1. מבוא
2. הצדדים לתובענות ההדדיות דנן הינם שכנים, החולקים קרקע עליה בנוי בית דו משפחתי, ברחוב קיבוץ גלויות 50 בחדרה.
3. עניינן של התובענות הינו נזקים אשר מחד גיסא, נגרמו לביתם של התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים"), כתוצאה מהריסת ביתו של הנתבע בשנת 2013, לצורך בנייתו מחדש; ומאידך גיסא, טענות הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") לנזקים והפסדים שהינם תוצאת בניית ביתם של התובעים בשנת 2004, תוך ביצוע חריגות בניה.
4. הצדדים חלוקים על מרבית העובדות, למעט העובדה כי הריסת ביתו של הנתבע בשנת 2013, היא אשר הובילה להגשת התובענות ההדדיות, כדלהלן.
5. תמצית העובדות וטענות הצדדים
6. במחצית השנייה של שנת 2013 פנה הנתבע לתובעים לצורך קבלת הסכמתם לביצוע שיפוצים ותוספות בביתו, הצמוד לביתם.
7. התובעים טוענים כי כוונת הנתבע היתה להרוס את ביתו ולבנותו מחדש ללא היתר, עובדה אשר לא נמסרה להם לכתחילה. עובדה זו התבררה להם לטענתם, רק בתאריך 18.8.2013, עת הגיעו למקרקעין פועלים מטעם הנתבע, אשר החלו הורסים את ביתו של הנתבע עד היסוד.
8. במהלך ההריסה נפגעו הקיר המשותף של הבתים ועמוד תומך צמוד, פגיעות אשר הסבו לביתם של התובעים נזקים שונים. כמו כן, נהרס חלק מגג ביתם של התובעים באופן שחלק מביתם נותר חשוף, דבר אשר גרם לרטיבות.
9. כנטען, הנתבע הבטיח כי יתקן את הגג אך זה הסתפק בפריסת יריעת ניילון בלבד וחרף פניות התובעים התכחש לאחריותו.
10. בין לבין התלוננו התובעים בעירייה כי חתימתם על גבי תכניות הנתבע זויפו ולאור זאת, הוצא צו הפסקת עבודה זמני לעבודות בביתו של הנתבע.
11. התובעים טוענים כי נאלצו לתקן את גג ביתם ולשם כך נטלו הלוואה בסך 20,000 ₪, אשר ערכה במועד פירעונה הינו סך 25,000 ₪. עוד טוענים, כי העבודות הסבו נזקים שונים לביתם ובכלל זה סדקים, פגיעה באיטום, רטיבות, פגיעה בדלתות וצורך בתיקונים שונים, אותם העריך מומחה מטעמם בסך 378,780 ₪.
12. כמו כן טענו, כי לביתם נגרמה ירידת ערך בשיעור 135,000 ₪, כפי שהעריך שמאי מטעמם. נוסף לאלה עתרו לחייב את הנתבעים גם בעגמת נפש והחמרה במצבם הבריאותי בסך 50,000 ₪ ובהוצאות, ובסך הכל תבעו סך 592,180 ₪.
13. הנתבע טען מנגד, כי מקורם של הנזקים הנטענים, בבניית ביתם של התובעים בשנת 2004, שנים רבות לפני ביצוע העבודות על ידיו.
14. לטענתו, התובעים בנו את ביתם בניגוד לתכניות ולהיתרים ובכך הסבו נזקים לביתו, לרבות להיחלשותו של הקיר המשותף ולרטיבות ואך מתוך רחמיו נמנע מלתבוע את התובעים. כנטען, חריגות אלה אילצו אותו להרוס חלקים נרחבים מביתו הישן, בין היתר, בשל חדירת מי גשמים ורטיבות. בשל אלה, כמו גם בשל ליקויים בבניית תוספת לביתם, יש צורך בבניית קיר משותף חדש ועוד.
15. הנתבע דוחה את טענות התובעים לעניין מצגיו וטוען כי מלכתחילה היתה בקשתו להריסת חלק נרחב מביתו ובנייתו מחדש, על החלק שנותר מהבית הישן.
16. לעניין צו ההפסקה טען, כי לאחר שהחל בעבודות בהתאם להיתר שהוצא לו, קרסו מספר קירות בשל מצבם הרעוע, עקב רטיבות וחריגות בניה מצד התובעים, ולפיכך הופסקו העבודות עד להגשת תכניות מתוקנות שכללו את בניית הקירות שקרסו.
