1. עניינו של פסק דין זה בתביעת רשלנות מקצועית שהוגשה על-ידי לקוח נגד עורך-דין אשר החל לייצגו בתביעה נגד העירייה, לאחר שעורכת-דין קודמת שייצגה אותו הגישה את כתב התביעה וזמן קצר לאחר מכן ביקשה להשתחרר מהייצוג.

רקע והליכים קודמים

2. התובע, אשר הועסק על-ידי עיריית קריית ים (לעיל ולהלן: העירייה) בתפקיד מציל החל משנת 1993, קיבל מהעירייה הודעת פיטורין בה צוין כי העסקתו תגיע לסיומה ביום 9.10.1999.

* התביעה הראשונה

3. ביום 26.2.2003 הגיש התובע, באמצעות הצד השלישי (להלן: עורכת-דין שדות), תביעה נגד העירייה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שסומנה ע"ב 1240/03 (לעיל ולהלן: התביעה הראשונה). ביום 11.4.2004 מינה הרשם (כתוארו אז) א' קוגן את עורכת דין ענת רייזנר כמגשרת בתביעה הראשונה ובתביעה נוספת (תביעתו של יוסף קורנפלד).

4. ביום 13.11.2005 נמחקה התביעה הראשונה.

* התביעה השנייה

5. ביום 27.9.2006 הגיש התובע, באמצעות עורכת-דין שדות, תביעה נוספת נגד העירייה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שסומנה ע"ב 3073/06 (לעיל ולהלן: התביעה השנייה), ובה עתר לקבלת הסעדים הבאים: (1) ליתן צו הצהרתי, לפיו התובע זכאי לכל התנאים בהתאם להסכמים המיוחדים למצילי הים, לרבות כל האמור לגבי מצילים ותיקים בהסכם קיבוצי כללי בדבר תנאי העסקתם של מצילי הים מיום 11.4.2001 (להלן: הסכם שנת 2000); (2) לחילופין - ליתן צו הצהרתי, לפיו על-פי הסכם שנת 2000 חלות על התובע כל ההוראות לגבי מצילים דור ב'; (3) לקבוע שהתובע הינו "מציל ותיק" על-פי הקריטריונים שבהסכם שנת 2000; (4) לקבוע שהעירייה הפרה את הסכמי העבודה עם התובע; (5) לקבוע שהתובע זכאי להיות עובד קבוע של העירייה החל משנת 1996 לכל המאוחר; (6) לקבוע שהעירייה חייבת לשלם לתובע באופן רטרואקטיבי את כל ההפרשים הנובעים מקביעות בעבודה החל משנת 1996; (7) להורות לעירייה לתקן את הוותק בעבודה בהתאם לוותק האמיתי, ולשלם את התוספות הנובעות מקביעה זו; (8) לקבוע שעל העירייה לשלם לתובע 24,140 ₪ כתשלום עבור קרן השתלמות בשנים 1999-1996; (9) לקבוע שעל העירייה לשלם לתובע 15,000 ₪ בגין אי קידום בדרגה בשנים 1999-1995; (10) לקבוע שעל העירייה לשלם לתובע 22,592 ₪ - שווי שעת הפסקה רטרואקטיבית לתחילת העסקתו; (11) להורות לעירייה לשלם לתובע 8,070 ₪ בגין העסקה בשבתות וחגים; (12) להורות לעירייה לשלם לתובע 12,496 ₪ בגין ימי השתלמות; (13) להורות לעירייה לשלם לתובע 25,717 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית; (14) ליתן צו הצהרתי, לפיו על העירייה לשלם לתובע פיצוי בגין הפרשי שכר אשר הייתה צריכה לשלם לו מכוח הסכם 2000; (15) להשית על העירייה פיצוי בשל פיטורי התובע בחוסר תום לב ובשל הפרת הסכם.

6. בישיבה שהתקיימה בבית הדין האזורי ביום 4.3.2007 בפני השופט הראשי ר' כהן אמרה עורכת-דין שדות:

"אני מבקשת ראשית לבדוק שוב, בית הדין הפנה את תשומת לבנו לכך שקיים הסכם משנת 1982 שהוא השינוי ולא הבסיס. אני מבקשת לבדוק את הסכמי המצילים. אני מבקשת למחוק את הסעדים ההצהרתיים ולתקן את כתבי התביעה (של התובע ושל תובע בשם יוסף קורנפלד, שהגיש באמצעות עורכת-דין שדות תביעה נגד העירייה בתיק ע"ב 3072/06 - א"ג) כך שלא יופיעו בהם עוד עתירות לסעדים הצהרתיים אלא תביעות מכומתות ..".

בהחלטה מאותו יום קבע השופט ר' כהן:

"תוך 30 יום מהיום תוכל באת כוח התובעים להגיש בכל אחד מהתיקים בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שאחד כל התביעות ההצהרתיות, ככל שתהיינה לתובעים או מי מהם, תכומתנה כדבעי. כמו כן, תכומתנה כדבעי (עם מתן תשתית עובדתית המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבה) גם אותן תביעות שהיום נוקטות בסכום אולם אין הסבר כיצד הגיעו התובעים לסכום הנקוב לצד אותן תביעות. לכל אחד מהבקשות יצורף עותק מהצעת התובעים לכתב תביעה מתוקן ..".

7. ביום 30.5.2007 נמחקה התביעה השנייה.

* התביעה השלישית

8. ביום 10.10.2007 הגיש התובע, באמצעות עורכת-דין שדות, תביעה נוספת נגד העירייה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שסומנה ע"ב 3477/07 (לעיל ולהלן: התביעה השלישית), בסך 128,015 ₪, ובה עתר לקבלת הסעדים שנתבעו בתביעה השנייה, למעט סעדים (3), (4) ו-(6) שפורטו לעיל.

