19 נובמבר 2017

בפנינו תביעה לתשלום שכר וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתם של התובעים אצל הנתבעת. יובהר כי העסקתם של התובעים על ידי הנתבעת לבשה מאפיינים דומים, ולפיכך מצא בית הדין לאפשר את צירוף התובעים בהליך אחד, זאת על אף שחלק מרכיבי התביעה רלוונטיים אך לחלק מהתובעים, ועל אף שקיימים הבדלים מסויימים בתנאי ההעסקה של כל אחד מהתובעים, הכל כפי שנפרט להלן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. הנתבעת היא חברה בע"מ המספקת שירותי בלדרות / שליחויות ברחבי הארץ.
2. התובעים עבדו אצל הנתבעת כשליחים במועדים שונים בין השנים 2012-2014.תקופות ההעסקה היו שונות ונעו בין 6 חודשים ל-22 חודשים.
3. על יחסי העבודה שבין הצדדים לא חלו הסכמים קיבוציים, וההתקשרות ביניהם הייתה על פי הסכמי עבודה אישיים.
4. הסכמי העבודה שנחתמו עם התובעים אינם אחידים, ואולם הם מבוססים על עקרון דומה לפיו שכרו של השליח יגזר (באחוזים) מ - "דו"ח קריאות לשליח".
5. בהסכם האישי שנחתם עם כל אחד מהתובעים נקבע סעיף תמורה לפיו השליח יהיה זכאי לשכר בשיעור של כ- 30%-37% מהסכום הכולל שב"דוח קריאות לשליח" (עם כל שליח סוכם על שיעור אחר בהתאם לכושר המיקוח) ובנוסף, ככל שהשליח עשה שימוש באופנוע שלו, הוא היה זכאי לתגמול נוסף, בשיעור 10%-12% מהסכום המפורט בדו"ח הקריאות עבור הוצאות הרכב והנסיעה. בחוזים צויין כי התגמול האחוזי הנ"ל כולל תגמול בגין דמי הבראה ו/או חופשה ו/או נסיעות.
6. בצד השכר הקבלני נקבעה בהסכמים הוראה בדבר שכר בסיס שישולם בכל מקרה עבור עבודה במשרה מלאה כדלקמן:

"שכר השליח לא יופחת מ- 4500 ₪ ברוטו לחודש וזאת לעבודה בהיקף משרה מלאה במהלך חודש עבודה מלא [להלן שכר יסוד]."

נציין כי הגם שבחלק מהחוזים לא נכלל סעיף זה, בכתב הגנתה הנתבעת לא חלקה על כך ששכר הבסיס של התובעים עמד על 4500 ₪ בגין משרה מלאה (נציין כי שכר המינימום בתקופת העסקתם של התובעים נע בין 4100-4300 ש"ח).

1. בהמשך ההסכם נכתב (בנוסח כזה או בנוסח דומה) כדלקמן:

"18.מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 5 לעיל השליח יהיה זכאי לשכר אשר יחושב באחוזים מדוח קריאות לשליח בגין השליחויות ובניכוי חיובים חריגים אותן ביצע השליח כדלקמן:

18.1 שליח שכיר העושה שימוש בקטנוע של החברה יהיה זכאי לתמורה בסך של 35% מהסכומים כאמור לעיל, סכום זה כולל דמי הבראה ודמי נסיעות.

18.2 שליח שכיר העושה שימוש בקטנוע פרטי שלו, יהיה זכאי לתמורה בסך של 35% מהסכומים כאמור לעיל, סכום זה כולל דמי הבראה, בנוסף יהיה זכאי ל- 12% מהסכומים כאמור לעיל בגין אחזקת קטנוע.

18.3 שליח הפועל על פי חשבונית ...."

1. נציין כי בחלק מהחוזים נוספה תמורה אחוזית בשיעור 2% בגין חופשה הבראה ומחלה (ראה הסכם התובע לירן בליסיאנו).

טענות הצדדים

1. כפי שנפרט להלן, בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר האופן בו יושמה שיטת התגמול בפועל ובשאלת חוקיותה, ובנוסף קיימת מחלוקת בשאלת זכאותם של התובעים בנוסף לסכומים ששולמו להם גם לתשלומים בגין שעות נוספות, דמי חופשה, הבראה ועוד.
2. התובעים טוענים כי שיטת ההעסקה אצל הנתבעת הייתה מקפחת, וכי בזמן אמת לא הייתה להם יכולת לבדוק את הסכום הכולל של דו"ח הקריאות על בסיס יומי. לטענתם, סיכום כולל נמסר להם רק בתום החודש, והם נאלצו לפנות מעת לעת למנהל הסניף גלעד, לשאול אותו ולקבל ממנו מידע על סך כל הקריאות, באופן שלא איפשר מעקב. מה גם שלטענתם בסוף החודש הסכום שבתלוש לא תאם את הסכום שמסר להם גלעד.
3. זאת ועוד, התובעים טוענים כי יש פגם בכך שהתגמול לשליח משתנה בהתאם להנחות שניתנו ללקוח וכן הם טוענים כי נאלצו לבצע מטלות עבור הנתבעת אשר אין כל תגמול בצידן כגון ביצוע שליחויות עבור הנתבעת, ביצוע טיפולים לאופנוע ועוד כיו"ב. זאת ועוד, התובעים טוענים כי השכר שולם לאחר ביצוע קיזוזים / ניכויים שלא פורטו בהסכם העבודה ולא הוסכמו עימם.
4. בנוסף ולחילופין טוענים התובעים כי היה על הנתבעת לבצע חישוב של התמורה המשולמת לכל שליח על בסיס יומי, בהתחשב בשכר היומי שהוסכם למשרה מלאה, ובהתחשב במספר השעות הנוספות שבוצעו, ובשים לב לכך שלא ניתנו לתובעים הפסקות בעבודה.
5. לנוכח האמור לעיל, בגין הפרשי שכר ושעות נוספות ניתבע סעד בגובה 500 ₪ לחודש לכל שליח.
6. לטענת התובעים בזמן אמת לא ניתן להם דו"ח מודפס יומי/חודשי, אלא שהנתונים היו ניתנים לצפייה במסופון שבסניף, כאשר ניתן היה לבצע חישוב סה"כ בסוף החודש בלבד.
7. מנגד מנהל הנתבעת העיד כי בכל רגע נתון כל הנתונים שבדוח לשליח היו גלויים בפני כל אחד מהשליחים שהרי השליחים אף הוסמכו להכניס שינויים בדו"ח, על מנת שניתן יהיה בשלב מאוחר יותר לחייב את הלקוח בהתאם לעלויות ביצוע השליחות בפועל. לטענתו, בתום כל יום עבודה יכול היה כל שליח להפיק נתון מצטבר של שווי השליחויות שביצע, הגם שלא יכול היה ליטול הדפסה של הדו"ח, וזאת מטעמים הנעוצים בהגנה על פרטיות הלקוחות ועל סודות מסחרים של הנתבעת (ראה סעיפים 14-22 לתצהיר מנהל הנתבעת).
8. מטעמים שביעילות נדון תחילה במישור העקרוני, בשאלות המשפטיות והעובדתיות המשותפות לכל התובעים, כאשר בשלב שני יתבצע היישום לגבי כל אחד מהתובעים וכן יתבררו המחלוקות האינדיבידואליות.