17. בשל האמור, דוחה הנתבע את טענות התובעים לנזקים ומבקש לחייבם מנגד, בעלויות הריסת ביתו הישן ובנייתו מחדש, בסך 435,000 ₪; בדמי שכירות לשנתיים, בסך 72,000 ₪; בעגמת נפש, בסך 100,000 ₪; בעלויות תכניות חדשות בסך 12,000 ₪ ובהוצאות בגין חוות דעת בסך 10,000 ₪; סך הכל תבע הנתבע, סך 557,000 ₪.
18. הנתבעים דחו את טענות הנתבע ובין היתר טענו כי מדובר בתביעה נגדית חסרת בסיס, הנגועה בהתיישנות ושיהוי, בגין נזקים שאירעו בשנת 2004; כנטען, הימנעותו של הנתבע מהגשת תביעה משך שנים רבות מלמדת על מופרכות תביעתו. כמו כן, כי התביעה נעדרת עילה שכן הנתבע הרס את ביתו טרם הגשת התביעה שכנגד, ולפיכך אין ביכולתו להוכיח את נזקיו ועסקינן בתביעה תיאורטית.
19. ההסדר הדיוני ותמצית ההליכים
20. כבר בישיבה הראשונה (7.6.2015), הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה מוסכם מטעם בית המשפט לבחינת הטענות ההדדיות לנזקים; בהתאם מונה המהנדס מר אייל שנהב.
21. לבקשת המומחה שמונה ובהסכמת הצדדים, מונה המהנדס מר צבי רון כמומחה חלופי מטעם בית המשפט (החלטה מיום 8.7.2015). לימים, ביקשו הצדדים אף מינוי מומחה נוסף לעניין טענות לרטיבות, אלא שעתירה זו נזנחה בהמשך ועל כך עוד להלן.
22. בשל טעמים ועיכובים הקשורים עם הצדדים, חוות דעתו של המומחה, מתאריך 7.2.2016, הוגשה בתאריך 27.3.2016 (להלן: "חוות הדעת" או "חוות דעת המומחה").
23. בישיבה מקדמית שנערכה בסמוך לאחר הגשת חוות הדעת, הודיעו הצדדים כי אין הם מעוניינים להגיש תצהירים וכי הם מבקשים לשלוח שאלות הבהרה למומחה (ישיבת יום 7.4.2016).
24. לאחר שהתקבלו תשובות לשאלות הבהרה ונערכה ישיבה מקדמית נוספת על בסיס מכלול הראיות בתיק, הסכימו הצדדים כי פסק דין מנומק יינתן על בסיס החומר בתיק, ללא חקירת המומחה. בהתאם ניתן צו להגשת סיכומים (החלטה מיום 14.8.2016).
25. לימים, בתאריך 15.9.2016 עתרו התובעים בבקשה לצו מניעה להפסקת עבודות בניה שמבצע הנתבע בחלקו, במיוחד בכל הקשור לבניית הקיר המשותף.
26. בישיבה שקיימתי בתאריך 29.9.2016, הסכימו הצדדים כי מומחה בית המשפט יגיע למקרקעין, יבחן את העבודות המבוצעות על ידי הנתבע ויגיש חוות דעת משלימה, במסגרתה יבדוק האם העבודות המבוצעות תואמות את שקבע בחוות דעתו וכמו כן האם יש בעבודות המבוצעות משום סיכון לביתם של התובעים.
27. בתאריך 6.2.2017 (ההגשה התעכבה בשל טעמים הקשורים עם הצדדים), הגיש המומחה חוות משלימה ובין היתר בקש כי יועבר לידיו אישור קונסטרוקטור מטעם הנתבע. משאישור זה הועבר, הודיע המומחה, בתאריך 21.2.2017, כי לא קיים מפגע קונסטרוקטיבי וכי הפתרון ההנדסי שבוצע על ידי הנתבע תקין (להלן: "חוות הדעת המשלימה"). בהתאם וכמוסכם, ניתן צו לסיכומים.
28. חוות דעת המומחה
29. במסגרת חוות דעתו בחן המומחה את טענות הצדדים והלכה למעשה קבע, כי יש קשר ישיר בין הריסת בית הנתבע לבין חלק מן הנזקים בביתם של התובעים. כמו כן, כי אין בסיס לירידת הערך ואף לא לתביעה שכנגד; בין היתר נקבעו הממצאים שלהלן:

שלד

• 1. במסגרת הריסת בית הנתבע נהרסה המסגרת הסטטית שתמכה את קיר הבית המשותף ולפיכך יש לבצע תמיכת הקיר הנדון באמצעות תכנית קונסטרוקטיבית אשר תאושר כדין ותחת פיקוח כדין, בהתאם למפורט בחוות הדעת (פרק ב', סעיף 4).
  2. סימני הסדיקה לאורך הקיר המשותף הינם פועל יוצא מהריסת ביתו של הנתבע ולפיכך הוצעה דרך לתיקונם, על ידי חירוץ הסדקים, מילויים בחומר מתאים ובסיום עבודות אלה, ביצוע טיח וצבע;
  3. יש לחתוך קוצי ברזל גלויים בחלק הקיר החיצוני של בית התובעים, אשר מקורם בהריסת בית הנתבע;
  4. כמו כן, בעת בניית בית הנתבע יש לבצע תפר הפרדה כנדרש;

סך העלויות - 28,000 ₪.

איטום ורטיבות

• 1. המומחה מכיר בעבודות האיטום שבוצעו על ידי התובעים וקובע כי יש לשפות אותם בגין ההוצאות שהוציאו בגינן, בסך 11,500 ₪.
  2. כמו כן, קובע המומחה כי אם הקיר המשותף שיבנה יהא קיר חיצוני הרי שעלות איטומו הינה סך 4,500 ₪. כבר עתה ייאמר כי בפועל וכאמור, אישר המומחה כי בניית הקיר המשותף על ידי הנתבע בוצעה כדבעי ולכן רכיב זה אינו רלבנטי.

ליקויים נוספים

• 1. ביחס לליקויים נוספים שנטענו, קבע המומחה כי רק בגין הצורך לערוך בדק מערכת החשמל בבית התובעים, על ידי חשמלאי מומחה, על הנתבע לפצות את התובעים בסך 1,000 ₪. יתר טענות התובעים נדחו.
  2. כמו כן, לעניין טענה להחלפת ריצוף בבית התובעים הנדרשת בשל הופעת תפרחת על גביו, ציין המומחה כי הוצע לתובעים לערוך בדיקת מעבדה בעניין זה, אלא שבדיקה כאמור לא בוצעה ולפיכך לא נקבעו ממצאים לליקוי זה, ועלויות התיקון הושארו לשיקול דעת בית המשפט.

ירידת ערך

• 1. המומחה קובע כי הליקויים הנטענים כולם ניתנים לתיקון ולפיכך לא קיימת ירידת ערך.

התביעה שכנגד

1. לעניין התביעה שכנגד קבע המומחה, בין היתר, כי "מכלול הליקויים הנטענים וחריגות הבנייה אשר בוצעו ע"י מי מהצדדים, אינם מצדיקים את הריסת דירת הנתבע והתובע שכנגד כנטען". כמו כן, לא נקבעו ממצאים באשר לקשר בין ליקויים נטענים לעבודות בניה שבוצעו על ידי התובעים בשנת 2004.