9. ביום 21.11.2007 שחרר התובע את עורכת-דין שדות מייצוגו בתביעה השלישית, וחתם על הודעה לפיה אין לו כלפיה כל תביעה או טענה מכל מין וסוג שהוא בגין טיפולה בתביעתו נגד העירייה. ייצוגו של התובע בתביעה השלישית עבר לידי הנתבע כאן (להלן: עורך-דין הכהן). ביום 2.12.2007 חתמו התובע ועורך-דין הכהן על הסכם ייצוג ושכר טרחה "בנוגע לתביעה כספית בביה"ד לעבודה בחיפה" (להלן: הסכם הייצוג). בסעיף 2 להסכם נכתב:

"ידוע ללקוח כי בשל העובדה שהתיק טופל בעבר ע"י עו"ד אחר קיים סיכוי כי התביעה התיישנה ועל כך לא תהא ללקוח כל טענה כלפי עוה"ד הכהן מכל מין וסוג שהוא".

10. בכתב ההגנה שהגישה העירייה ביום 30.12.2007 נטען, בין היתר, להתיישנות, מאחר והתביעה הוגשה כשמונה שנים לאחר פיטוריו של התובע וכארבע עשרה שנים לאחר תחילת עבודתו. טענות לגבי התיישנות רכיבים שונים של כתב התביעה הועלו אף בסעיפים 7, 9, 10, 17, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 29 ו-31 לכתב ההגנה.

11. בדיון שהתקיים ביום 13.4.2008 בפני השופטת א' רימון-קפלן בתיק ע"ב 3475/07 - תביעת יוסף קורנפלד (להלן: קורנפלד), שיוצג על-ידי עורך-דין הכהן, נגד העירייה (להלן: תביעת קורנפלד) - היא קבעה כי התיישנו רכיבי התביעה הנוגעים לוותק בעבודה והפרשי שכר מכוח הסכם 2000 ורכיבי התביעה שקדמו ליום 1.6.1997.

השופטת דחתה את בקשת עורך-דין הכהן לקבלת ארכה לשם כימות כתב התביעה ברכיב של הפרשי שכר בגין שנת 2000, וקבעה כי היו לו "מספיק הזדמנויות לכמת רכיבים אלו לכתב התביעה אם וככל שהיה מעונין לתבוע סעד כספי בגינם". באותה ישיבה ביקשו באי-כוחם של בעלי הדין לאחד את הדיון בתביעת קורנפלד עם הדיון בתביעה השלישית.

12. ביום 13.7.2008 הגיש עורך-דין הכהן, בשם התובע, תצהירי עדויות ראשיות מטעמו. בישיבה שהתקיימה בבית הדין ביום 18.2.2009 בפני השופטת ע' קוטון, אמר עורך-דין הכהן:

"במענה לשאלת בית הדין אני מבהיר כי בשים לב להחלטות אשר ניתנו במסגרת הדיון המוקדם בפני כב' השופטת רימון בהתייחס לנושא ההתיישנות וכי התיישנו כל התביעות הכספיות ככל שמתייחסות לתקופות שקדמו לתאריך 1.6.97, ונוכח העובדה כי בתצהירי עדותם הראשית של התובעים (בתביעה השלישית ובתביעת קורנפלד - א"ג) נערכו החישובים ככולם בהתייחס לכל שנות עבודתם, אני אעדכן את הסכומים בהודעה שתוגש מטעמי תוך 21 ימים מהיום, בהתאם להחלטת השופטת רימון ....

אם אני מתבקש להבהיר לבית הדין מהו הבסיס לרכיב המפורט בסעיף 15 לתצהירי התובעים ... כמו גם לרכיב 7 בתצהירי התובעים ... הנני מודיע כעת כי אני מבקש למחוק את שני הסעיפים הללו מתצהירי התובעים. ...

... אני מבקש גם לעניין זה לתת לי אפשרות להודיע לבית הדין בכתב בהודעה שתוגש מטעמי תוך 21 ימים מהיום, האם חוזרים בהם התובעים מתביעתם לגבי פדיון חופשה או מה בקשתם ....

בהודעתי אודיע לבית הדין בנוסף האם התובעים עומדים עדיין על תביעתם כמפורט בסעיף 12 לתצהירים, קרי - לתשלום 'גמול עבודה בשבת', זאת בשים לב לתקופה הרלוונטית לאחר צמצומה בהתאם להחלטת כב' השופטת רימון .... בהודעתי לבית הדין אתייחס גם לתביעה המוזכרת בסעיף 13 לתצהירים".

בתום הישיבה נתנה השופטת ע' קוטון את החלטתה כדלקמן:

"למען קידומו הענייני של הליך זה וייעולו, ומאחר ולמרבה הצער לא ניתן היה לקבל היום הבהרות מפי ב"כ התובעים לחלק נכבד מהשאלות אשר הופנו אליי (צריך להיות: "אליו" - א"ג) בהתייחס לרכיבי התביעה כפי שפורטו בתצהירי התובעים, הגם שאין הם מתיישבים עם החלטות כב' השופטת רימון כפי שניתנו בדיון המוקדם ולא ניתן היה לקבל הבהרות משפטיות, בשים לב לטענות כמפורט בתצהיר הנתבעת, בחלקן - טענות משפטיות, והתיק אינו בשל אפוא לניהול הוכחות, הנני נענית לבקשת ב"כ התובעים וניתנת לו בזה אורכה של 30 ימים להגשת הודעתו המבהירה והמנומקת, הכל כמפורט בפרוטוקול בית הדין ולגבי רכיבי תביעה שלא פורטו בפרוטוקול - בהתאם למתווה שפורט לעיל לגבי הרכיבים אשר פורטו. .... למען מניעת ספק כלשהו מובהר בזאת, כי ההבהרה תהא במישור המשפטי והעובדתי, בשים לב לתביעה כפי שהוגשה בהליך זה וכפי שצומצמה בדיון המוקדם, על הסעיפים אשר נמחקו הימנה והחלטותיה של השופטת רימון וללא הרחבת חזית כלשהי בשלב זה ..".

13. לבקשת באי-כוח התובע והעירייה, שהוגשה ביום 30.3.2009, ניתן באותו יום תוקף של פסק דין להסכמתם לדחיית התביעה השלישית ללא צו להוצאות.

