בשם המבקש: עו"ד מוני עזורה

בשם המשיב: עו"ד קארין גולן דנה

לפניי בקשה לסעד זמני, לעיכוב ביצוע פינוי המבקש ומשפחתו מבית מגורים, בקשה שלפי ספירת המשיב היא לפחות ה-26 במספר הנועדת למטרה זו. דומה שהגדרה מדויקת יותר של הבקשה הספציפית המונחת עתה לפניי היא כבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב, בתיק אחר המתנהל לפניו, כאשר למותר לציין מיהו המוסמך לדון בבקשות רשות ערעור מעין אלה. המדובר בבקשה שהוגשה – בשיהוי – באישון ליל במוצ"ש, יום 25.1.14, תוך שניתן בה צו ארעי, תגובה ותשובה נאספו לה בסמוך לאחר מכן, והיא נדונה היום (30.1.14) לעת ערב. בשים לב לכך שמועד הפינוי קבוע בה לעת הזו למחר – אף שברור שקיימת אפשרות תיאורטית שבדוחק הזמנים לא ניתן יהיה לממשו – הרי שהחלטתי תהיה על דרך הקיצור.

תמצית הרקע העובדתי

נתאר את העובדות על קצה המזלג ממש, שכן כמות ההליכים שבה היו מעורבים המבקש ובני משפחתו עד הנה היא רבה ועצומה. יצוין מראש שאף שעיקרי האמור להלן אינו במחלוקת, הוא לא נגלה אלא מתשובת המשיב לבקשה, ולא מן הבקשה עצמה.

1. ברקע הדברים עומדת החזקתם הנמשכת של המבקש ואחיו וניסים (להלן יחד: האחים אבירזיל) יחד עם בני משפחתם במקרקעין הידועים כגוש 6010 חלקה 77 באזור (להלן: החלקה). הם אינם בעלי הזכויות בחלקה כי אם אחרים, במושע, אשר חכרו את הזכויות ממינהל מקרקעי ישראל. לטענת אבירזיל אחד מאותם בעלי זכויות השכיר להם את זכויותיו בחלקה, אף שאישור נדרש כדין לביצוע אותה השכרה לא הוצג.

2. האחים אבירזיל הם נצר למשפחה היושבת בחלקה, בנקודות מתחלפות בה, מזה כיובל שנים. בשנת 1992 יזם המינהל תביעה לפינוי אחד מבני משפחת אבירזיל (ת.א. 41192/92). התביעה התקבלה, זולת ביחס לבית מגורים שהיה קיים בחלקה (להלן: בית המגורים שנהרס). אין חולק כי בית מגורים זה נהרס בינתיים בעקבות צווים שיפוטיים שונים, וכי משפחת אבירזיל הקימה תחתיו בית מגורים חדש (להלן: בית המגורים חדש), שהמשיב מגדירו כ"פחונים", ואנו נגדירו כקורת גג לבני המשפחה.

3. בשנת 2001 עתר אחד מבעלי הזכויות בחלקה לסילוק ידם של האחים אבירזיל ושל אביהם משה, שנפטר בינתיים וע"ה (ת"א 6811/01; להלן: פסק הדין לפינוי). בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' אורנשטיין) קיבל את התביעה, תוך שסייג והבהיר כי "צו הסלוק אינו חל על בית המגורים הנמצא בחלקה כאמור בפסק הדין בת.א. 41192/92 של בית משפט השלום בתל אביב יפו". יוער כי המבקש מנסה לפרש סיוג זה כאילו הוא חלק על בית המגורים החדש, שהחליף קודם למתן פסק הדין את בית המגורים שנהרס. נקדים ונאמר: פרשנות זו נחזית על פני הדברים כסותרת את הכתוב.

4. המקרקעין לא פונו, ומחלוקות שונות בין בעלי הזכויות בחלקה תרמו כנראה לעיכוב הפינוי. האחים אבירזיל מצידם נקטו מגוון נרחב של הליכים לעכב את פינוי הנכס, שכפי שסוקר המשיב בתשובתו נדחו כולם תוך העברת ביקורת נוקבת על האחים וניסיונם לדחיית הקץ, אולם בפועל השיגו את מטרתם.

