1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' סגנית הנשיא, השופטת איילת דגן) מיום 18/05/15, במסגרת ת"ק 38721-01-14, שהוגשה על ידי חברת איתי רהיטי השלושה בע"מ (להלן: "המבקשת").

בית משפט קמא קיבל את תביעתם של מר כמיל בנא והגב' מנאל בנא (להלן: "המשיבים") וחייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 24,000 ₪, כאשר עם ביצוע התשלום תוכל המבקשת לאסוף מביתם של המשיבים את כל פריטי הריהוט שסיפקה המבקשת למשיבים.

2. מהעובדות המתוארות בפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי ביום 08/02/13 הזמינו המשיבים מהמבקשת ריהוט, שכלל ספת סלון, פינת אוכל + 6 כיסאות, שולחן סלון ו-2 כורסאות ישיבה. עלות הרהיטים, לא כולל הובלה, עמדה על סך כולל של 24,000 ₪. במעמד ההזמנה, שילמו המשיבים על חשבון הרהיטים סך של 4,000 ₪ ולאחר מכן שילמו סך נוסף, בסך של 20,000 ₪, באמצעות כרטיס אשראי.

בין הצדדים הוסכם, שהרהיטים יסופקו תוך 45 יום. בפועל, כפי שעולה מן הראיות, בתום 45 יום ממועד ההזמנה סיפקה המבקשת רק את ספת הסלון ו-2 הכורסאות, מתוך כלל פריטי הריהוט שהוזמנו. לאחר זמן סיפקה המבקשת את שולחן הסלון, אשר התגלה כפגום. בפועל, לא סופקה למשיבים פינת האוכל והמבקשת העמידה לרשותם באופן זמני פינת אוכל חילופית.

מפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי בסמוך לאחר שהמשיבים קיבלו את שולחן הסלון, הלינו המשיבים על הפגם שהתגלה בשולחן הסלון, ניסיון תיקון שביצעה המבקשת לא צלח ובעקבות האמור, הציעה המבקשת למשיבים לבחור שולחן אחר במקום השולחן הפגום. ניסיונות המשיבים למצוא שולחן שיתאים לטעמם לא צלחו, ועל כן, הסכימו הצדדים, כי השולחן הפגום יוחלף לשולחן תקין בהתאם לדגם שהוזמן.

בית משפט קמא מציין בפסק דינו, כי עד למועד מתן פסק הדין וחרף הבטחות חוזרות ונשנות, לא סיפקה המבקשת למשיבים שולחן סלון תקין זהה לדגם שהוזמן על ידם. המשיבים אף דחו הצעת המבקשת למתן פיצוי כספי זעום ובסופו של יום, נאלצו המשיבים לבצע תיקון ארעי, על ידי חיבור זוויות לרגלי השולחן.

בית משפט קמא ציין בפסק דינו, כי ממכלול פריטי הריהוט שסופקו על ידי המבקשת, הפריט היחיד שהיה תקין היו 2 הכורסאות שסיפקה המבקשת. בהקשר זה נסמך בית משפט קמא על עדויות המשיבים, תמונות וחוות דעתו של השמאי, מר חכים באסם, אשר בדק את הרהיטים ביום 03/09/14 ומצא סימני חלודה וקורוזיה בכל 16 רגלי המתכת של ספת הסלון הפינתי וכן סימני פגם ושבר בעמוד שולחן הסלון, ואשר חוות דעתו לא נסתרה.

בית משפט קמא מסכם ומציין, כי הוכח בפניו כי פינת האוכל היא לא זו שהוזמנה, בשולחן הסלון ישנם פגמים וכך גם ברגליים של ספות הסלון, ומדובר בפגמים שהתגלו לפני חלוף שנה מיום קבלת הסחורה. בית משפט קמא ציין, כי אכן, במועד ההוכחות הלינו המשיבים לראשונה על הכריות השקועות ועל הקרע סמוך לתפר בכרית הספה, פגמים אשר לא נזכרו בכתב התביעה, ואולם, לעמדת בית משפט, די בליקויים שצוינו בכתב התביעה והוכחו, כדי שהמשיבים יתנגדו בצדק לכל אפשרות תיקון או קבלת פיצוי, לפי ראות עיניה השרירותית של המבקשת, או קבלת רהיטים אחרים ממה שהזמינו, ובנסיבות העניין, ראוי ונכון לאפשר להם לבטל את העסקה.