* האשמות הדדיות וכתב ויתור

14. ביום 22.9.2009 שלח עורך-דין הכהן, בשמם של התובע וקורנפלד, אל עורכת-דין שדות מכתב דרישה להחזר שכר טרחה ופיצוי בגין נזקים שנגרמו בגין טיפולה בשלוש התביעות של התובע נגד העירייה ובתביעות קורנפלד נגד העירייה. במכתב נטען כי התביעה הראשונה והתביעה השנייה נמחקו מחוסר מעש, וכי לאחר שהוגשה על-ידה התביעה השלישית התברר הנזק שנגרם עקב העלאת טענת התיישנות שהתקבלה על-ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 13.4.2008.

15. במכתב התשובה של עורכת-דין שדות, הנושא תאריך 18.10.2009, נדחו טענותיו של עורך-דין הכהן, פורטו הקשיים שהיו קיימים לגבי מקצת מרכיבי התביעה השלישית, ונטען, בין היתר, כי על עורך-דין הכהן היה לעמת את בית הדין עם העובדה שלגבי מרבית תביעותיו של התובע "היה ויתור מפורש של הנתבעת על טענת התיישנות".

16. ביום 23.12.2009 חתם התובע על מכתב המופנה לעורכת-דין שדות, אשר בסעיף 2 לו נכתב כדלקמן:

"לאחר שקיבלתי ייעוץ משפטי מבאת כוחי, שהבהיר לי את המצב המשפטי לאשורו ושלאורו הבנתי כי מחיקת תיק 3477/07 (התביעה השלישית - א"ג) הייתה בלתי הכרחית, אני חוזר בי מכל טענה שנטענה כלפייך או שיכול ותיטען. בחתימתי להלן אני מוותר ויתור מוחלט, סופי ובלתי חוזר על כל הטענות הנטענות במכתב הדרישה או בכל כתב אחר - בין שהובא לידיעתי ובין אם לאו, בקשר לאירועים הנזכרים בו; כמו כן אני מוותר ויתור מוחלט וסופי על הדרישה לתשלום סך של 112,935 ₪ בגיני אשר נדרשה במכתב הדרישה הנ"ל ועל כל תשלם אחר אשר יכול וינבע מכך".

17. ביום 20.9.2011 התקיימה פגישה בין עורכת-דין שדות לבין באת-כוחו של התובע, עורכת דין מירב אדטו-גולדברג. במכתבה של עורכת-דין שדות אל באת-כוח התובע נכתב, בין היתר:

"להלן סיכום הפגישה בינינו מהיום 20.9.11 בעניין תביעת עופר משה נגד עיריית קריית ים - זכויות סוציאליות ואחרות ... כמו כן מחומר התיק עולה כי מי שהביא למחיקתו של התיק כולו על אף שלגבי מרביתו לא הייתה התיישנות באותו מועד, הינו, לכאורה, עוה"ד הכהן".

18. שנתיים וחצי לאחר מכן, ביום 25.2.2014, הגיש התובע נגד עורך-דין הכהן את התביעה הנוכחית.

כתב התביעה

19. בכתב התביעה עתר התובע לסעד כספי של 183,863 ₪ - כפיצוי בגין הנזק שנגרם לו עקב התרשלותו של עורך-דין הכהן במסגרת ייצוגו את התובע בתביעה השלישית. התובע ציין בסעיף 3(ט) לכתב התביעה כי "תביעה זו מצטמצמת לגבי אותם רכיבי התביעה (השלישית - א"ג) שלא התיישנו", ובסעיף 3(ט"ו) פרט את רכיבי התביעה אשר, לטענתו, לא התיישנו. התובע טען בנסיבות העניין יש להחיל את היפוך נטל הראיה, בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה), אך הוסיף כי התרשלותו של עורך-דין כהן מתבטאת בכך שפעל בניגוד להוראות מפורשות של בית הדין לעבודה, הגיע בלתי מוכן לדיונים ולא ידע להשיב לשאלות השופטים, לא כימת את רכיבי התביעה, לא טען כנגד טענת ההתיישנות שהעלתה העירייה על אף שהיא נמנעה מלהעלותה בהזדמנות הראשונה, לא עמד על המשך בירור התביעה לגבי אותן זכויות של הנתבע אשר לא התיישנו ולא קיבל את הסכמת התובע למחיקת התביעה. התובע העמיד את גובה נזקו על שערוך של גובה הסעד הכספי בתביעה השלישית, סכום האגרה ששילם בגין התביעה השלישית וסכום שכר הטרחה ששילם לעורכת-דין שדות.

כתב ההגנה

20. בכתב ההגנה הועלו על-ידי עורך-דין הכהן הטיעונים הבאים: (1) התובע פוטר ביום 9.10.1999 ותביעתו התיישנה ביום 9.10.2006. סיכויי התביעה השלישית היו קלושים, מאחר והיא הוגשה על-ידי עורכת-דין שדות לאחר התיישנות או בסמוך להתיישנות. לפיכך, במועד בו קיבל עורך-דין הכהן את ייצוג התובע, כבר התיישנה התביעה השלישית. לא התקיימו נסיבות שיש בהן כדי להאריך את מועד ההתיישנות; (2) בעת שהתובע העביר את ייצוגו בתביעה השלישית לידי עורך-דין הכהן, הוא ידע שקרוב לוודאי חלה התיישנות. לפיכך, בהסכם הייצוג התחייב התובע שלא תהיינה לו טענות נגד עורך-דין הכהן בעניין זה; (3) התובע נכח בישיבה שהתקיימה בבית הדין לעבודה, שמע את הערות בית הדין והסכים למחיקת התביעה; (4) עורך-דין הכהן פעל כעורך-דין זהיר וסביר, כאשר בנסיבות בהן קיבל את ייצוגו של התובע בתביעה השלישית הוא הבהיר לו שסיכוייה קלושים, וכי גבוהים סיכויי מחיקתה מחמת התיישנות. ככל שהיו מחדלים באי-כימות התביעה ובאי-מילוי הוראות בית הדין, הם רובצים על כתפי עורכת-דין שדות, שייצגה את התובע בתביעה הראשונה ובתביעה השנייה, והיא שאף הגישה את התביעה השלישית; (5) הוכחש כי התנהגותו של עורך-דין הכהן גרמה לתובע נזק כלשהו.

