תובעים ב ת.א 59519-07-14 דנה גולד

נגד

נתבעים בת.א 59519-07-14 הפינקס חברה לביטוח בע"מ

מונחות לפני שתי תביעות של פח. אף כי מדובר באותה תאונה, השאלות שבמחלוקת שונות. ב ת.א 59519-07-14 המחלוקת נסובה על הכיסוי הביטוחי והיא כוללת שאלות שבעובדה ושאלות משפטיות. בת.א 55046-03-14 המחלוקת היא בשאלת האחריות לתאונה ובגובה הנזק. לאור זאת כל אחד משני התיקים יידון בנפרד.

ת.א 59519-07-14 דנה גולד נגד הפינקס:

בתאריך 20.7.2013 שעה שהתובעת ב-ת.א 5951-07-14 ,(להלן :"התובעת") נהגה ברכבה ,(להלן: "הרכב"), מכיוון חמת גדר לכיוון מסדה, ארעה התנגשות בין הרכב לבין אופנוע שהיה נהוג על ידי התובע ב ת.א 55046-03-14 , מר חורש ליבנה ובבעלותו ( להלן : "התובע").

עקב התאונה, נגרם לרכב אובדן כללי. בהתאם לחוות דעת שמאי מטעם הנתבעת, הנזק לרכב הוערך בסך של 19,810 ש"ח.

התובעת פנתה אל המבטחת הפינקס , ( להלן: "הנתבעת"), אצלה ביטחה את הרכב בביטוח חובה ורכוש –מקיף הן בשנת 2013-2014 והן בשנת 2012-2013 , בדרישה להפעיל את פוליסת ביטוח הרכוש- מקיף לשנת 2013-2014 . ברם, הנתבעת דחתה את דרישת הפיצוי וסירבה להכיר בכיסוי הביטוחי. הנימוק הוא שבעת התאונה לא היה לתובעת רישיון נהיגה בר תוקף בישראל . או אז, כך התובעת , נודע לה כי רישיון הנהיגה הבינלאומי ורישיון הנהיגה האמריקאי שהיא מחזיקה בם מזה מספר שנים אינם ברי תוקף בישראל ולמעשה היא נוסעת ,זה מכבר, ללא רישיון נהיגה וכפועל יוצא מכך פוליסת ביטוח המקיף אינה בתוקף מאחר שתנאי הכרחי לתקפותה הוא שלמבוטח יהיה רישיון נהיגה בר תוקף בישראל.

בא כוח התובעת עו"ד יהודה כהן שהפך כל אבן למען מרשתו, טען כי התובעת לא הסתירה מהנתבעת כי אין לה רישיון נהיגה ישראלי וכי "מטעם סוכנות הביטוח לא טענו דבר בעניין זה והנפיקו את הפוליסות". התניה היחידה שמופיעה בפוליסות שנשלחו לתובעת היא שהנהג היחידי שמורשה לנהוג על פי הפוליסות הוא התובעת עצמה. כך ,לדבריו, הנפיקה הנתבעת לתובעת שתי פוליסות רכוש וגבתה ממנה פרמיות ביטוח והכל "תוך כדי שהנתבעת ביטחה את התובעת תוך החרגת הכיסוי הביטוחי בפוליסה לנהג נקוב בשם בפוליסה בלבד- דנה גולד היא התובעת בעצמה".

לטענת בא כוח התובעת, משנקבע בפוליסות החרגת הכיסוי הביטוח בתנאי כי הנהגת היחידה ברכב תהא התובעת בעצמה בלבד, הרי שהמסקנה היא שהפוליסות ריקות מכל תוכן מלבד גביית הפרמיות אשר גבתה הנתבעת.

לטענת בא כוח התובעת, אף מבוטח סביר לא היה מתקשר בפוליסת ביטוח מוחרגת לנהיגתו בלבד שעה שהוא בעצמו לא יהא זכאי ליהנות מתגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח.

התובעת ביססה את תביעתה הן על עילה חוזית , הן על עילה נזיקית. בסעיף 22 לכתב התביעה נטען כי הנתבעת "הפרה את הוראות המפקח על הביטוח ו/או לא נהגה כפי שחברת ביטוח סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין ו/או הפרה הוראות כל חוק ו/או כל דין".

הנתבעת טענה להגנתה כי לתובעת לא היה בעת האירוע רישיון נהיגה בר תוקף בישראל וזאת בניגוד לתאני הפוליסה והדין . מדובר בתנאי מהותי בפוליסה ועל פי הוראות הדין המקרה אינו בר כיסוי ביטוחי. הנתבעת חיה בארץ מזה 7 שנים ברציפות עובר לתאונה וכל אותה עת לא המירה רישיון הנהיגה שלה כמתחייב בחוק ועל כן נהגה ללא רישיון נהיגה תקף ואין לה להלין אלא על עצמה.

עד כאן קיצור כתבי הטענות.