בית משפט קמא ציין, כי על פי עדות נציג המבקשת, שווי ספת הסלון הוא 11,000 ₪, שווי פינת האוכל עם 6 כסאות הינו בסך של 6,800 ₪. נציג המבקשת לא פירט מה שוויו של שולחן הסלון ושווי שתי הכורסאות וכיצד הגיעו הצדדים למחיר של 24,000 ₪ בגין העסקה כולה. על כן, סבר בית משפט קמא, כי בהיעדר יכולת לשום בנפרד את הכורסאות, שהינן הפריט היחיד שאין בו ליקויים, נכון יהיה להורות על ביטול העסקה כולה.

לאחר שבית משפט קמא נתן דעתו על כך, שהמשיבים נהנו תקופה מסוימת משימוש ברהיטים, גם אם אלה לא היו לטעמם ונשאו פגמים, הורה בית משפט קמא על ביטול העסקה, באופן שהמבקשת תשלם למשיבים סך של 24,000 ₪, סכום הכולל את הוצאות המשפט ומביא בחשבון דמי הנאה מהשימוש שהיה בפועל, כאשר עם ביצוע התשלום תוכל המבקשת לאסוף מביתם של המשיבים את כל הריהוט שסופק.

עוד ציין בית משפט קמא, כי במידה והצדדים יסכימו, כי 2 הכורסאות תישארנה בידי המשיבים, יתומחר הסכום בהסכמה ויופחת מסכום התשלום, ואם לא תהייה הסכמה, תוכל המבקשת לקחת אליה חזרה גם את שתי הכורסאות.

3. המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, וביום 09/06/15 הגישה, כאמור, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.

לאחר שהמבקשת פרשה את התשתית העובדתית, ציינה המבקשת, כי פנתה אל המשיבים במספר הצעות, ואולם, המשיבים גילו חוסר תום לב ולא הסתפקו בהצעות הכספיות שהוצעו להם ודרשו לקבל פיצויים כספיים מפליגים.

המבקשת הוסיפה וטענה, כי מעיון בכתב התביעה עולה, כי תלונותיהם של המשיבים, נכון למועד הגשת כתב התביעה, היו אודות פינת האוכל ושולחן הסלון ותו לא, וזאת למרות שחלפה מיום רכישת הרהיטים ביום 08/02/13 ועד הגשת כתב התביעה שנה תמימה והמשיבים עשו שימוש יומיומי בפריטים שסופקו להם בכל מהלך התקופה.

המבקשת הוסיפה וציינה, כי טענות המשיבים הנוגעות לפגמים ברהיטי הסלון מהוות הרחבת חזית אסורה, שכן אלה לא נטענו במסגרת כתב התביעה ועל כן, בית משפט קמא היה מנוע מלפסוק סעדים שלא נתבעו בתביעה. זאת ועוד, לטענת המבקשת, משהפגם התגלה לאחר למעלה משנה וחודשיים של שימוש יומיומי בסלון ואף מדובר ברהיטים שנקנו מתצוגה, הרי שלא חלה אחריות כלשהי על המבקשת בגין האמור.

עוד טענה המבקשת, כי בית משפט קמא קבע בשגגה, כי גרסת המשיבים אודות הפגמים לא נסתרה וכן לא נתן בית משפט קמא דעתו לעובדה, שהמשיבים סירבו לשתף פעולה עם המבקשת, לקבל את הצעותיה לפיצוי, לקבל שירות תיקונים ו/או להחליף את הרהיטים שהיו ברשותם.

המבקשת אף ציינה, כי לא היה מקום להורות על ביטול העסקה, היה על בית משפט קמא לבחור לתקן את ההפרות, הנוגעות לפינת האוכל ולשולחן הסלון, ולא להורות על ביטול העסקה, שכן אין מקום להשית צו של ביטול והשבה כשנה וחצי לאחר מועד רכישת המוצרים.

לנוכח כל האמור, טענה המבקשת, כי יש להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא, להורות כי למשיבים יושב סך של 6,800 ₪, בגין פינת האוכל, וכן סך נוסף של 800 ₪, בגין שולחן הסלון, ובכפוף לכך ישיבו המשיבים למבקשת את פריטי ריהוט אלה.

4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהתאם לסמכותי, מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצאת, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

5. ממקרא פסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי בית משפט קמא נתן את דעתו לכל הטענות שהועלו על ידי הצדדים, ובכלל זה על ידי המבקשת, התרשם מהעדויות שנשמעו בפניו ומהראיות שהוצגו והגיע לבסוף למסקנה, כי דין תביעת המשיבים להתקבל, כמפורט לעיל.

