שתי תביעות בגין נזקי תאונת דרכים אשר הדיון בהן אוחד.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התאונה התרחשה ביום 24.5.2013 בשעה 02:30 בצומת הדרכים שבין שדרות ירושלים ושדרות בן צבי בתל אביב, בין אוטובוס מ.ר. 7512769 בבעלות התובעת 1 (להלן: "האוטובוס" ו – "אגד", בהתאמה), לבין רכב יונדאי מ.ר. 5932112 אשר בבעלות הנתבעת 3 (להלן: "היונדאי" ו - "שלמה", בהתאמה).
2. שלמה השכירה את היונדאי לנתבע 2 (להלן: "צחי"), בהתאם להסכם שכירות ביניהם.
3. בעת התאונה נהג ברכב הנתבע 1 (להלן: "אחמד"), אשר שמו לא היה נקוב בהסכם השכירות כמורשה לנהוג ביונדאי. עובר לתאונה אחמד היה עובד במסעדה של אדם בשם שאולי (להלן: "שאולי") ואילו לצחי היה בית עסק בסמוך למסעדת שאולי.
4. כתוצאה מהתאונה ניזוק רמזור בבעלות התובעת 2 (להלן: "IPI") שהיה בצומת. הנ"ל תובעת את הוצאות תיקונו מאגד. מוסכם כי ניזקה של IPI עקב התאונה עומד על סך של 15,050 ש"ח.
5. אחמד הועמד לדין בפני בית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו ביחס לתאונה (ת"ע 5872-04-14). בהתאם לכתב האישום, בו הודה והורשע, אחמד:

"נהג בקלות ראש בכך שחצה את קו העצירה ונכנס לצומת מבלי לציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, לא הבחין מבעוד מועד ברכב המעורב, אשר הגיע משמאלו ונכנס לצומת כחוק, ובכך גר להתנגשות בין חזית רכבו לדופן ימין של האוטובוס.

מעוצמת ההתנגשות סטה האוטובוס שמאלה ממסלול נסיעתו, עלה על שדירה להולכי רגל, המפרידה בין נתיבי הנסיעה, עקר עמוד רמזור וגזע עץ ממקומם, המשיך לנתיב הנגדי, נכנס לרחוב עולי ציון ונעצר עם חזיתו בתוך קיר מבנה וארון חשמל הממוקמים בתחנת דלק"

התביעות שבפני

1. בגין אירוע זה הוגשו שתי תביעות.

הראשונה – תביעת אגד כנגד צחי, אחמד ושלמה בגין הנזקים שנגרמו לאגד, לרבות הנזק לאוטובוס, בסך של 194,834 ש"ח.

השניה – תביעת IPI כנגד צחי, אחמד ושלמה בגין הנזקים שנגרמו לרמזור (כאמור, ביחס לתביעה זו הוסכם כי נזקי IPI עומדים על הסך של 15,050 ש"ח).

1. אחמד לא התגונן מפני תביעות אגד כנגדו ועל כן ניתן כנגדו פסק דין בתביעת אגד בהיעדר הגנה.

לפיכך, השאלות בהן יש להכריע כעת הינן כדלקמן:

א. האם התיר צחי את השימוש ביונדאי לאחמד, ואם כן האם יש לצחי אחריות כלשהי בגין הנזקים שנגרמו לתובעות?

ב. האם יש לשלמה אחריות כלשהי בגין הנזקים שנגרמו לתובעות, כבעלת הרכב וכמי שכנטען - מעמדה זהה לשל מבטחת?

ג. האם הוכיחה אגד את נזקיה?

דיון והכרעה

1. אין חולק כי צחי לא נהג ברכב ולא גרם לתאונה. כאמור, טענתן המרכזית של התובעות כלפי צחי היא כי הוא חב בנזקיהן מכח מתן הרשאה לאחמד לנהוג ברכב. לטענת אגד בסעיף 9 לכתב התביעה, אחריותו של צחי לתאונה הינם מן הטעם כי:

"9.1 אישר את השימוש ברכב על ידי הנתבע 1 (אחמד);

9.2 התעלם ממקרים של תאונות ו/או עבירות קודמות ו/או העבר התעבורתי של הנתבע 1 ו/או לא ברר נסיבותיהם או סיבותיהם ו/או לא הפיקה את הלקחים ו/או המסקנות המתבקשים ו/או לא נקטי במעשה ו/או פעולה כלשהם למניעת הישנותם"

בכתב תביעת IPI אין פירוט ביחס לטענות כנגד צחי, ואולם, הצדדים הרחיבו בעניין זה את החזית בישיבת ההוכחות ובסיכומים.

1. נדגיש בפתח הדברים, כי אין ספק שצחי, כמי שחתם על הסכם השכירות עם שלמה, ידע היטב שרשאי לנהוג ביונדאי נהג נוסף על אלה ששמם צויין בהסכם השכירות (הוא ואדם נוסף בשם ערן), רק אם שולמה בגינו תוספת תשלום. מאחר ושמו של אחמד לא היה נקוב בהסכם השכירות הרי שחזקה שצחי ידע שהוא לא היה מורשה לנהוג בו.
2. השאלה היא האם הרשה צחי לאחמד לנהוג ברכב, וביתר דיוק - כיצד הגיעו מפתחות היונדאי לידי אחמד. אחמד העיד שבערב התאונה שאולי נתן לו את המפתחות של היונדאי כדי שייסע עימו (עמ' 16 ואילך). גירסה זו מסר אחמד גם בהודעתו בפני משטרת ישראל.