הוכחות:

התובעת מסרה בעדותה לפני,(פרוט', עמוד 15 עד עמוד 20), כי הסוכן של הנתבעת ביקש את פרטי הרכב ומס' ת.ז "וזהו". בשום שלב לא ביקשו ממנה לבוא, הכול היה טלפונית . לראשונה נודע לה כי היא נוסעת ללא רישיון נהיגה תקף בישראל היה למחרת יום התאונה ( פרוט' עמ' 16 שורות 1-3) ."נהגתי עם רישיון זר בתוקף ורישיון בינלאומי בתוקף והובהר לי רק במשטרה שזה לא תקין כשנה לאחר שהותי במדינה וצריך לעשות המרה של הרישיון ......אני ילידת ארצות הברית חזרתי לארה"ב לתקופה של כ- 7 שנים ובחזרה הבאתי איתי את הרישיון האמריקאי ורישיון בינלאומי ולא ידעתי שצריך להמיר אותו לישראלי" ( פרוט' ע' 16 שו' 8-9 ).

"ש. מי עוד חוץ מהחוקר אמר לך שאין לך רישיון נהגיה ומתי"?

"ת. אף אחד. לא נעצרתי לבדיקת רישיונות בכל התקופה הזו".

"ש. חברת הביטוח שלחה לך מכתב דחייה ב- 7.10.2013. בכמה הזדמנויות אחרות חברת הביטוח הפינקס אמרה שאין לך רישיון נהיגה?"

"ת. באף הזדמנות מלבד מכתב זה לאחר התאונה". ( פרוט ע' 16 ש' 14-16).

בחקירתה הנגדית לא נסתרו דברי התובעת לפיהם לא ידעה כי רישיונות הנהיגה שלה (האמריקאי והבינלאומי ) אינם ברי תוקף בישראל. עוד עלה כי תוקפו של הרישיון האמריקאי פג לאחר התאונה בשנת 2014.

מטעם הנתבעת העיד הסוכן מר עודד כהן, ( להלן: "הסוכן"). הסוכן מסר בעדותו כי בירר עם התובעת שיש לה וותק נהיגה מעל 4 שנים. בנוסף, הוסיף הסוכן, חברת הביטוח מנהלת שיחה עם המבוטח בטרם הנפקת הפוליסה.

"ש. מה הפרטים והמסמכים אותם אתה דורש מהמבוטח שרוצה לעשות ביטוח"?

"ת. פרטי הרכב והנהגים , גיל וותק ועבר ביטוחי לצורך הנחת העדר תביעות".

בחקירתו הנגדית מסר הסוכן כי אם לא עולה חשש כי מדובר בעולה חדש או בתושב חוזר, הוא לא בודק אם למבוטח רישיון נהיגה ישראלי. "אני ראיתי שהנתבעת אזרחית ותיקה והשם נשמע ישראלי לגמרי אם היה לי רמז הייתי בודק". ( פרוט ע' 23 ש' 26-31).

• עוד אישר הסוכן בעדותו לפני כי בטפסים אין "רובריקה" לסימון סוג רישיון הנהיגה של המבוטח וכי הוא בטוח ששלח לתובעת את חוברת התנאים הכלליים של הפוליסה (ה- "ג'קט"). לשאלה מדוע לא שואלים את המבוטח עוד שאלה אחת בלבד לגבי רישיון נהיגה תקף בישראל השיב כי " אני נמצא במדינת ישראל". וכי-

"נכון להיום אין צורך מפני שהיום המחשב של חברת הביטוח חיברו אותו למשרד התחבורה היום בבואי לעשות ביטוח לאדם שאין לו רישיון נהיגה בתוקף אם הרישיון לא בתוקף לא חשוב מאיזה סיבה המחשב עוצר וזה לא היה בזמנו. זוהי הוראה חדשה של משרד האוצר".

הכרעה:

נדון להלן בשאלות העובדתיות והמשפטיות שבמחלוקת בסדר לוגי ככל האפשר.

האם הכרח הוא ,לצרוך הכיסוי הביטוחי, שרישיון הנהיגה של המבוטח יהא בר תוקף בישראל:

הפוליסה התקנית דורשת כי רישיון הנהיגה של המבוטח יהא בר תוקף בישראל.

אין מחלוקת כי בעת התאונה, הרישיון הזר והרישיון הבינלאומי בהם החזיקה התובעת לא היו ברי תוקף בישראל ,(ראו תקנה 567 לתקנות התעבורה לעניין התנאים הנדרשים על מנת שרישיון נהיגה זר יהא בר תוקף בישראל).

הועלתה לא אחת הטענה כי לסוג הרישיון אין השלכה על הסיכון הביטוחי ועל כן יש לראות ברישיון נהיגה זר שתקף בחו"ל כמספיק לצורך תקפותה של הפוליסה גם אם אינו עונה על דרישות פקודת התעבורה , קרי - גם אם אינו בר תוקף בישראל. בשורה של פסקי דין נדחתה טענה זו , ראו פסק הדין בע"א 5631-94 מוריאל לביא נגד סהר חברה לביטוח בע"מ , ( פורסם בנבו).

