2. במסמך של רקטור טנטור מיום 15.10.1996 עולה כי תפקידו של התובע הוגדר כ"Business Manager"-. במכתב של רקטור טנטור מיום 22.1.2009 עולה כי תואר תפקידו שונה ל-"Deputy Administrative Officer". אין מחלוקת כי בפועל שימש התובע כמנהל הכספים של טנטור.
3. אוניברסיטת נוטרדאם בארצות הבריות היא אוניברסיטה קתולית ומשמשת כגוף מממן ומייעץ לטנטור. ענייני המקרקעין של טנטור מטופלים ישירות על ידי הוותיקן. ענייני המינהלה והכספים של טנטור מנוהלים על ידי אוניברסיטת נוטרדאם.
4. תקציב טנטור השנתי כולל פירוט סכום המשכורת החודשית של עובדי טנטור בדולרים (התקציב כולו הוא בדולרים).
5. במועד שלא הוברר באופן מדויק – לטענת התובע במחצית הראשונה של שנות ה-80, החלה אוניברסיטת נוטרדאם להעביר לחשבון בנק של התובע בלוס אנג'לס סכום חודשי. התובע העיד שתחילה הסכום החודשי היה 200$, בהמשך הסכום עלה ל-400$ ובהמשך ל-500$. אין מחלוקת על כך שבשנת 2007 (כפי הנראה החל מ-1.9.07) עלה סכום התשלום החודשי מ-500$ ל-1,000$.
6. בחודש 1/2006 קיבל התובע מטנטור הלוואה בסך 25,000$. במסמך ההלוואה עליו חתם התובע נאמר שההלוואה מובטחת באמצעות שעבוד של כספי פיצויי הפיטורים שיגיעו לתובע.
7. טנטור ביצעה הפרשות לפנסיה ולפיצויים עבור התובע לחברת ביטוח שמאוגדת באיחוד האמירויות ששמה "American Life Insurance Company" ואשר נרכשה על ידי חברת הביטוח האמריקאית MetLife (להלן:
   Alico" או "אליקו").
8. ביום 15.8.10 נשלח לסוכנות הביטוח שטיפלה בפוליסה של התובעת ב-Alico מכתב שנחזה להיות חתום על ידי רקטור טנטור האב טימותי לאו, המורה להעביר לתובעת "all his entitlements including interest up to June 2010". בעקבות מכתב זה קיבל התובע מ-Alico סך 22,105$, מתוכם סך 11,680.20$ היו רשומים ככספי פיצויי פיטורים, והיתרה כתשלומי גמל של התובע ושל טנטור.
9. ביום 5.11.12 חתם רקטור טנטור, האב טימותי לאו, על הנחיה לסוכנות הביטוח הנ"ל להעביר לתובע "all his entitlements including interest". בעקבות הוראה זו קיבל התובע מ-Alico סך 36,799$, מתוכם סך 11,743.33$ היו רשומים ככספי פיצויי פיטורים, והיתרה כתשלומי גמל של התובע ושל טנטור.
10. אין מחלוקת על כך שהתובע נטל מטנטור שתי הלוואות בסך 5,000$ כל אחת בשנת 2009 ובשנת 2012.
11. אין חולק על כך שסך 400 ₪ נוכה משכרו של התובע בכל אחד מהחודשים 7/12 עד 6/12 כהחזר על חשבון ההלוואה ממשנת 2009.
12. בתלושי השכר של התובע החל מחודש 1/13 עד לסיום עבודתו מופיע ניכוי בגין הלוואה נוספת ("הלוואה 2") בסך 1,900 ₪.
13. תלושי השכר הוצאו לעובדי טנטור על ידי משרד רואה חשבון סרנת, בהתאם לדיווחים ולהנחיות שקיבל משרד רואי החשבון מהתובע.
14. העלאות שכר ניתנו בטנטור בחודש יולי. בתלושי השכר של התובע לחודשים יולי עד דצמבר בשנת 2012 שכר היסוד של התובע שנרשם בתלוש היה 15,570 ₪, ולכך נוספו נסיעות ודמי הבראה. קודם לכן שכר היסוד של התובע עמד על 14,805 ₪.
15. בתלושי השכר של התובע נרשמו "הפקדות מעביד לקופת גמל". עד לחודש 1/13, נרשם כבסיס השכר להפרשות המעסיק לקופת גמל הסכום שנרשם בתלוש כ"שכר היסוד".