צחי לעומת זאת, טען בעדותו בבית המשפט שבאותו ערב שאולי טס לחו"ל, והוא הגיע לבית העסק שלו כדי להחליף עימו רכבים, כך שהוא ינהג בג'יפ של שאולי בתקופת שהותו בחו"ל, והשאיר את מפתחות הרכב בבית העסק של שאולי, מתחת לקופה (עמ' 21 ש' 28-31). צחי מסר גירסה זו גם בהודעתו בפני משטרת ישראל.

דא עקא, בחקירתו בפני החוקר מטעם אגד, מר יהודה הוכמן, טען צחי שהוא זה שנתן את מפתחות היונדאי לאחמד, מאחר וביום התאונה יצא לבלות והשתכר (סעיף 14.9 ואילך לתצהיר מר הוכמן).

נוכח גירסתם המשותפת של צחי ושל אחמד, אשר הבסיס המשותף להן הוא שהמפתחות של היונדאי היו בבית העסק של שאולי, וכי שאולי מסר אותן לאחמד, ובמיוחד נוכח העובדה כי זו היתה הגירסה אותה מסרו השניים למשטרה כבר מיד לאחר התאונה – הרי שאני סבור כי אין מנוס אלא להגיע למסקנה כי זהו הממצא אותו יש לקבוע.

באשר לגירסה שנטען כי צחי מסר בפני החוקר הוכמן – אכן הובא בפני תצהירו של מר הוכמן שמסר שצחי אמור לו כי הוא זה שנתן את המפתחות לאחמד, ואולם לא הובאה בפני ההקלטה הנידונה והתמליל שלה. צחי גם לא עומת בחקירתו הנגדית עם ההקלטה. על כן, המדובר בעדות מפי השמועה שלא ניתן לקבע ממצא על בסיסה.

כאמור, שאולי לא הובא להעיד על ידי מי מהצדדים. מחדל זה רובץ לפיתחן של התובעות דווקא, שכן הן אלה שמעוניינות להוכיח שמסירת המפתחות לשאולי, ולאחר מכן לאחמד (על ידי שאולי) היתה מלווה ברשותו ובהסכמתו של צחי שאחמד ינהג ביונדאי.

לכן, יש לאמץ את גירסת אחמד כי שאולי הוא זה שמסר לו את המפתחות לרכב, ואולם, אין בכוחי לקבוע ממצא ביחס לשאלה האם צחי ידע או הסכים לכך, שהמפתחות יימסרו לאחמד, ועל כן טענת ההרשאה כלל לא הוכחה.

1. אוסיף ואומר, כי לדעתי, תהא הסיבה למסירת מפתחות הרכב לאחמד אשר תהא, בין אם היתה בהסכמת צחי ובין אם לאו, לא ניתן לגזור מממצא זה עילת רשלנות כללית אשר במסגרתה צחי יחוייב בנזקים שנגרמו על ידי נהיגתו של אדם אחר אשר נהג ברכב – כאמור, בין אם הנהיגה היא ברשותו ובין אם הנהיגה הינה ללא רשותו.

כידוע, האחריות בנזיקין הינה אישית. אין בין צחי לבין אחמד כל יחסי עובד-מעביד, או שלוח –שולח, אשר עשויים להטיל חבות גם על מי שלא ביצע את מעשה העוולה באופן אישי. בהיעדר יחסים מן הסוג הנ"ל, חל הכלל הרחב לפיה אין אדם חב אלא רק על עוולתו.

הכרה באחריות מהסוג הנטען פירושה הרחבת מעגלי האחריות בנזיקין באופן בלתי סביר ובלתי מעוגן בחקיקה, ובניגוד לעיקרון האשם המהווה בסיס לחבות בנזיקין.

הדברים נכונים קל וחומר משלא הוכח עד תום כי צחי התיר לאחמד את השימוש ביונדאי באופן מפורש או משתמע, או שהתיר לשאולי למסור את היונדאי לאחמד.

למעלה מן הצורך אדגיש כי ייתכנו מקרים שבהם תוטל אחריות נזיקית על מתיר השימוש כלפי צד ג', בגין נזקים שגרם מי שנהג ברשותו. למשל, וכדוגמא בלבד, באותם מקרים שבהם השוכר מתיר השימוש יודע כי מי שינהג ברכב הוא אדם חסר רשיון נהיגה, או אדם אשר חברת ההשכרה לא היתה משכירה לו את הרכב מלכתחילה, או עוצם עיניו ביחס לאפשרויות מסתברות אלה. במקרים אלה עשויה לחול הלכת הצפיות, שבעקבותיה תקום גם חבות בנזיקין.

