11 אוקטובר 2015

1. השאלה הדרושה להכרעתנו בהליך זה עניינה בזכאות התובע לשיקום מקצועי בהתאם לסעיפים 203-204 לחוק ביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

תמצית טענות התובע:

2. התובע היה סטודנט למשפטים ועבד כמאבטח. במסגרת עבודתו עבר התובע תאונת עבודה ביום 27.12.12. הנתבע הכיר בתאונה וקבע לתובע 10% נכות רפואית בגין ברך ימין כמו כן הפעילה הוועדה את תקנה 15 בשל מוגבלותו בעבודה. בנוסף, מומחה לרפואה תעסוקתית קבעה כי התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה הכרוכה בהליכי עמידה ממושכת ומאמץ פיזי קשה.

3. ביום 24.7.13 התובע הגיש בקשה לשיקום מקצועי. ביום 8.1.14 נדחתה התביעה בטענה שהתובע יכול לחזור לעבוד במכירות או אבטחה.

4. בתקופה הרלוונטית התובע היה סטודנט למשפטים ועבר לעבוד באבטחה על מנת לשלב עבודה ולימודים אולם, התובע לא צלח לשלב לימודים ועבודות מכירות. התובע אינו יכול לחזור ולעבוד במכירות שכן במכירות הפסיק לעבוד לרגל לימודיו עוד קודם לתאונה. יתירה מכך, עבודת המכירות מחייבת מסוגלות לעבודה הדורשת עמידה והליכה מבוקר עד סוף המשמרת לכן אין מחלוקת כי התובע אינו יכול לבצע עבודה מסוג זה.

5. עוד טען התובע כי אינו מסוגל לחזור ולעבוד באבטחה בשל מגבלותיו הפיזיות.

רופאה תעסוקתית קבעה חד משמעית כי התובע אינו מסוגל לעבודה הכרוכה "בעמידה והליכה ממושכת ומאמץ פיזי קשה". עבודת אבטחה כוללת מוכנות למאמץ פיזי קשה אשר אינן מתאימות לתובע וכך גם עבודת המכירות אינה מתאימה לתובע כסטודנט מאחר וכרוכה היא בעמידה והליכה ממושכת.

6. בעניינינו התובע רווק כבן 28 שנים אינו יכול למצוא עבודה כמאבטח או איש מכירות משאינו יכול למאמץ פיזי ואינו יכול לעמוד על הרגליים כל היום. עבודת אבטחה דורשות מוכנות פיזית וכך גם עבודת המכירות אינו מתאימה לתובע אשר אינו מסוגל להתרוצץ בין הלקוחות ולמכור וממילא לא עבד במכירות לפני התאונה. על כן, בטרם יובאו בחשבון לימודי התובע , החלטת הוועדה אינה סבירה. בנוסף , היה על הוועדה לשקול בנסיבות מקרה זה שיקום על דרך מימון הלימודים של התובע במיוחד כשמדובר בסטודנט אשר נגדע מקור עבודתו לתקופת הלימודים בשל התאונה. במקרה זה הוועדה בחרה בדרך הקלה של שיגור התובע למקצועות שאינם מתאימים לו אשר יגרמו להפסקת לימודיו.

7. לסיכום טען התובע כי הוועדה לא שקלה את מלוא השיקולים הרלוונטיים לבחינת זכאותו לשיקום מקצועי על כן, יש למקום להתערב בהחלטתה החורגת ממתחם הסבירות.

תמצית טענות הנתבע:

8. לטענת הנתבע התובע אינו עונה על התנאים שנקבעו בחוק לצורך שיקום מקצועי. לתובע אירעה תאונת עבודה ביום 27.12.12 בעבודתו כמאבטח אשר הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית מיום 2.7.13 קבעה לתובע נכות יציבה בשיעור 10% וכן הגדלה במחצית לפי תקנה 15. בהתאם לכך שיעור נכותו של התובע הינו 15% מיום 29.3.13.

9. ביום 24.7.13 הגיש התובע תביעה למתן שיקום מקצועי. לטענת הנתבע התובע אינו עונה אחר התנאים הקבועים בסעיף 203 לחוק. פקידת השיקום בחנה את נסיבות התובע ומצאה כי התובע עבד לפני התאונה במכירות ובמלצרות ועבודתו כמאבטח הייתה עבודה נוספת. בהתאם לתעודת עובד הציבור קבעה פקידת השיקום, לאחר התייעצות עם רופא המוסד, כי התובע נמצא מוגבל בעבודות הדורשות מאמץ פיזי קשה אך הינו כשיר לשוב לעבודותיו הקודמות או לעבודה הדורשת הליכה בחלק מהיום.

10. לטענת הנתבע פקידת השיקום פעלה במסגרת סמכותה, בחנה היטב את תביעת התובע לשיקום הפעילה שיקול דעת והתייחסה למצבו הרפואי של התובע, חוות דעת רופא המוסד ועברו התעסוקתי של התובע. על כן, נוכח החלטתה הברורה והמנומקת של פקידת השיקום במסגרתה הובהר מדוע התובע אינו עונה אחר הקריטריונים הקבועים בחוק, אין ספק כי החלטתה ניתנה במתחם הסבירות.