16. החל מחודש 1/13, שכר היסוד ששולם לתובע המשיך לעמוד על 15,570 ₪, בהתאם להעלאת השכר שקיבל התובע בחודש 7/12. ואולם בשורת ההפקדות של המעסיק לקופת גמל נרשם החל מחודש 1/13 כי "השכר לגמל" הינו 19,366.67 ₪.
17. רטקור טנטור בעשור הראשון של שנות ה-2000 היה האב מקגרי. בחודש 4/2010 החליף אותו האב טימותי לאו. בתו של האב לאו, הגב' שושנה קלארק (להלן: "שושנה"), שהינה בעלת השכלה משפטית ועבדה בניו יורק בגיוס כוח אדם, הגיעה עם בתה הקטנה לטנטור בחודש 2/12 ומילאה תפקידים בטנטור בהתנדבות. החל מחודש 10/12, הועסקה שושנה כראש משאבי אנוש בטנטור. אין מחלוקת כי קדמה להעסקת שושנה בקשה של התובע מהאב טימותי להעסיק עובד נוסף בתחום משאבי אנוש.
18. במהלך כהונתו של האב טימותי לאו כרקטור, הועסקו בטנטור גם אשתו כאם בית וכן בנו וידיד שלו.
19. ביום 21.5.13 כתב רקטור טנטור האב לאו לתובע מכתב פיטורים בו הודיע על סיום עבודתו של התובע ביום 20.6.13. במכתב הפיטורים נאמר שטנטור מודה לתובע על שנות שירותו, וכי במסגרת רה ארגון התייתר תפקידו. כן התבקש התובע להחזיר לטנטור כל מסמך של טנטור שברשותו ולהימנע מלבוא במגע עם ספקים, סוכני ביטוח, עורכי דין, רואי חשבון, בנקאים או כל בעל מקצוע אחר הקשור לטנטור ואשר נותן לו שירותים. כן נאמר בתוך 30 ימים מיום סיום עבודתו ישולמו לו כל זכויותיו, אשר כוללות כספי פנסיה ופיצויים שבאליקו, פיצויים שנצברו לפני 2008 מאוניברסיטת נוטרדאם ופדיון חופשה.
20. אין מחלוקת כי ביום 8.7.13 התקיימה פגישה בין התובע מצד אחד לבין האב טימותי לאו ושושנה מצד שני, שבה נדונו פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע.
21. ביום 15.7.13 כתב האב לאו לתובע מכתב בו נאמר כי למרות שטנטור לא קיבלה הסברים למעשים ולמחדלים של התובעת שהוצגו לו בפגישה מיום 8.7.13, טנטור החליטה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בהתאם לפירוט בנספח שצורף למכתב. על פי המסמך שצורף, חישוב פיצויי הפיטורים נעשה לפי הנחה שהיקף המשרה של התובע עד לחודש 11/05 היה 71.4%, והחל מ-12/05 – 100%, ואולם טנטור אינה טוענת בסיכומיה כי יש לבצע חישוב מפוצל של פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות, אלא מודה, למעשה, בכך שיש לבצע חישוב אחיד של פיצויי הפיטורים לכל תקופת התובע לפי השכר הקובע של התובע במועד סיום עבודתו.
22. סך פיצויי הפיטורים שלשיטת טנטור הגיעו לתובע על פי המסמך שצורף למכתב טנטור לתובע מיום 15.7.13 היה 294,711.24 ₪. הקיזוזים מפיצויי הפיטורים שטנטור ביצעה בהתאם לנספח למכתב מיום 15.7.13 הם אלה:
    1. פיצויים ששולמו לתובע בשנת 2010 מאליקו – 12,469.78$
    2. פיצויים ששולמו לתובע בשנת 2012 מאליקו – 8,682.82$.
    3. מקדמה לביטוח בריאות לבני משפחה – 820$.
    4. בגין הלוואה בסך 5,000$ משנת 2012 בניכוי החזרים – 2,717.78$.
    5. בגין הלוואה בשיק ב-2010 – 25,000$.
    6. אי ניכוי סך 500$ לחודש ממשכורת התובע בישראל כנגד תוספת 500$ שנוספו לתשלום החודשי של אוניברסיטת נודטרדאם – 34,500$.
    7. סכום פיצויים שנצבר בקרן בחו"ל – 4,229.46$
23. הסכום שטנטור החליט לשלם לתובע בהתאם למכתב מיום 15.7.13 והנספח לו הוא 21,100.38$, ובהתאם לכך שולם לתובע סך 75,096 ₪.