בית המשפט העליון נדרש לשאלה זו בשנית בע"א 4874-04 יצחק רביבו נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ ( פורסם בנבו) . וכך באו הדברים לידי ביטוי מפיו של כב' השופט רובינשטיין:

"גישתו של המחוקק באשר לאי תקפותו של רישיון נהיגה זר אינה גחמה; היא באה להבטיח, בראש וראשונה, את שלום הציבור שבכבישים, שלום עוברי דרכים. הכרח איפוא לעבור את מסננת הרישוי הישראלית, כדי שהאינטרס הציבורי בישראל ישורת כהלכתו. בקרת רישיון הנהיגה על-ידי מערכת הרישוי היא בקרה ברף מינימלי – אך אין לרדת מתחת לרף זה, בחינת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד',טו). את המסננת לבחינת מעמדו של רישיון זר צריכה לספק מערכת הרישוי, ואין הדבר יכול להיות תלוי ברצונותיו של כל איש ואיש."

נקודת המוצאה היא ,אפוא, שפוליסות הרכוש לשנת 2012 -2013 ולשנת 2013- 2014 חסרת תוקף. יצוין שבא כוח התובעת אינו חולק על קביעה זו.

האם התובעת ידעה כי הרישיונות שהיא מחזיקה אינם תקפים בישראל ? האם הנתבעת שאלה אותה שאלות בעניין זה:

אני מקבל כאמינה את עדותה של התובעת שהיא סברה בתום לב כי הרישיון האמריקאי והרישיון הבינלאומי תקפים בישראל וכי הפוליסות ,חובה ורכוש , תקפות הן. אין מחלוקת כי הפוליסות לשנת 2012- 2013 ולשנת 2013-2014 הונפקו עם שם נקוב של התובעת כנהגת היחידה שנהיגתה מכוסה ביטוחית. הנה כי כן, אלמלא סברה כי הפוליסות תקופת הן, לא הייתה התובעת מניחה את מעותיה שנה אחר שנה , אלפי שקלים בכל שנה , על קרן הצבי. אין אדם שעיניו בראשו שיישלם דמי ביטוח עבור פוליסות חסרות תוקף.

טענת התובעת לפיה הנתבעת ,( לרבות הסוכן), לא שאלה אותה ולו שאלה אחת אודות סוג הרישיון שהיא מחזיקה או לגבי תוקפו בישראל, אושרה למעשה על ידי הסוכן שהעיד כי בהעדר ספק שמדובר בעולה חדש או תושב חוזר, הוא לא רואה חובה ליזום שאלות מסוג זה וכך היה במקרה של התובעת.

לעניין זה, (אי ידיעת התובעת אודות העדר תוקף הרישיונות בישראל והסברה כי הפוליסות תקפות), אינני רואה חשיבות לשאלה אם חוברת התנאים הכלליים של הפוליסה( הג'קט) נשלחו או לא נשלחו לתובעת, וזאת משני טעמים:

א. ראשית – מאחר שהרשימות שהתובעת אינה מכחישה כי קיבלה ( נספחים ב' ו- ח' לכתב התביעה), מפנות לחוברת התאנים הכלליים של הפוליסה. לו התעניינה התובעת לקרוא את הרשימות, הרי גם בהנחה כי החוברת לא נשלחה אליה, היא הייתה מבינה מקריאת הרשימות כי קיים עוד מסמך חשוב והייתה דורשת ומקבלת אותו. זה המקום לציין כי התרשמתי שהתובעת לא קראה את הרשימות ולא בכדי לא טענה זאת בכתב התביעה, אף לא בחקירתה הראשית.

ב. שנית ,והיא העיקר, מעדות התובעת עולה, כי גם אילו קראה את חוברת התנאים הכלליים, הדבר לא היה מעלה ולא מוריד שכן טעותה של התובעת אינה בהבנת הפוליסה אלא בהבנת החוק הישראלי. הטעות היא בשאלת תוקף רישיונות הנהיגה שהיא מחזיקה . ודוק: בסעיף 1 לפרק ו' של החוברת ( צורף כנספח לכתב ההגנה להודעת צד ג') לא כתוב כי התנאי הוא שהמבוטח יחזיק ברישיון נהיגה ישראלי , אלא כתוב שהתנאי הוא שרישיון הנהיגה של המבוטח יהיה בר תוקף בישראל, ואין שני הדברים היינו הך שכן גם רישיון זר עשוי להיות בר תוקף בישראל לפרק זמן מסוים (ראו תקנה 567 לתקנות התעבורה). הנתבעת האמינה כי הרישיון האמריקאי והרישיון הבינלאומי הם ברי תוקף בישראל ולא ידעה כי תוקף זה מוגבל בתקרה של זמן ובתנאים נוספים לפי תקנה 567 לתקנות התעבורה. טעותה היא טעות בחוק.

הטענה כי אי ידיעת החוק אינה פוטרת

בא כוח הנתבעת טען כי התנאי ההכרחי של רישיון נהיגה בר תוקף בישראל מופיע בפוליסה התקנית שהיא בגדר חוק ואי ידיעת החוק אינה פוטרת. אינני מקבל טענה זו. החזקה שאדם יודע את החוק כוחה יפה במשפט הפלילי אך הרציונל שביסודה אינו תקף בכל המצבים במשפט האזרחי. במערכת יחסים חוזית או נזיקית, ייתכן פער בידיעת החוק ופער זה עשוי לתרום להיווצרות העילה. ראו למשל סעיף 14.ד לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג( 1973) שדן בכריתת חוזה עקב טעות או הטעיה ומגדיר "טעות":

"טעות לעניין סעיף זה וסעיף 15 בין בעבודה ובין בחוק".