עורך-דין הכהן הגיש הודעה לצד שלישי נגד עורכת-דין שדות, בה טען כי היא הגישה את התביעה השלישית בחלוף תקופת ההתיישנות.

סיכומים בכתב של באי-כוח הצדדים

21. בא-כוח התובע טען בסיכומיו בכתב כי אין לתת תוקף לאמור בהסכם הייצוג, בו נכלל ויתור של התובע על טענות כלפי עורך-דין הכהן בנוגע להתיישנות. הוא הפנה לע"א 156/82 לפקין נ' דור הזהב בע"מ, פ"ד לט(3) 85 (1985) ולהחלטת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, בה נקבע שאין להחתים לקוח על כתב ויתור הפוטר עורך-דין מרשלנות מקצועית. הוא הוסיף וטען כי אם סבר עורך-דין הכהן שהתביעה השלישית התיישנה וסיכויי הצלחתה קלושים, היה עליו להימנע מלקבל על עצמו את ייצוגו של התובע. הודגש כי עורך-דין הכהן התרשל בכך שקיבל על עצמו את ייצוגו המשפטי של התובע מבלי שהיו לו המיומנות והידע המשפטי הנדרש בתחום דיני העבודה, ובכך שלא למד את עובדות המקרה והדין הנוגעים לתביעה, והגיע לדיונים בבית הדין לעבודה כשהוא בלתי מוכן בעליל. עוד נטען כי עורך-דין הכהן לא יידע את התובע על החלטתו להסכים לדחיית התביעה, ובכל מקרה לא הסביר לו את ההשלכות של דחייה כזו. בא-כוח התובע הפנה לע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב (פורסם בנבו, 14.2.2011) (להלן: עניין לוטן), וטען כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות עורך-דין כהן לבין נזקו של התובע, מאחר ולולא ההתרשלות - התביעה לא הייתה נדחית וסיכוייו לזכות בה היו טובים.

22. בא-כוחו של עורך-דין הכהן טען בסיכומיו כי עורך-דין הכהן נקלע לסיטואציה בה נאלץ להסכים למחיקת חלק גדול מהתביעה בשל מחדליה של עורכת-דין שדות, ולאחר שרוב כנפיה של התביעה קוצצו ונותרה "שארית תביעה", הוא הסכים עם התובע לחזור בו מהתביעה על מנת לחסוך בהוצאות. הוא הפנה לדנ"א 3691/05 חיננזון נ' חוטר ישי משרד עורכי דין (פורסם בנבו, 21.4.2005) (להלן: עניין חיננזון בדיון הנוסף) ולע"א 989/03 חוטר ישי משרד עורכי דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796 (2005) (להלן: עניין חיננזון), וטען כי על תובע המבקש להוכיח בתביעתו מה היה אלמלא ההתרשלות שהוא מייחס לעורך-הדין הנתבע, מוטל הנטל להוכיח מה הייתה משתנה התוצאה המשפטית לטובתו אילו התנהלותו של עורך-הדין הייתה אחרת. הוא גרס כי יש לבחון האם "כימות התביעה" השלישית היה מביא לאי-מחיקתה מחמת התיישנות, והאם, בהנחה שהתביעה הייתה מתנהלת, היה התובע זוכה בה ואיזה שיעור. עוד הוא טען כי התובע לא צייד את בית המשפט בכלים מינימליים שהיו מאפשרים לחזות מה היה עשוי בית הדין לקבוע לו הייתה מתבררת התביעה השלישית עד תומה, לא צרף את תצהירי עדויות ראשיות שהוגשו על-ידי הצדדים באותה תביעה ונמנע מלהזמין כראיה את מלוא התיק שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה. בא-כוחו של עורך-דין הכהן הפנה אף לע"א 2919/07 כהן נ' מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית, פסקה 22 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 19.9.2010), שמצידו מפנה לע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464, 475 (2000), וטען כי הימנעותה של עורכת-דין שדות מלהגיש כתב תשובה ובו מענה לטענות ההתיישנות שהועלו בכתב ההגנה של העירייה, היא שמנעה מלפתוח את הדיון בשאלת ההתיישנות. כן נטען כי במקרה הנוכחי אין מקום להחלת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, מאחר ולתובע לא הייתה מניעה אובייקטיבית להמשיך בניהול התביעה הראשונה או התביעה השנייה.

23. על אף שניתנה לבא-כוח התובע הזכות להגשת סיכומי תשובה, הוא בחר שלא להגישם.

יחסי עורך-דין ולקוחו - המסגרת הנורמטיבית

24. "הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו כמיטב כישרונו ויכולתו" (עע"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730 (1956)). בית המשפט העליון פסק כי עורך-דין הנוטל ייצוג של לקוח, רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא, שלפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו. נקבע כי יחסי עורך-דין ולקוחו יכולים להצמיח אחריות לעורך-הדין הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. במישור החוזי - בנטלו ייצוג של לקוח מקבל עורך-דין על עצמו לפעול כלפיו בנאמנות, בזהירות ובמיומנות, והפרת חובות אלו יכולה להביא לחיובו בפיצויים לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971. במישור הנזיקי -

הוא חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטיפולו בענייני לקוחו - בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעורך-דין כולל בחובו הן את רמת המיומנות והזהירות הנדרשת מכל בעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו והן את חובת הנאמנות וההתנהגות שביושר ובהדר, שמקורה בחובות המוטלות עליו בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ובכללי לשכת עורכי הדין, תשמ"ו-1986. עם זאת, הודגש כי לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת חובת הזהירות. (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 (1990); ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות' עורכי דין בע"מ (פורסם בנבו, 16.9.2014) (להלן: קבוצת גיאות); עניין לוטן; ע"א 3699/11 חסן נ' שחם (פורסם בנבו, 1.6.2016)). כאשר רצון הלקוח מנוגד לייעוץ של עורך-הדין, חובת הזהירות דורשת אף מעורך-הדין להזהיר את לקוחו ולהסביר לו את מכלול הסיכונים והסיכויים שבבחירתו, אם כי "זכותו של הלקוח ליטול על עצמו סיכון שרווח והזדמנות בצידו" (ע"א (מחוזי חי') 67750-03-18 רותם נ' פסטינגר-גנון, פסקאות 59-58 (פורסם בנבו, 15.8.2018)).

