לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

רקע כללי

1. עסקינן בתביעה כספית מיום 2.3.14, שהגישה התובעת (להלן: המשיבה) נגד הנתבעת (להלן: המבקשת) על סך של 141,887 ₪.
2. בהתאם לכתב התביעה, המשיבה הינה אלמנתו ויורשתו היחידה על פי דין של המנוח מוסלח חסין אבו ימן, אשר הלך לעולמו ביום 12.9.13 (להלן: המנוח).
3. המנוח היה הבעלים של דירת 2 חדרים הידועה כתת חלקה 7 חלקה 122 גוש 10858, ברחוב קיסריה 17 בחיפה (להלן: הדירה).
4. ביום 25.4.06 נחתם בין המנוח למבקשת הסכם מכר ביחס לדירה הנ"ל ( להלן: ההסכם ). על פי ההסכם, התחייבה המבקשת לשלם למנוח תמורת הדירה סך של 43,000 $ בשני תשלומים: תשלום מזומן במועד החתימה על ההסכם בסך של 33,000 ₪ והיתרה בסך של 10,000 $ עד לא יאוחר מיום 15.5.06.
5. המנוח, כך נטען בכתב התביעה, מלא אחר כל התחייבויותיו על פי ההסכם, מסר למבקשת את החזקה בדירה וחתם על כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הבעלות בדירה על שם המבקשת, עוד לפני המועד לתשלום יתרת תמורת הדירה שנקבע בהסכם.
6. יחד עם זאת, לטענת המשיבה, המבקשת הפרה את התחייבויותיה החוזיות ונמנעה מלשלם למנוח את יתרת התמורה עבור הדירה בסך של 10,000 $, ובכך היא פעלה שלא כדין ובחוסר תום לב מובהק. עוד נטען בכתב התביעה, כי על המבקשת לשלם את חוב הארנונה המוטל עליה משנת 2006 עד שנת 2007, כן לשלם פיצויים מוסכמים בגין הפרת הוראות ההסכם בסך של 63,239 ₪.
7. חשוב לציין, כי עובר להגשת התביעה דנן, המנוח הגיש נגד המבקשת ביום 6.10.11 תביעה בבית משפט השלום בקריות בת"א 12714-10-11, אשר במסגרתה הוא עתר לפינויה של המבקשת מהדירה לתשלום פיצויים, וכן לביטול ההסכם האמור. תביעה זו נמחקה בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות ביום 27.10.12 (להלן: התביעה הראשונה ו/או ההליך הקודם).
8. בהליך הנוכחי המבקשת הגישה כתב הגנה מטעמה בו טענה, בין היתר, כי איננה חייבת לשלם למשיבה מאומה , וזאת לאור הסכמת הצדדים שהמנוח מוותר על תשלום היתרה בתמורה לתיקונים שביצעה המבקשת בדירה, בעקבות הפגמים הרבים שנתגלו בה לאחר ביצוע עסקת המכר. המבקשת טענה עוד, כי יש לדחות את התביעה דנן מפאת התיישנותה.
9. ביום 29.9.15, המבקשת הגישה את בקשתה דנן, בה היא עמדה על טענתה אודות התיישנות התביעה.

טענות הצדדים

1. לגישת המבקשת, מאחר שהתביעה מבוססת על הסכם המכר שנכרת בין הצדדים ביום 25.4.06, ומאחר שהתביעה הנ"ל הוגשה רק ביום 2.3.14, היינו בחלוף כשבע שנים ו- 11 חודשים, דין התביעה להידחות. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הסעד העיקרי בתביעה הראשונה היה ביטול ההסכם, ולפיכך, אין כל זהות בין שתי התביעות ואין בסיס לטענה שהגשת התביעה הקודמת קטעה את מירוץ ההתיישנות .
2. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לאור זהות הסעדים שנתבעו בשתי התביעות, קרי הסעדים הכספיים לתשלום יתרת תמורת הדירה שלא שולמה ותשלום פיצויים מוסכמים, יש מקום להחיל הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות). המשיבה טענה לחילופין- כי בנסיבות העניין יש מקום להחיל את הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

דיון והכרעה

1. לא אחת נקבע כי מאחורי תורת ההתיישנות עומדים מספר רציונאליים; הראשון, אינטרס ציבורי לפיו ראוי כי בתי המשפט יכריעו בסכסוכי ההווה ולא כאלה שהינם נחלת העבר. השני, אין לחייב את הנתבע להחזיק את ראיותיו עד אין קץ. השלישי, ההנחה לפיה השתהות משמעותית בהגשת התביעה תתפרש כוויתור מצד התובע על זכותו נשוא התביעה. והרביעי, הרצון ליתן לנתבע ודאות באשר לחובותיו (ע"א 7401/00 יעקב יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק דין, פ"ד נ"ז (1) 289, רע"א 5971/07 עומר חמד חסן, עיזבון המנוח אברהים חסן סעיד ז"ל , ע"א 3602/92 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2) 297, ע"א 5964/03 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (פורסמו במאגרים) ).
2. מן העבר השני, ניצבת זכות כבדת משקל שהוכרה כזכות חוקתית, וזו זכותו של בעל דין לבוא בשערי בית המשפט ולהשמיע את דברו. זכות זו הוכרה כמובילה ואותה יש לבכר אף על השיקולים שנמנו לעיל, אך כל זאת תוך שמירת מסגרת ההתיישנות הקבועה בחוק. לאמור, ראוי ונכון לערוך את האיזון הנכון בבואנו לפרש וליישם את הוראות החוק, תוך שימת דגש על הנטייה לצמצום היקפה והתפרשותה של דוקטרינות ההתיישנות ומתן משקל לזכותו של תובע לגשת לערכאות ( ע"א 630/90 רוזנסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה בע"מ), פ"ד מה(ז) 365, ע"א 6805/99 תלמוד תורה כללי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נז(5) 433, ע"א 2728/06 הפלונית נ' מרכז רפואי סורוק (פורסמו במאגרים)).