השאלות הטעונות הכרעה

1. עלינו להכריע בשאלות הבאות:
   1. האם כטענת טנטור הוסכם עם התובע שכנגד ההעלאה בתשלום החודשי של אוניברסיטת נוטרדאם לתובע בשנת 2007 יופחת שכרו בישראל ב-500$? ככל שכן, האם התובע משך כספים שלא כדין מטנטור בכך שלא נתן למשרד רו"ח סרנת הוראות מתאימות לבצע את הפחתת השכר עליה סוכם, והאם טנטור זכאית לקזז מפיצויי הפיטורים של התובע סך 34,500$ ששולמו לתובע ביתר בשל כך?
   2. מהו השכר הקובע של התובע לפיצויי פיטורים? לעניין זה נדרשת הכרעה בשתי שאלות משנה:
      1. האם יש לקבל את טענת טנטור לפיה התובע נטל לעצמו העלאות שכר בלתי מאושרות ועל כן אין לחשב את שכרו הקובע לפיצויי פיטורים לפי "שכר היסוד" בתלוש השכר האחרון של התובע.
      2. האם יש לקחת בחשבון את התשלום של אוניברסיטת נוטרדאם לתובע לצורך "השכר הקובע"?
   3. מהם הקיזוזים שרשאית טנטור לקזז מהפיצויים של התובע? (כאמור לעיל – אין מחלוקת של ממש בין הצדדים בעניין זה).
   4. האם בוצע לתובע שימוע? האם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע ושלא בתום לב?
   5. האם על טנטור לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 2,346 ₪?
   6. האם תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה?

התשלום החודשי מנוטרדאם

1. לאחר ששמענו את העדים ועיינו בראיות ובטענות הצדדים אנו סבורים שטנטור לא הרימה את הנטל, המוטל עליה, להוכיח את טענת הקיזוז בגין תשלומי יתר שהתובע נטל באי יישום ההסכמה הנטענת בעניין הפחתת משכורתו בישראל בשיעור שבו הועלה התשלום החודשי על ידי אוניברסיטת נוטרדאם בשנת 2007.
2. שושנה העידה שהיא התבקשה על ידי אביה, רקטור טנטור, לעשות "סדר" בכל הנושא של העסקת עובדי טנטור וכי במסגרת זו היא ביצעה בדיקה לגבי ההיסטוריה של תנאי עבודתו של התובע. שושנה צירפה לתצהירה דו"ח שהכינה במסגרת הבדיקה של תנאי עבודתו של התובע. בדו"ח הגיעה שושנה למסקנה כי התובע הפר הסכמה לבצע את הפחתת 500 הדולרים האמורים החל מהמועד שאוניברסיטת נוטרדאם העלתה את התשלום החודשי לחשבון התובע בלוס אנג'לס מ-500$ ל-1,000$, והיפנתה לחילופי דוא"ל המאשרים לדבריה את ההסכמה על ההפחתה במשכורת התובע בישראל כנגד ההעלאה בארצות הברית. אלא שמשום מה טנטור לא הגישה מיילים אלה כראיות בהליך והם נעדרים מן הדוח של שושנה שצורף לתצהירה.
3. מאי צירוף המסמכים בית הדין מסיק שלו היו מצורפים הם לא היו תומכים בטענת טנטור.
4. התובע הכחיש באופן עקבי את טענת טנטור בעניין זה, וכאמור, טנטור לא הרימה את הנטל להוכיח טענתה.

