1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי בגין אפליה מטעמי גיל, פגיעה בפרטיות וזכויות נוספות.

2. בפנינו העידו התובע ובת זוגו גב' אלכסנדרה מישורי וכן העידו מנהל הנתבעת מר משה שטיינביץ ומנהל העבודה מר בנימין דניאלס.

בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. התובע הועסק על ידי הנתבעת, העוסקת בציפוי מתכות.

ב. תחילת העבודה 1/8/09.

ג. התובע אושפז בבית החולים ביום 26/6/13, לאחר שפנה לרופא המשפחה ונבדק על ידו.

ד. למחרת האשפוז התובע שב לעבודה ועבד למשך תקופה השנויה במחלוקת.

ה. לאחר ששב לעבודה, התובע נדרש על ידי מעסיקו להביא אישור רפואי בדבר כשירות לעבודה. סוגיה זו תבורר בהמשך.

ו. בתחילת אוגוסט 2013 הודיעה הנתבעת לתובע שעליו להבדק על ידי רופא תעסוקתי. מזכירת הנתבעת קבעה לתובע תור למרפאה תעסוקתית שעמה עובדת הנתבעת, ליום 13/8/13.

ז. התובע פנה למועצת הפועלים, למר שמעון קדוש. ביום 5/8/13 התקיימה שיחה במועצת הפועלים, בנוכחות בת הזוג של התובע והתובע. תוכן השיחה שנוי במחלוקת.

ח. באותו יום 5/8/13, נמסר לתובע מכתב פיטורים.

ט. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים.

י. הנתבעת העבירה עבור התובע סכום לקרן פנסיה, באופן רטרואקטיבי, בחודש אוגוסט 2013, תוך שהיא מנכה במועד זה את כל חלק העובד, באופן שלתובע לא נותרה הכנסה לחודש אוגוסט 2013.

4. נדון להלן בסוגיות השנויות במחלוקת.

5. אפליה מטעמי גיל

בחרנו לפתוח בראש פרק זה, שכן התובע טען בכתב התביעה בסעיף 29, כי פוטר מחמת גילו – 52 שנים.

טענה זו הועלתה על ידי התובע גם בסעיף 31 לתצהירו.

כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית, ביקש שייקרא בפניו התצהיר וכאשר הדבר נעשה, על ידי המתורגמנית, הודיע התובע שאינו טוען לאפליה מטעמי גיל, וכי הנתבעת מעסיקה כמחצית מעובדיה שהם עובדים מבוגרים, אף יותר מגילו של התובע, וכי אינו טוען לאפליה מטעמי גיל.

6. בחרנו לפתוח בראש פרק זה, שכן אנו רואים בחומרה רבה הטחת האשמות כלפי מעסיק, אשר מתברר כי העובד כלל אינו טוען להן וכי העובדות בשטח הן ההיפך הגמור.

האשמת מעסיק באפליה, הינה האשמה חמורה ביותר. לעיתים נושאת בחובה גם היבט פלילי.

לא נהיר בעיננו הכיצד הוגשה תביעה להפליה מטעמי גיל בשמו של התובע, ולאחר מכן התובע הצהיר עליה בתצהירו, זאת שעה שהמציאות היא ההיפך הגמור, וכי מדובר במעסיק המעסיק עובדים מבוגרים, אף יותר מגילו של התובע. התובע הודה בחקירתו שכלל אינו טוען להפליה מטעמי גיל. אם כך, העלאת טענה חמורה זו בכתב התביעה ובתצהיר, טענה שכלל אינה נכונה, מן הראוי שתבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות משמעותיות.

7. התקופה האחרונה לעבודה ונסיבות מסירת מכתב הפיטורים

התובע פנה לרופא המומחה ביום 26/6/13 בשל כאבים בחזה והרופא הפנה אותו באמצעות ניידת נט"ן לבית החולים. התובע נבדק בבית החולים ושוחרר לביתו. למחרת שב לעבודה.

8. מהראיות עולה שהתובע הופנה על ידי מעסיקתו לרופא המשפחה, לקבלת אישור רפואי על כשירות לעבודה.

התובע ביצע מספר בדיקות אצל רופא המשפחה.

