לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות ויש להורות על הגדלת צו החיוב החודשי כמבוקש על-ידי הנאמן.

המסגרת הנורמטיבית לעניינו מוסדרת בסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980שכותרתו "תשלומים עתיים ודין הכנסה של פושט רגל".

המטרה העיקרית שביסוד הסעיף הינה העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצורכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא [...] (ראו: ע"א 404/87 אוסקר וסינג נ' רו"ח י' ורקר, פ"ד מד(2) 593 (1990), בעמ' 599).

עיון בתגובת הנאמן מעלה, כי החייב מנהל אורח חיים אשר אינו תואם את מעמדו המשפטי, ובכלל זה הוצאות חודשיות רבות וביניהן: שכר דירה בגין דירת יוקרה בת חמישה חדרים ברחוב לוי אשכול בתל אביב בסכום של כ-12,000 ₪ לחודש, הוצאות מדור הנלוות לדמי השכירות בסך של 2000 ₪ מידי חודש בגין ארנונה וועד בית, שימוש בכרטיסי אשראי ושיקים, ניהול הליכים משפטיים שונים והתקשרות של החייב בהסכמי שכר טירחה בסכומים בלתי מבוטלים, והכל באופן שאינו תואם את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הקשה.

בנוסף עולה כי הכנסותיו החודשיות של החייב עומדות על סך של כ -31,000 ₪ אל מול הוצאות בשיעור של כ-19,000 ₪, כך על פי הצהרות החייב. בהקשר זה הוסיף הנאמן כי רב הנסתר על הגלוי בהתנהלות הכלכלית של התא המשפחתי של החייב, וכי מכל מקום, החייב ורעייתו מתנהלים ברמת חיים גבוהה ביותר אשר אינה תואמת את טענות החייב בנוגע למצבו הכלכלי.

די באמור לעיל כדי להעלות את צו החיוב.

לפיכך, אני דוחה את בקשת החייב להפחתת הצו ומקבלת את עמדת הנאמן לפיה יש להורות על הגדלת הצו, ומורה כי הצו יועמד על סך של 3000 ₪ לחודש וזאת החל מיום 1.12.18.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.