השכר הקובע לפיצויי פיטורים

1. התובע טוען כי השכר הקובע שלו לפיצויי פיטורים הוא 19,270 ₪. החישוב של התובע הוא שכר היסוד כאמור בתלושי השכר האחרונים של התובע – 15,570 ₪, בצירוף סך 1,000$ ששולמו לתובע על ידי אוניברסיטת נוטרדאם. מדובר בתוספת של 3,800 ₪ שהחלה להופיע כאמור לעיל בתלושי השכר של התובע בחודש 1/13 ברובריקת "שכר לגמל".
2. טנטור טענה בכתב ההגנה המתוקן שהשכר הקובע של התובע לפיצוי פיטורים הוא 13,224 ₪. בסיכומיו טענה טנטור לסכום נמוך יותר (אף כי לא קיבלה היתר לתיקון כתב ההגנה או להרחבת חזית). מכל מקום, טענת הנתבעת היא שבהתאם לתקציב שנת 2011-2012 שהוגש כמוצג נ/2, השכר של התובע בדולרים הוא 2,928$, וכי בהתאם להסכמת הצדדים בדבר ביצוע ההמרה לפי שער של 4.3 ₪ לדולר, השכר הקובע הוא 12,590.40 ₪.
3. בית הדין אינו מקבל את טענת הנתבעת לפיה אין לקחת בחשבון את הסך 15,570 ₪ לחודש שהופיע בתלושי השכר של התובע כבסיס לחישוב השכר הקובע של התובע.
4. אכן, התובע הודה ששכרו מצוין בכל תקציב בסכום דולרי. אלא שהתבססות טנטור על הסכום החודשי של שכרו של התובע כפי שהוא נרשם בתקציב לשנת 2011-2012 (נ/2), אינה מועילה לה: דו"ח התקציב אינו מוכיח ששכר יסוד של 15,570 ₪ חורג מהשכר שאושר לתובע, וזאת בשים לב לעדותה של שושנה שבבדיקתה התברר שהאב (תרתי משמע) טים אישר לתובע העלאת שכר בשיעור 5% לשנה 2012-2013 (סעיף 9(א) לתצהיר שושנה), וטנטור לא הגישה את דו"ח התקציב של שנים אלה.
5. אכן, כפי שטוען הנתבע, סך 2,928$ לפי שער המרה של 4.3 ₪ לדולר הינו סך 12,590.40 ₪, כפי שטען טנטור בסיכומיו, ובפועל שכר היסוד של התובע עובר לחודש 7/12 היה 14,805 ₪. אך אם עדי טנטור טוענים שהאב טים אישר לתובע העלאת שכר בשיעור 5% לשנים 2012-2013, יש להניח שהאישור ניתן על יסוד הכרת הנתונים הנוגעים לשכר של התובע, ומכל מקום, מצופה ממי שאישר העלאת שכר כזו להעלות טענה מפורשת בדבר השגת אישור על ידי התובע מהאב טים במצגי שווא. אלא שאין בתצהירו של האב טים טענה כזו. לכל היותר הועלו טענות כלליות בדבר "problems and discrepancies with payments that the plaintiff appeared to have made to himself".
6. בהתאם לכך, הנתבע לא הוכיח שאין מקום לאמץ את שכר היסוד הרשום בתלושי השכר של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שלו.
7. אשר למחלוקת בעניין תשלום 1,000$ לתובע באמצעות אוניברסיטת נוטרדאם בחו"ל:
8. טנטור טען כי ידו של התובע הייתה בכך שבחודש 1/13 נעשה שינוי ברישום "השכר לגמל" של התובע בתלושי השכר, באופן שנוספו 3,800 ₪ לסך 15,570 ₪ ששולמו לתובע כשכר יסוד. לטענת טנטור, התובע הבין מהשאלות ששושנה החלה להציג לו בקשר לתולדות תנאי העסקתו והאסמכתאות שבהן נרשמו הדברים, שטנטור תגלה את התנהלותו הכספית הבלתי תקינה ותפטרו, ולכן הורה לרו"ח סרנת לבצע את השינוי ברישום זה.
9. בחקירתו הנגדית התובע לא שלל את טענת טנטור שהשינוי בתלושי השכר נעשה עקב הנחיות שנתן לרו"ח סרנת.
10. מכל מקום, השאלה אם יש להתחשב ב-1,000$ בקביעת השכר הקובע לפיצויי פיטורים, אינה צריכה להיות מוכרעת רק על פי השאלה אם, כיצד וממתי קיבל תשלום זה ביטוי בתלושי השכר של התובע, אלא יש להכריע בשאלה זו בהתאם למהות התשלום ולדין המסדיר את אופן קביעת השכר הקובע לפיציי פיטורים.
11. בכתב ההגנה טען הנתבע כי תשלום זה לא היה שכר עבודה אלא מלגה. בסיכומיו טען טנטור שעד לחודש 1/13 התובע ראה בתשלום זה תשלום שאינו חלק משכרו, ורק משהבין שימיו בטנטור קצובים, דאג שיבוצע השינוי בתלוש השכר.
12. התובע בתצהירו הכחיש את טענת טנטור כי מדובר במלגה. לשיטת התובע התשלום אינו יכול להיות מלגה שכן הוא אינו סטודנט. לטענת התובע מדובר בתשלום שהיה נוח לאוניברסיטת נוטרדאם לשלם בארצות הברית משיקולי מס.
13. במחלוקת בין הצדדים עמדת בית הדין כעמדת התובע. בהתאם להלכה הפסוקה, רכיבי השכר שיש לסווגם כ"שכר" הם התשלומים המשולמים לעובד בעד עבודתו הרגילה (בג"צ 5572/92 זכאי ואח' - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נח (3) 602). הנחת בית הדין כי תשלום המשולם לעובד באופן חודשי וקבוע ללא תנאי הוא תשלום בעד עבודתו הרגיל של העובד. ההסבר של טנטור לתשלום – היותו "מלגה", אכן אינו משכנע, מהטעמים שמנה התובע בתצהירו, ומכל מקום, הוא לא הוכח. לפיכך לא נסתרת ההנחה שהתשלום בסך 1,000$ ששולם לתובע היה תשלום בעד עבודתו הרגילה וככזה הוא בא בגדר "שכר היסוד" לעניין סעיף 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כהתפטרות), התשכ"ד-1964.
14. המסקנה היא שבית הדין מקבל את גרסת התובע באשר לשכר הקובע שעל פיו יש לחשב את פיצויי הפיטורים שלו – 19,270 ₪.
15. בהתאם לכך, יש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובע לפי תקופת עבודה של 38 שנים, שבעה חודשים ושני שליש החודש (38.64 שנים) * 19,270 ₪ = 744,593 ₪.