ביום 1/7/13 נמסר מכתב מרופא המשפחה לפיו פרט ללחץ דם מאוזן, לא נמצא ממצא חריג.

ביום 22/7/13 הומצא מסמך נוסף, מרופאה קרדיולוגית, בו נרשמו ממצאים שונים ובסיכום נרשם:

"הכאבים לא בעלי אופי תעוקתי.

בדיקת מאמץ – שלילית. ללא סימני איסכמיה.

כושר גופני סביר.

רמת LDL CHOLESTEROL מאוזנת – 85.

מדובר בחולה עם יתר לחץ דם, עודף משקל. לפי תוצאות הבירור אין עדות לבעיה קורונרית".

9. במהלך התקופה ממועד האשפוז 22/6/13 ועד סוף יולי 2013, התובע עבד בחלק מהימים ובחלקם המציא אישורי מחלה.

התובע הודה בעדותו שלא היה חולה באותם ימים אך לדבריו, קיבל מהרופא אישורי מחלה. מהראיות עולה שבתקופה זו התובע היה בבירור רפואי (לרבות בדיקת מאמץ ביום 15/7/13). לראיה צורפו אישורים רפואיים ממהלך חודש יולי. משכך, אין אנו רואים פגם בהמצאת אישורי מחלה.

10. מנהל הנתבעת טען שלא דרש מהתובע שום מסמך רפואי, אלא רק אישור ממרפאה תעסוקתית. לטענתו, התובע על דעת עצמו הלך לרופאים שונים והביא אישורים רפואיים.

עדות זו קשה לקבל, שכן על פי עדות התובע, ואף מהראיות, עולה שהתובע חזר לעבודה מיד לאחר האשפוז והיה מוכן ומזומן להמשיך לעבוד, אלא שהדבר לא התאפשר לו. אם כך, סבירה יותר גירסת התובע לפיה המעסיק הוא שדרש ממנו להביא אישורים רפואיים.

11. מנהל העבודה מר דניאלס הצהיר על אירוע שבו התובע לא חש בטוב וביקש שלא לספר זאת למעסיק. העובד לא ידע לומר מתי בדיוק ארע אירוע זה, האם לפני האשפוז ב- 26/6/13 או לאחריו.

התובע תחילה הכחיש שביקש לא לספר למעסיק, אך בהמשך הודה בכך:

"ש. יש פה תצהיר של עובד שאומר שלמרות שלא הרגשת טוב, אמרת לא

לגלות לבוס שלך. היה או לא היה?

ת. היה כואב לי מתחת לשכמה השמאלית ואח"כ התברר שזו היתה התקררות. לא חשבתי שזה דבר כזה רציני. כאשר בית הדין חוזר על השאלה אני משיב שהוא אמר שהוא ילך להגיד למשה ואני אמרתי לו עזוב, זה לא כזה כואב.

ש. האירוע הזה היה אחרי שפינו אותך לבית חולים מהעבודה?

ת אף אחד לא לקח אותי מהעבודה. הלכתי לרופא משפחה והרופא הזמין

אמבולנס.

ש. האירוע שאתה ביקשת מהעובד היה אחרי שהיית בבי"ח?

ת. לא. זה היה לפני. הביאו אותי לקפלן ועשו לי בדיקות בחדר מיון ולא מצאו שום דבר רציני".

וכן העיד:

"ש. יכול להיות שעבדת עד אותו הרגע שביקשת מהעובד לא לגלות שאתה לא מרגיש טוב?

ת. אני עבדתי עד הרגע ההוא.

ש. ואחרי הרגע ההוא שטיינמיץ ביקש ממך את כל האישורים הרפואיים?

ת. נכון".

12. בחקירה הנגדית של העד דניאלס וכן של המנהל שטיינמיץ, הכאבים שתוארו הפכו ל"התעלף ארבע פעמים", וכיו"ב, הגזמות שלא נטענו מעולם קודם למתן העדות.

מנגד, התובע טען שאירוע זה כלל אינו קשור לאירועים בעבודה לאחר 26/6/13 שכן התרחש לפניו.