1. בחזרה לענייננו , כשמדובר בתביעה שאינה במקרקעין, עומדת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות על 7 שנים. סעיף 6 לחוק קובע, כי תקופת ההתיישנות, תחל ביום שבו נולדה עילת התובענה. המבחן המקובל לצורך הקביעה אם עילת התובענה התגבשה לעניין מירוץ ההתיישנות מחייב קיומם: "של המרכיבים הנדרשים לגיבוש העילה על פי הדין המהותי" (ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה-ירושלים, בפסק' 20 (פורסם במאגרים)). דהיינו, מרוץ ההתיישנות מתחיל מהיום בו קיימת בידי התובע עילת תביעה קונקרטית: "המקיימת בידיו מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס תביעתו, שניתן להוכיחן ולזכות בסעד המבוקש" ( ע"א 9382/02 בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ נגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, בפסק' 40 ). בהתאם למבחן זה, עילת התביעה של המשיבה, כיורשתו על פי דין של המנוח, התגבשה במועד בו הפרה המבקשת את ההסכם ולא שילמה את יתרת התמורה , ולכל המוקדם ביום 15.5.06.
2. בהקשר זה אדגיש, כי אני ער להוראת סעיף 18 לחוק ההתיישנות, שלפיה העברת הזכות מהזכאי המקורי לחליפו (מהמנוח למשיבה), לא מקנה לחליף כל יתרון על פני הזכאי המקורי באשר לתקופת ההתיישנות, כך שהיא תיחשב מיום היווצרות עילת התביעה בה אחז הזכאי המקורי ולא ביחס לתובע אליו הוסבו הזכויות עקב הירושה ( ע"א 2919/07 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל , בפסק' 58 ( פורסם במאגרים)).

1. התביעה בתיק דנן הוגשה ביום 2.3.14, קרי כשבע שנים ו- 10 חודשים מיום הפרת ההסכם , ולכאורה בחלוף תקופת ההתיישנות. ברם, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת, כאמור, לתחולת של סעיף 15 לחוק ההתיישנות, שלפיו מחשבים תקופת ההתיישנות מחדש, באופן כזה שאם הוגשה תובענה לפני בית המשפט, וזו נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.
2. לא למותר לציין, כי סעיף 15 לחוק, כולל את כל המקרים בהם התובענה מגיעה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט, ובכלל זה גם כאשר התובענה נמחקת ( ע"א 68/89 צור חברה לבטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה מחמוד, פ"ד מג(2) 624, בפסק' 3 ).
3. תנאי לתחולת הסעיף, הינו זהות בין התביעה הראשונה לבין התביעה המאוחרת, הן זהות בעילות והן זהות בצדדים ( רע"א 8500/02 זמיר סוכנויות לביטוח נ' אררט חברה לביטוח ; רע"א 5971/07 עומר חמד חסן נ' עיזבון המנוח אברהים חסן סעיד ז"ל (פורסמו במאגרים)).
4. במקרה דנן, אין מחלוקת בין המבקשת למשיבה ביחס לזהות הצדדים, שכן התובעת בהליך זה הינה היורשת על פי דין של המנוח , מגיש התביעה בהליך הקודם, וככזו היא חליפתו של המנוח ובאה בנעליו.
5. באשר לדרישת סעיף 15 ביחס לזהות העילה, במקרה שלפנינו עיון בכתב התביעה שהוגש במסגרת ההליך הקודם ובכתב התביעה נשוא הליך זה מעלה, כי מדובר בעילות זהות בשני ההליכים, גם אם קיים שוני בחלק מהסעדים. על אף שבתביעה הראשונה נתבעו סעדים נוספים מאלה שנתבעו בהליך זה, סעדים של פינוי ושל ביטול ההסכם, מדובר בשתי תובענות המושתתות על אותה מערכת עובדות, נסמכות על אותו הסכם מיום 25.4.06 ומתייחסות לאותה הפרה נטענת של המבקשת. מכאן, סבורני, כי יש להחיל על נסיבות המקרה שלפנינו את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 194 ; ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' עו"ד גלוקסה, כונס נכסים, פ"ד נז(1) 289; ת"א (חיפה) 195/01 מדינת ישראל אגף המכס נ' גיל אימפורט בע"מ, בפסק' 21 ; בש"א (נצרת) 2739/08 חברת דובק בע"מ נ' יורשי ועיזבון המנוח אברהם סורק ז"ל (פורסמו במאגרים) ).
6. פועל יוצא מהאמור הוא, כי פרק הזמן שבין הגשת התביעה הראשונה ביום 6.10.11 ומחיקתה על פי החלטת בית המשפט ביום 17.10.12, לא בא במניין לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. לפיכך , התביעה בה עסקינן לא התיישנה.

סוף דבר

1. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.
2. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.
3. הצדדים מוזמנים לקדם משפט מורחב שיתקיים ביום 12.1.16, בשעה 9:30.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.