מהם הקיזוזים שטנטור רשאית לבצע מפיצוי הפיטורים?

1. אין מחלוקת כי טנטור רשאי לקזז את סך ההלוואה בסך 25,000$ שהתובע נטל בשנת 2006.
2. אין מחלוקת כי טנטור רשאי לקזז את הסכומים 11,680.20$ ו-11,743.33$ שהתובע קיבל מאליקו בשנים 2010 ו-2012.
3. הנתבעת טענה והוכיחה כי לאחר משיכת כספי הקופה של התובע באליקו בשנת 2012 היא המשיכה להפריש סכומים לפיצויים עבור התובע וכי במועד סיום עבודתו של התובע עמדו לזכות התובע באליקו 5,485.81$ שטנטור זכאי לקזז.
4. אין מחלוקת כי טנטור זכאי לקזז את היתרות הבלתי מסולקות של שתי ההלוואות בסך 5,000$ שנטל התובע בשנים 2009 ו-2012. לעניין זה מקובל על בית הדין התחשיב של טנטור לפיו הסכום שלא נפרע על ידי קיזוז משכר התובע (סך 400 ₪ בין 7/12 ל-6/13 וסך 1,900 ₪ בין 1/13 ל-6/13) הינו בסך כולל של 28,700 ₪.
5. התובע קיבל תשלום בסך 75,096 ₪ על חשבון פיצויי פיטורים וגם סכום זה יש לקזז.
6. את הסכומים הדולריים שיש לקזז מפיצויי הפיטורים בסך כולל של 53,909.34$ נמיר, על פי הסכמת הצדדים, בשער 4.3 ₪ לדולר. סה"כ 231,810 ₪. לסכום זה נוסיף 75,096 ₪ וסכום נוסף של 28,700 ₪ = 338,606 ₪.
7. לפיכך יתרת פיצויי הפיטורים המגיעה לתובע הינה 405,987 ₪.

התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים

1. מקובלת על בית הדין טענת טנטור לפיה תביעה זו התיישנה התיישנות מהותית הואיל והיא עלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 27.7.14, לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מהמועד לתשלום פיצויי פיטורים.

התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

1. בית הדין מחליט לדחות את כל טענות התובע באשר לפיטוריו בחוסר תום לב וללא שימוע.
2. בית הדין מקבל את עדותם של האב טים ושל שושנה כי הם קיימו מספר רב של שיחות ובירורים עם התובע שבהם העמידו אותו על כך שבבדיקתה של שושנה עלו שאלות באשר לתקינות התנהלותו הכספית של התובע בכל הנוגע לתשלומים של טנטור אליו. ב"כ התובע כלל לא עימת את האב טים ואת שושנה בחקירתם הנגדית עם טענת התובע כאילו "לא היו דברים מעולם".
3. בית הדין אינו מאמין להכחשותיו של התובע באשר לקיומן של פגישות בהן נדונו טענות שהועלו בעניין התנהלותו הכספית. עדות התובע בחקירתו הנגדית בעניין זה לא הייתה מהימנה, ועולה ממנה למעשה תמיכה בעדותם של האב טים ושל שושנה בעניין זה.
4. שושנה ערכה פרוטוקול של פגישת התובע עם האב טים ועמה מיום 8.7.13. אמנם מדובר בפגישה שהתקיימה לאחר פיטורי התובע ולאחר שעבודתו הסתיימה, אך התובע הכחיש כי הטענות שעל פי הפרוטוקול הוצגו לתובע אכן הוצגו לו, והדבר אינו מתקבל על דעתנו. מדובר בפרוטוקול שנעשה על ידי שושנה בזמן אמת שמהימנותו (במובן זה שהוא מתעד את שנאמר בפגישה) מקובלת עלינו. לא למותר לציין ש"סימני אמת" העולים מן הפרוטוקול כוללים בין היתר שימוש ב"עגה" באנגלית כאשר רשמה שהיא אמרה לאב טים, לאחר שהתובע יצא "לשתות קפה" ולהמתין להחלטת הרקטור, שלא הגיוני שאיש כספים לא ידאג לאסמכתא בכתב בעניינים כאלה כדי "לכסות על עצמו".
5. מכאן שהתכחשותו של התובע לפרוטוקול מיום 8.7.13 מצביעה על חוסר המהימנות של התובע בכל הקשור לשיחות הבירור שקויימו עמו, ואנו מאמצים את עדותם של האב טים ושל שושנה לפיהם התקיימו מספר רב של שיחות ובירורים כאשר התובע ידע כי הבדיקה מתנהלת בעניין תקינות התנהלותו ושעל הפרק עומדים פיטוריו האפשריים.
6. לעניין מודעות התובע באשר לאפשרות פיטוריו נציין את שכבר נאמר לעיל – שהתובע לא הכחיש את טענת טנטור שהוא עמד מאחורי שינוי הרישום של "השכר לגמל" בתלוש חודש 1/13, וכאשר נשאל אם הוראה זו ניתנה על ידו לאחר שהבין שמתבצעת בדיקה בעניין התנהלותו הכספית, הוא השיב שהוא "לא זוכר" – תשובה תמוהה שתומכת במסקנה שהתובע ידע כבר בחודש 1/13 שתוצאה אפשרית של הליך הבירור היא פיטוריו.
7. טענת האב טים ושושנה כי לא מצאו ספר קופה לקופה הקטנה וכי הם העלו עניין זה בפני התובע במהלך הפגישות שהתקיימו – לא נסתרה. התובע טען לראשונה בחקירתו הנגדית, ועל אף שהטעה לחוסרים במזומנים בקופה הקטנה הועלו בכתב ההגנה - שהרישום התבצע במחשבים של טנטור, אך הוא לא ביקש גילוי מסמכים ספציפיים של רישומים אלה במחשב.