13. לאחר ששמענו את העדים, אנו קובעים שהאירוע המדובר, שבו התובע לא חש בטוב וביקש שלא לספר למעסיק, התרחש במהלך חודש יולי 2013, לאחר האשפוז ולאחר שהתובע שב לעבודה.

ראשית, התובע תחילה הכחיש את האירוע לחלוטין ובהמשך אישר את דבר קיומו – משמע, ביקש להסתיר ארוע זה ולהמעיט מערכו.

שנית, במסמך הרפואי מיום 22/7/13 ממומחה קרדיולוג, צוין במפורש:

"כאבים בחזה, ללא קשר ברור למאמץ גופני, ממושכים. לפני כחודש בעבודה הופיעו כאלה כאבים... הופנה למיון".

ממסמך זה עולה כי הכאבים בחזה הופיעו לאחר 26/6/13, דהיינו לאחר האשפוז בבית החולים, ומכאן תימוכין שהיה אירוע של כאבים בחזה, לאחר שהתובע שב לעבודה, במהלך חודש יולי.

14. משזו מסקנתנו, הרי שמקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה לא הסתפקה באישור של רופא המשפחה והקרדיולוג, אלא ביקשה להפנות את התובע למרפאה תעסוקתית מטעמה, ואכן נקבעה לתובע בדיקה ליום 13/8/13.

15. במהלך הבירור הרפואי, בחודש יולי, התובע לא עבד אלא קיבל ימי מחלה. מטבע הדברים, ימי מחלה משולמים על שכר הבסיס ללא שעות נוספות.

התובע עבד בדרך כלל הרבה שעות נוספות, כעולה מעדותו ומהתלושים. לכן, תשלום ימי המחלה ללא תשלום שעות נוספות, היווה פגיעה משמעותית בשכר.

על רקע זה פנה התובע בתחילת חודש אוגוסט, לנציג מועצת הפועלים.

16. הנתבעת טוענת כי בעקבות פגישה של נציג מועצת הפועלים עם התובע ובת זוגו, פנה נציגת מועצת הפועלים למר שטיינמיץ בבקשה שיתן לתובע מכתב פיטורים. נטען שהתובע ביקש לעבור לגור באשקלון, עם בת זוגו.

התובע ובת הזוג הכחישו זאת מכל וכל.

התובע העיד שהוא ביקש לחזור מיידית לעבודה, ולחילופין להתפטר עקב הרעת תנאים.

מר קדוש ממועצת הפועלים לא הובא למתן עדות.

17. במועד הפניה למועצת הפועלים, התובע לא עבד אלא הביא אישורי מחלה. התובע ידע שימי המחלה משולמים על שכר הבסיס בלבד ללא שעות נוספות. התובע ידע שהרופא התעסוקתי יקבל אותו רק באמצע חודש אוגוסט 2013 ולכן הפגיעה בשכרו תמשך.

נוכח כל אלה, הגיוני שביקש לחזור לעבודה לאלתר או לחילופין להתפטר מחמת הרעת תנאים.

18. מהראיות עולה שבו ביום נמסר לתובע מכתב פיטורים ובנוסף, שולמו לו פיצויי פיטורים.

19. אנו סבורים שבנסיבות העניין, לא הייתה על הנתבעת חובה להזמין את התובע לשימוע.

אנו קובעים שעמדתו של התובע הייתה ברורה – או חזרה לעבודה או תשלום פיצויי פיטורים.

באשר לחזרה לעבודה – לגיטימי בעיננו שהנתבעת חששה להחזיר את התובע לעבודה לפני שייבדק על ידי מרפאה תעסוקתית שעמה עובדת הנתבעת. זאת, לאחר שהתובע אושפז פעם אחת ולאחריה חש ברע במהלך העבודה פעם נוספת, ועוד ביקש להסתיר זאת מהנתבעת.

נציין כי הנתבעת יכולה היתה להציע לתובע עבודה אחרת במהלך יולי ואוגוסט, עד להשלמת הבירור. ואולם, טענה זו לא נטענה על ידי התובע ולכן לא ניתן היה לבררה בדיון ההוכחות.