סבורני כי במערכת יחסים של ספק – לקוח יש להיזהר מלייחס ל ללקוח ידיעה של מערכת דינים סבוכה הקשורה לעסקה ובמיוחד לאור הפער העצום בין הצדדים בידע המשפטי ,בידיעת החוקים הרלוונטיים , פרשנותם, היקף תחולתם , הפסיקה הענפה שהתפתחה סביבם, ודרכי יישומם.

האם סוכן ביטוח סביר צריך לשאול את המבוטח אם הוא מחזיק רישיון נהיגה בר תוקף בישראל?

הפסיקה שהגישו הצדדים בסוגיה זו משקפת שתי עמדות קוטביות.

כב' השופט יהושוע רטנר בתא"מ 31937-11-12 יוסבשוילי נ. הפינקס חברה לביטוח בע"מ:

"גם אם סוכנת הביטוח לא ידעה שיש לתובע רישיון זר היה עליה לדעת זאת שכן אחד הדברים הראשונים שעל סוכן ביטוח סביר לברר הינו קיומו של רישיון נהיגה למבוטח. לפיכך מנועה הנתבעת מלטעון כנגד העדר קיומו של רישיון נהיגה ישראלי".

עמדה הפוכה הובעה ע"י כב' השופט אלי ספיר בת"א 4435-02-11 טלקר נ. פינרמן סוכנות לביטוח בע"מ: "אני דוחה טענתו של ב"כ התובע, כי בכל מקרה הסוכנת הייתה אמורה לברר מה סוג הרישיון שבידי הבן. סוכן הביטוח אינו אמור לשאול את מי שבא לעשות ביטוח שאלות, אלא אם כן המבוטח המיועד עצמו מעלה איזו בעיה. במקרה הנדון, לא הועלתה בעיה ולכן, אין לומר כי הסוכנת הכשילה או הציגה מצגי שווא ו/או גרמה ברשלנות נזק לתובע".

ניתן להעלות כהנה וכהנה נימוקים ושיקולים בעד ונגד כל אחת משתי הגישות. אני נוטה לעמדה שמחייבת את המבטחת לשאול שאלה ראשונית אם הנתבע מחזיק רישיון נהיגה ישראלי. במידה והמבוטח משיב כי אינו מחזיק רישיון נהיגה ישראלי, צריך לדרוש ממנו אישור שרישיונו הזר תקף בישראל. צורם הדבר שהמבטחת מציפה את המבוטח בשאלות ,לרבות שאלות לגבי וותק הנהיגה שלו , אך נזהרת מלשאול אותו שאלה קריטית ופשוטה זו שהתשובה עילה עשויה לגזור את דין הפוליסה לתוקף או לבטלות. התנהגות זו היא בבחינת "ארי ישן אל תקיצהו", והרי מיותר לומר כי השאלה היא שאלה שיכולה להזיק למבטחת אך אינה יכולה להועיל לה ,זאת מלבד העובדה שהפוליסה הכי רווחית היא זו שאין לה תקוף.

יחד עם זאת, לא מצאתי צורך בתיק זה להכריע בשאלה הזו וזאת מאחר שהגעתי למסקנה על סמך הראיות שהוגשו לתיק שבנסיבות של תיק זה , הנתבעת ידעה ולמצער הייתה חייבת לדעת כי לתובעת אין רישיון נהיגה ישראלי וחרף זאת נמנעה מלערוך את הבירור הנדרש והמתבקש , והכל יפורט להלן.

הנתבעת ידעה כי לתובעת אין רישיון נהיגה ישראלי:

אני קובע , על סמך ראיות נסיבתיות שיפורטו להלן, כי הנתבעת ידעה עובר להוצאת פוליסות ביטוח הרכוש לשנת 2012-2013 ולשנת 2013-2014 כי לתובעת אין רישיון נהיגה ישראלי ולמרות זאת לא ערכה את הבירור המתבקש לגבי הרישיון שהיא מחזיקה ולגבי תוקפו בישראל, וביתר פירוט:

1. מ נ/2 עולה כי בד בבד עם פוליסת הרכוש לשנת 2012 -2013 הנפיקה הנתבעת עבור התובעת פוליסת ביטוח חובה. התאריכים בשתי הפוליסות חופפים.

2. מ נ/3 עולה כי בד בבד עם פוליסת הרכוש לשנת 2013-2014 (שהיא הרלוונטית לתאונה דנן), הנפיקה הנתבעת עבור התובעת פוליסת ביטוח חובה. גם כאן התאריכים בשתי הפוליסות חופפים.

3. בתאריך 27.10.2008 יצא חוזר המפקח על הביטוח מס' 2008-01-09 , מוצג נ/5 (להלן: "חוזר המפקח"). סעיף 9 לחוזר המפקח קובע כי :

"לא תופק תעודת ביטוח רכב חובה עבור כלי רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון ואופנוע מבלי שבוצע אימות בשאילת מקוונת במאגר בעת תהליך החיתום לכל הפחות ביחס לפרטי המידע בשדות החובה בהתאם לתוכנית הסטטיסטית".