הכרעה לעניין התביעה להפרשי שכר ושעות נוספות

1. בהסכמי ההעסקה שנחתמו בין הצדדים נקבע כי שכרו של השליח יהיה נגזרת (באחוזים) מ- "דו"ח קריאות לשליח".
2. לאחר ששמענו את עדויות מנהל הנתבעת התרשמנו כי יש קושי לעמוד על מהותו של הדו"ח הנ"ל ועל מכלול הנוסחאות שבבסיסו. מדובר למעשה בדו"ח מחשב ארוך ומורכב הכולל את מלא הפעולות שביצע השליח ואת "תמחור" כל אחד מהפעולות על פי נוסחות מורכבות המשקללות את מהות הפעולה הרלוונטית (כגון משקל החבילה, מרחק המשלוח) וכן את ההנחה שניתנת ללקוח. הדו"ח היה פתוח לעיון השליחים באותו מסופון שבו עשו השליחים שימוש בדוחו"ת התפעוליים שבהם עדכנו זמני המתנה, מסירה וכד' כפי שעולה מעדותו של התובע 4 (עמ' 27 שורה 20):

ש. אתה מכיר את עמדת המחשוב של השליחים שיכולים לצפות כל יום בשליחויות?

ת. כן. יש עמדה ברור. השתמשתי בה כדי לחשב כמה סה"כ, כל יום עשיתי חישוב של כמה סה"כ עשיתי שווי המשלוחים באותו היום. לא רשמתי כל יום את השווי. רציתי לדעת לעצמי. אני לא מהיום הראשון עושה את זה, רק אחרי כמה חודשים שהתחילו לדבר בין השליחים שאין אמינות בין מה שרשום במחשב היומי לבין סה"כ שכר בסוף החודש, אז התחלתי לחשב. עשיתי חישוב לכל החודש. חודש שלם עשיתי כל יום חישוב. בסוף החודש שאלתי את האחראי כמה סה"כ חישוב וזה לא תאם את החישוב שלי. מה הבעיה אצלם במחשב, שכל יום יש לך אפשרות לבדוק כמה עשיתי סה"כ אבל אין סה"כ ימים, מי שיכול לומר לך מה הסכום הכולל זה האחראי. אפשר לשנות אני יכול להוסיף המתנות והאחראי יכול לשנות את ההמתנות ולבטל את ההמתנות שאני הוספתי. יש חברות שלהן יש ריבוע ואי אפשר לשנות, כאילו זה חסום. אי אפשר להוסיף המתנות.

1. נציין כי התובע 4 עבד תקופה קצרה ביותר ומעדותו עולה כי כבר בשנת 2013 "התחילו לדבר בין השליחים שאין אמינות בין מה שרשום בדו"ח היומי לבין סה"כ בסוף החודש".
2. גם תובעים אחרים ציינו כי התקיים דין ודברים בסיום החודש מול המנהל התפעולי של הסניף גלעד, ביחס לסכומים ששולמו. כך לדוגמא עולה מעדותו של התובע 3 (עמ' 24 שורה 2):

"ש. נכון שאתה יכול בכל יום לגשת לעמדת המחשב בפ"ת לראות את השליחויות בכל יום כולל הפרמטרים מוצא, יעד ותעריף?

