1. זוהי בקשה לדחיית מועד תשלום אגורה שהוגשה על ידי התובע ביום 01/09/15.
2. בבקשה מתבקש בית משפט זה הדן בתביעה העיקרית להורות על דחיית מועד התשלום של המחצית השנייה של האגרה למועד שיהיה לאחר מתן פסק הדין, ובכפוף לו, ולהורות כי התשלום ייעשה על ידי התובע רק לאחר מתן פסק הדין. זאת או בדרך של קיזוז מכל סכום שייפסק לתובע, אם ייפסק, ומתן הוראה כי סכום האגרה ישולם לקופת בית המשפט ישירות על ידי הנתבעת תוך קיזוז סכום זה מהכספים שעל הנתבעת היה לשלם לתוכו עד פסק הדין, או תוך חיוב התובע לעשות כן אם תידחה תביעתו.

בבקשה מבהיר ב"כ התובע כי הנתבעת הינה רשות ציבורית, ואם זו תחויב בדין אין להעלות על הדעת שלא תשלם חיובים שיוטלו עליה לרבות ובמיוחד תשלום אגרה.

1. המבקש מבסס בקשתו על נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, אשר החל כתביעה למתן פסק דין הצהרתי ומתן סעד של צו עשה לאכיפת חוזה ובהתאמה שולמה מחצית האגרה הנדרשת על ידי התובע.
2. ב"כ התובע טוען כי במהלך בירור ההליך, משהוברר עוד בשלב ההליכים המקדמי, כי לא ניתן יהיה לאכוף החוזה כמבוקש, הצדדים הסכימו למינוי שמאי. זאת לצורך הערכת השווי הכספי של הפיצוי שיגיע לתובע, אם יגיע, בעקבות ההפרה הנטענת של ההסכם בין הצדדים, אשר כעת ברור שלא ניתן לאכיפה. בעקבות חוות הדעת נוצר הצורך בתיקון כתב התביעה ובהוספת סעד כספי שכעת נדרש תשלום אגרה בגינו.
3. ב"כ התובע טוען כי התנהלות הנתבעת, נסיבות העניין, והעובדה כי הוא אולץ לתקן את תביעתו רק בשל התנהלות רשלנית של הנתבעת שאיינה יכולתו לקבל סעד הצהרתי שהתבקש מלכתחילה, מחייבת היענות לבקשתו לדחות מועד תשלום האגרה ויצירת אפשרות לשלמה בדרך של חיוב הנתבעת לשלמה מן הסכומים שיחייבה פסק הדין לשלם לתובע.

ב"כ התובע לא הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה מנסיבות אישיות בהתאם לאפשרות הנתונה לו על פי חוק.

1. ב"כ הנתבעת וב"כ מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט) מתנגדים לבקשה בהתבסס על האמור בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), אשר אינן מכירות באפשרות לדחות מועד תשלום אגרה בנסיבות המקרה דנן.

עוד נטען בהסתמך על פסיקה ענפה כי לבית המשפט הדן בבקשה מעין זו אין שיקול דעת להיעתר לבקשה כמבוקש על ידי ב"כ התובע כאן. נטען כי פסיקה עקבית קבעה כי תקנות האגרה הינן תקנות טכניות, מצומצמות ודווקניות שמטרתן לקבוע כללים ברורים, ובהיעדר תקנה המעניקה שיקול דעת לבית משפט כמו במקרה דנן ידיו של בית המשפט כבולות. זאת אפילו אם יחשוב כי היענות לבקשה תביא לתוצאה צודקת.

ראה לעניין זה רע"א 7031/12 שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית, החלטה מיום 23/10/13.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי ולמרות טענותיו שובות הלב של ב"כ התובע אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. אין מחלוקת כי עסקינן בבקשה המבקשת מבית המשפט להפעיל סמכות טבועה מבלי שיש אסמכתא לכך בתקנות האגרות הדנות בעניינים מושא הבקשה. טענת ב"כ מדינת ישראל לעניין זה, כי תקנות האגרות אינן מאפשרות דחיית תשלום אגרה במקרה דנן, לא נסתרו.
2. משכך ובהתאם לפסיקה עקבית בנוגע לפרשנות תקנות האגרות ידיו של בית המשפט כבולות ואין אפשרות להיענות לבקשה, אפילו זו תביא לתוצאה צודקת במקרה דנן, לדעת ב"כ התובע.
3. אציין כי גם במקרים שונים וקיצוניים יותר מזה הנדון כאן, בהם נוהלה תביעה בגין פגיעה באוטונומיה אגב טענה למעשי רשלנות רפואית שגרמו לנזקי גוף ואף למוות ונתבקשה בקשה דומה בכל הנוגע לסעד של פיצויים עונשיים שנתבע, נפסק כי ידי בית המשפט ,הדן בשאלת האגרה, כבולות, וגם אם רחשי הלב הם עם הצד שנדרש לשלם אגרה עדיין אין מקום להיעתר לבקשתו.

