לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד

נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה פינקלשטיין

נציג ציבור (מעסיקים) מר זהר אקשטיין

החלטה

בפנינו בקשת התובעת לצירוף ראיות [(א) תצהירו של מר אברהם זוכמן ותצהירה של גב' שולמית בקר בתיק סע"ש 3425/02/14 חיותה וינשטוק ואח' נ' משרד החינוך מחוז מרכז ; (ב) פרוטוקול דיון ההוכחות (15/11/2015) בו נחקרו הם על תצהיריהם].

ואלו נימוקי הבקשה: בדיון ההוכחות נחקרו העדים דלעיל אשר הצהירו ונחקרו גם בהליך דנן (24/9/2015); כפי שעולה מהפרוטוקול, העדים נחקרו באותו העניין – האופן בו מועסקות מדריכות שחיה על ידי משרד החינוך; החקירות הנגדיות של העדים רלוונטיות גם להליך זה שעניינו אופן העסקת מורות שחיה במדינה; אומנם מדובר בתובעות אחרות אך אין חולק כי שיטת תשלום השכר והמסמכים רלוונטיים גם להליך דנן; לאור המועד בו נחקרו - ברור כי לא ניתן היה להגיש הפרוטוקולים במועד מוקדם יותר; מן הראוי כי עם הפרוטוקול יוגשו גם התצהירים; הואיל ומדובר בחקירה נגדית של עדי הנתבעת הרי שאין צורך בבירור עובדתי נוסף בקשר למסמכים שצירופם מבוקש; צירוף הראיות יאפשר גילוי האמת ועשיית צדק.

ביום 24/11/2015 הוגשה תגובת הנתבעת 1 (עירית רעננה) ובה מבוקש לדחות הבקשה ואלו טעמיה: הבקשה התגלתה באקראי והתובעת לא יידעה הנתבעת 1 על אודות הבקשה ובלי שטרחה להמציא לה עותק ממנה; התובעת גם לא פנתה לקבלת התייחסותה קודם להגשת הבקשה (כפי עשתה ביחס לנתבעת 2 כמופיע בס' 11 לבקשה); הנתבעת 1 מתנגדת לבקשה – משאין הצדקה להוסיף ראיה מתיק אחר, לאחר שתם שלב הראיות ותוך פגיעה בזכויות דיוניות של הנתבעת 1.

ביום 15/12/2015 הוגשה תגובת הנתבעת 2 (המדינה) המתנגדת לבקשה ואלו טעמיה: חרף החלטת ביה"ד על הגשת סיכומים ולאחר ארכה שנתבקשה והמדינה הסכימה לה, הוגשה הבקשה להוספת ראיה; התצהירים מטעם משרד החינוך בהליך אחר, היו בפני ב"כ התובעת עובר למועד ההוכחות; מדובר באותם מצהירים; לא מדובר בצורת העסקה זהה בשני ההליכים וטענת התובעת, כמוה כזריית חול בעיני ביה"ד; בהוספת הראיה יש משום מקצה שיפורים, שני העדים נחקרו בהליך דנן ובידי התובעת היתה אפשרות למצות חקירתם, כך שניתן לה יומה בביה"ד; הסתיים שלב הראיות ועל התובעת היה להגיש סיכומים ולכן אין לאפשר הוספת הראיות החדשות, וודאי לא, כאשר אין בהוספת הראיה המתוארת כדי להוריד או להעלות מן העניין; כך גם ע"פ הדין/הפסיקה / הספרות המקצועית אליה מפנה; גם בחינת אופיה של הראיה ונחיצותה לבירור ההליך – אינה מעלה או מורידה ואינה נחוצה לשם הכרעה בתיק או לחקר האמת; חקירות העדים בהליך אחר אינן רלוונטיות; מבוקש לדחות הבקשה ולחייב בהוצאות ושכ"ט בגין הכבדה יתרה; ככל שתידחה התנגדות המדינה, שומרת המדינה לעצמה את הזכות להוסיף תצהיר וראיות בהתאם.

ביום 18/1/2016 הגישה התובעת תשובה מטעמה בה עמדה על בקשתה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם- הרינו קובעים כדלקמן:

כבר בפתח הדברים יצוין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין.

די היה בכך כדי לדחות הבקשה.

עם זאת, משיקולי יעילות ועל מנת לקדם בירור המחלוקת (גם מן הטעם שהנתבעות אף הן לא תמכו טענותיהן העובדתיות בתצהיר כדין) החלטנו לדון בבקשה כמות שהיא.

ולגופא –

ככלל, בעל דין אמור להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" ואין להגיש ראיות נוספות, לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. עם זאת, מול עיקרון זה, יש לשקול, האם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת, והאם יש בה כדי לסייע לבית הדין לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של הצדדים.

בענייננו, תם זה מכבר שלב הראיות וב- 24/9/2015 הורינו על הגשת סיכומים (במעמד הצדדים). לא אוזכרה, ולו במרומז, בקשה לצירוף ראיה נוספת והנה, חלף הגשת סיכומיה וחרף ארכה שביקשה, הגישה התובעת הבקשה דנא (כאמור ב- 24/11/2015), עם כי כאמור טרם הוגשו סיכומיה.

הפרוטוקול שצירופו מבוקש הוא מיום 15/11/2015 ועל כן מתקבלת הטענה כי לא ניתן היה לצרף הראיה במועד מוקדם יותר בטרם שלב סיום ההוכחות.

אשר לתצהירים – עולה מהם כי נחתמו לכאורה בפני עו"ד בעיתוי מוקדם יותר דא עקא כי בראש כתב הטענות "הודעה על הגשת תצהירי הנתבעת" צוין בצד שמאל התאריך 12/11/2015. בהעדר תצהיר, כאמור, אין לדעת באיזה עיתוי היו אלה בפועל בידי התובעת וגם בתשובה מטעמה אין, משום מה, התייחסות בהקשר זה. כך גם, שמנו לבנו לכך, כי מדובר באותם צדדים ואותם ב"כ על כל המשמעויות הנובעות מכך. כך או כך, סבורים אנו כי ככל שיצורף הפרוטוקול מן הראוי לצרף גם את התצהירים ולו על מנת שתוצג מלוא היריעה ולא יוצאו דברים מהקשרם.

מעיון כללי בראיות שצירופן מבוקש, כמו גם בטענות שבהליך שבפנינו – עולה לכאורה כי יכול שיש רלוונטיות לראיות המבוקשות למען בירור הסוגיות שבפנינו וגילוי האמת.

ויובהר – כך קבענו לכאורה, בשים לב כי לא נדרש עתה לבחון ראיות אלה לגופן(הגם שצורפו לבקשה).

בהתברר צורך זה ועל מנת שלא תפגענה זכויות מי הנתבעות וע"מ לא יהיה בכך משום יתרון דיוני לתובעת או כדי פגיעה בזכות הטיעון של הנתבעות – יודיעו הנתבעות מהי בקשתן, לאחר הצירוף האמור לראיות התובעת, עד ליום 15.3.16.

כך קבענו חרף העיתוי ובשקלול זכויות התובעת למיצוי תביעתה ובירור מלוא הראיות לגופן, למול זכויותיהם המהותיות והדיוניות של הנתבעות.

הוצאות הבקשה נקבעות בזאת לסך 2,500 ₪, לכ"א מהנתבעות, בלא קשר לתוצאות, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לעיון.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ו, (02 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 15.2.16.