20. לאחר שעיינו עיין היטב בחומר הראיות, מסקנתנו היא שהתובע היה מעוניין בפיטוריו, וכי מכתב הפיטורים נמסר לו לבקשתו, כפי שהועלתה באוזני מנהל הנתבעת על ידי נציג מועצת הפועלים.

21. נציין כי בעדות בת הזוג של התובע, שנכחה בפגישה במועצת הפועלים, זכרה ברורות את שתי האופציות שבהן היה התובע מעוניין – או לחזור לעבודה או להתפטר בגלל הרעת תנאים, אולם כאשר נשאלה האם התפטרות מחמת הרעת תנאים משמעה קבלת פיצויי פיטורים השיבה תשובה מתממת:

"עם כל הזכויות. אני לא יודעת לפרט" וכן "אני לא מתמצאת מה מקבלים כשמתפטרים".

22. לאור מסקנתנו זו, התובע ביקש להיות מפוטר והנתבעת נעתרה לבקשתו. התובע בנסיבות אלה אינו זכאי לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

23. פיצוי בגין פגיעה בפרטיות

התובע מלין על כך שנדרש להוציא לנתבעת אישורים רפואיים רבים. לטענתו, הדבר מהווה פגיעה בפרטיותו, שלא לצורך.

כפי שהוכח, לנתבעת היתה הצדקה מלאה לדרוש מהתובע אישורים רפואיים אודות מצבו הרפואי, לאחר שפעם אחת התובע אושפז עקב מחושים בליבו ופעם שניה, לאחר שחזר לעבודה, התובע לא חש בטוב במהלך העבודה.

דרישת האישורים הרפואיים היתה לצרכים אמיתיים – על מנת להניח את דעתה של הנתבעת כי התובע כשיר לעבודה.

כך גם הדרישה שיעמוד לבדיקה של רופאה תעסוקתית.

24. לאור האמור, הטענה לפגיעה בפרטיות נדחית.

25. נסיעות

מהראיות עולה שהנתבעת מעמידה לרשות העובדים הסעות לעבודה, אך התובע לא היה מעוניין להשתמש בהסעה שכן "הוא הגיע לעבודה באיחור" ולכן נהג להגיע לעבודה ברגל או באופניים.

טענת התובע כי ההסעה גרמה לו לאיחורים לעבודה, לא הוכחה.

משהנתבעת העמידה לרשות התובע הסעה והתובע בחר, משיקוליו, שלא לעשות בה שימוש, אין הוא זכאי לתשלום דמי נסיעות (ראו דב"ע נו/ 3-46 רונית עילם נ' בע"מ, 40 ל 65).

26. חופש

בכתב התביעה עתר התובע לתשלום פדיון חופש. בסעיף 26 נטען שהתובע לא יצא לימי חופשה בתקופת העבודה.

בתצהיר נטען שמעולם לא יצא לחופש וכי הנתבעת שילמה לו עבור ימי חופש, אשר לא ניצל אותם בפועל.

בעדותו טען שסוג העבודה היה כזה שהיה מאד קשה לצאת לחופש. התובע הכחיש את הטענה שהוצע לו לצאת לחופש והוא ביקש לקבל את הכסף ולא לצאת לחופש.

27. נטל ההוכחה להוכיח ניצול חופש, מוטל על כתפי הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע לא ניצל ימי חופשה בפועל.

כן לא הוכיחה שהתובע נדרש לצאת לחופש אך החליט שלא לצאת.

לאור הלכת בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) 1104/04 מרחיב נ' מוקד אמון סביון בע"מ, (מיום 21/12/06), על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופש בסך 8,000 ₪, כמפורט בכתב התביעה.

28. פנסיה

הנתבעת החלה לבטח את התובע בפנסיה, בחודש דצמבר 2012. לטענתה, עקב טעות לא ביטחה את התובע מתחילת העבודה.

עם הפיטורים, בחודש אוגוסט 2013, הועברו לפנסיה הפרשות רטרואקטיבית.

במקביל, ניכתה הנתבעת משכר התובע בחודש אוגוסט 2013, סך של 7,739 ₪, באופן שהתובע נותר ללא הכנסה בחודש אוגוסט.

29. בראש ובראשונה, היה על הנתבעת לבטח את התובע בקרן פנסיה כנדרש בצו ההרחבה הכללי במשק.