11. לסיום טען הנתבע כי טענת התובע על פיה לא מצא עבודה במקביל ללימודיו נטענה בעלמא על כן כלל לא הוכחה ובנוסף, עבודת מכירות יכולה להתבצע בישיבה ובאמצעות מכשיר הטלפון בפרט שעה שלא נקבע כי התובע אינו מסוגל למאמץ פיזי כלשהו אלא למאמץ פיזי קשה.

דיון והכרעה:

12. סעיפי החוק הרלוונטיים לעניינינו הינם סעיפים 203-204 הדנים בזכאות לשיקום מקצועי קובעים כדלקמן:

"203. מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:

(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;

(2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת;

(3) הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;

(4) הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לענין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.

204. שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה'; התקנות וההוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחוייבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת".

13. ההלכה הפסוקה לעניין סמכות פקידת השיקום קבעה כי הענקת שיקום מקצועי מטרתה לאפשר למבוטח לעסוק בעבודה התואמת את כישוריו ולאו דווקא זכאות לשיקום אשר יכשירו לעבודה האופטימלית נוכח כישוריו. בחינת העבודה התואמת את כישורי נכה מסוים הינה בסמכות פקיד השיקום (ראו- דב"ע מב/ 0-1 קונטנטה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 215 (1983); דב"ע נז/ 0-125 אלוש – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (29.6.98)).

14. נציין כי החלטת פקיד השיקום נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה. בית הדין בוחן אם פקיד השיקום פעל כהלכה ואם החלטתו עומדת במבחנים של סבירות וענייניות אולם, אין בית הדין ממיר את שיקול דעתו של פקיד השיקום (ראו-עב"ל (ארצי) 155/97 משולם – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (5.8.2002)). פקיד השיקום מביא בחשבון לא רק את השאלה אם הנכה יכול לעסוק בעבודתו הקודמת, אלא גם אם הנכה יכול לעסוק בעבודה מתאימה אחרת. כאמור על פי ההלכה הפסוקה אין להתערב בהחלטת פקיד שיקום שמצא כי הנכה יכול לעסוק במגוון פעילויות ללא שיקום, גם אם אין מדובר בתחום השיקום המקצועי אותו בחר הנכה (ראו- דב"ע (ארצי) מח/0-88 תבור – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע יט 505 (1988)).

15. עיון בהחלטת פקידת השיקום מעלה כי התייעצה היא עם וועדת השיקום ובחנה את מגבלתו הרפואית התובע ,ובהתאם לכך קבעה כדלקמן:

"בדקתינו העלתה כי הינך מוכר כנפגע עבודה בעל 15% נכות בגין חבלה בברך ימין ,אשר נבעה מתאונת עבודה מיום 27.12.12 במהלך עבודתך כמאבטח. הופעלה תקנה 15 במחצית היות והינך מוגבל בעבודה הקשורה במאמץ.

לדברייך עד לתאונה עבדת בקיקה, בתחילה בהקמת החנות ולאחר מכן במכירות. לאחר מכן עבדת במלצרות תקופה קצרה, ובשל הרצון להגדיל את הכנסותייך עברת לעבודה באבטחה.

בהתייעצות עם רופא המוסד עולה כי הינך מוגבל לעבודות הדורשות מאמץ פיזי קשה, ולכן אין מניעה מלשוב לעבודות כמו מכירות ואבטחה. להערכת הרופא כל עבודה שדורשת הליכה בחלק מיום העבודה מתאימה לך.

לאור האמור לעיל לא אבדת את יכולתך לחזור לעבודה הקודמת או עבודה מתאימה אחרת.

אי לכך הנני דוחה את תביעתך לשיקום".

16. לאור העובדה בה עבד התובע כמאבטח טרם התאונה ונוכח המגלה הרפואית האוסרת על מאמץ פיזי קשה ומאפשרת הליכה בחלק מיום העבודה, לא מצאנו כי החלטת פקידת השיקום נגועה בפגם כלשהו וזאת משלא ניתן לקבוע כי בנסיבות מקרה זה התובע עונה על התנאים הקבועים בחוק קרי, אינו מסוגל לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת עקב הליקוי. לאור מצבו הרפואי המאפשר מאמץ פיזי שאינו קשה והליכה בחלק מהיום, החלטת פקידת השיקום הינה סבירה ומתאימה ליכולתו שעה שעבודה במכירות אינה כרוכה במאמץ פיזי קשה וכן בחלק מיום העבודה נדרשת הליכה, כפי שנקבע כי התובע יכול לבצע. מעבר לאמור קיימת אפשרות למכירות באמצעות הטלפון או המרשתת, פעולה אשר כלל איננה כרוכה בהליכה.

אשר ליכולת התובע לעבוד כמאבטח- לא מצאתי כי דבק פגם בהצעה זו שעה שלא מדובר דווקא בעבודה פיזית הכרוכה במאמץ ויתכן כי במקומות מסוימים עבודת אבטחה ( כגון אבטחת מוסדות חינוך) אינה כרוכה במאמץ פיזי קשה למעט הליכה בחלק מהיום, דבר אשר כאמור התובע יכול לבצע .

17. אשר על כן, לא נפל פגם בהחלטת השיקום המצדיק התערבותנו. מהמסמכים אשר הובאו בפנינו עולה כי פקידת השיקום התייעצה עם ועדת השיקום ושקלה את נתוני התובע לרבות מגבלותיו הרפואיות. החלטתה מנומקת ומפורטת ונמצאת במתחם הסבירות על כן, אין מקום להתערב בהחלטה.

לפיכך, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, (11 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.