חוות הדעת המשלימות מיום 22.1.2017, מיום 21.2.2017 ומיום 4.6.2017

1. לנוכח עתירת התובעים לצו מניעה כאמור, ובהתאם להחלטתי, הוגשה חוות דעת משלימה. במסגרת חוות הדעת המשלימה קבע המומחה, לעניין הקיר המשותף שנבנה, כי המסגרת הסטטית תקינה וכי אין סכנה ליציבות הקיר כפי שטענו התובעים.
2. בהמשך, לאחר שהמציא הנתבע, לבקשת המומחה, אישור קונסטרוקטור, קבע המומחה כי לא קיים מפגע קונסטרוקטיבי וכי הפתרון ההנדסי שבוצע על ידי הנתבע תקין.
3. בשים לב לאמור ולאור האמור בחוות הדעת, התבקש המומחה לאמוד את הליקויים שלא תוקנו בכל הקשור לשלד. בהודעתו מיום 4.6.2017 הודיע כי תיקוני הסדיקה בבית התובעים לא בוצעו וכי אומדן עלות תיקונם לרבות תיקוני טיח וצבע, הינו סך 3,200 ₪ בצירוף מע"מ.
4. דיון והכרעה

יש לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

1. כידוע הלכה פסוקה היא כי אין לסטות בנקל מחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית משפט אלא כשמונחים בפניו נימוקים כבדי משקל. ראו לענין זה ע"א 2099/08 עיריית אשקלון ואח' נגד תשל"וז השקעות והחזקות בע"מ ואח' (28.10.2010), שם הדגיש בית המשפט העליון כי על בית המשפט לאמץ את ממצאי המומחה שמינה אלא בהתקיים סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן, ובלשונו:

"...משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.90)). היקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, המתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, מצומצם הוא (ע"א 293/88 הנ"ל; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998))." [פסקה 22; ההדגשה שלי – נ.ע.; ראו אף בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נגד אברמוביץ אבנר ואח' (1.12.2008);ע"א 1240,558/96 חב' שיכון עובדים נ' רוזנטל ו - 32 אח', פ"ד נב(4) 563, 569-570; תא (ת"א) 1618/97 גורביץ נ' קוט אזור יזמים בע"מ (30.10.2006)].

1. במקרה דנן, בהיעדר ראיות לסתור, משהצדדים ויתרו על חקירתו של המומחה וכשהלכה למעשה שני הצדדים תומכים טענותיהם בחוות דעתו (בסיכומיהם), ראיתי לקבל את חווׂת דעתו של המומחה במלואה, לרבות חווׂת דעתו המסכמוֹת, ללא סייג. ממילא לא הצביע מי מהצדדים על סיבה משמעותית או טענה רלבנטית אחרת המצדיקה סטייה מחוות הדעת.
2. משכך, הנני מקבל את קביעות המומחה כי הריסת בית הנתבע הסבה נזקים לביתם של התובעים כמפורט בחוות הדעת וכדלהלן.
3. כך, לעניין נזקים לשלד ביתם של התובעים, בגינם קבע המומחה עלות תיקון בסך 28,000 ₪, הרי משאישר המומחה כי הנתבע בנה את הקיר המשותף בהתאם לחוות דעתו וכי הפתרון שבצע הנתבע תקין, הרי שאין לפסוק לתובעים סכומים אלה, למעט בגין תיקון הסדקים כמפורט בהודעה מיום 4.6.2017 כאמור.
4. כידוע, פסיקת פיצוי נוסף, בגין נזקים אשר קבע המומחה שכבר תוקנו, פירושה פיצוי התובעים בגין אותו נזק יותר מפעם אחת, קרי, פיצויָים בכפל, על חשבון הנתבע ולכך אין ליתן יד.
5. לעניין הנזקים האחרים, הרי שכפי שקבע המומחה וכמפורט לעיל, יש לפצות את התובעים אך בגין עלויות תיקון נזקי האיטום, בסך 11,500 ₪ וכן בגין עלות בדק מערכת החשמל, בסך 1,000 ₪.
6. לעניין הרטיבות אשר כנטען גרמה לתפרחת בריצוף בית התובעים, הרי משוויתרו התובעים על ביצוע בדיקה שהציע המומחה (סעיף 6.1 לחוות הדעת), ואשר תוכיח האם אכן יש קשר לפעולות הנתבע, הרי שאין לפסוק להם סכומים בגין כך.
7. בעניין זה איני מקבל את טענות התובעים כי המומחה קבע כי מדובר ברטיבות שהינה בסבירות גבוהה כפועל יוצא מהריסת ביתו של הנתבע (סעיף 21 לסיכומי התובעים).
8. קריאת חוות הדעת במלואה (!) מלמדת אחרת שכן המומחה דרש תחילה ביצוע בדיקה וברי כי מסקנותיו כפופות לה, וכלשונו: "ככול שתוצאות בדיקות המעבדה יעידו על קיום תכולת רטיבות חריגה במוקדים, אשר הינם בסבירות גבוהה, פועל יוצא מהריסת דירת הנתבע והתובע שכנגד (בסמוך לקיר המשותף), יש לבצע..." (סעיף 6.1 לחוות הדעת).
9. התובעים אף הסתמכו בסיכומיהם על חוות הדעת שהוגשו על ידיהם, לרבות לעניין תיקון מערכת החשמל בביתם ולעניין ירידת הערך. לעניין זה אין לי אלא להפנות להוראת תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר קובעת כדלהלן:

"130. (א) ...

(ב) ...

(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה."

1. לנוכח האמור, קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט הן היחידות אשר עומדות עתה בפני, וזאת הן באשר לגובה הנזקים והן באשר לתיקונם החלקי על ידי הנתבע. לפיכך, אין התובעים זכאים לתשלום נוסף כלשהו בגין ליקויים אשר נקבע כי תוקנו או לנושאים אותם דחה המומחה.

ירידת ערך

1. טוענים התובעים כי הגם שתיקונים בוצעו אין בכך כדי למנוע קביעת פיצוי בגין ירידת ערך. לטענתם, הנתמכת בפסיקה, הואיל ולדירה היסטוריה של תיקונים הרי שערכה יורד.
2. אף בעניין זה וכאמור, ראיתי לקבל את קביעות המומחה.
3. הליקויים עליהם הצביע המומחה וכן עלותם, התמקדו בעיקר בקיר המשותף שלימים נבנה על ידי הנתבע כדבעי. יתר הליקויים הינם ליקויים מינוריים ואף עלות תיקונם נמוכה; עסקינן בנזקים שהינם תוצאת אירוע נקודתי יזום, אשר באו על פתרונם המלא.
4. לעניין הפסיקה עליה הצביעו התובעים בסיכומיהם, בין היתר, בע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ו- 39אח' סבורני כי זו אינה ישימה לעניינה. ודוק.
5. כך, עניין עמיגור עסק בליקויי בנייה רבים ב – 20 דירות חדשות אותן מכרה המערערת למשיבים, בפרויקט חדש. כפי שקבע בית המשפט העליון, לשם בחינת הליקויים בוצעו בדיקות רבות על ידי מומחה בית המשפט, במשך תקופה ממושכת וכמו כן כי מדובר ב..."רשימה הארוכה של ממצאים ומסקנות, בעניין כל אחד מן הליקויים בכל אחת מן הדירות, הגודשים את פסק הדין של בית המשפט קמא". לא כך המצב בעניינו – ליקויים בהיקף נמוך, בגין אירוע נקודתי ידוע.
6. לא ניתן לומר כי הנזקים מושא התביעה הותירו "צלקת" בדירת התובעים, כדוגמת ליקויים בגין רטיבות מתמשכת או ליקויים רבים המתפרסים על פני תקופה ממושכת.
7. בהתאם קבע המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, קביעה המקובלת עלי, כי אופי העבודות מאפשר ביצוע בקרה ופיקוח צמודים, אשר אינם מותירים ספק לעניין ביצוע העבודות וטיבן ולפיכך לא קיימת ירידת ערך (סעיף 7 לתשובות לשאלות הבהרה; הדברים נכונים לטעמי אף ביחס לפסיקה שפורטה בסעיף 7 לסיכומי התשובה, כפי שאף כותב המומחה, שם).
8. לפיכך אני דוחה את תביעת התובעים בגין ירידת ערך.