בא כוח הנתבעת ניסה בסיכומיו להטיל ספק בשאלה אם שדות החובה שבהם מדבר הסעיף כוללים את הנתון של רישיון נהיגה ישראלי. לעניין זה ראו פסק הדין של כב' השופט זכריה ימיני בתא"מ 44990-12-12 עמיאל נ' איי איי ג'י חברה לביטוח בע"מ:

" ב 27.10.2008 הוציא משרד האוצר –אגף שוק ההון , ביטוח וחסכון את חוזר ביטוח 2008-1-9 שכותרתו "שימוש במאגר המידע לאיתור הונאות בענף ביטוח רכב חובה". "..........בנספח ב' של חוזר זה נקבע בסעיף 2.2.1 ( א) 5( ג) שפרטי הספח לתעודת ביטוח בענף הביטוח רכב חובה של כלי רכב בבעלות פרטית תהיה:

" שנת קבלת רישיון הנהיגה לרכב מסוג זה בישראל של הנוהג הצעיר ביותר הנוהג ברכב בדרך קבע היא....."

ואם לא די בכך, סוכן הביטוח מר עודד כהן שהעיד מטעם הנתבעת תיאר בעדותו כי היום המחשב כלל אינו מאפשר הנפקת פוליסת ביטוח אם קיימת בעיה בתוקף של רישיון הנהיגה בישראל:

" נכון להיום אין צורך מפני שהיום המחשב של חברות הביטוח חיברו אותו למשרד התחבורה היום בבואי לעשות ביטוח לאדם שאין לו רישיון נהיגה בתוקף אם הרישיון לא בתוקף לא חשוב מאיזה סיבה המחשב עוצר וזה לא היה בזמנו זוהי הוראה של משרד האוצר".

4. חזקה על הנתבעת שהיא פועלת לפי החוק ומיישמת את הוראות חוזר המפקח שיונק את כוחו מהסמכה שנקבעה בחקיקה ראשית.

5. שמא דווקא במקרה זה לא פעלה הנתבעת לפי חוזר המפקח ולא ביצעה את הבדיקה הנדרשת שנתיים עוקבות ? לכך יש לענות בשתיים:

5.1. הנתבעת לא הביאה לפני ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי הפרה את חובתה החוקית ולא ביצעה את הבדיקה שהיא חייבת לעשות על פי ההוראה הברורה של חוזר המפקח.

5.2.בא כוח התובעת הצהיר בישיבה המקדמית מיום 2.3.2016 כי בכוונתו להסתמך על הוראות חוזר המפקח. ברם, הנתבעת לא הזמינה את החתם שהנפיק את ארבע הפוליסות למתן עדות. כידוע , הלכה ידועה היא מקדמת דנא כי אי הבאתו של עד רלוונטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הנה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה הנגדית. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו פסקי דין - מה( 4) 651.

וככל שעדותו של העד חשובה יותר , וככל שהבאתו למתן עדות קלה יותר, כך גובר הכוח הראייתי של אי זימונו למתן עדות. הנה כי כן, עדותו של החתם היא עדות מכרעת לעניין ידיעתה או אי ידיעתה של הנתבעת על אודות העדרו של רישיון נהיגה ישראלי ברשות התובעת. ומיותר לומר כי קל מאוד לזמנו מאחר שמדובר בעובד של הנתבעת ובפוליסה שהונפקה לא מכבר.

הנה כי כן , יש להניח כי אילו הוזמן החתם למתן עדות, הוא היה מאשר כי כשבוצעה הבדיקה אותה חייבים לבצע, התברר כי לתובעת אין רישיון נהיגה ישראלי וחרף זאת לא התריע בפני התובעת ולא ערך את הבירור הנדרש , אלא בחר להנפיק את הפוליסה ועוד שלוש פוליסות נוספות חסרות תוקף, ולגבות מהתובעת את דמי הביטוח בסך אלפי שקלים טבין ותקלין.

האם ידיעתה בפועל של הנתבעת אודות העדר רישיון ישראלי מקימה חבות

בא כוח הנתבעת טען כי התנאי של רישיון נהיגה בר תוקף בישראל קבוע בפוליסה התקנית שהיא בגדר חוק. משכך , הרי שלחוזה הביטוח שנכרת בין התובעת והנתבעת אין תוקף בהינתן אי התקיימות תנאי קטיגורי שהחוק קובע. טענה זו מקובלת עלי. ודוק: גם אם תרצה מבטחת לבטח נהג שאין ברשותו רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לא יהיה תוקף לחוזה הביטוח. לניתוח סוגיה זו ראו פסק דינו של כב' השופט אלי ספיר אליו הפנינו לעיל.

יחד עם זאת, גם בהינתן אי-החוקיות של חוזה הביטוח במקרה זה , קיימים שלושה אדנים עצמאיים לחיוב הנתבעת בפיצוי התובעת:

א. השתק ומניעות- בפסק דינו של כב' השופט זכריה ימיני שצוטט לעיל, תא"מ 44990-12-12 בר יוחאי עמיאל נגד איי איי ג' חברה לביטוח בע"מ נדון מקרה דומה בנסיבותיו למקרה דנן - המבטחת ביטחה את המבוטח בביטוח חובה ובביטוח רכוש כשאין לו רישיון נהיגה ישראלי ואין לו רישיון נהיגה בר תוקף בישראל. לאחר ציטוט הוראות חוזר המפקח, הגיע בית המשפט למסקנה כי:

" מאחר והתובע רכש מאת הנתבעת הן ביטוח חובה והן ביטוח מקיף, הייתה הנתבעת חייבת לשאול אותו אודות רישיון רכב שניתן בישראל. משלא עשתה כן הנתבעת , קיבלה על עצמה לבטח את התובע הן בביטוח חובה והן בביטוח רכוש כאשר הוא נוהג בכל רישיון נהיגה בר תוקף , ולאו דווקא רישיון נהיגה בר תוקף במדינת ישראל".