6. בהקשר זה אזכיר את ההלכה הידועה, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות ואינה מעמידה את עצמה בנעלי הערכאה הדיונית, בבחינת הראיות והעדויות ובכל הנוגע למהימנותם של עדים, אלא בנסיבות חריגות, המצדיקות התערבות בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. ראה: ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שרביט (29/03/11). סבורני, כי אין זה המקרה, המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

7. דין טענות המבקשת להידחות אף לגופו של עניין. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי המבקשת לא העלתה בזמן אמת, ובכלל זה בדיונים, שהתקיימו ביום 03/07/14 ו-18/05/15, התנגדות, ביחס לטענות המשיבים, באשר לליקויים שהתגלו ברהיטי הסלון (חלודה ברגלי הספה, כריות שקועות וקרע בריפוד בסמוך לתפר), ובכלל זה לא טענה בדבר הרחבת חזית אסורה. מכאן, שאין המבקשת יכולה להישמע בטענה זו. יתר על כן, מפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי אף בהתעלם מאותם ליקויים, שנטענו על ידי המשיבים לראשונה במהלך הדיון, סבר בית משפט קמא, כי יש מקום להורות על ביטול ההסכם, על המשמעויות הנובעות מכך. ואכן, צדק בית משפט קמא בקובעו, כי צבר הליקויים שהתגלו בפריטי הריהוט שסופקו על ידי המבקשת, די בהם כדי שהמשיבים יתנגדו לכל אפשרות תיקון, החלפה או קבלת פיצוי לפי ראות עיניה של המבקשת.

8. סבורני, כי אין ממש בטענות המבקשת, לפיהן טענות המשיבים, בדבר הפגמים בפריטי הריהוט, לא הוכחו. בית משפט קמא ציין בפסק דינו, כי עדותם של המשיבים, בדבר הפגמים, לא נסתרה. זאת ועוד, המשיבים אף צירפו חוות דעת שמאי, שמנה את הפגמים וצילם אותם, והמבקשת, כאמור, לא הגישה חוות דעת נגדית ואף לא ביקשה לחקור את השמאי על ממצאי חוות דעתו. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי טענתם של המשיבים, בדבר הפגמים, נסתרה, אלא להיפך. עלה בידי המשיבים להוכיח, מעבר לנטל הראייתי הדרוש, קיומם של פגמים בפריטי הריהוט, כמו גם את הטענה, כי ביחס לחלק מפריטי הריהוט לא סיפקה המבקשת למשיבים את פריטי הריהוט שהוזמנו. זאת ועוד, אף טענתם של המשיבים, כי פנו למבקשת לקבלת הסחורה שהוזמנה וביקשו להחליף את הפריטים הפגומים כבר בסמוך לאחר קבלת פריטי הריהוט לידיהם, לא נסתרה, כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא.

9. סבורני, כי לנוכח מכלול הראיות שנשמעו בפני בית משפט קמא, צדק בית משפט קמא, עת שסבר, כי לנוכח צבר הליקויים והתנהלותה של המבקשת במהלך התקופה, לא היה מנוס מלהורות על ביטול העסקה. בהיעדר יכולת לשום בנפרד את פריטי הריהוט שהיו חלק מהזמנה, אשר נקבה בסכום כולל של 24,000 ₪, שעה שלמעט 2 כורסאות שסופקו על ידי המבקשת, נמצאו ליקויים ו/או אי התאמות בכל יתר פריטי הריהוט, צדק, אפוא, בית משפט קמא, משראה להורות על ביטול העסקה כולה. יצוין, כי בית משפט קמא הביא בחשבון את העובדה, שהמשיבים נהנו תקופה מסוימת משימוש ברהיטים, גם אם אלה לא היו לטעמם וגם אם אלה נשאו פגמים, בחיוב המבקשת. כן קבע בית משפט קמא בפסק דינו מנגנון, בנסיבות בהן יבקשו המשיבים להותיר ברשותם את הכורסאות.

10. סבורני, כי במכלול הנסיבות, שעה שהמשיבים התריעו בסמוך לאחר קבלת הסחורה על ליקויים ו/או אי התאמה וכן התריעו במהלך התקופה על ליקויים נוספים שנתגלו ברהיטי הסלון, ליקויים שאינם מהווים בלאי טבעי ו/או נובעים כתוצאה משימוש לא זהיר, וטענה כאמור לא נטענה על ידי המבקשת בשום שלב שהוא, אין מקום לטרונייתה של המבקשת, המוצאת ביטויה לכל אורך בקשת רשות הערעור, ביחס לעובדה, שבית משפט קמא הורה על ביטול העסקה וחובת ההשבה בחלוף שנה מהספקת פריטי הריהוט למשיבים.

11. לנוכח כל האמור ולאחר ששוכנעתי, כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מגובים בראיות ואלה תומכים במסקנה, אליה הגיע בית משפט קמא, סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור והנני מורה על דחייתה.

12. בנסיבות העניין, שמלא התבקשה תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור, לא ניתן צו להוצאות.

13. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת.

14. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ה, 17 יוני 2015, בהעדר הצדדים.