5. בגדרי אחד ההליכים שבעלי הזכויות בנכס – אך לא האחים אבירזיל – היו צד פורמלי להם, הותוותה הדרך לפינויה בפועל של החלקה (ת"א 59532/05, בפני כב' השופטת הבכירה ריבה ניב; להלן: הליך הכינוס). במסגרת הליכים אלה מונה המשיב (להלן: הכונס) ככונס נכסים לשם ביצוע פסק הדין לפינוי. המשיב עתר וזכה בפסיקתא, המכוונת נגד האחים אבירזיל, לפינויים מן הנכס. ניסיונות של המבקשים להביא לביטולה של הפסיקתא, בטענה שלא היו צד להליכים – לא צלחו, אף לאחר שהגיעו עד לבית המשפט העליון בעניין זה, והם הופנו להליכים נפרדים.

6. במסגרת הליכי הכינוס האמור אף השתתף המבקש, ובשלב מסוים, בדיון מיום 3.3.11, העלה הצעה "להתכנס" לשטח מצומצם בחלקה, שיכלול את בית המגורים וסביבותיו. המבקש ראה להצביע על החלטתו של בית המשפט כמאמצת את ההצעה וככזו המעגנת את זכותו להשאר ב"שטח ההתכנסות". זאת תוך שהשמיט החלטה מאוחרת יותר, מיום 26.5.11 (נספח 2 לתגובה), המציינת הסכמות "עקרוניות" שאליהם הצדדים הגיעו אולם שנקבע כי "לא הבשילו לכלל סופיות" משלא בוצעו בפועל, תוך שבית המשפט מעיר שם עוד על הקשיים שהוערמו על דרכו של כונס הנכסים ועל כך ש"מדי יום מוגשות בקשות שונות לבתי משפט שונים. בכל עת שנדחית בקשה, מוגשת אחרת תחתיה".

7. לאחר שהליכי תקיפה "עקיפה" של החלטות בית המשפט בהליך הכינוס כשלו, פנו האחים אבירזיל למהלך ישיר יותר, והגישו (באמצעות האח ניסים לבדו) בחודש יולי 2011 תביעה להכריז על בטלות פסק הדין לפינוי, בטלות הליכי הפינוי המבוצעים מכוחו ביחס לכלל החלקה, וביטול מינויו של הכונס לביצועו (ת"א 36420-07-11; להלן: ההליך לביטול הפינוי והכינוס). הליך זה אוחד עם הליך נוסף, של ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בקשר עם טענת "פרעתי" מסוימת. סופו של אותו הליך, שנדון אף הוא בפני כב' השופטת הבכירה ריבה ניב, בדחיית התביעה (ועמה הערעור) מניה וביה. בפסק הדין, מיום 30.5.13 צוין גם ביחס לתובע כי זהו "ההליך העשירי במניין בו נקט התובע לעיכוב הפינוי", ובהתאם חויב הוא בהוצאות גבוהות, שלטענת המשיב (שלא נסתרה) – לא שולמו, כמו גם ההוצאות בכל יתר ההליכים שנקטו האחים אבירזיל בחוסר הצלחה.