8. לא למותר לציין את עדותה של גב' יעל שלם מטעם טנטור, שהחליפה את התובע ושלא נסתרה, לפיה האב טים סיפר לה על החשדות שהתגלו כלפי התובע, וכי באחד המפגשים עם התובע הוא ביקש ממנה לא לספר לאף אדם אם תגלה טעות במסמכים וכי הוא "יסדר את זה".
9. בית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי טנטור חטאה לחובתה לקיים הליך שימוע בשל כך שלא נערך לו שימוע פורמלי תוך פירוט הטענות נגדו בכתב ותוך הבאת כוונת הפיטורים לידיעתו של התובע, והעמדתו על זכותו לייצוג. מקובלת על בית הדין עמדת טנטור לפיה תכלית השימוע – הבאה לידיעת העובד את טענות המעביד כלפיו ומתן הזדמנות לעובד להתייחס להן בטרם תתקבל החלטה בעניינו – התקיימה במסגרת הפגישות הרבות שהתקיימו בין התובע לבין שושנה וכן אם האב טים.
10. בית הדין דוחה את טענות התובע באשר לפיטורים שלא בתום לב בכך שטנטור טפלה על התובע האשמות שווא בניסיון לנשלו מזכותו לפיצויי פיטורים. בית הדין מקבל את טענותיהם של האב טים ושל שושנה לפיהן בבדיקתה של שושנה, שהינה עורכת דין ואשת כוח אדם, עלו תהיות ושאלות באשר להעדרן של אסמכתאות לפעולות כספיות שברגיל טעונות תיעוד, למשל – הלוואות שהתובע קיבל והיעדר ספר קופה – טענה שנתמכה גם בעדותה של גב' יעל שלם. עלתה אף טענה של האב טים באשר לזיוף חתימתו על המכתב שנשלח לאליקו ביום 15.8.10, והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שמדובר בחתימתו של האב טים ולא הציג לאב טים מסמך זה בחקירתו הנגדית.
11. בית הדין דוחה את טענותיו של התובע, שהועלו לראשונה בתצהירו, כי פיטוריו נבעו מכך שהוא התריע בפני האב טים על התנהלות "מושחתת" שלו בהעסקת קרובים ומקורבים. טענות אלה לא עלו באף לא אחד משני כתבי התביעה שהגיש התובע בהליך זה, ובית הדין מעדיף את עדותו של האב טים לפיה התובע מעולם לא פנה אליו בטענה כי יש דבר מה בלתי תקין בכך שבני משפחתו של התובע מועסקים בטנטור.
12. בית הדין דוחה את טענת התובע בדבר ביצוע פיטורים בדרך פוגענית, תוך פגיעה בשמו הטוב. אדרבא, מקובלת על בית הדין עמדת טנטור לפיה הוא פעל ברגישות ובניסיון שלא להלבין את פניו של התובע בכך שכתב במכתב הפיטורים בו נאמר שתפקידו התייתר במסגרת רה ארגון, וכך התאפשר לתובע להיפרד מעובדי טנטור ולהציג את הסיבה לסיום עבודתו כפרישה על רקע רפואי, כפי שעשה התובע.
13. אשר על כל אלה החלטנו לדחות את תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

התביעה להפרשי שכר בסך 2,346 ₪

1. תביעת התובע להשבת ניכוי בסך 2,346 ₪ שנוכה משכרו האחרון מתקבלת, לאחר שטנטור זנחה בסיכומיה את טענותיה באשר לתביעה זו.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת חלקית כמפורט להלן:
2. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 405,987 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.13 עד לתשלום בפועל.
3. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בסך 2,346 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.13 עד לתשלום בפועל.
4. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.
5. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ז, (21 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".