ת. יכולתי לראות רשימה של שליחויות אבל לא יכולתי לחשב את הסכום הכולל. ראיתי סכום של שליחות, זה סכום שאמורים לגבות מהלקוח במה שמופיע בטבלה ומהסכום הזה אני אמור לקבל את האחוז שלי, אבל היו מצבים שלא יכולתי לשים חבילות או המתנה, כי היו להם פרוצדורה משלהם, פשוט היו דברים שעשיתי ולא הופיעו בדוח וזה משהו ששונה ממה שאמרו לי מראש. גם כאשר כן יכולתי לבקש להוסיף את הדברים לדוח, הם הורידו באופן שיטתי על דעתם, את הכמויות, זמן ההמתנה, עשו הנחות ללקוחות כאשר אני רואה מה אני לוקח או כמה זמן המתנתי. בסוף יום לא יכולתי לראות סכום כולל, ובסוף חודש היתי צריך להגיע, למנהל גלעד, או סגן המנהל, אצלו במחשב יש אופציה של סיכום ואז הוא אומר לי מה סה"כ, אני רושם איפשהו, ואז עושה את האחוז ובודק בתלוש. תמיד היו הפרשים לרעתי. ואז גם דברתי עם גלעד וגם ביקשתי לדבר עם גלית ז"ל וכמה פעמים ניסתי ולא הצליח, היה מנהל שהיה באותו זמן מחליף של גלעד, נתן לי סכום מסוים של 20,000 ₪ ויום אחר כשגלעד חזר מחו"ל אני חושב, שמעתי סכום אחר לגמרי, על אותו חודש, שהיה נמוך יותר."

1. נציין כי התביעה דנן הוגשה בעת שחלק מהתובעים עדיין עבדו בנתבעת ולוו על ידי עו"ד, ולכן לכאורה לא הייתה מניעה כי יאספו ראיות מוקלטות ביחס לאותו עימות מילולי שבו יתעדו את התלונות שהעלו ואת התשובות שקיבלו. משלא הומצאה ראיה כאמור אנו מקבלים את עדותו של מנהל הנתבעת לפיה השינויים שנעשו בדו"ח הקריאות לשליח נעשו מטעמים עניינים, בעקבות תלונות מוצדקות שהתקבלו מהלקוח (ראה עדותו בעמ' 36 שורה 12):

"ש. מפנה לסעיף 17 לתצהירך. לאיזה דוחות היה לשליח גישה, לאותם דוחות שמצורפים לתצהירים? התובעים ראו את הדוחות האלה?

ת. התובעים ראו דוח שהוא דומה מאד לדוח הזה, הדוח הזה נשלף מהארכיון. ביום יום אין פלט נייר אלא יש מסוף שבו רואים דוח קריאות לשליח אפשר לראות תאריך, ולעשות מתאריך עד תאריך ולראות סה"כ גם אפשר. בין כל תאריך לכל תאריך. אפשר לראות את זה גם עכשיו הבאתי מחשב ואני יכול להציג לבית הדין בדיוק איך כל שליח בכל רגע יכול היה לגשת למסוף ולעשות חישוב נכון לאותו רגע של סה"כ המשלוחים שביצע.

באת כח התובעים:

אין צורך, אין לי ענין שתציג את הדוח. הייתם צריכים להגיש את זה קודם.

ש. כלומר התובעים ראו את הדוחות יום יום?

ת. כן. הם גם העידו על זה.

ש. מציגה צלום מסך שצורף לתצהיר התובע רון, של מסף של מחשב של השליחים, גם זה דוח קריאות לשליח?

ת. לא. זה מסך תפעול.

ש. זה מתעדכן בזמן אמת השליח מעדכן שבוצעה שליחות ואז זה מתעדכן?

ת. כן. השליח מעדכן מהמסופון שבידו והרשימה התפעולית מתעדכנת שהמידע מסתנכרן. התובעים יכולים לראות בכל רגע במסוף גם את הדוח הזה וגם את הדוח השני שאפשר לבחור תאריך ולראות בדיוק סה"כ. הכל שקוף ופתוח.

ש. יש הבדל בין מה שרץ על המסך ברשימה התפעולית לבין הדוח של סוף החודש?

ת. זה דוח שונה לגמרי. הממונה עליו עושה תיקונים. מבחינת הסכומים – יש סכום שמתעדכן בדוח התפעולי ובזמן אמת זה יתעדכן גם בסה"כ. יכול להיות שביום א' יופיע סכום איקס וביום ג' לא יופיע. התיקון היחידי בסוף החודש מנהל הסניף נכנס לשליחויות חריגות, התיקון הוא אולי ב0.01 אחוז והוא עושה תיקון: נניח ששליח רשם מסירה בת.ד וליד זה רשם 5 המתנות. אני לא מוכן לשלוח חיוב כזה ללקוח כי אין הצדקה לעשות 5 המתנות אם אתה שם בת.ד."

1. כפי שכבר ציינו, דו"ח פעולות לשליח מופק מתוך אותה מערכת מחשב תפעולית, שבה השליחים עדכנו פעולות במהלך העבודה השוטפות לצורך חיוב הלקוח (כגון "המתנה").

כשם שהשליחים היו יכולים לעדכן את המערכת ולהוסיף זמני המתנה, כך מנהל הסניף יכול היה למחוק פעילויות כאשר מצא שאין הצדקה לחייב בהן את הלקוח (לדוגמא במצב של חיוב זמני המתנה ביתר). בעניין זה כשלעצמו איננו רואים קושי.

1. מהנתונים שבפנינו, לרבות מעדויות התובעים עולה בבירור כי בכל רגע נתון השליחים יכולים היו לראות את הסכומים המפורטים בדו"ח (תמחור כל פעולה ורשימת הפעולות שלזכותם) או שיכלו לברר את הסכומים עם הממונה עליהם ואולם הסכומים עשויים היו להתעדכן ככל שתלונה של לקוח נמצאה כמוצדקת ופעילות כזו או אחרת בוטלה ונמחקה מדו"ח הקריאות.

עם זאת אין גם כל ספק כי היכולת של השליחים לעקוב ולבדוק את החישוב הייתה מוגבלת ביותר זאת בשים לב למספר הרב של הפעולות מדי יום, התעריפים השונים שהיו לכל לקוח, ובשים לב לכך שמטעמים הנוגעים לפרטיות ולסודות מסחריים, לא נמסרו לשליחים העתקים של הדוחות היומיים / החודשיים. עוד הובהר, כי התמחור שבדו"ח הפעולות נגזר בין היתר מהנחות שניתנו ללקוח, והיו גם פעולות שבוצעו בלא תמחור (כגון בדיקת שמן באופנוע).

