1. הורתו של הליך זה, בתביעה כספית על סך של 33,500 ₪ שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לאופנוע שבבעלותו מסוג ב.מ.וו שמספרו 90-030-082 (להלן: "האופנוע") בעקבות תאונה שאירעה, ביום 20.7.13. (להלן: "התאונה").
2. התביעה התבררה בפני כב' הרשם הבכיר מוהנד חלאילה, אשר בפסק דינו מיום 27.6.2016 קבע כי הנתבעת אחראית לקרות התאונה וכי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 20% וזאת לאחר שהרשם קיבל את עדות הנתבעת בדבר המהירות בה נסע התובע וכן על סמך עוצמת הנזקים לשני כלי הרכב.
3. בכל הנוגע לסוגיית הנזק, קבע כב' הרשם חלאילה כי התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לאופנוע, הואיל והתובע לא העיד בעדותו לעניין גובה הנזק והוא אף ניסה להסתיר מידע מבית המשפט בעדותו.
4. עוד קבע כב' הרשם הבכיר חלאילה, כי התובע בחר להסתיר מביהמ"ש באופן מכוון את הנזק האמיתי שנגרם לאופנוע ולפיכך הוא לא הוכיח את גובה הנזק ועל כן נדחתה התביעה.
5. התובע צירף לתביעתו חוות דעת של שמאי מטעמו, מר פידל חגי, אשר אמד את הנזק של האופנוע מהתאונה בסך של 30,673 ₪, (להלן: "חוות דעת השמאי").
6. על פסק דינו של כב' הרשם הבכיר חלאילה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדון בפני כב' השופט אברהם אברהם וביום 4.6.17 ניתן פסק דין בערעור במסגרתו נקבע כי התביעה תוחזר לבית המשפט השלום על מנת שיברר מחדש מהו נזק הרכוש שנגרם למערער (התובע) בעקבות התאונה. כמו כן נקבע שעל בית המשפט השלום לבחון את השאלה האם יש להשית על המערער אשם תורם ומה שיעורו.
7. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא רואה קושי רב בהנמקת כב' הרשם הבכיר בכל הנוגע לקביעתו ולפיה לא הוכח נזק רכוש שנגרם למערער (התובע) בעקבות התאונה. קושי אשר מתעצם נוכח העובדה כי המערער הגיש חוות דעת של שמאי אודות הנזק ולא נחקר על חוות דעתו והמשיבה לא הגישה חוות דעת מטעמה.
8. התיק הוחזר לבית משפט השלום על מנת שבעלי הדין יוכלו להביא ראיות בסוגיית שיעור הנזק שנגרם למערער (לתובע) כתוצאה מהתאונה וכן בכל הנוגע לאשם התורם.
9. בית המשפט המחוזי ציין ב"רחל בתך הקטנה" בפסק דינו שהחלק האופרטיבי של פסק הדין הדוחה את תביעת המערער ומחייבו בהוצאות בטל לעומת החלק בפסק הדין המטיל אחריות לתאונה למשיבה (הנתבעת) אשר נותר בעינו.
10. בנוסף, נרשם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי חברת הפניקס נטלה על עצמה את האחריות לשלם למערער (התובע) כל פיצוי שבו תחויב המשיבה (הנתבעת) כתוצאה מהתאונה.
11. לפיכך, נותר כעת לברר מהו הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה והאם יש להשית על התובע אשם תורם ואם כן מה שיעורו.
12. אחר הדברים האלה, הובא התיק בפניי לצורך שמיעתו בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק הדין בערעור ומתן הכרעה.
13. יצוין שעל אף פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, לא טרחה הנתבעת להגיש חוות דעת של שמאי מטעמה ויתרה מכך, היא בחרה שלא לזמן את שמאי התובע לחקירה על חוות דעתו.
14. בתיק זה התקיים דיון מקדמי ביום 31.1.18. במועד דיון זה נחקר התובע על ידי בית המשפט ומחקירתו עלה כי האופנוע הועבר לאחיו לאחר התאונה, שופץ באופן עצמאי ונמכר על ידו.
15. התובע לא ידע להשיב לשאלת בית המשפט מה הייתה עלות שיפוץ האופנוע ומה הייתה התמורה שהתקבלה ממכירתו.
16. התובע ציין שבבעלות משפחתו מס' אופנועים, לרבות חלקי חילוף ולפיכך, האופנוע שופץ על ידי אחיו באמצעות חלפים אשר היו ברשותו.
17. ביום 25.2.18, התקיים דיון הוכחות בתיק והצדדים בחרו שלא להעיד עדים כלשהם וביקשו לסכם טענותיהם בעל פה.
18. טענתה המרכזית של הנתבעת בסיכומיה הייתה שהנזק של התובע לא הוכח על ידו ומשעה שהתובע הצהיר שהאופנוע הועבר לאחיו, שופץ על ידו ונמכר וזאת ללא הוכחת עלות השיפוץ, דין התביעה להידחות.
19. לטענת הנתבעת, התובע עושה כל אשר לאל ידו על מנת להסתיר במכוון מבית המשפט כל מידע רלוונטי לגבי מצבו של האופנוע, עלות תיקונו או שיפוצו ומצפה שבית המשפט יעניק לו פיצוי אשר לא מגיע לו.
20. הנתבעת מוסיפה וטוענת שהסתרה כזו יכולה בנקל להצביע על העובדה שהאופנוע תוקן ללא עלות ושהוא עדיין מצוי בשימושו של התובע או של אחיו ואי הבאת אחיו של התובע לעדות, פועלת לחובת התובע.
21. הנתבעת טוענת, כי משעה שהאופנוע תוקן על ידי מי מטעם התובע, הרי שמדובר בנזק ממשי ולא בנזק תאורטי שניתן להוכחה בראיות ומשנמנע התובע מהצגת ראיות אלו, דין תביעתו להידחות.