יסוד הקשר הסיבתי בעוולת רשלנות של עורך-דין - המסגרת הנורמטיבית

25. חובת הזהירות שנזכרה לעיל, והפרתה - היא ההתרשלות, מהוות יחדיו את יסוד האשם, שהוא אחד משלושת יסודותיה של עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. שני היסודות הנוספים הינם הנזק והקשר הסיבתי בין האשם לבין הנזק. הקשר הסיבתי, המעוגן בסעיפים 35 ו-36 לפקודה, מורכב מקשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן על-פי מבחן "סיבה שבלעדיה אין", קרי - האם אילולא ההתרשלות היה הנזק נגרם, ואילו הקשר הסיבתי המשפטי נבחן על-פי המענה לשלושה מבחנים חלופיים: (1) מבחן הצפיות - האם המזיק, כאדם סביר, היה צריך לצפות כי התרשלותו תביא לנזק (והאם התערבות גורם זר הייתה צפויה); (2) מבחן הסיכון - האם הנזק הינו בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות הרשלנית; (3) מבחן השכל הישר - האם התכונות המאפיינות את ההתרשלות תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה, או שמא התערבות הגורם הזר שוללת את קיומו של הקשר. (ע"א 576/81 שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3)1 (1984); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)).

26. במקרים בהם התרשל עורך-הדין בניהול תביעה של לקוחו ובסופו של יום נדחתה תביעת הלקוח, התעוררה שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין ההפסד במשפט. בעניין חיננזון קבעה השופטת (כתוארה אז) נאור (ההדגשה הוספה - א"ג):

"בפתח הדיון בסוגיית הרשלנות יש לזכור כי בשיטת המשפט שלנו אין לעורך-הדין חסינות מפני תביעות רשלנות לגבי אופן ניהול המשפט .... עם זאת עדיין הנטל להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות הוא על התובע. בהקשר זה על התובע הנטל להוכיח כי אלמלא התרשלותו של עורך-הדין תוצאת פסק-הדין הייתה משתנה לטובתו ... זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק-דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו התנהלו ההליכים באופן שונה" (עמ' 811).

יוער כי באותה פרשה הלקוח יזם הסכם פשרה ללא ידיעת עורך-דינו, והנשיא ברק כתב (בעמ' 816) כי "בחירתו של חיננזון לכרות את הסכם הפשרה עם האגודות היא שהביאה ל'נזק', ולא מעשיו או מחדליו של חטר-ישי". בעניין חיננזון בדיון הנוסף הבהירה השופטת (כתוארה אז) ביניש כי המסקנה בדבר אי הוכחתו של הקשר הסיבתי כנדרש התבססה על נסיבותיו הייחודיות של המקרה הקונקרטי שהובא בפני בית המשפט. אולם על ההלכה בעניין חיננזון, לפיה "על הטוען להתרשלות בייצוג משפטי הנטל להוכיח את התרשלותו של עורך הדין ולהראות כי אלמלא ההתרשלות התוצאה הייתה שונה, ומדובר בנטל כבד מבחינה ראייתית", חזר בית המשפט העליון בע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' קמר, פסקה כ"ח לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 3.5.2010) ובעניין קבוצת גיאות (בפסקה 3 לפסק דינו של השופט עמית).

האם עורך-דין הכהן התרשל ?

27. בבואנו לבחון האם עורך-דין הכהן הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, קרי - התרשל, נזכיר כי על-פי מושכלות ראשונים וכפי שאף בא לביטוי בעניין חיננזון - נטל ההוכחה, המורכב מנטל השכנוע וחובת הבאת הראיות, רובץ על שכמו של התובע. בסיכומיו בכתב זנח בא-כוח התובע את הטענה שהופיעה בכתב התביעה, בנוגע להיפוך נטל הראיה, ולפיכך אין לנו צורך להידרש לה.

28. לאור עדויות הצדדים, הנני דוחה את טענת התובע נגד החתמתו על הסכם הייצוג, שכלל סעיף ויתור טענות כלפי עורך-דין הכהן בנוגע לסיכוי שהתביעה השלישית התיישנה. עורך-דין הכהן העיד על נסיבות החתמת התובע על ההסכם ובו סעיף הוויתור:

"בהתאם לזה העליתי במסגרת הסכם שכר הטרחה עם הלקוח את העובדה שיש סיכוי מאוד גבוה שהתביעה התיישנה, וחתמנו על הסכם בעניין הזה גם" (עמ' 1 לתמלול ישיבה מיום 17.4.2018).

"אני יודע שהלקוח הגיע אליי טעון ביותר על באת-כוחו הקודמת שבעצם לא פעלה במועדים ולא הגישה את התביעה במועדים, והתביעה נמחקה כל פעם, והיא הגישה אותה שלוש פעמים, ובעצם היו שם טענות שעלו כמו טענות ההתיישנות, ונדחה מחוסר מעש, וכל הנתונים הללו הביאו אותי למסקנה שהסיכויים פה הם מאוד גבוהים של התיישנות, וגם ציינתי את זה בצורה חד משמעית במסגרת ההסכם .... לא זוכר במדויק כרגע מה ספציפית המועדים המדויקים שעשיתי את החישובים, אני זוכר באופן די ברור רק שאני עשיתי איזושהי בדיקה מעמיקה בעניין הזה דאז, שממנה עלה שאכן באמת בגלל הטענות שקיימות גם מהצד של הנתבעת שזה העירייה וגם מהצד של הלקוח עצמו שבא בטענות, וגם מהחומר שהוצג בפניי, שיש בעיית התיישנות" (עמ' 22 לתמלול).

"ידענו שסיכויי התביעה בגלל הנושא הזה של התיישנות הם נמוכים, זה גם כתוב, זה גם הובהר, זה גם היה ידוע וזה מה שאמרתי אני" (עמ' 23 לתמלול).