סבור אני כי המניעות מתחזקת נוכח העבודה שהנתבעת לא החזירה ,ואף לא הביעה נכונות להחזיר, לתובעת את דמי הביטוח שגבתה ממנה בגין ארבע הפוליסות חסרות התוקף.

במאמר מוסגר , בחינת למעלה מן הנדרש, אוסיף כי גם האפשרות האחרת ,דהיינו שהנתבעת הפרה את חובתה הקטיגורית ולא ביצעה את הבדיקה הנדרשת , אינה פוטרת אותה מאחריות, אלא שאז הניתוח הראייתי והקונסטרוקציה המשפטית לחיובה יהיו שונים.

ב. סעיפים 30 ו 31 לחוק החוזים חלק כללי - החייאת חוזה בלתי חוקי: כפי שהוסבר לעיל, העדר רישיון בר תוקף בישראל, משמעו שחוזה הביטוח שנכרת בין התובעת והנתבעת הוא חוזה בלתי חוקי. ככזה, הוא בטל מכוח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג 1973 הקובע כי:

חוזה פסול

"30. חוזה שכריתתו , תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל".

אלא שעל פי הוראת סעיף 31 לחוק הנ"ל, במידה שצד אחד מילא את התחייבותו, רשאי בית המשפט לאכוף על הצד השני לבצע את התחייבותו הנגדית:

תחולת הוראות

"31. הוראות סעיפים 19 ו – 21 יחולו בשינויים המחויבים גם על בטלותו של חוזה לי פרק זה , אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט , אם ראה שמן הצדק לעשות כן, ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21 כולה או מקצתה ובמידה וצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה -לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד כולו או מקצתו".

במאמרו של פרופ' דניאל פרידמן " תוצאות אי חוקיות בדין הישראלי לאור הוראות סעיפים 30-31 לחוק החוזים חלק כללי" בשולי החקיקה עמוד 618 מונה המחבר את השיקולים שבית המשפט עשוי לשקול בבואו להחליט על החייאתו של חוזה בלתי חוקי. בין יתר השיקולים מונה המחבר את העובדה "שאחד מן הצדדים עמד להפיק ממנה ( מאי החוקיות מ. ח') את עיקר התועלת או שהחוזה היה בתחום מקצועו של אחד הצדדים ואילו הצד האחר היה בגדר לקוח. כמו כן ניתן לעתים לשקול מהו הפתרון שסיכויו טובים יותר להביא להפסקת אי החוקיות במקרה הנוכחי או להרתעה מפני אי חוקיות כזו בעתיד. כך למשל במקרה של יחסי ספק לקוח יגרום שיקול זה בדרך כלל להעדפת האינטרס של הלקוח". שם בעמ' 629.

דברים כדורבנות שכוחם יפה ליישום על המקרה שלנו.

יחד עם זאת, מאחר שהתובעת לא ביקשה לבסס את תביעתה על קונסטרוקציה משפטית זו, אינני רואה להרחיב את הדיבור בסוגיה שלא נטענה.

ג. רשלנות- עילה זו נטענה על ידי הנתבעת במפורש בסעיף 22.ד לכתב התביעה. ברי כי ברגע שהמבטחת מגלה כי ללקוח אין רישיון נהיגה ישראלי, צריך הדבר להדליק אצלה נורה אדומה ולגרור בירור מול המבוטח אודות סוג הרישיון שהוא מחזיק ותוקפו בישראל. לא כך עשתה הנתבעת במקרה דנן, למרות שידעה כי לתובעת אין רישיון נהיגה ישראלי,( כפי שהסברנו לעיל) דבר שכאמור מדליק נורה אדומה, היא בחרה לעצום עיניים ולהנפיק ארבע פוליסות חסרות כל תוקף ולגבות את דמי הביטוח טבין ותקלין משך שנתיים עוקבות בשתי פוליסות חובה ושתי פוליסות רכוש- מקיף. אילו הודיעה לתובעת וביררה מולה על אודות הרישיונות שברשותה, הייתה האחרונה דואגת להמרת הרישיון או נמנעת מלנהוג ללא ביטוח תקף.

יודגש בשנית כי גם אילו הוכח כי במקרה ספציפי זה חרגה הנתבעת מחוזר המפקח והנפיקה את הפוליסות מבלי לבצע את הבדיקה במאגר המקוון משך שנתיים עוקבות, גם אז קיימת רשלנות ברורה לא פחות חמורה מצידה, שמתבטאת בהפרת חוזר המפקח. (טענה שהועלה בסעיף 22 לכתב התביעה).