1. יאמר מיד כי אין בידינו לקבל את טענות התובעים לפיה הובטח להם אחוז מהתקבול מהלקוח ובדיעבד התברר להם כי החישוב בוצע על פי סכומים אחרים, המפורטים בדו"ח קריאות לשליח.

יש להבהיר כי בהסכמי ההעסקה של התובעים נקבע במפורש כי השכר יגזר מ"דו"ח קריאות לשליח" (זאת בהבדל מנוסח ההסכמים שהוצגו בפני בית הדין בהליך בתיק ע.ב. 781/03 הרשקו נ' זיגזג עליו מבקשים התובעים להסתמך).

עוד התרשמנו כי במקרים רבים התשלום שמשלם הלקוח כולל עבודה של מספר שליחים (לדוגמא בשליחות בינעירוני) וכן רכיבים כגון עיטוף וביטוח. במהלך הדברים השוטף שוכנענו כי השליחים הבינו בזמן אמת כי התשלום הוא נגזרת של דו"ח הקריאות ולא של התקבולים מהלקוח.

1. נציין כי מעדויות התובעים עולה כי התקיים דין ודברים בין השליחים לבין מנהל הסניף ביחס לפעולות שנמחקו מהדו"ח.

מעדויות אלא ניתן ללמוד על כך שלשליחים הייתה יכולת מעקב מסויימת אחרי הרישומים בדו"ח. עם כי בנסיבות אותן פירטנו לעיל, אין כל ספק כי לנוכח מורכבות הדו"ח הרי שהמעקב ובירור המחלוקות לא היה פשוט, וזאת בלשון המעטה.

1. נבהיר כי מהראיות שהובאו בפנינו לא הוכח כי נעשו מניפולציות בדו"ח או כי סכומים שונו שלא כדין או כי נערכו ניכויים שלא כדין. עם זאת, כפי שפרטנו לעיל, היכולת של התובעים לעקוב ולבדוק את החישוב בעת תשלום השכר הייתה מוגבלת ביותר. וגם בידינו אין כדי להגיע למסקנות חד משמעיות בדבר הגינות החישוב.
2. נבהיר, כי המחוקק לא הגביל את הצדדים להסכם עבודה בקביעת המנגנון לפי יחושב שכר העבודה כנגזרת של הכנסות / רווחים או כל שיטה אחרת לרבות כזו המגלגלת הנחה שניתנת ללקוח על העמלה שמקבל העובד, או כזו שבה חלק מהפעולות המופיעות בדוח איננו מתומחרות, ובלבד שהשכר המחושב הבסיסי, עבור משרה מלאה לא יפחת משכר מינימום וכי ישולמו התגמולים והזכויות הסוציאליות כדין.
3. עם זאת , והגם שהמחוקק איננו מגביל את הצדדים בבואם לקבוע את הנוסחאות לתשלום השכר (אלא בכפוף להוראות חוק שכר מינימום וחקיקת המגן), אנו רואים קושי בקביעת מנגנון מורכב, שלעובד אין יכולת של ממש לעקוב אחריו.
4. זאת ועוד, פשיטא כי קביעת שכר "קבלני" שהוא נגזרת של פעולות או הכנסות או עמידה ביעדים, איננה יכולה לחתור תחת חקיקת המגן לפיה זכאי העובד לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, לדמי חופשה, הבראה, נסיעות הפרשות לפנסיה ועוד כיו"ב זכויות.
5. על רקע האמור לעיל נבהיר, כי אין חולק כי הנתבעת לא קיימה רישום של שעות העבודה של התובעים מדי יום, באשר לטענתה לא ניתן לבצע מעקב אחרי שעות העבודה.
6. עיון בתלושי השכר של התובעים מעלה כי שולם לתובעים מדי חודש בחודשו סכום משתנה בגין "משכורת" וכן פורטו סכומים קבועים בגין הבראה (150 ש"ח) וכן בגין נסיעות (300 ₪) או אחזקת אופנוע (סכום אחוזי שהוא נגזרת של דו"ח קריאות). בחלק מהחודשים שולם סכום נוסף שכונה "בונוס", וכן סכומים שונים בגין "חופשה" / "מחלה".
7. לא למותר לציין כי סך השכר ששולם לתובעים לא היה גבוה, ולא עלה בהרבה על שכר הבסיס שנקבע בהסכם למשרה מלאה (4500 ש"ח).
8. על רקע האמור נבהיר, כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובעים.
9. כידוע, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א 1951 מחוייב המעביד בתשלום גמול מיוחד בגין עבודתו של העובד בשעות נוספות מעבר להיקף של משרה מלאה. החריג לכלל זה מצוי בהוראות סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה אשר נוסחו כדלקמן:

30. (א) חוק זה אינו חל על העסקתם של: -

..