משהנתבעת כשלה בעניין זה והחלה את הביטוח בחודש דצמבר 2012, היה עליה כבר באותו מועד להעביר תשלומים באופן רטרואקטיבי.

לו כך היתה פועלת, היתה יכולה להגיע עם התובע להסכמה בדבר השעור שיופחת משכרו בגין חלק העובד, באופן שמחד, כל הסכומים לרבות חלק העובד יועברו לפנסיה ומאידך – לא תיגרם פגיעה חמורה בהכנסתו של התובע כך שיוותר ללא הכנסה בחודש אוגוסט, על לא עוול בכפו.

הנתבעת טוענת כי הניכוי נעשה בהסכמת התובע. טענה זו לא הוכחה.

30. סיכומו של דבר, הניכוי משכרו של התובע הוא ניכוי כדין ולכן אין על הנתבעת להשיבו לתובע. ודוק – מדובר בניכוי משכר אחרון, בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

מאידך, האופן שבו בוצע הניכוי גרם לפגיעה חמורה בתובע ולנזק כלכלי משמעותי, שכן נשאר בחודש אוגוסט ללא הכנסה כלשהי. סוגיה זו תישקל בקביעת הוצאות משפט.

31. טענות קיזוז של הנתבעת

שעות נוספות

הנתבעת טוענת שהתובע קיבל שעות נוספות בשיעור 150% החל מהשעה הראשונה, ולכן תובעת השבה של סכומים שקיבל ביתר.

בכתב ההגנה נטענה טענה זו ללא פירוט (סעיף 4 לכתב ההגנה).

די בכך כדי לדחות את טענת הקיזוז.

למעלה מהדרוש נציין שמדובר בהטבה שניתנה לתובע, מיום העבודה הראשון.

הנתבעת לא הציגה הסכם עבודה הקובע אחרת וכן לא הציגה פנייה לתובע במהלך תקופת העבודה, בעניין טעות שנפלה כביכול בחישוב השעות הנוספות.

מדובר למעשה בחלק מתנאי השכר של התובע. הנתבעת אינה רשאית לשנות את תנאי השכר באופן רטרואקטיבי.

לכן גם לגופו של ענין, אין לקבל טענות הקיזוז בעניין זה.

32. קיזוז 1,233 ₪ בגין חלק העובד לפנסיה (שלא קוזז משכר אוגוסט 2013)

טענה זו נטענה ללא פירוט וללא כימות.

בנוסף, כאמור, מצאנו פגם משמעותי בכך שהנתבעת לא הסדירה את הניכויים משכר התובע מהמועד שבו התגלתה הטעות שבאי עריכת ביטוח פנסיוני (חודש דצמבר 2012) ובכך גרמה לתובע לנזק כספי משמעותי.

לאור זאת, אין התובע הנדרש להשיב לנתבעת סכומים מעבר לאלו שנוכו משכר אוגוסט.

33. הגעה לעבודה בשעה מוקדמת

טענה זו לא הוכחה כלל. התובע הכחיש זאת מכל וכול. הנתבעת טוענת שכך נעשה לאורך מרבית תקופת העבודה, אך לא הוכיחה שפנתה לתובע אי פעם בטענה כלשהי בעניין זה.

הנתבעת לא צירפה את דוחות הנוכחות של התובע אל מול עובדים אחרים.

אף מטעם זה הטענה לא הוכחה.

34. סוף דבר

תביעת התובע נדחית על כל רכיביה, למעט פדיון חופש.

הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופש בסך 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת, נדחות.

35. לעניין הוצאות משפט, נתנו דעתנו לכך שחלק הארי מתביעת התובע, נדחה.

עוד נתנו דעתנו לכך שהועלתה טענה לאפליה מחמת גיל, אשר התברר שהתובע כלל אינו טוען לה.

מנגד, מצאנו שהנתבעת פעלה שלא כדין עת קיזזה משכר אוגוסט של התובע, את כל חלק העובד בתגמולים, אשר עקב מחדלים של הנתבעת, לא הועבר לקרן הפנסיה מידי חודש.

בשים לב לכל אלה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 15/8/16 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.