הוצאות מימון

1. לא מצאתי כל בסיס משפטי או אחר, לפיו יש להשית על הנתבע עלויות מימון לצורך תיקון הרטיבות (סך 5,000 ₪).
2. כאמור, מצאתי לחייב את התובעים בשיפוי בגין עלויות התיקון, כפי שקבע המומחה ואשר תואמות את החשבוניות אותן הציגו התובעים בכתב תביעתם (חברת טארק כל-בו בע"מ – נספח לכתב התביעה). ממילא לא היה מקום לחייב את הנתבע בעלויות מימון של הלוואה בסך 20,000 ₪ שחלק ניכר ממנה כלל לא שימש לצורך זה.
3. לעניין זה יצוין כי התובעים טענו בתביעתם כי נאלצו ליטול הלוואה באמצעות בנם החייל, לצורך מימון תיקון גג ביתם (סעיף 16 לתביעה). דא עקא, למעט לוח סילוקין ע"ש נגדימייב גרמן, אשר יש להניח כי הוא בנם של התובעים, לא הוצג מסמך לעניין נטילת הלוואה ומטרתה, האם ההלוואה שולמה על ידי התובעים ולא על ידי בנם ועוד (סעיף 29 לסיכומי הנתבע התומך במסקנה זו).
4. לאור האמור, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה.

התביעה שכנגד

1. סבורני כי יש ממש בטענות התובעים כי תביעת הנתבע שכנגד הינה תביעה חסרת כל בסיס ראייתי או אחר ויש לדחותה (ראו סעיף 5 רישא לסיכומי התובעים).
2. תחילה, המומחה קבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין קשר בין חריגות הבניה בביתם של התובעים ובין טענות הנתבע לצורך להרוס את ביתו ואף ליתר נזקיו; משקיבלתי את חוות דעתו של המומחה ללא סייג, הדברים נכונים אף באשר לקביעה ברורה זו (ראו גם סעיף 10 לסיכומי התובעים).
3. בעניין זה מקובלות עלי אף טענות התובעים כי משהרס הנתבע את ביתו טרם הגשת התביעה שכנגד וטרם עריכת חוות דעת כלשהי, ממילא לא ניתן היה לבדוק את טענותיו, בפרט כשמדובר בתביעה המבוססת על אירועים משנת 2004 [ראו סעיף ב (2) למבוא לסיכומי התובעים וסעיפים 11 ו - 12.4 לסיכומיהם].
4. יתר על כן, אין בידי לקבל אף את הסבריו של הנתבע כי נמנע מהגשת התביעה בשל רצון טוב לשמור על יחסי שכנות עם התובעים. הסברים אלה אינה מתיישבים עם שורת ההיגיון, בוודאי כאשר ההימנעות נמשכת על פני שנים כה רבות, שעה שבאותה נשימה טוען הנתבע להתעמרות ממושכת מצד התובעים. מיותר לציין כי עיתוי הגשת התביעה, כתביעה נגדית לתביעת התובעים, תומך אף הוא באמור [לעניין זה תהיות התובעים בסעיף 7 לסיכומיהם מקובלות עלי].
5. אף טענותיו של הנתבע לאובדן דמי שכירות פוטנציאליים, חסרות כל אחיזה בראיות וממילא לא ברור ולא הוסבר בגין מה נתבע סכום זה. ברי כי משהרס הנתבע את ביתו ומשהמומחה קובע כי אין לכך כל קשר לביתם של התובעים, הרי שאין לפצות את הנתבע בגין ראש נזק זה.
6. לא מצאתי אף כל בסיס לעתירת הנתבע להורות לתובעים להשיב את ביתם לקדמותו שכן לא הוכח מהו אותו מצב קודם, היכן החריגות ועוד.
7. לאור האמור לא מצאתי כל בסיס לתביעה שכנגד לרבות בכל הקשור לעוגמת נפש ויתר ההוצאות, ולפיכך זו נדחית.