(6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

1. לאחרונה שב בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 27280-06-16 לנקרי נ' אינופרו, פס"ד מיום 31/10/17) וקבע כי גם כאשר עיקר עבודתו של העובד מבוצע מחוץ לחצרי המעביד, אין בכך כדי להצדיק החרגה מהוראות החוק באשר יתכנו אמצעי פיקוח ובקרה על שעות העבודה גם כאשר העובד מועסק מחוץ למשרד:

"המגמה בפסיקתו של בית הדין לעבודה היא לפרש את החריגים בצמצום כך שהחוק יפרוש כנפיו גם על עובדים הנדרשים לעבודה תדירה מחוץ לחצרי המעסיק, כגון נהגים וסוכני מכירות, ואין בעצם העבודה התדירה מחוץ לחצרי המעסיק להחריגם מתחולת החוק. המבחן לתחולתו של סעיף 30(א)(6) לחוק הוא בקיומה של אפשרות פיקוח (להבדיל מפיקוח בפועל) על מסגרת שעות העבודה והמנוחה בכללותה (להבדיל מפעולות העובד בגדרי יום העבודה). בהינתן דגשים אלה לפרשנות סעיף 30(א)(6) עולה כי סעיף זה יחול בעיקר באותם מקרים חריגים בהם אין כל אפשרות פיקוח על מסגרת שעות העבודה. ואולם, כאשר מסגרת העבודה ניתנת בעיקרה לפיקוח (כגון פגישות מחוץ לחצרי המעסיק שהן מתוכננות) - הרי שאין מקום להחלת החריג בסעיף 30(א)(6) לחוק. אמנם, אין לכחד כי מלאכת הפיקוח על עובד המצוי דרך קבע מחוץ לחצרי המעסיק מורכבת יותר ממלאכת הפיקוח על עובד בחצרי המעסיק. אולם – וזה העיקר – הנטל לשכנע כי זו בלתי אפשרית, באופן המצדיק החרגת העובד מתחולת החוק, יורם במקרים חריגים ומצומצמים. זאת, בשים לב לקיומם של כלים ניהוליים והשתכללותם של אמצעים טכנולוגיים (ובלבד שפגיעתם בפרטיות העובד אינה עולה על הנדרש). מכל מקום, בחירה ניהולית של מעסיק ליתן לעובד דרגת חופש גבוהה בניהול זמן עבודתו אינה מצדיקה, כשלעצמה, החרגתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה."

1. אנו סבורים כי הדברים מקבלים משנה תוקף לעניין עבודת שליחויות שהיא עבודה אינטנסיבית, הכרוכה בקיום קשר רציף עם המשרד, השונה במהותה מעבודת שיווק או מכירות, ואנו סבורים כי אין קושי של ממש לקיים ביקורת אחר שעות העבודה של השליחים.
2. נזכיר כי השליחים מצויידים במכשיר מירס, ומחוייבים לדווח בסמוך לאחר סיום כל שליחות, לרבות על זמני המתנה. לנוכח האמור ובהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר הנטל הוא על הנתבעת להוכיח כי התובעים לא הועסקו בשעות נוספות.
3. התובעים טוענים כי עבדו מדי יום משעה 08:00 עד שעה 18:00 דהיינו 10 שעות ביום ובנוסף, ביצעו אחת לחודש משמרות בימי שישי וכן משמרת בשעות הערב. יוצא איפה כי גם אם ננכה זמני הפסקה, הרי שלא עלה בידי הנתבעת להפריך את טענת התובעים כי ביצעו למעלה מ - 30 שעות נוספות מדי חודש.
4. לנוכח האמור ומאחר שהתובעים העמידו את התביעה בגין הפרשי שכר ושעות נוספות על 500 ₪ בחודש אנו מקבלים את תביעתם ברכיב זה במלואה.

פיצוי לפי חוק הגנת השכר

1. התובעים טוענים כי הנתבעת ביצעה רישום כוזב בתלושי השכר, לא פירטה חישוב ימי חופשה ומחלה, ולא ציינה את דרך עריכת החישוב של השכר. עוד טוענים התובעים כי במקרים שונים סה"כ התשלומים שבתלוש, איננו תואם את דו"ח הקריאות שממנו אמור היה להגזר.
2. הנתבעת מסבירה כי הפער המינורי שבין דו"ח הקריאות לבין התלוש, נעוץ בכך שדיווחים שונים תוקנו בחודש שלאחר תשלום השכר, לדוגמא בעקבות פניות ותלונות של הלקוח.
3. התוספת לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, קובעת רשימה של פרטים שאותם מחוייב המעסיק לכלול בתלושי השכר ובכלל זה בסיס השכר , שעות העבודה, דמי הבראה, חופשה, מחלה ועו"ד.
4. עיון בתלושי השכר שנמסרו לתובעים מעלה כי אלה לא כוללים את מלוא הפרטים הנדרשים. בהעדר פירוט של בסיס השכר (הנגזר מדו"ח הקריאות) לא ניתן לדעת האם רכיבי שכר שונים שנכללים בתלוש כגון תשלום בונוס/חופשה/מחלה, משקפים תוספת אותנטית, או שמא אף הם נגזרים בדרך כזו או אחרת מדו"ח הקריאות. מן הראוי לציין בהקשר זה, כי אין חולק כי רישום החופשות שבתלושי השכר איננו תואם את פנקס החופשה שהוצג (ת/2).
5. אנו סבורים כי נפלו פגמים באופן בו נערך תלוש השכר, ובראש ובראשונה בכך שהתלוש איננו מפרט את סך דו"ח הקריאות שממנו נגזר השכר החודשי.
6. לנוכח האמור, ובשים לב לכך שהעדר הפירוט שבתלוש השכר הוביל אותנו לפסוק תשלומים שונים לזכות העובד, בשל ספק שנוצר (כפי שיפורט להלן), מצאנו להעמיד את הפיצוי בגין הפירוט החסר שבתלוש השכר על סך 2,000 ₪ לכל עובד.