האחריות של הנתבעת מתבססת אפוא על עילה נזיקית – עוולת הרשלנות.

האם יש מקום להטיל על התובעת אשם תורם? זהו נושא הפרק הבא.

אשם תורם : התובעת הייתה צריכה לדעת כי הפוליסות אינן תקפות:

הסברנו לעיל כי אין מקום להחיל את הכלל לפיו "אי ידיעת החוק אינה פוטרת". ברי, מאידך, כי לתובעת הייתה היכולת ,ועליה מוטלת החובה, לדעת. אשמה התורם של התובעת מתבטא בכך שכתושבת חוזרת שהגיעה לארץ עם רישיון נהיגה בינלאומי ורישיון אמריקאי המשיכה לנהוג משך כשבע שנים כאשר אין לרישיונות הנהיגה הנ"ל תוקף בישראל ונהיגתה מבחינת פקודת התעבורה ותקנותיה היא נהיגה ללא רישיון. התנהגות זו היא בלתי סבירה. התובעת הייתה צריכה ליזום ולוודא אם הרישיון הבינלאומי והרישיון האמריקאי תקפים בישראל ולאיזה פרק זמן הם תקפים. הבירור אינו כרוך בקשיים או בהוצאות ומשלא ביררה יש להטיל עליה אשם תורם אותו אני מעריך בשיעור של 20%.

שיעור הנזק :

על פי חוות דעת השמאי שלא נסתרה , הנזק התאונתי הוערך בסך של 19,810 ש"ח. 80% מהסכום הנ"ל הם 15,848 ש"ח.

לא מצאתי עילה לחיוב בגין נזק לא ממוני.

ת.א 55046-03-14 חורש ליבנה נגד דנה גולד והודעת צד ג' דנה גולד הגד הפינקס:

אחריות

בכתב התביעה טען התובע כי בהיותו נוסע בכביש 98 מכיוון קיבוץ מבוא חמה לכיוון קיבוץ מסדה הנתבעת לא נתנה לו זכות קדימה והתנגשה בו בחוזקה. עוד טען כי נגד הנתבעת הוגש כתב אישום.

התובע דורש פיצוי בגין נזק תאונתי בסך של 30,673 ש"ח . שכ"ט שמאי בסך של 2,360 ש"ח ונזק לא ממוני בסך של 467 ש"ח. הנתבעת טענה להגנתה כי עובר לתאונה רצתה לפנות שמאלה. היא ווידאה שהכביש פנוי והחלה בפניה שמאלה כשלפתע הגיח התובע במהירות אדירה ומבלי שתוכל להבחין בו התנגש ברכב.

הצדדים חזרו בעדותם על גרסאותיהם . התובע טען כי ראה את הנתבעת פונה שמאלה רק בזמן הפגיעה. כמו כן, תיאר את דברי הנתבעת לפיהם הגיח במהירות גבוהה באופן שלא הייתה לה אפשרות לראות אותו כ- "שקר".

הנתבעת טענה כי האופנוע של התובע הגיח כשהיא באמצע הפנייה שמאלה "לא ראיתי לא הבנתי מה גרם לבום הרכב נעצר כריות האוויר נפתחו".

סבור אני כי אחריותה של הנתבעת ברורה . הנתבעת רצתה לפנות שמאלה, זכות קדימה נתונה לתובע שבא ממול ונסע ישר. אשר למהירות שבה נסע התובע, אני קובע על סמך עדות הנתבעת בה אני נותן אימון ועל סמך עוצמת הנזקים לשני כלי הרכב, שהתובע נסע במהירות גבוהה שמצדיקה הטלת אשם תורם אותו אני מעריך בשיעור של 20%.

האם התובע הוכיח את גובה הנזק:

הראיה היחידה להוכחת הנזק שהוגשה על ידי התובע היא חוות דעת השמאי. זה המקום לציין כי בעדותו הראשית לא העיד התובע לעניין גובה הנזק.

אמור מעתה, חוות דעת שמאי ,אף אם לא נסתרה, אינה מהווה הוכחה של הנזק שנגרם בפעול לתובע אלא הערכה של הנזק שנגרם לאופנוע. חוות הדעת השמאית היא ראיה בין שאר הראיות להוכחת גובה הנזק שנגרם לתובע.

לאחר ששמעתי את עדותו של התובע, באתי למסקנה שהתובע עלה על דוכן העדים כשכלה ונחרצה היא מעמו להסתיר מבית המשפט כל מידע שברשותו על אודות הנזק האמתי שנגרם לו.

לאור חשיבות הדברים נביאם להלן ככתבם:

"ש. מה קרה לאופנוע אחרי התאונה?"

ת. אח שלי לקח אותו מאזור התאונה ולא ראיתי אותו מאז."

"ש. איפה האופנוע היום?"

"ת. אני לא יודע."

"ש. מהתאונה פונית באמבולנס והאופנוע נשאר על הכביש?

ת. לא יודע."

"ש. לאן אח שלך לקח את האופנוע?".

"ת. לבית של ההורים בקיבוץ בית זרע".

"ש. כמה זמן הייתה מאושפז".

"ת.5 ימים".

"ש. ששוחררת לא התעניינת מה קורה עם האופנוע?"

"ת. לא".