8. האחים אבירזיל הגישו ערעור על פסק הדין בהליך לביטול הפינוי והכינוס, לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 54309-06-13). בדומה להליך הנוכחי שלפניי, הם גרסו שם, בין יתר טענותיהם, על כי בהליכי הכינוס הותר להם להתכנס לאותו שטח מצומצם של 4.7 דונם בחלקה, וכי אין לפנותם מאותו שטח, הכולל את בית מגוריהם והשטח הסמוך לו. בגדרי הערעור הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה המורה על פינויים מן החלקה. בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת ש' אלמגור), לאחר שבחנה את מכלול טענות הצדדים, קבעה ביום 8.8.13 כי הליכי הפינוי יעוכבו עד להפקדה של 450,000 ש"ח בתיק כערבון (להלן: החלטת העיכוב). בחלוף למעלה משלושה חודשים, וכאשר הליכי הפינוי בהוצל"פ כבר עומדים בפתח, הגישו המבקשים "בקשה בהולה להבהרת החלטה", שבה ביקשו לקבוע כי בשים לב לכך שהפקידו כבר בהליכים שונים כ-250,000 ₪, הרי שעליהם להפקיד עתה עוד 200,000 ₪ בלבד לעיכוב הליכי הפינוי. הבקשה נדחתה בידי כב' השופט ח' ברנר ביום 8.12.13, ובקשה נוספת נדחתה בחלוף שבוע. לאחר חודש, ביום 16.1.14, כאשר שהליכי הפינוי נדחו מחמת העיכובים בכחודש נוסף, הגישו המבקשים בקשה נוספת, הקוראת הן לקביעה שהופקד כאמור כבר סכום של 250,000 ₪ מתוך הסך של 450,000 ₪ הנדרש, הן להפחתה גובה הערבון בהחלטת העיכוב. בית המשפט המחוזי דחה באותו יום את הבקשה להפחתת הערבון, בקובעו כי אינו משמש ערכאת ערעור על עצמו. אשר לבקשה להכריז על הסכום של 250,000 ₪ כאילו הופקד כנדרש, נתבקשה עמדת הצד שכנגד ואסמכתאות המבקש. בהחלטתו מיום 27.1.14, הבהיר בית המשפט המחוזי (בשלישית) כי אין בידו להיעתר לבקשה בהיעדר אסמכתה לכך שסכומי ההפקדה נועדים להבטיח את הנזקים שאותם נועד להבטיח הערבון הקבוע בהחלטת העיכוב. יצוין כי היום (30.1.14) הגישו המבקשים עוד בקשה נוספת להפחתת סכום הערובה מ-450,000 ₪ כדי 100,000 ₪. מטבע הדברים בקשה זו טרם נדונה.

9. הארכנו באלה, שכן אין התובענה הנוכחית שהוגשה לבית משפט זה אינם אלא בבואה, שלא לומר צל חיוור, של כל ההליכים שננקטו זה מכבר, אף שרק חלקם נזכרו בבקשה. התובענה הנוכחית שהוגשה ממקדת עצמה בבית המגורים לבדו, להבדיל – כך טענת המבקשים – משטח ההתכנסות כולו, שאינו אלא בית המגורים והשטח הצמוד לו, הכולל מכלאות לחיות וכגון דא. טענות המבקש – דומות עד זהות לאלה שהעלה במגוון הנרחב של ההליכים השונים, שאך מקצתם פורטו לעיל, ורשימה חלקית שלהם, בת 25 הליכים (כך לספירת המשיב) פורטה בנספח 5 לתצהירו.

10. התביעה דכאן הוגשה כאמור במוצאי שבת האחרונים, ביום 25.1.14, לאחר שמספר רב של ניסיונות להשיג את עיכוב הביצוע המיוחל בהליכי הערעור בבית המשפט המחוזי כשלו, וכאשר נותרו ימים אחדים בלבד למועד שנותר למשיב לשם ביצוע הפינוי, במועדים ה"גמישים" שהתיר לו ראש ההוצל"פ. התביעה קוראת לבטלות הליכי הפינוי המתייחסים לבית המגורים, מאותם טעמים ממש שבעטיים ביקשו המבקש ואחיו בהליכים הקודמים למנוע את הליכי הפינוי המתייחסים לבית המגורים ולסביבתו הקרובה, וכשלו.

11. בגדרי התביעה עתרו המבקשים לצו מניעה ארעי וזמני, שיורה על עיכוב הפינוי, בקשה שהוגשה באישון ליל והועברה לטיפול השופטת התורנית אותה עת (כב' השופטת א' מור-אל). נקדים ונאמר: המדובר בבקשה לאקונית, שלא כללה את הנתונים שצוינו לעיל, ואשר עליהם – לאחר שנחשפו בידי המשיב בתשובתו – אין מחלוקת. על יסוד הבקשה הלאקונית ניתן למבקש הצו הארעי, בנתון להפקדת בטוחות, שבניגוד להוצאות – הופקדו מיד. המשיב מיהר והגיש תגובתו עוד ביום 27.1.14, ובה סקר, גם אם בתמציתיות בדוחק הזמנים, את ההיסטוריה של הסכסוך שבין הצדדים. המבקש הגיב, ודיון נקבע להיום. במהלכו טענו הצדדים והמשיב אף נחקר קצרות על תצהירו, חקירה שלא היה בה כדי להשפיע על התמונה. לאחר כל אלה ניתנת עתה הכרעתי, כאשר כפי שהובהר, בסד הזמנים ההדוק במיוחד תהיה היא קצרה באופן יחסי.