הודעה לעובד

1. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב 2002, מחייב כל מעסיק למסור לעובדיו הודעה על תנאי העבודה. בסעיף 2 לחוק קיים פירוט של העניינים אשר אמורים להיות מפורטים בהודעה לעובד.
2. התובעים טוענים כי על אף פניות חוזרות ונשנות לא נמסר להם העתק מהסכם העבודה שנחתם איתם בזמן, אמת וכי לא נמסרה להם "הודעה לעובד" כדין.
3. הנתבעת למעשה איננה חולקת על הטענה כי לא מסרה לעובדים טופס "הודעה לעובד" ואף לא העתק מהסכם העבודה אלא שלטענתה הפרקטיקה המקובלת היא שההסכם עליו חתם העובד נשמר במשרדי החברה, וניתנת לעובד אפשרות לעיין בו כאשר הוא מבקש זאת.
4. לדידנו הפרקטיקה שאימצה הנתבעת איננה מתיישבת עם הוראות חוק הודעה לעובד.

זכותו של העובד לקבל לידיו פירוט של תנאי העבודה נועד לאפשר לעובד, בין היתר, לבחון בכל עת שאלות הנוגעות לחוקיות העסקתו, עמידת המעסיק בתנאי החוזה ועוד כיו"ב לרבות בדרך של התייעצות עם בני משפחה וחברים. הפקדת הסכם העבודה בידי המעסיק איננה מתיישבת עם תכלית זו, ופשיטא כי אין די בכך שכל אחד מהעובדים ידע לפי איזה אחוז מדו"ח הקריאות משולם שכרו.

1. זאת ועוד, עיון בהסכמי השכר שנחתמו בין הצדדים מלמד כי בניגוד להוראות הדין, בהסכמים שנחתמו לא בוארה מסגרת ההעסקה מבחינת שעות העבודה (ראה סעיף 2(א)(6) לחוק) ותחת זאת צויין כי מדובר במשמרות גמישות, זאת על אף שכאמור חלות על ההעסקה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
2. לנוכח האמור לעיל, והגם שכפי שטוענת הנתבעת התאפשר לתובעים לעיין בהסכמים כשביקשו לעשות כן, אנו מוצאים כי על הנתבעת לפצות כל אחד מהתובעים בסכום בסך 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

החזר הוצאות טלפון

1. התובעים טוענים כי הנתבעת סיפקה להם מכשיר מירס באמצעותו ניתן היה ליצור קשר פנים ארגונים. לטענתם הם נדרשו לעשות שימוש במכשיר הסלולר הפרטי שלהם על מנת ליצור קשר עם לקוחות הנתבעת ואולם לא קיבלו כל החזר בגין הוצאות שנגרמו להם עקב השימוש בטלפון הפרטי לצרכי עבודה.
2. טענת התובעים לפיה הם זכאים להחזר הוצאות טלפון לא נתמכה בכל ראיה שניתן ללמוד ממנה על היקף השימוש שעשו התובעים במכשיר הטלפון הנייד הפרטי שלהם ואף לא הוכח כי נגרמו להם הוצאות עודפות בגין השימוש שעשו מעת לעת במכשירי הנייד הפרטי.
3. לנוכח האמור לעיל התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי הבראה

1. עיון בתלושי השכר של התובעים מעלה כי חלק מהשכר החוזי (האחוז מדו"ח לשליח) שולם לתובעים כמשכורת, וחלקו נרשם כדמי הבראה וכדמי נסיעות.
2. כידוע, אין מניעה לקבוע בהסכם שכר "קבלני" הכולל דמי הבראה, ואולם זאת בכפוף לכך שהשכר הכולל לא יפחת משכר המינימום בצירוף דמי הבראה.
3. בענייננו עיון בתלושי השכר של התובעים מעלה כי בחלק מהחודשים סכום ה"משכורת" היה נמוך משכר מינימום, ובנוסף שולמו "דמי הבראה" מאחר שתלוש השכר איננו מפרט את ימי ואת שעות העבודה, אין לדעת האם בנסיבות הענין פיצול רכיב דמי ההבראה וכלילתו בשכר הקבלני הייתה כדין. ולפיכך אנו קובעים כי התובעים זכאים לתשלום דמי הבראה. משהתחשיב שפורט בסיכומי התובעים לא נסתר, אנו מאמצים אותו במלואו.

דמי חופשה

1. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 אוסר על המעביד לקבעו שכר הכולל דמי חופשה. על אף האמור, בחלק מהסכמי העבודה של התובעים נקבע כי חלק מהתמורה הנגזרת מ"דוח הקריאות" תהיה בגין "דמי חופשה".
2. בפועל בחלק מתלושי השכר ניתן לאתר תשלומים בגין "ימי חופשה" ואולם בהעדר פנקס חופשה מסודר ומשהוברר כי רישום החופשות שמצוי במסמך ת/ 2 איננו מתיישב עם רישום החופשות שבתלושי השכר (ר' עדות מנהל הנתבעת עמ' 45 שורות 6-9), לא ברור כלל האם ובאיזה אופן שילמה הנתבעת לעובדים דמי חופשה.
3. לנוכח האמור לעיל, גם בעניין זה פועל הספק לטובת התובעים מאחר שהנתבעת לא הציגה תחשיב של דמי חופשה מטעמה, אנו מאמצים את התחשיב המופיע בסיכומי התובעים אשר לא נסתר.

חגים

1. איש מהתובעים לא הועסק במשכורת חודשית, ולגבי כולם היה השכר נגזרת של ביצוע עבודה בפועל (שכר "קבלני"). על אף האמור אין חולק כי בתקופת העסקתם לא שולמו לתובעים "דמי חגים" בגין אותם ימים בהם לא התייצבו לעבודה מחמת חג.
2. לנוכח האמור, התובעים זכאים לתשלום דמי חגים.
3. מאחר שהנתבעת לא הציגה תחשיב מטעמה לעניין תשלום דמי החגים אנו מקבלים את התחשיב שהוצג על ידי התובעים.