ראה לעניין זה:

ת.א (ים) 46935-05-14 פלונית נ' מרכז רפואי שערי צדק, החלטה מיום 10/02/15 והאסמכתאות שם.

1. נזכיר מושכלות ראשונים אגרה משולמת מראש בעד שירות מבוקש שהמדינה מספקת לבעל דין באמצעות מערכת בתי המשפט. מטרת הטלתה בין השאר, היא לגבות "דמי רצינות" מתובעים, להוות תמריץ להימנע מהגשת תביעות סרק ולגבות תשלום בעד שירות משפטי מורכב עתיר הוצאות וזמן שניתן למתדיינים שדלתות בית המשפט פתוחות בפניהם. הכלל הוא כי אין למנוע ממתדיינים את יומם בבית המשפט. בהתאמה נוצרה מערכת כללים (תקנות האגרות) אשר קבעה כללים שונים בנוגע לסוגי תביעות שונים ,ובהתאם להם הוטלו אגורת אותם יש לגבות בגין אותו שירות משפטי שניתן.
2. המחוקק קבע הכללים בדבר גובה אגרה שיש להטילה במקרה מסוים, מועדי תשלומה, מקרים בהם ניתן להשיבה, מקום בו הסתיימה ההתדיינות שלא בפסק דין, ומקרים בהם ניתן לפטור מתשלום אגרה.

באמצעות מערכת כללים זו הובהרו אותם מקרים בהם לדעת המחוקק אינטרס ציבורי צודק ונכון המחייב חריגה מהכלל הברור לפיו יש לשלם אגרה בגין שירות משפטי שניתן ומראש.

1. המקרה דנן אינו נכלל במסגרת הכללים הנ"ל שנקבעו, המצדיקים סטייה מהכלל הבסיסי בדבר חיוב תשלום אגרה מראש על ידי התובע, ולבית משפט זה אין סמכות או שיקול דעת לחרוג מקביעת המחוקק בעניין זה, וליצור בדרך זו חקיקה שיפוטית.
2. אציין עוד כי גם לו הייתה לבית משפט זה סמכות כזו, איני סבורה כי היה מקום להפעילה במקרה דנן. בקשת ב"כ החייב הופכת בפועל את מערכת בתי המשפט למעין שותף של התובע ולבעלת אינטרס בהצלחתו. אכן ב"כ התובע סובר כי זה יצליח במשימתו ותביעתו תתקבל ולפיכך לדעתו ניתן להבטיח תשלום האגרה על ידי הנתבעת במועד מאוחר יותר. אולם, קיים סיכוי כי הדבר לא יקרה, ובמקרה כזה כיצד ניתן יהיה להבטיח תשלום האגרה לו תדחה התביעה? מדוע יהיה גורלו של התובע טוב מגורלו של תובעים אחרים שנדרשים לשלם מראש עבור השירות המשפטי לו הם זקוקים? וגם אם תתקבל תביעת התובע האם סביר לדרוש ממערכת בתי המשפט להיות הגובה עבור התובע של הכספים המגיעים לו מהנתבעת בדרך של הטלת תשלום האגרה מתוך כספים שעתידים להיות משולמים לתובע מהנתבעת? ומה יהיה במקרה בו תהיה הנתבעת במצב בו לא תוכל לשלם התשלום שיוטל עליה? זאת ועוד, בקשת התובע, לו תתקבל, תהפוך את מערכת בתי המשפט, בכלל, והשופט היושב לדין בפרט, לבעלי אינטרס בתוצאת ההליך, דבר שאינו מתקבל על הדעת.
3. לא בכדי נדרש בתקנות האגרות תשלום מראש בעבור שירות משפטי נדרש, ובצד זאת קיימים מקרים ספציפיים חריגים, שאינם חלים בענייננו, המאפשרים סטייה מכללים אלו.

סיכום:

1. לאור כל האמור לעיל, לאור הפסיקה העקבית הקיימת בנושא, לאור האמור בתקנות האגרות ולאור טיב הבקשה המבוקשת, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

האגרה הנדרשת תשולם בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, ולא אראה התובע כמוותר על הצורך בהמשך ההתדיינות.

בשלב זה ידחה מועד מתן פסק הדין כאמור בסעיף 2(ז) לתקנות.

התיק יובא לעיוני בתוך 45 יום מהיום לבדיקת תשלום האגרה.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ו, 05 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.