סבל ועגמת נפש

1. כידוע, פיצויים בגין עגמת נפש נועדו לפצות על סבל שסבל התובע כתוצאה מהנזק שגרם לו הנתבע. בבחינת שיעור הפיצוי מקובל לקחת בחשבון את סוגי הליקויים, את טיב הליקויים, את עלות התיקון ועוד, כאשר על הפיצוי לעמוד במבחן של סבירות.
2. עמד על כך בית המשפט העליון [מפי כבוד השופטת נאור (כתוארה אז)) בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ ואח' (1.12.2008) (להלן: "עניין סולל בונה")]:

"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם) ...

לא ניתן גם להתעלם מכך שבית משפט קמא פסק לבסוף את מלוא הסכום שנתבקש בעניין זה על ידי הרוכשים, אף על פי שקבע כי יש להביא בחשבון בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש את העובדה כי "...גם לתובעים יש חלק כלשהו במצבם הירוד של הבתים" (פסקה 73 לפסק הדין). בנסיבות אלה, אני סבורה כי ראוי להעמיד את שיעור הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 20,000 ש"ח עבור כל תובע." [שם, פסקה 18; ההדגשות שלי – נ.ע.]

1. בעניין סולל בונה הנ"ל התנהלות הנתבעות העצימה את עגמת הנפש אשר נגרמה לתובעים, כאשר דובר בחברות הבניה אשר התנערו מחובתן הבסיסית לתקן ליקויים בבתיהם החדשים של התובעים במשך כעשור, כאשר בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי התנהלות הנתבעות פגעה פגיעה של ממש באיכות החיים ובהנאתם של הרוכשים ובני משפחותיהם. אף במצב זה מצא בית המשפט העליון להפחית את שיעור הפיצויים שפסק לתובעים, והעמידו על סך 20,000 ₪, בגין עגמת נפש שסבלו משך כעשור (כ – 2,000 ₪ לשנה).
2. בניגוד לעניין סולל בונה, במקרה דנן, אחריותו של הנתבע נמצאה חלקית בלבד ובהיקף שאינו גבוה. בנסיבות אלה, תביעת התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪ הינה בסכום גבוה שאף אינו תואם את הפסיקה הנוהגת.
3. יחד עם זאת, משהמומחה קבע כי הריסת דירת הנתבע הסבה לבית התובעים נזקים לרבות נזקי רטיבות וכי אלה תוקנו רק לאחרונה, בחלוף מספר שנים, הרי שיש מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אשר בנסיבות הענין אני מעמידו על סך 7,500 ₪.
4. סיכום
5. לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי ביחס לנזקים אשר קבע המומחה כי הם באחריות הנתבע ואשר לא תוקנו בסך כולל של 16,618 ₪ [12,500 +4,118 (3,200 בצירוף מע"מ, בצירוף 10% פיקוח)]. כמו כן, יישא הנתבע בסך 7,500 ₪ בגין עגמת נפש.
6. התביעה שכנגד נדחית. הנתבע יישא בהוצאות התובעים בגין דחייתה בסך 7,500 ₪, בהפחתת סך 2,000 ₪ מושא החלטתי מיום 5.10.2014 ובסך הכל 5,500 ₪. כמו כן, יישא הנתבע בהוצאות התובעים בגין הסכומים ששילמו למומחה שמונה על ידי בית המשפט וכן בשכ"ט עו"ד כולל, בסך 7,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ז, 07 יוני 2017, בהעדר הצדדים.