הכרעה

12. דין הבקשה להידחות. אקדים ואומר: מעטות הן ההחלטות הקשות יותר ממתן הוראה שמשמעותה המעשית היא פינוי אדם מבית מגוריו, כל שכן משפחתו וילדיו. הזהירות המופלגת שבה נוהגים בתי המשפט בכל הכרוך לפינוי ממין זה ידועה היטב. ברם גם להליכים משפטיים יש לשים קץ, ועקרון סופיות הדיון הוא המכריע. יתרה מכך, ברי שאין כל מקום לכך שבעל דין שאינו שבע רצון מהחלטה מסוימת, יוכל להגיש תובענה חדשה בכל פעם, ולתקוע מקלות בגלגלי מערכת המשפט וכינוס הנכסים. המקרה דנן הוא בוטה: בתי המשפט, בכל הערכאות עד הגבוהה שבהן, עמדו על ריבוי ההליכים שנקטו האחים אבירזיל כדי למנוע את רוע הגזירה ולדחות את הקץ, ולא ראו לשעות לשוועתם החוזרת. כאשר ניתן פסק דין לפינוי, והוא הפך חלוט, יש לבצעו. כאשר מונה כונס לביצוע הפינוי, וכל הניסיונות לבטל את ההחלטה המקנה לו את סמכויותיו כשלו, לרבות בבית המשפט העליון, הרי שיש לאפשר לכונס לבצע את שנשלח בידי בית המשפט לעשותו. וכאשר ניסיון אחרון, שלא לומר נואש, למנוע את רוע הגזירה מתברר בימים אלה ממש בבית המשפט המחוזי הנכבד, והמבקש ואחיו מכבירים על בית המשפט בקשות הנועדות לעכב את הליכי הפינוי, אין מקום שבית משפט השלום ייכנס אף הוא לעובי הקורה ויישב הלכה למעשה כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי הנכבד.

13. מעבר לכשל עקרוני זה, יש להעיר מספר הערות המקעקעות אף הן את הבקשה.

14. ראשית, המדובר בבקשה המוגשת בשיהוי מאיין. הכונס מונה לפני שלוש שנים. העובדה שהפינוי צפוי לצאת לפועל ידועה למבקש ולאחיו מזה חודשים. מאז ההחלטה שניתנה בהליכי הערעור ביום 8.8.13, שם נקבע ערבון שהאחים אבירזיל ידעו שאינם יכולים לעמוד בו, עמד הפינוי בפתח. הגשת ההליך ה"בהול" במוצאי שבת האחרונים, ימים אחדים לפני המועד האחרון לביצוע הפינוי היא אפוא בעייתית, וזאת נאמר גם לאחר בחינת המהלכים הנוספים השונים שנקטו הם עד הנה.

14. שנית, לתום הלב בהגשת הבקשה. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד, תוך הסתרה בוטה של המגוון הרחב של ההליכים שנקטו המבקשים. הקורא את הפרק העובדתי בראשית ההחלטה יוכל להתחיל ולמצוא את דרכו בסבך ההליכים שננקטו בידי המבקש ואחיו ברבות השנים. אולם פרק עובדתי זה, שאינו שנוי למעשה במחלוקת כיום, נסמך רק על שנתגלה בתשובת המשיב לבקשה ועל לימוד ההחלטות הרבות שניתנו בעניינם של האחים אבירזיל. המעיין בבקשה לסעד זמני לבדה. כך לדוגמה בלבד, ההחלטה בהליכי הכינוס מיום 26.5.11, אשר ניכר כי מאיינת החלטה קודמת מיום 3.3.11 שהמבקש נאחז בה כמעגנת את זכותו לשבת ב"שטח ההתכנסות" שסביב ביתו – לא הוצגה. ועוד: בבקשה לא בא זכרם של הניסיונות הרבים לבטל את מינויו של הכונס במהלכי התקיפה ה"עקיפה", על ההחלטות שניתנו בהליך הכינוס. חמור מכך: בבקשה אין זכר לכך שהמבקשים כבר יזמו בשנת 2011, לאחר כשלונם לאיין את תוצאות הליכי הכינוס, גם תביעה ישירה לביטול הפינוי, היא התביעה הנזכרת בסעיף 7 לעיל, לביטול הפינוי והכינוס. ממילא אין כל ביטוי בבקשה לפסק הדין שניתן בידי בית משפט זה לפני כשמונה חודשים, המורה על דחיית התביעה מניה וביה תוך העברת ביקורת על נקיטת עשרה הליכים נפרדים לעיכוב ביצועו של הפינוי. בהמשך לכך, אין כל התייחסות לכך שהמבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, עתרו לעיכוב ביצועו של הפינוי, תוך שהערבון שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מיום 8.8.13 אינו ישים מבחינתם, וניסו פעמים רבות להביא להפחתת הערבון. הם לא ראו לציין שבימים אלה ממש הם מכתתים את רגליהם בין בית משפט זה לבין בית המשפט המחוזי הנכבד, ומגישים במקביל בקשות לעיכוב הביצוע לשתי הערכאות. הדברים נחשפו רק בתגובת המשיב ובמהלך הדיון.