הפרשות לפנסיה בגין דמי נסיעות

1. לגבי חלק מהתובעים פוצל השכר באופן ששולמו להם "דמי נסיעות" על אף שעשו שימוש קבוע בקטנוע של הנתבעת ולא היו זכאים לתשלום עבור "דמי נסיעות". לטענת התובעים הפיצול כאמור לא נעשה, אלא על מנת להקטין את בסיס השכר שממנו ישולמו עבורם הפרשות לפנסיה.
2. הנתבעת לא סתרה את הטענה לפי לא בוצעו הפרשות לפנסיה בגין רכיב הנסיעות ואף לא הציגה חישוב מטעמה. לפיכך אנו מקבלים את החישוב המופיע בתצהירי התובעים.

עגמת נפש

1. אין זה ממנהגו של בית הדין לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש. הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן במקרים חריגים בלבד (דב"ע נג/ 114, 99 – 3 משרד החינוך-מדינת ישראל נ' דוד מצגר פד"ע כ"ו 563 (1994)). לדידנו ענייננו לא עולה בגדר מקרה חריג המצדיק פיצוי כזה.

מן הכלל אל הפרט

התובע 1 (ארז סולימני)

1. התובע 1 עבד אצל הנתבעת במשך 13 חודשים.
2. בהתאם להחלטתנו דלעיל ובשים לב לתקופת עבודתו התובע 1 זכאי לסכומים הבאים:

בגין עבודה בשעות נוספות – 6,500 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 2,925 ₪

בגין דמי הבראה - 2,025 ₪

בגין דמי חגים – 2,025 ₪

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר (נסיעות) - 195 ₪

התובע 2 - כריסטיאן תיאודור ורנסקו

1. התובע 2 עבד אצל הנתבעת במשך 20 חודשים.
2. בהתאם להחלטתנו דלעיל ובשים לב לתקופת עבודתו התובע 2 זכאי לסכומים הבאים:

בגין עבודה בשעות נוספות – 10,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 5,400 ₪

בגין דמי הבראה - 3,071 ₪

בגין דמי חגים – 4,050 ₪

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר (נסיעות) - 255 ₪

התובע 3 רון ברלינסקי

1. התובע 3 עבד אצל הנתבעת מיום 9/4/13 ועד לפיטוריו ביום 16/3/14 (לאחר מיצוי תקופת הודעה מוקדמת שניתנה ביום 2/3/14) במשך 11 חודשים ושבוע. הודעת הפיטורים נמסרה לתובע ביום 2/3/14, בסמוך להגשת התביעה דנן לאחר שביצע הפרה של נהלי העבודה בנתבעת.
2. התובע טוען כי פיטוריו היו שלא כדין, בסמוך לסיום תקופת העסקתו, על מנת שלא לשלום לו את הזכויות הקבועות בדין. לפיכך, בנוסף לעילות התביעה המשותפות לכל התובעים, התובע 3 מוסיף ותובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
3. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר לאחר שהוברר כי בעת שעלה למסור חבילה ללקוח, הוא הפקיר ברחוב תרמיל משלוחים שהכיל מעטפות וחבילות למשלוח, זאת בניגוד להנחיות המחייבות את השליחים שלא להשאיר דברי משלוח ברחוב אלא כשהם נעולים באופנוע. עוד טוענת הנתבעת כי משהעניין נבדק נמצא כי בתרמיל היה סם פיצוציות מסוג "נייס גאי" (אשר לטענת התובע, היה שייך לאדם אחר).
4. בנסיבות העניין, אנו סבורים כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי פיטוריו ננקטו על מנת להמנע מלאפשר לו להשלים שנת עבודה. הגם שלא נעלמה מעיננו טענת התובע לפיה הוטמן לו פח, על מנת למצוא עילה לפיטוריו, אנו סבורים כי התנהלות התובע בנסיבות דנן הייתה מנוגדת באופן מובהק להנחיות הנתבעת ולא שוכנענו כי מדובר בהנהגות שאין בה כדי להצדיק פיטורים של עובד בעל ותק נמוך כמו התובע.
5. בהתאם להחלטתנו דלעיל, ובשים לב לתקופת עבודתו, ולעובדה שלהבדיל מאחרים עבד פחות שעות נוספות בהיותו סטודנט, אנו קובעים כי התובע 3 זכאי לסכומים הבאים:

בגין עבודה בשעות נוספות – 3,152 ₪ (בהתאם לתחשיב המופיע בתצהיר)

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 2025 ₪

בגין דמי חגים – 2025 ₪

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר (נסיעות) - 180 ₪

התובע 4 מיכאל סבן

1. התובע 4 עבד אצל הנתבעת במשך 6 חודשים.
2. בהתאם להחלטתנו דלעיל ובשים לב לתקופת עבודתו התובע 4 זכאי לסכומים הבאים:

בגין עבודה בשעות נוספות – 3,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 1,350 ₪