ואולם, במקרה זה אין אלו פני הדברים. מעבר לכך שלא הוכח שנהיגת אחמד היתה בהרשאת צחי, הרי שאחמד הינו אדם בעל רשיון נהיגה כדין ואין מניעה לסבור כי שלמה לא היתה משכירה לו את הרכב, אילו היתה משולמת תוספת לדמי השכירות בגינו. לכן, צחי לא יכל היה לצפות את נהיגתו הרשלנית של אחמד.

לפיכך, בנסיבות העניין, אין מקום להרחיב את מעגלי האחריות בנזיקין כמבוקש.

נוכח האמור אני דוחה יש לדחות את תביעות התובעות כלפי צחי – אף מטעם זה.

1. באשר לאחריותה הנטענת של שלמה – אגד טענה בסעיף 19 לסיכומיה כי "לא אחת נקבע בפסיקה מעמדה של חברת השכרת רכבים כמבטחת". טענה זו מבוססת, למעשה, על הוראת סעיף 19(7) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעת סיור והשכרת רכב), תשמ"ה – 1985 אשר קובע כי תנאי למתן רשיון השכרה לתאגיד הינו כי:

"ברשותו ביטוח, להנחת דעתו של המפקח, לגבי כלי הרכב לתקופת תוקפו של הרשיון"

בעניין זה ר' פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (י-ם) 22850-06-16 בסט קאר בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (16.3.2017) שם נקבע כי החובה שבהוראה זו מתייחסת אך ורק לביטוחי נזקי גוף, אך לא לביטוחי נזקי רכוש. נראה כי בפסיקה מנחה זו יש מענה הולם לטענות התובעות בעניין, משום שההלכה היא שאין על משכיר רכב החובה לבטח את ריכבו מפני אחריות לנזקי צד ג'.

אוסיף ואציין בעניין כי עצם הבעלות ברכב או במיטלטל אינו מצמיח מניה וביה אחריות בנזיקין לנזקים אותם גרם השימוש במיטלטל, וגם כאן חל עיקרון האשם האישי במלוא עוזו. הדברים נכונים מקל וחומר מקום שמסתבר כי שלמה כלל לא התירה לאחמד לנהוג ברכב, ולמעשה נהיגתו ברכב בזמן התאונה היתה שלא בהרשאתה.

אשר על כן, דינן של תביעות התובעות כנגד שלמה – נדחות.

1. אם לא די בדברים המפורטים לעיל, הרי שמהראיות בתיק עולה כי אגד כלל לא הוכיחה את נזקיה.

ראשית, הטענות בדבר אבדן הכנסות בסך של 50,000 ש"ח לא נתמכו בחוות דעת מסוג כלשהו.

שנית, באשר ליתר הנזקים הנטענים - אגד צירפה לכתב התביעה חוות דעת מומחה אשר קבע כי אומדן הנזק לאוטובוס – המורכב מעלות חלפים, עלות עבודה והוצאות גרירה מגיע לסך כולל של 141,154 ש"ח. דא עקא, כידוע אגד מתקנת את רכביה בעצמה. לא הוצגה בפני כל קבלה, חשבונית או ראיה כלשהי באשר לרכישות בפועל של החלפים המתוארים בחוות דעת, או אמדן בתצהיר המבסס את עלות העבודה. אף קבלה על הגרירה לא הומצאה. כמו כן, לא הובא כל תצהיר מטעם מי מעובדי או מנהלי אגד, לפיו האוטובוס אכן תוקן בפועל.

בנסיבות אלה חל הכלל אשר נקבע בע"א (מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שירותי מימון והשכרת רכב 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.2.2015) על פיו זכותו של הניזוק לפיצוי בגין נזקי תיקון הרכב בהתאם להערכות המצויות בחוות דעת מומחה, קמה רק אם הרכב לא תוקן.

בכל מקרה שבו הרכב תוקן, ובעיקר במקרים בהם המדובר בניזוק בעל צי רכבים המתקן רכביו בעצמו, על הניזוק להמציא לבית המשפט ראיות אודות עלות התיקון בפועל – חלפים ועבודה.

הנה כי כן – אגד לא הוכיחה את נזקיה. היא לא הוכיחה שהאוטובוס לא תוקן. אם תוקן - היא לא הוכיחה מה עלות התיקון בפועל.

בנסיבות אלה, ובהתאם להלכת אוטו שי על בית המשפט לקבוע כי אגד לא הוכיחה את ניזקה.

בנסיבות אלה דין תביעתה של אגד כנגד צחי ושלמה להידחות, אף מטעם זה.

סוף דבר

תביעת אגד

התביעה כנגד אחמד - ניתן פסק דין בהיעדר הגנה;

התביעות כנגד צחי ושלמה – נדחות. אגד תשלם לצחי ולשלמה את הוצאות המשפט בסך של 6,000 ש"ח כ"א.

תביעת IPI

התביעה כנגד אחמד- אני מחייב את אחמד לשלם ל – IPI סך של 15,050 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, ובנוסף את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח;

התביעות כנגד צחי ושלמה נדחות. IPI תשלם לצחי ושלמה את הוצאות המשפט בסך של 2,500 ש"ח לכ"א.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.