עדותו של התובע בעניין זה תמכה למעשה בגרסתו של עורך-דין הכהן. הוא הודה שבאותה עת היה ליבו כבד על אופן התנהלותה של עורכת-דין שדות בתביעה הראשונה ובתביעה השנייה ("ברור שלא הייתי מרוצה מהתפקוד של ורד שדות" - עמ' 26 לפרוטוקול 15.5.2016), וכשנשאל על אופן טיפולה הוא אמר: "אני לא יכול להגיד שהוא לא גרם לי לשום נזק" (עמ' 32, שם). על נסיבות חתימתו על הסכם הייצוג הוא אמר:

"כשהגעתי אליו (לעורך-דין הכהן - א"ג) והוא ביקש שאחתום, אז חתמתי כי זה לא דבר שהיה דילמה או התלבטות, לכן חתמתי על הכל" (שם).

"זכור לי שיש את הסעיף כמו שראינו שהוא כתוב לגבי נושא ההתיישנות, יכול להיות שנאמרו דברים, יכול להיות. אני לא שולל. יכול להיות שנאמרו דברים לגבי ההתיישנות" (עמ' 27, שם).

29. מנקודת ההתחלה - החתימה על הסכם הייצוג, נדלג אל נקודת הסיום - הודעת באי-כוח הצדדים בתביעה השלישית על הסכמה לדחייתה ללא צו להוצאות, ונדון בטענת התובע כי התביעה נמחקה ללא הסכמתו.

כשנשאל עורך-דין הכהן בחקירתו האם התביעה השלישית נמחקה, הוא השיב:

"אני לא זוכר אם היא נמחקה. אני יודע שהגשנו הודעה לבית המשפט, הודעה מוסכמת. אני לא זוכר מתי זה היה, אבל זה מופיע פה במסמכים" (עמ' 19 לתמלול ישיבה מיום 17.4.2018).

כשנשאל האם במועד הגשת ההודעה המוסכמת לדחיית התביעה הוא סבר שהתביעה התיישנה, ענה עורך-דין הכהן:

"הסכמנו למחוק. לא יודע. הסכמנו להגיש את ההודעה הזאת עליה, לגבי התביעה. אני לא זוכר מבחינה זאת יותר מזה. כתוב בהודעה את העמדה שלנו ותו לא" (עמ' 20 לתמלול).

"אני לא זוכר מה נאמר ערב המחיקה או ערב ההודעה" (עמ' 21 לתמלול).

"זאת הייתה החלטה משותפת. אני לא דחיתי אותה על דעת עצמי .. זכור לי בגדול שהוא החליט שהוא לא רוצה לקחת פה סיכונים, משהו כזה" (עמ' 33 לתמלול).

".. זה הייתה החלטה שבאה בעיקר מהצד של התובעים" (עמ' 37 לתמלול).

אף בסוגיה זו חיזקה עדותו של התובע את גרסתו של עורך-דין הכהן, בכל הנוגע למעורבותו - ידיעתו של התובע והסכמתו לסילוק התביעה השלישית ללא צו להוצאות. התובע אמר בעדותו:

"לאחר שהתיק כביכול עבר, הוא עבר את הדיון הראשון ואת הדיון השני, ואז חזרתי להראל הכהן. כן, נאמר שרוב הרכיבים שם התיישנו. לא נשאר בתיק כמעט דבר, וכדי שלא נישא בהוצאות משפט ונצטרך עוד לפצות את עיריית קריית ים שמולם התנהלה התביעה, ולאחר ששופט יעץ לו ואמר לו שלא נשאר בתיק דבר והוא בדק את זה לפי מה שאמרתי את אותם הרכיבים שהתיישנו, אז הוחלט כביכול לסגור את התביעה מולם על מנת שאני לא אשא בהוצאות וייגרם לי נזק נוסף" (עמ' 14 לפרוטוקול 18.5.2016).

"זומנתי למשרדו ... שם הובהר לי כביכול שרוב הרכיבים שנשארו, זאת אומרת, חל עליהם התיישנות, וכל הזמן הייתה אצבע מאשימה כלפי ורד, שבגלל אותה סחבת שלה התיישנו לנו רוב הרכיבים, ולכן כדאי ומומלץ למחוק את אותה תביעה מול עיריית קריית ים" (שם).

"כפי שצוין, הראל הכהן באמת אמר שעל רוב התביעה התיישנה, חל עליה חוק ההתיישנות, אין בתביעה כבר שום דבר שכדאי כביכול לנסות ולהמשיך מול קריית ים, וזה רק יעלה לנו בסופו של דבר בהוצאות משפט ובפיצוי לעיריית קריית ים, לכן עלינו לעשות זאת (למחוק את התביעה השלישית - א"ג) על מנת שלא נישא בהוצאות מיותרות והם כרגע מסכימים לעשות את זה בלי שנצטרך לפצות אותם על אותה תביעה" (עמ' 17, שם).

"אני זוכר שאכן הגענו אליו למשרד, אני ויוסי קורנפלד. הראל הכהן אני חושב שהוא הסביר לנו, מכיוון ששנינו לא היינו בדיון, על זה שהתביעה כביכול אנחנו הולכים ומאבדים אותה ...". (עמ' 28, שם).

"אני חושב שהיה עוד איזה דיון ולאחר מכן נתנו לו את ההסכמה" (עמ' 28, שם).

לנוכח עדות זו, הנני דוחה את טענת התובע, לפיה עורך-דין הכהן הסכים על דעת עצמו לדחיית התביעה, בניגוד להסכמת לקוחו.

30. אולם טענתו העיקרית של התובע כלפי עורך-דין הכהן נסובה על טיפול בלתי מקצועי שהתבטא בהגעה לדיונים בבית הדין לעבודה כשהוא אינו מוכן ואינו מסוגל להשיב לשאלות ענייניות של השופטים בכל הנוגע לכתב התביעה ובאי-קיום החלטות בית הדין. נבחן טענה זו.