"ש. אתה יודע מה קורה עם האופנוע היום".

"ת. לא".

"ש. מי הזמין את השמאי?".

"ת. אח שלי אורן ליבנה".

"ש. אח שלך הזמין את השמאי?".

"ת. כן".

"ש. מי שילם לשמאי?"

"ת. בסופו של דבר אני".

"ש. האופנוע עבר לבעלות של אחיך".

"ת. לא ודע".

"ש. מכרת את האופנוע?"

"ת. אני לא מכרתי העברתי אותו לאחי".

"ש. עשית העברת בעלות?"

"ת. אני אישית לא אבל יכול להיות שאח שלי העביר אותו".

"ש. קיבלת כסף מאחיך עבור ההעברה?"

"ת. לא יודע".

"ש. אתה יודע אם אח שלך תיקן את האופנוע?"

"ת. לא".

"ש. אתה טוען שכל הנזק שלך הוא בהתאם לחוות דעת השמאי?"

"ת. כן".

"ש. את דו"ח השמאי ריאתי?"

"ת. כן".

"ש. בהערות בעמ' האחרון כתוב שחשבונית התיקון טרם הומצאה היית אמור להמציא חשבונית תיקון?"

"ת. לא".

"ש. לא קיבלת עדכון ממשרד הרישוי על כך שהאופנוע הוכרז אובדן כללי וקיבל ביטול רישיון?".

"ת. לא".

"ש. יכול להיות שהיום האופנוע תוקן וחזר לכביש?"

"ת. כן יכול להיות. לפי מה שידוע לי הוא לא ירד מהכביש".

"ש. האופנוע היה רשום על שמך?

"ת. כן".

"ש. משנת 2013 קיבלת בדואר העתק רישיון של האופנוע להעבירו טסט?"

"ת. עכשיו לא, יכול להיות שבהתחלה כן אני יותר לא מקבל".

"ש. יכול להיות שנעשתה העברת בעלות?"

"ת. כן."

"ש. יכול להיות שנתת ייפוי כוח לאחיך?

"ת. כן".

"ש. כמה כסף קיבלת עבור האופנוע?"

"ת. לא קיבלתי שקל על האופנוע מיום התאונה ועד היום".

"ש. כאשר אדם תובע ורוצה להוכיח נזק הוא צריך להוכיח שאת הנזק הוא תיקן, לי נראה שאתה מסתיר את העובדה כי בסופו של יום יש שתי אפשרויות או שהאופנוע תוקן בעלות הרבה יותר נמוכה ממה שקבע השמאי או שמכרת את האופנוע במצבו לאחר התאונה וקיבלת תמורה כלשהי ואתה לא רוצה לגלות כמה עלה התיקון ולא התמורה שקבילת".

"ת. אני לא מכרתי אותו ולא תיקנתי אותו, העברתי אותו לאחי ומאז אין לי קשר לאופנועים בכלל ולאופנוע זה בפרט".

"ש. האם אחיך סיפר לך על האופנוע מה הוא עשה אתו?"

"ת. אין לי קשר עם אופנועים מיום התואנה ועם האופנוע הזה".

עיננו הרואות , חוסר אמינות וחוסר היגיון שזורים כחוט השני בתשובותיו של התובע .אין ניתן להאמין לגרסתו. במיוחד משכה תשומה הלב תשובתו שאינו יודע אם קיבל כסף מאחיו אם לאו, תמיהני. גם הטענה כי אינו יודע מה עשה אחיו עם האופנוע בגלל שאין לו קשר עם אופנועים תמוהה שכן על מנת לדעת לא צריך קשר עם האופנוע אלא עם האח.

בנוסף לחוסר ההיגיון וחוסר האמינות שנגלו בגרסת התובע , יש לקחת בחשבון שאחיו לא זומן למתן עדות ולא הוגשו קבלות או ראיות אחרות בגין התיקון. כל אלה ביחד מביאים למסקנה כי התובע בחר להסתיר מבית המשפט באופן מכוון את הנזק האמתי מתוך סברה כי חוות דעת השמאי חייבת להפוך לפסק דין, ולא היא.

לפני סיום אעיר כי מאחר שלא מדובר בסעד מן היושר , אין בחוסר תום לבו של התובע כדי לשלול פיצוי על דרך האומדן. ברם, נוכח הסתרת מלוא המידע הרלוונטי על ידי התובע, אין לפני קריטריונים ואין בידי כלים לפסוק פיצוי על דרך האומדנא.

לסיכום, מאחר שהתובע לא הוכיח את גובה הנזק, דין התביעה להידחות.

סוף דבר:

התביעה בת.א 59519-07-14 מתקבלת, הנתבעת הפינקס תשלם לתובעת את הסך של 15,484 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה 20.7.2013 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת הפינקס לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.

התביעה ב- ת.א 55046-03-14 נדחית . התובע ישלם לנתבעת דנה גולד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח.

משנדחתה התביעה ב ת.א 55046-03-14 , נדחית גם הודעת צד ג'. אין מקום לפסוק הוצאות בהודעת צד ג' וזאת לאור המסקנה אליה הגעתי ב- ת.א 59519-07-14 אודות הכיסוי הביטוחי.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ו, 27 יולי 2016, בהעדר הצדדים.