22. התובע טוען מנגד, שככל והנתבעת הייתה מעוניינת לחקור את אחיו, היה עליה לזמנו לדיון.
23. לטענת התובע, לאחר התאונה הוא לא היה מעוניין להמשיך ולהחזיק באופנוע ועל כן הוא העביר אותו לאחיו. ככל הידוע לו, אחיו פעל לשיפוץ האופנוע באופן עצמאי ולמכירתו ואין בכך כדי לשנות מטענתו אודות הנזק שנגרם לאופנוע והמגובה בחוות דעת השמאי מטעמו.
24. במקרה דנן, הוגשה חוות דעת שמאי מטעם התובע ואילו הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת שמאי מטעמה. כמו כן הנתבעת לא ביקשה לחקור את מומחה התובע ועל כן חוות דעת התובע לא נסתרה, שכן הימנעות מחקירת מומחה על חוות דעתו מובילה בדרך כלל את בית המשפט לראות את המסקנות הכלולות בה ככאלה שאינן שנויות במחלוקת (ת.א 1727/02 מאסי נגד בנק דיסקונט ואח', פורסם בנבו 2.10.05)
25. לא מצאתי מקום לקבל את טענת ב"כ הנתבעת ולפיה מקום שהאופנוע תוקן והתובע לא הציג ראיות אודות גובה התיקון, אין התובע זכאי לפיצוי מאת המזיק. קבלת גישה זו תביא לכך שהנתבעת תצא נשכרת וזאת על אף שחבותה נקבעה זה מכבר על ידי בית המשפט וכפועל יוצא היא זו האחראית לנזק שנגרם לתובע.
26. במקרה דנן, העיד התובע, כי לאחר התאונה הוא החליט להיפטר מהאופנוע והוא העביר אותו לאחיו אשר פעל לשיפוץ האופנוע באופן עצמאי וחסכוני באמצעות חלקים שהיו ברשותו לאור התעסקותו באופנועים ולטעמי, הנתבעת אינה רשאית להיבנות מטענה זו של התובע ולהתעשר על חשבונו. ראו: תא"מ (ראשל"צ) 1956/08 דני כהן נ' חברה להובלת דלק בע"מ (27.4.10)
27. בע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פד נז (5) 462, קבעה כב' השופטת פורקצ'יה כדלקמן:

"כלל הוא בתורת הפיצוי כי יש להעמיד ניזוק במצב שהיה נמצא בו אלמלא אירעו ההפרה והנזק שנצמח בעקבותיה. מקובל עוד לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייעוד למטרה שלשמה הוא ניתן, אך אין מחייבים בדרך כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת".

1. הוא הדין בעניינו. הואיל ונקבע כי הנתבעת אחראית לקרות התאונה, הרי שמוטלת עליה חובה לפצות את התובע – הניזוק, בגין הנזק שנגרם לאופנוע כתוצאה מהתאונה, כאשר אין מחלוקת שנגרם נזק בפועל לאופנוע .
2. שעה שכך על הנתבעת להעמיד את התובע במצב בו היה אלמלא ארע הנזק ואין בידי לקבל טענתה כי כיוון שלא הוצגו אסמכתאות לעניין התיקון, אזי פטורה היא מחבותה.
3. אף לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעת ולפיה היה על התובע לזמן את אחיו לדיון על מנת להוכיח את נזקו וזאת באמצעות הוכחת עלות התיקון של האופנוע.
4. למותר לציין, שעדות התובע אודות התיקון שביצע אחיו ברכב, נשמעה בישיבת קדם משפט אשר נערכה לפניי ביום 31.1.18, בה ציין ב"כ הנתבעת כי ישקול את זימון העדים המבוקשים על ידו ולפיכך, ככל ולטענת הנתבעת, עדות האח יכלה להשפיע על הוכחת הנזק, היה עליה לפעול לזימונו לדיון ההוכחות אך הדבר לא נעשה על ידה.
5. אשר על כן אני קובעת כי שיעור נזקו של התובע כפי שהוכח בפניי הינו כאמור בחוות דעת מטעמו בסך של 25,994 ₪, כאשר לסכום זה אין להוסיף את רכיב המע"מ לנוכח תיקון האופנוע באופן עצמאי מחלפים קיימים ומכירתו לאחר מכן.
6. בכל הנוגע לסוגיית האשם התורם לקרות התאונה, הרי שלא ראיתי לנכון להשית על התובע אשם תורם וזאת כפי שאבאר להלן.
7. אזכיר כי סוגיית החבות כפי שנקבעה על ידי כב' הרשם חלאילה לא בוטלה בפסק הדין של ערכאת הערעור וזאת להבדיל מסוגיית הנזק והאשם התורם.
8. כידוע, טענת האשם התורם הינה טענת הגנה אשר הנטל להוכחתה מוטל על כתפיו של הנתבע.
9. בענייננו, לא הובאו עדים מטעם הצדדים וכפועל יוצא לא הוצגה בפניי ראיה כלשהי אשר יש בה כדי להצביע על אשם תורם בשיעור כלשהו, אותו יש לייחס לתובע.
10. משכך, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" ובהעדר ראיות, הרי שלא הוכח לפניי קיומו של אשם תורם מצדו של התובע.
11. לאור האמור לעיל במקובץ, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע הסך של 25,994 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה של התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
12. הנתבעת תשלם לתובע תשלום שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן תשיב לתובע את תשלום האגרה כפי ששולמה בפועל בתביעה זו.
13. הסכומים אשר נפסקו לעיל, ישולמו לתובע תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין שאילולא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.