15. סיכויי התביעה אף הם אינם נחזים מרשימים כלל ועיקר. מובן שהדברים נאמרים לכאורה בלבד, כיאות לשלב הדיוני שבו אנו מצויים בתובענה הנוכחית. אולם הדברים נאמרו בצורה מפורשת כבר בהליכים רבים קודמים, ועולים גם מפסק הדין הנזכר בפסקה 7 לעיל, בתביעה לביטול הפינוי והכינוס (ת"א 36420-07-11). למותר לציין שניתן היה לבחון את סיכויי התביעה ביתר יסודיות אילו המבקשים היו מתיימרים להציגן במלואן בבקשתם, דבר שלא עשו.

16. אשר למאזן הנוחות: ברורה כאמור הנטיה שלא לפנות בית מגורים. אולם חשובה אף היא סופיות הדיון, וניתן כבר פסק הדין הדוחה את הנסיון לבטל את הליכי הכינוס והפינוי. ריבוי ההליכים קשור אף הוא לעניין מאזן הנוחות. אין להטריד את המשיב ואת שולחיו באינספור הליכים, ויש לנהלם במרוכז. המבקש ניסה אמנם לצייר קו מפריד בין התובענה הנדונה כאן (לעניין בית המגורים), לבין זו הנדונה בערעור על פסק הדין בתביעה לביטול הפינוי והכינוס (לעניין בית המגורים וסביבתו הצמודה), ברם התקשיתי עד מאד לזהות את ההבחנה המשפטית והעובדתית שבין השניים. בכל מקרה, ואפילו סבר המבקש כי יש טעם בשני הליכים נפרדים, הרי שכשם שעתר לעיכוב ביצוע המתייחס לכלל השטח הסובב את הבית, בהליכי הערעור, לא היתה כל מניעה שיגיש בקשה "מצומצמת" יותר לעניין עיכוב פינוי בית המגורים – לאותה ערכאה נכבדה עצמה. למותר לציין כי איני דוחק במבקש להגיש בקשה שכזו או רואה תוחלת וטעם בהגשתה, ואציין שההבדל בין הבקשה שדן בה בית המשפט המחוזי (לעניין בית המגורים וסביבתו הצמודה, לרבות מכלאת החיות) לבין הבקשה שלפניי (לעניין בית המגורים לבדו) הוא הבדל דק מן הדק.

סוף דבר

17. מן המקובץ עולה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות, ודין הסעד הארעי – להתבטל. סייג אחד: על מנת שלא ליצור מצב בלתי הפיך, הרי שככל שהפינוי יבוצע בפרק הזמן של 15 הימים הקרובים (קרי עד יום 13.2.14), יימנע המשיב מהריסת בית המגורים של המבקשים, וזאת על מנת להותיר למבקש שהות להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתי זו, באופן שיאפשר לערכאת הערעור הנכבדה להידרש לשאלות של עיכוב ביצוע. בנתון לאמור, הצו הארעי בטל, והבקשה נדחית. אשר להוצאות: המבקש נלחם על בית מגוריו. ניתן להבין זאת, ולא אחייבו במלוא ההוצאות הריאליות של המשיב. ברם פטור בלא כלום אי אפשר, בנסיבות שתוארו. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב בסכום של 11,800 ₪.

המזכירות תודיע לצדדים בפקס ידני.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.