<#2#>

נוכחים:

המבקש וב"כ המבקש – עו"ד רועי טיבי

ב"כ המשיבה – עו"ד צבי ולך

פרוטוקול

ב"כ המבקש

בית המשפט קלע לנקודה. יש סעיפים וחוקים בהוצל"פ לגבי הגדרת ערובה. ופה מדובר על עיכוב יציאה. הבאתי פסיקה בקשר להוצל"פ. לפי חוק ההוצל"פ אי אפשר לקבוע תשלום על חשבון החוב ועיכוב יציאה מהארץ אינו אמצעי נגד החייב לתשלום.

אנחנו דנים בהפקדה על חשבון החוב כנגד ביטול עיכוב יציאה מהארץ. סעיף 14ג(1) לחוק ההוצל"פ אומר במפורשות רשם רשאי לבטל צו שנתן ורשאי להתנות הביטול במתן ערובה. ערובה כהגדרתו בחוק בסעיף 1 – (מקריא). משמע פירושה מתן התחייבות להבטחת חזרתו לארץ ולא תשלום בפועל להבטחת החוב. מכאן שדרישות הרשמת לתשלום סכום מופרז של 40,000 ₪...

החוב הוא מיליון ומשהו.

40,000 שקל ביחס למשכורתו 4,500 וחקירת היכולת שלו זו הבעיה. הוא לא רוצה לחשוף את מקור ה- 40,000 שקל.

מבחינה חוקית יש סעיף והגדרת ערובה, ואני מפנה לפסק הדין שחברי צירף בסיכומיו. הוא צר, בר"ע 41295 כתוב מפורשות שהמערער יפקיד לקופת בית המשפט סכום להבטחת שובו לחקירת יכולת. ושם מדובר בתושב חוץ. הוא לא הפקיד לתיק אלא להוצל"פ להבטחת חזרתו ארצה.

המונח ערובה הוא ערובה ואי אפשר לשנות אותו. יש לו הגדרה בהוצל"פ. למה לשלם משהו על חשבון החוב? זה בניגוד לחוק.

הבקשה ליציאתו לחו"ל לא נדחתה. אלא היה תנאי להביא ערבים וסכום של 40,000 שקל. הוא הביא ערבים ונאלץ לקחת 40,000 שקל כהלוואה וזה לא חוקי לגבות כסף כנגד החוב.

את הטענה שזה לא חוקי הוא טען פעם ראשונה אחרי שהוא חזר.

אם בית המשפט אומר לי שאי אפשר לטעון בערעור טענות שנטענו לאחר מתן ההחלטה, אני שואל מדוע.

טענו את הטענות למטה. ההחלטה ניתנה יום לפני הנסיעה.

הוא הגיש בקשה לעיון חוזר. הטענות נטענו בשתי בקשות לעיון חוזר. הוא הראה שלא הוא משלם את הכספים וזו נסיבה חדשה.

המבקש

הרשמת קבעה שלא בנוכחותי.

ב"כ המבקש

הנזק הכלכלי שהיה נגרם עקב ביטול היה רב. אני לא חושב שיש אבסורד בטענות שלנו. ואני לא רואה אבסורד.

חוזר על שאר הטענות בערעור גם לגבי השיקול שבית משפט קמא הכליל את יתרת גובה החוב במכלול השיקולים. אני טוען שלעניין עיכוב יציאה מן הארץ דין מי שחייב 1,000 שקל כדין מי שחייב מליון שקל. יתרת גובה החוב אינה אחד השיקולים לסעיף 14.

חוזר על הטענה שהבקשה נמצאת כאן בגלגול שלישי ועדיין לא הוכרע בפסיקה האם בסמכות הרשם לדרוש תשלום על חשבון החוב ויש לדון בכך.

פסקי הדין שחברי מפנה אליהם לא קשורים לעניין פה.

<#4#>

החלטה

אינני מבקשת את תשובת הצד שכנגד.

אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט נחום שטרנליכט) מיום 21/1/2014 אשר דחה ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ לפיה יבוטל צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד המבקש במסגרת תיק הוצל"פ, בין היתר בתשלום סך 40,000 ₪ על חשבון חוב בתיק ההוצל"פ.

כידוע ערכאת ערעור בגלגול שלישי תעתר לבקשת רשות ערעור רק במקרים חריגים המעלים שאלה משפטית ראויה. אני סבורה כי העניין שבפני אינו נכנס לחריג האמור.

יחד עם זאת, ומעבר לנדרש, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש גם לגופן.

אין מחלוקת כי המבקש חייב בתיק ההוצל"פ סכום העולה על מליון ₪. עוד אין מחלוקת כי המבקש הגיש את בקשתו ליציאה מהארץ על מנת לבקר בני משפחה בחו"ל ולא לצורך פרנסה או עניין דחוף כלשהוא. עוד אין מחלוקת כי המבקש מילא לכאורה אחר החלטת בית המשפט והפקיד את הסך שנדרש ממנו, אך טען את טענותיו באשר להחזר הסך הנ"ל לידיו (כטענתו), וכנגד תשלום הסך הנ"ל על חשבון החוב רק לאחר שחזר לארץ.

כבר ייאמר כי לא ניתן לטעון בערעור טענות שלא נטענו בפני הערכאה הדיונית אשר נתנה את ההחלטה בדבר התנאים לביטול עיכוב היציאה מהארץ.

בהגשת בקשה לעיון חוזר, אין כדי להועיל, שכן כידוע בקשה לעיון חוזר ניתן להגיש רק במידה וישתנו הנסיבות, ואילו בענייננו כל טענות המבקש היו קיימות גם עובר למתן החלטת רשמת ההוצל"פ.

ואולם הטענה העיקרית היא כי התניית ביטול עיכוב היציאה מהארץ בתשלום על חשבון החוב אינה מתיישבת עם לשונו של סעיף 14 לחוק ההוצל"פ.

אני סבורה כי דין טענה זו אף היא להידחות.

תכליתו של חוק ההוצל"פ הינה תשלום חובות. כנגד מי שאינו משלם חובות, ועסקינן בחובות חלוטים, קיימות סנקציות על פי חוק. על מנת להשתחרר מסנקציות אלו, מחייב החוק גילוי נאות של כל הנתונים הכלכליים של החייב. החובות והזכויות שלובות אלו באלו ועל כן צדקה רשמת ההוצל"פ כאשר איזנה את החובות והזכויות של החייב והזוכה באופן שיציאתו מהארץ של החייב, כאמור שלא לצורך דחוף, תותר בתנאי שחזרתו תובטח, אך גם בתנאי שחלק מזערי מן החוב יפרע.

כל פירוש אחר של החוק ושל כוונת המחוקק תביא לכדי מסקנה, מוטעית ולא רצויה, כי כל שעל החייב להבטיח הוא את שובו ואין לו כל מחוייבות לפרוע את החוב. מילים אחרות – לא תהיה מניעה שחייבים יצאו מהארץ למטרות בילוי, מבלי לפרוע את חובותיהם. לפרשנות כזאת אין לתת יד.

כאמור, החלטת רשמת ההוצל"פ הייתה נכונה ומאוזנת והיא מתיישבת עם לשון החוק בכללותו. חיזוק לכך ניתן ללמוד מעצם סירובו של המבקש לגלות מאין וכיצד הגיעו לידיו סך של 40,000 ₪ שהופקדו ערב נסיעתו.

בנסיבות אלו גם צדק בית משפט קמא בדחותו את הערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ.

כאמור לעיל הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו מתוך הערבון. יתרת הערבון תוחזר לידיו של המבקש בחלוף 30 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"א סיוון תשע"ד, 09/06/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שושי עסיס