בגין דמי חגים – 1012 ₪

התובע 5 בן אליס

1. התובע 5 עבד אצל הנתבעת במשך 20 חודשים מיום 22/7/12 ועד יום 31/3/14.
2. התובע 5 פוטר לאחר הגשת כתב התביעה (הוגש ביום 2/3/14) ולפיכך הוא תובע בנוסף לעילות התביעה המשותפות לכלל התובעים גם פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
3. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר על רקע הפרות משמעת חמורות אשר מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר לאחר שזייף חתימה ביחס לדיוור משלוח של לקוח אסטרטגי (השולח "ידיעות אחרונות"). לטענתה בעל החנות התלונן שלא קיבל את המשלוח ובבדיקה התברר כי התובע זייף את חתימתו.
4. בעדותו בפנינו התובע טען כי נאלץ לחתום במקום מקבל המשלוח מאחר שהמכשיר שנימסר לשימוש לא היה תקין ולא איפשר חתימה של הלקוח.
5. טענה זו של התובע לא נסתרה. יש לציין כי הנתבעת קובלת על כך שהטענה הועלתה לראשונה במהלך עדותו של התובע ולא קודם לכן, דא עקא שמהמסמכים שבפנינו לא עולה כי נערך פרוטוקול מסודר של הבירור שהתקיים בעניין עם התובע באופן שיתעד את גרסתו הראשונה.
6. הנטל להוכיח כי התנהלותו של התובע הצדיקה שלילת פיצויי פיטורים מוטל על הנתבעת. בנסיבות העניין בהעדר הליך בירור מוסדר ביחס לטענות הנתבעת ומשעה שהתובע טוען כי התנהל כפי שהתנהל בתום לב, בשל הציוד הלקוי שנמסר לו, אנו סבורים כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התקיימו הנסיבות החמורות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
7. בהתאם להחלטתנו דלעיל ובשים לב לתקופת עבודתו התובע 5 זכאי לסכומים הבאים:

בגין פיצויי פיטורים – 10,541 ₪

בגין דמי הודעה מוקדמת – 5750 ₪

בגין עבודה בשעות נוספות – 10,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 4,050₪

בגין דמי הבראה - 2650 ₪

בגין דמי חגים – 3075₪

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר (נסיעות) - 300 ₪

התובע 6 לירן בליסיאנו

1. התובע 6 עבד אצל הנתבעת במשך 15 חודשים (מיום 18/4/12 עד חודש יולי 2013).
2. לטענתו הוא סיום את עבודתו בחודש יולי 2013 מאחר שלאחר תאונת דרכים שעבר, מצבו הרפואי והנפשי, לא איפשרו לו לשוב לעבודתו כשליח, והנתבעת לא הציעה לו עבודה אחרת. אשר על כן, לטענתו הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת מהנתבעת.
3. יצויין כי לתצהירו של התובע 6 לא צורף כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על מהות פגיעתו בתאונת דרכים כמו גם על מצבו הרפואי עובר לתאונה.
4. הנתבעת מצידה טוענת בתצהירה כי לאחר התאונה נאמר לתובע כי הוא יוכל לחזור לעבודה לכשיחלים, ואולם התובע בחר מטעמים השמורים עימו, שלא לשוב לעבודה.
5. בנסיבות העניין משלא עלה בידי התובע להציג כל מסמך שיש בו כדי ללמד כי נאלץ לסיים את עבודתו בשל מצבו הרפואי אין מנוס מלדחות את התביעה.
6. בהתאם להחלטתנו דלעיל ובשים לב לתקופת עבודתו התובע 6 זכאי לסכומים הבאים:

בגין עבודה בשעות נוספות – 7,500 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 3,375₪

בגין דמי הבראה - 2,337 ₪

בגין דמי חגים – 2925₪

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר (נסיעות) - 120 ₪

התובע 7 דוד פריג'ה

1. התובע 7 עבד אצל הנתבעת במשך 22 חודשים (מיום 27/2/17 עד חודש דצמבר 2013).
2. כמו התובע 6 אף הוא טוען כי לא שב לעבודתו לאחר שנפגע בתאונה. לטענת הנתבע 7 לאחר התאונה הוא רצה לשוב לעבודתו אלא שנאמר לו שאין כלי רכב בשבילו לנוכח האמור התובע 7 תובע פיצויי פיטורים בסך 13,567 ש"ח.
3. הנתבעת מצידה טוענת בתצהירה כי לאחר התאונה נאמר לתובע כי הוא יוכל לחזור לעבודה לכשיחלים, ואולם התובע בחר, מטעמים השמורים עימו, שלא לשוב לעבודה.
4. בהעדר כל תיעוד אובייקטיבי, אין בידינו להעדיף את גרסת התובע לפיה ביקש מהממונה עליו לשוב לעבודתו ובקשתו לא נענתה (גרסה שהועלתה לראשונה בעת עדותו בית הדין ואין לה זכר בתצהירו) על פני גרסת הנתבעת לפיה התובע בחר שלא לשוב לעבודתו לאחר התאונה. משמדובר בעובד ותיק ובנתבעת שמעסיקה עובדים רבים שהתחלופה שלהם גבוהה, יש קושי לקבל את טענת התובע לפיה פוטר כי לא נמצא עבורו רכב פנוי.

עוד יש להזכיר כי מועד סיום העסקתו של התובע היה בסמוך לפני מועד הגשת התביעה דנן. דהיינו התובע אשר היה מיוצג לא העלה בזמן אמת כל טענה לפיה הנתבעת נמנעת מלהשיבו לעבודה (לטענה מסוג זה אין כל זכר במכתב הדרישה שנשלח לנתבעת על ידי ב"כ התובעים בסמוך לסיום עבודתו של התובע 7, ביום 5/1/14).

1. אשר על כן התביעה של התובע 7 לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נדחית.
2. בהתאם להחלטתנו דלעיל ובשים לב לתקופת עבודתו התובע 7 זכאי לסכומים הבאים:

בגין עבודה בשעות נוספות – 11,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הגנת השכר - 2,000 ₪

בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד - 2,000 ₪

בגין דמי חופשה – 4,500 ₪

בגין דמי הבראה - 3,390 ₪

בגין דמי חגים – 3,825 ₪

בגין ביצוע הפרשות לפנסיה בחסר (נסיעות) - 90 ₪

כללו של דבר

1. בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כפי שפורטו לעיל ביחס לכל אחד מהתובעים בנפרד. הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
2. מאחר שרובה המכריע של התביעה (למעלה מ- 80%) נדחה, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, (19 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.