הנתבעים אינם חולקים על אחריותם לתאונת הדרכים שבה נגרם נזק לרכב תובעת 1.

הם טוענים שנתבעת 1 דאגה לתקן את הרכב, וטוענים שהנזקים להם טוען השמאי, מתפרשים על שני מוקדים, כך שלא ניתן לומר שמקור שניהם בתאונה נשוא הדיון.

התובע 2 התלווה לנציגי נתבעת 1 למוסך, בכוונה ששם יתוקן רכב אחותו, תובעת 1.

הוא טוען שהתרשם לרעה מהמוסך ולא הסכים לתקן שם את הרכב. מאז חלפו כמעט 3 שנים.

הנתבעות העלו לעדות שניים מבני המשפחה המנהלת את נתבעת 1, שטענו שליוו את רכב התובעת למוסך, דאגו לתיקונו ושילמו על כך.

התרשמתי שאינם דוברי אמת, ואני מעדיף את גרסת תובע 2 בנקודה זו.

אשר לנזק, הקשר בין חוות דעת השמאי לתאונה מבוסס על עדות התובע 2 שהייתה מהימנה. לא מצאתי בראיות ביסוס ראוי לטענת הנתבעות כי מדובר בשני מוקדים לנזק.

אשר על כל אלה, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 סך של 4654 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בשל השהוי בהגשת התביעה שיש בו להקשות על בית המשפט, אני נמנע מחיוב בהוצאות.

הצדדים רשאים לבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת רשות ערעור בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ה, 11 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.