31. ביום 13.4.2008, כארבעה חודשים לאחר שעורך-דין הכהן קיבל את הייצוג של התובע, התקיימה ישיבה ראשונה בפני השופטת א' רימון-קפלן. פרוטוקול אותה ישיבה שהוצג בפניי (כמתואר בפסקה 11 לעיל) נושא אך ורק את כותרת תביעת קורנפלד, ולא את כותרת התביעה השלישית. עם זאת, התובע העיד כי הוא נכח באותה ישיבה, ובאי-כוח הצדדים לא חלקו על כך שהפרוטוקול משקף אף את ההתייחסות לתביעה השלישית, תביעתו של התובע, שהינה תביעה "תאומה" לתביעת קורנפלד.

באותה ישיבה לא ידע עורך-דין הכהן להשיב לשאלות השופטת לגבי כימות התביעה ולגבי התיישנות לתקופה שקדמה ליום 1.6.1997 והתיישנות סעיף 18.11 לכתב התביעה, ואף אמר: "לגופם של דברים אין לי מה להשיב על טענה זו". בקשתו להשיב בכתב לשאלות שהוצגו לו נדחתה, והחלטת השופטת כללה אף נזיפה מפורשת: "מעבר לכך שהיו לתובע מספיק הזדמנויות לכמת רכיבים אלו לכתב התביעה אם וככל שהיה מעוניין לתבוע סעד בגינם ...".

התובע העיד על שהתרחש באותה ישיבה:

"הגענו לאותו דיון, הוא היה צריך להביא את מה שדרשו מאיתנו שזה כימות של אותם סכומים, ומכיוון שהשופטת אביטל רימון שאלה אותו לגבי אותם כימותים שהוא היה אמור להביא אותם, הוא טען שהתיק ארבעה חודשים אצלו ולכן הוא לא הספיק לבצע ולעשות את אותם כימותים שבית המשפט דרש, ואז התחילו להימחק סעיפים. כשיצאנו החוצה ובאמת שאלתי אותו למה אין את המוכנות הזאת, למה הוא לא הגיע מוכן לזה, אז הוא טען שזה מאוד מינורי, מזערי, זה לא רוב התביעה ..." (עמ' 14 לפרוטוקול 18.5.2016).

עורך-דין הכהן הודה כי לישיבה ביום 13.4.2008 הוא הגיע בלתי מוכן:

"אני מזכיר שמדובר היה בדיון קדם משפט. אני, לא היינו ערוכים. בדיון עוד קדם משפט ראשון שבו אני מציג את עצמי כמחליף ייצוג, ובעצם צריך לאפשר לי את הזמנים האלה לבדוק את הנושאים האלה יותר לעומק, בהתאם ההתייחסויות של בית הדין, לא ניתנו לי האפשרויות האלה" (עמ' 23 לתמלול פרוטוקול 17.4.2018).

"כשאני הגעתי לבית הדין בדיון הראשון, הדברים האלה (טענת ההתיישנות - א"ג) היו מאוד מאוד כבר די נחרצים מבחינת בית הדין ולא ניתנה לי אפשרות בכלל לנסות ולראות מה אפשר לעשות הלאה" (עמ' 29 לתמלול).

"מדובר על משהו לפני עשר שנים. אני לא זוכר בדיוק איזו הכנה עשינו" (עמ' 29 לתמלול).

32. כמתואר בפסקה 12 לעיל, ישיבה נוספת בתביעה השלישית התקיימה ביום 18.2.2009 בפני השופטת ע' קוטון. עורך-דין הכהן הצהיר בישיבה כי יגיש הודעה עדכנית על סכומי התביעה תוך 21 יום, והשופטת ציינה בהחלטתה כי לא ניתן היה לקבל מפיו תשובות לחלק נכבד מהשאלות שהופנו אליו, לרבות "הבהרות משפטיות", וכי תצהירי עדויות ראשיות שהגיש אינם עולים בקנה אחד עם החלטת השופטת א' רימון-קפלן. היא קבעה שהתביעה עדיין אינה בשלה לשמיעת הוכחות והורתה לעורך-דין הכהן להגיש הודעת הבהרה בכתב תוך 30 יום. להשלמת התמונה נזכיר כי הודעת ההבהרה מעולם לא הוגשה, ותחתיה הוגשה ביום 30.3.2009 הודעת הסכמה לדחיית התביעה.

בעדותו בפניי עורך-דין הכהן לא ידע למסור מידע משמעותי על שהתרחש בישיבה ביום 18.2.2009 בפני השופטת ע' קוטון. הוא העיד כי אינו זוכר מדוע עד למועד זה לא כומתה התביעה, כפי שהורתה השופטת א' רימון-קפלן בישיבה מיום 13.4.2008, וכי לא זכור לו "מה היה אז" (עמ' 12 ועמ' 31 לתמלול ישיבה מיום 17.4.2018).

33. התנהלותו של עורך-דין הכהן, כפי שמשתקפת מהפרוטוקולים של שתי ישיבות בית הדין שהתקיימו ביום 13.4.2008 וביום 18.2.2009, מצביעה בבירור על התרשלותו. אי-בקיאותו בפרטי התביעה וחוסר יכולתו להשיב לשאלות בית הדין (לא רק בישיבה הראשונה אלא אף בישיבה השנייה), על אף שקיבל את ייצוג התובע חודשים ספורים לפני מועדי הישיבות, מעידים על אי-עמידתו ברמת המיומנות והזהירות הנדרשים מעורך דין, אשר לקוחו הפקיד בידיו את ההגנה על זכויותיו. ויודגש: סעיף ויתור הטענות בנוגע להתיישנות, שנכלל בהסכם הייצוג עליו חתם התובע, לא פטר את עורך-דין הכהן מחובתו המקצועית להכיר לעומק את הסוגיות שבמחלוקת (שהתבהרו מיד לאחר שעיריית קריית ים הגישה כתב הגנה ביום 30.12.2007), להתמודד עם טענת ההתיישנות ולהשמיע בבית הדין עמדה ברורה ומנומקת לגבי כל רכיבי כתב התביעה. הגענו, איפוא, למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח שעורך-דין הכהן התרשל בייצגו אותו בתביעה השלישית.

האם מתקיים קשר סיבתי ?

