לפני בקשת התובע לפסילת מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ולחלופין מינוי מומחה נוסף.

תמצית הרקע העובדתית

1. התובע, יליד 1964, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 14/4/2011. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הוגשה התביעה דנן, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
2. לתובע מונו שני מומחים רפואיים, בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי. שני המומחים קבעו כי לתובע לא נגרמה נכות בעלת קשר סיבתי לתאונת הדרכים.
3. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק ותועדה בהקלטה, העידו המומחים ונחקרו ארוכות על ידי באי-כוח התובע, לאחר מכן העיד התובע, אביו ועד נוסף. והלכה למעשה הסתיימה שמיעת הראיות בתיק.
4. ב"כ התובע עותר לפסילת המומחה בתחום הפסיכיאטרי ולחלופין מינוי מומחה נוסף, בטענה שלאחר חקירות המומחים נותרו ספקות לגבי חוות הדעת וקביעות המומחים דבר שעלול להוביל ולגרום לתובע עיוות דין. אף שהתובע מתייחס לשני המומחים, בקשתו נוגעת אך ורק למומחה בתחום הפסיכיאטרי. בבקשתו מפנה התובע לאמירות שונות של שני המומחים במהלך חקירתם, כאשר לטענתו מחקירת המומחה בתחום הנוירולוגי עולה שקיימות שאלות פתוחות בתחום הפסיכיאטרי אשר המומחה בתחום הפסיכיאטרי לא נתן עליהם את הדעת. כן טוען התובע, כי המומחה בתחום הפסיכיאטרי לא טיפל במטופלים לפחות 10 שנים, ניסה באופן שיטתי להתחמק משאלות, ענה על שאלות בצורה צינית ולא עניינית ולא ניתן ללמוד דבר מחקירתו הנגדית ותשובותיו בבית משפט. עוד מפנה התובע לתשובת המומחה, כאשר נשאל האם הוא נכון לבדוק את התובע בשנית, לפיה זה לא פייר שהוא עצמו יבדוק את התובע בשנית ויש צורך במומחה אחר.

התובע מדגיש, שהמדובר בתיק תאונת דרכים אשר ברור שאין לתובע דרך להוכיח את מצבו בדרך אחרת, ותהא זו פגיעה קשה בתובע באם לא ימונה מומחה אחר תחתיו.

1. הנתבעים מתנגדים לבקשה בטענה שנסיבות המקרה אינן מצדיקות פסילת המומחה או מינוי מומחה נוסף, ובחינתן של שתי חוות הדעת של המומחים מעוגנות בחומר הרפואי ובעברו של התובע וככל שקיימות בעיות לתובע הרי שאלה נובעות ממבנה אישיותו הבסיסית. גם הנתבעים מפנים לתשובותיו של המומחה בחקירתו. לטענת הנתבעים, היה לתובע את יומו בבית משפט, שני מומחים בתחומים משיקים מצאו שאין לתובע נכות כתוצאה מן התאונה ובנסיבות שהובררו בית המשפט אינו נזקק לכלים נוספים על מנת להגיע להכרעה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שבעתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובחקירות הנגדיות הממושכות, כמו גם במסמכים הרפואיים הנוגעים לתובע, באתי לידי מסקנה שאין בתיק זה נסיבות המצדיקות את פסילת חוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, יחד עם זאת בדוחק, למען הסר כל ספק ומתוך מטרה למנוע אפשרות של שגגה בהכרעה בעניינו של התובע, מתקיימות נסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי.
2. על פי הפסיקה, לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעתו של מומחה אשר מונה מטעמו ועל מינוי מומחה אחר תחתיו. לא כל טעות אשר נפלה בשגגה ובתום לב תחת ידי המומחה, לא כל חומר אסור אליו נחשף ולא כל אי הקפדה על דרישות הדין יובילו לפסילת המומחה. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום לב (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פ"ד נו (4) 673 (להלן: "עניין מזרחי"). "הכלל הוא כי חוות דעתו של המומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעוות דין" (רע"א 7714/05 כהן נ' רשות הנמלים (26/1/06) וראה עוד: א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי הדין וחישוב הפיצויים מהדורה שלישית, 1999, עמ' 577- 587 ).

לעומת זאת, מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו לאמוד את נכותו הרפואית של הנפגע בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו ועל חקירתו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן.

גם מינוי מומחה נוסף לא נעשה כדבר שבשגרה אלא רק באותם מקרים שבהם תחושת השופט היושב לדין כי לא יהא בידו או לא יהא זה ראוי להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו (ראו: עניין מזרחי, רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יורי ליפשיץ (7/7/2002)).

בעניין זה לא למותר להפנות גם לדברי כב' השופט עמית בעניין ע"א 1534/12 מוחמד זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14/2/13) פיסקה 6:

"מינוי מומחה נוסף הוא נושא שאינו מעוגן במפורש בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן: התקנות), להבדיל מפסילת מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו, על פי סעיף 17(א) לתקנות. עם זאת, במהלך השנים, ומכוח הסמכות הטבועה, התפתחה פרקטיקה של מינוי מומחה בנוסף למומחה שהתמנה על ידי בית המשפט. מקום בו נתברר לבית המשפט כי אין בחוות דעתו של המומחה הראשון בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי של הנפגע (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 699-694 (מהד. 4 2012)).

