ניתן ביום 21 יוני 2017

ב"כ המערער עו"ד רפאל קיציס

ב"כ המוסד עו"ד מלכה קריצמן

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת רוית צדיק ונציג הציבור מר הרצל גבע; ב"ל 15344-02-14) שבו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת פקידת השיקום שלפיה המערער אינו זכאי לשיקום מקצועי.
2. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 27.12.2012. נקבעה לו דרגת נכות 10% בגין פגיעה ברגל ימין וכן הופעלה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. מומחה לרפואה תעסוקתית קבע כי המערער אינו מסוגל לעבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ובמאמץ פיזי קשה. נציין, כי בעת שהמערער נפגע בעבודה, הוא עבד בתפקיד מאבטח והיה סטודנט למשפטים. קודם לתחילת לימודיו עסק במכירות ברשת רהיטים ובמלצרות. לטענת המערער, עבר לעבוד באבטחה מאחר שלא יכול היה לשלב את עבודת המכירות עם לימודי המשפטים, ואילו בעבודת האבטחה הדבר עלה הדבר בידו, בין היתר משום שיכול היה ללמוד גם בשעות העבודה.
3. פקידת השיקום בחנה את זכאותו של המערער לשיקום לפי הוראות סעיפים 203 ו- 204 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק). פקידת השיקום התייעצה עם רופא המוסד אשר קבע כי המערער מוגבל מעבודות הדורשות מאמץ פיסי קשה, ולכן אין מניעה כי המערער ישוב לעבודות כמו מכירות ואבטחה, וכי כל עבודה שדורשת הליכה בחלק מיום העבודה מתאימה לו. לאור קביעות רופא המוסד וסקירת העבר התעסוקתי של המערער, פקידת השיקום קבעה כי המערער לא איבד את יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת.
4. בית הדין האזורי לאחר שבחן את טענות הצדדים קבע כי החלטת פקידת השיקום סבירה ועניינית ולא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה שלפיה אין המערער זכאי לשיקום.
5. לאחר שבחנו את טענות המערער נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. לפנינו טען המערער טענה, שלא הועלתה בבית הדין האזורי, שלפיה פקידת השיקום הדריכה עצמה שלא על פי סעיפי החוק הרלוונטיים, שכן היא הדריכה עצמה על פי הוראות השיקום הרלוונטיות לנכות כללית (סעיפים 203 ו- 204 לחוק) בעוד על המערער חלות הוראות השיקום המקצועי הרלוונטיות לנפגע בעבודה (סעיפים 86, 88, ו-90 לחוק וכן תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז – 1956.
6. צודק המערער כי פקידת השיקום ציינה בהחלטתה את הוראות החוק הרלוונטיות לנכות כללית ולא לנכות מעבודה. יחד עם זאת, ההסדרים די דומים, וככל שיש שוני ביניהם השוני אינו רלוונטי לנסיבות הקונקרטיות של המערער. גם במקרה של שיקום מקצועי לנפגעי עבודה נדרש כי עקב הפגיעה המערער לא יהיה מסוגל לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת. בנסיבות העניין, לאור הקביעות הרפואיות, אין מניעה כי המערער ימשיך עבודתו במכירות או באבטחה, שכן בעבודות אלה יש מגוון תפקידים, שלא כולם כרוכים במאמץ פיסי קשה או עמידה ממושכת, וכפועל יוצא מכך יש תפקידים התואמים את מגבלותיו הרפואיות של המערער. נציין, כי בנכות כללית תנאי סף לשיקום הוא נכות רפואית שאינה פחותה מ- 20%, ופקידת השיקום בדקה את זכאותו של המערער לגופה בהתאם להוראות שיקום מקצועי של נכה עבודה, שלפיהן די בנכות רפואית של 10% לפחות.
7. זאת ועוד וזה העיקר. מטיעוניו של המערער עולה כי לטענתו העבודה במכירות אינה מתאימה לו, לא בשל העבודה שאינה תואמת את מגבלותיו הרפואיות, אלא כיוון שלא יוכל לשלבה עם לימודיו. אולם, בהתאם לחוק והוראות שנקבעו מכוחו, השיקול הרלוונטי הוא אם המערער אינו יכול לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת עקב הפגיעה בעבודה, ולא עקב שיקולים אחרים.
8. סוף דבר - עם כל ההבנה לקשייו של המערער, ועם כל ההערכה לרצונו להמשיך בלימודיו, אין מנוס מלדחות את הערעור.
9. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ז (21 יוני 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.