34. ההתרשלות הוכחה, אולם בכך לא סגי. יש להוכיח אף את יסוד הקשר הסיבתי. השאלה הנבחנת במסגרת הקשר הסיבתי העובדתי הינה: האם לולא התרשלותו של עורך-דין הכהן היה נגרם הנזק שנתבע בתביעה הנוכחית, בגובה סכום התביעה השלישית, סכום האגרה וסכום שכר הטרחה ששולם לעורכת-דין שדות. (בסוגריים נציין שהתובע לא תבע החזר שכר הטרחה אותו הוא שילם לעורך-דין הכהן, ורק בסיכומים בכתב שהגיש בא-כוחו "התווסף" רכיב זה לסעד הנתבע).

35. בסיכומיו בכתב של בא-כוח התובע נטען כי סיכוייו של התובע לזכות בתביעה השלישית היו טובים, וכי לולא התרשלותו של עורך-דין הכהן, היה התובע זוכה בתביעה. כאסמכתא לנכונות טענה זו הוא ציטט קטע מעדותה של עורכת-דין שדות, נגדה הגיש עורך-דין הכהן הודעה לצד שלישי, בו אמרה שאפשר היה לזכות בתביעה.

36. עורכת-דין שדות העידה כי להערכתה, "אם היו מנהלים את התביעה השלישית בצורה נכונה והיו מתמודדים עם הטענות שהועלו בכתב ההגנה, ויותר מכך, אם היו חותרים להוכחת הרכיבים, רכיבי התביעה, אפשר היה גם לזכות בה" (עמ' 39 לתמלול ישיבה מיום 17.4.2018). כשנשאלה בחקירתה הנגדית כיצד הדבר מתיישב עם סעיף 5 במכתב ששלחה ביום 18.10.2009 לעורך-דין הכהן, בו פרטה קשיים משפטיים שהיו צפויים בניהול התביעה (" ...לשניהם היה ברור כי פנייתם לקבלת ייעוץ משפטי רק לאחר שפיטוריהם מעבודתם כבר נכנסו לתוקף מחלישה אותם מאוד ... חתימתם על הסכם העבודה האישי שנה אחר שנה במשך שבע שנים דרשה התמודדות משפטית מיוחדת נוספת בתיק ... וגם על כך היה צורך להתגבר .... התביעה בכמה מן הרכיבים הייתה גבוהה מדי מלכתחילה .."), היא השיבה:

"בוודאי שאני עומדת מאחורי מה שכתבתי בסעיף 5 ... אבל אני החלטתי על חלק מהרכיבים לתבוע תביעת יתר. זה היה שיקול דעתי מטעמים טקטיים ... ולכן תבעתי תביעת יתר בחלק מן הרכיבים על אף הקשיים בצורה מודעת לחלוטין ... " (עמ' 53 לתמלול).

דברים אלו של עורכת-דין שדות רחוקים מלהוות הוכחה כי במאזן ההסתברויות (51%) היה התובע זוכה בתביעה השלישית אלמלא התרשל עורך-דין הכהן. מדובר בהערכה בלתי אובייקטיבית, שנועדה להרחיק מעליה את הטענות בנוגע להתרשלותה היא בטיפול המשפטי שהעניקה לתובע בתביעה הראשונה, בתביעה השנייה ובניסוח התביעה השלישית. מובן רצונה להדוף את ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה, ואין לראות בה חוות דעת מקצועית בלתי תלויה. הערכתה שאפשר היה לזכות בתביעה השלישית, אינה מהווה הוכחה מספקת. הודאתה שניסחה "תביעה גבוהה מדי מלכתחילה" שומטת את הקרקע מטענת התובע שהוא היה זוכה בתביעה. נטייתה לקשור בכל מחיר בין כישלון התביעה השלישית לבין התרשלותו של עורך-דין הכהן באה לידי ביטוי, למשל, בהתייחסותה לסוגיית כימות רכיבי התביעה. תשובתה החיובית לשאלה המדריכה שנשאלה בחקירתה הראשית, באם ניתן היה לבצע כימות של כתב התביעה השלישית (עמ' 42-41 לתמלול), נראית תמוהה לאור דבריה בחקירה הנגדית, לפיהם "עיון קצת יותר מדוקדק בכתב התביעה מעלה שיש כימות" (עמ' 48 לתמלול). ובנוסף לכל אלה, סעיף 5 למכתבה של עורכת-דין שדות, בו תיארה את הקשיים העומדים בפני הוכחת כתב התביעה אותו היא ניסחה, מוביל אף הוא למסקנה כי אין לראות בעדותה תמיכה בהוכחת קיומו של קשר סיבתי.

37. התובע תלה יהבו על טענת ההתיישנות. לשיטתו, היה בכוחו של עורך-דין הכהן, לולא התרשל, להדוף את טענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי העירייה בכתב ההגנה. אין בסיכומי בא-כוחו של התובע ניתוח משפטי של טענת ההתיישנות בנוגע לכל אחד מרכיבי התביעה; אולם אף אם היה ממש בטענת התובע - אין בכך כדי להביא באופן אוטומטי למסקנה שתביעתו הייתה מתקבלת לולא התיישנה. לא הובאו ראיות כלשהן המאפשרות לקבוע כי לו התבררה התביעה השלישית במלואה, היו נהדפות כל טענותיה האחרות של העירייה, כפי שבאו לביטוי בכתב ההגנה. התובע לא הציג את התצהירים שהוגשו מטעמו ומטעם העירייה. בסיכומיו בכתב, בא-כוחו של התובע בחר שלא להתמודד עם המחלוקות העובדתיות והמשפטיות העולות מכתבי הטענות ומהראיות של שני הצדדים, והסתפק בהערכתה הבלתי אובייקטיבית של עורכת-דין שדות.

לנוכח כל אלה, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין התרשלותו של עורך-דין הכהן לבין הנזק בסך 138,509 ₪ שפורט בסעיף 4 לכתב התביעה. פועל יוצא מכך הינו שלא הוכחה עוולת הרשלנות.

התוצאה

38. התובע תבע את עורך-דין הכהן בגין עוולת הרשלנות. משלא הוכחה עוולה זו, דין התביעה להידחות. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

39. כמו כן, הנני מוחק את ההודעה לצד השלישי ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.