מינוי המומחה הנוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא מקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נו(4) 673 (2002). עוד למינוי מומחה נוסף ראו רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774 (2002) שם נקבע כי לא סגי בפער בין קביעת המומחה לקביעת המל"ל כדי למנות מומחה נוסף. מינוי מומחה נוסף יכול וייעשה בכל שלב, אף בשלב הסיכומים, וכשלעצמי, איני רואה מניעה כי ייעשה אף בשלב הערעור, אך ברי כי כך ייעשה רק במקרים חריגים במיוחד".

1. במקרה דנן, לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את פסילת חוות דעת המומחה, בשום פנים לא ניתן לקבוע שהמומחה פעל חלילה בחוסר תום לב או כי נפל פגם שורשי בחוות הדעת והעדות המצדיק את פסילת חוות הדעת והממצאים אליהם הגיע המומחה.

בניגוד לטענות התובע בבקשתו המומחה בעדותו השיב לכל השאלות שנשאל באופן ענייני וממצאיו מעוגנים בחומר הרפואי שהיה לפניו בעת מתן חוות הדעת. על אף האמור, בין היתר בשל התפתחויות רפואיות שאירעו לאחר מתן חוות הדעת, ושעה שהמומחה עצמו לא סבר שנכון שהוא ישוב ויבדוק את התובע, באתי לידי מסקנה, כי מתקיימות אותן נסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף.

1. נסיבות אלה, כרוכות בעיקרן לטעמי, כאמור, בהשתלשלויות שארעו לאחר מתן חוות הדעת, לרבות בחומר רפואי נוסף שהותר לתובע להגיש טרם ישיבת ההוכחות. מחומר זה עלה, בין היתר, כי התובע היה מטופל במחלקת טיפול יום פסיכיאטרי בבית חולים איכילוב מתאריך 1/9/15 עד תאריך 3/12/15, בשל מצבו הנפשי. אכן מפרטי הטיפול עולה שהסיבות לטיפול היו מגוונות וגם האבחנה העיקרית לא מכוונת בהכרח לתאונה כגורם למצב הנפשי, יחד עם זאת, קשה להתעלם מכך שהמדובר במסמכים רלוונטיים, המתעדים טיפול ממושך שיכולים להוסיף ולשפוך אור על מצבו הפסיכיאטרי של התובע והקשר בין מצב זה לבין התאונה.

אכן, מן הראוי היה להציג מסמכים אלה למומחה טרם עלותו על דוכן העדים, במסגרת שאלות הבהרה ואף אולי לבקש את התייחסותו לצורך בבדיקה נוספת של התובע, דבר שהתובע נמנע מלעשות. כך נוצר מצב לפיו, המסמכים הוצגו לראשונה למומחה על דוכן העדים וזה נדרש במהלך עדותו לנתח מסמכים שראה לראשונה בו ביום.

ברי כי שעה שהמסמכים מהווים חלק מן הראיות שהוגשו בתיק ובהיותם בעלי רלוונטיות לדיון, יהא צורך להתייחס אליהם בעת הכרעה ואולם התייחסות מסודרת של מומחה למסמכים אלה לא ניתנה.

אכן כפי שציין גם המומחה, אין סוף לדבר, ולכאורה כאשר מדובר בנפגע שמצוי בטיפול שוטף, תמיד יהיו עוד ועוד מסמכים אליהם אמור היה להדרש מומחה, יחד עם זאת בנסיבות המקרה דנן, כאשר בדיקת התובע נעשתה בשנת 2014, ושעה שלאחר אותה בדיקה המשיך הטיפול עד כדי שיא של אשפוז יום במשך 3 חודשים ושעה שפסק הדין עדיין לא ניתן אפילו נשמעו ההוכחות, נכון יהא לאפשר למומחה להתייחס לחומר על מנת שלבית המשפט תהא תמונה מלאה והתייחסות מסודרת של מומחה מטעמו לכל המצב הרפואי והחומרים הרפואיים הרלוונטיים.

מחדלו של התובע בהקשר זה שנמנע מלהביא מלכתחילה את המסמכים לפני המומחה עוד בטרם עדותו ונמנע מלאפשר למומחה לשקול את הצורך בבדיקה נוספת כאשר היו למצער שלושה חודשים בין השחרור מאשפוז היום ובין מועד ההוכחות, הגם שאמור להילקח בחשבון ואף יילקח בחשבון בגדר הוראה שהתובע הוא זה שישלם את שכרו של המומחה הנוסף, לא ראוי שיביא לפגיעה מהותית בהעדר התייחסות רפואית מספקת למלוא החומרים הרפואיים הרלוונטיים.

1. בנסיבות העניין, אף שלא נפל פגם בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובמסקנותיו נכון למועד בדיקתו, ראיית התמונה הכוללת מצדיקה לטעמי מינוי מומחה נוסף על מנת לשלול אפשרות של טעות בהכרעה ושעה שמדובר בצורך להעריך מבחינה מקצועית חומר רפואי רלוונטי נוסף, דבר הנתון בראש ובראשונה למומחים, וזאת כאשר המומחה עצמו סבר שלא ראוי שהוא זה שיבדוק את התובע בשנית.
2. סוף דבר, ימונה מומחה נוסף בהחלטה נפרדת. בנסיבות העניין, לנוכח קביעות המומחים עד כה ומחדליו הדיוניים של התובע, התובע הוא זה שישא בשכרו של המומחה.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ו, 16 יולי 2016, בהעדר הצדדים.