לפני תביעה לתשלום סך 30,000 ₪ אותם דורש התובע כפיצוי כספי בגין פגיעה בפרטיותו וכן מתן צו כנגד הנתבעת להתנצל בפניו על אותה פגיעה.

כבר עתה יש לומר כי מתן הצו איננו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות, לא מדובר בסעד כספי, לא מדובר בצו הבא לענות על צורך דיוני ולא ניתן ל"כמת" את הצו כדי ש"ערכו" הכספי יתאים לבית המשפט לתביעות קטנות מה גם שהתובע במהלך הדיון נטש עניין זה ולא התייחס אליו.

התובע נכה צה"ל וככזה מטופל ע"י אגף שיקום נכים במחוז חיפה כאשר הנתבעת היא הרופאה המחוזית באגף.

התובע טוען כי ביום 18.12.13 הוציאה הנתבעת מכתב בו פורטו פגימותיו ושיעורי הנכות בגינן כאשר עותק ממכתב זה נשלח גם למנהל המחוז, למנהלת מרפאת אגף השיקום ולמנכ"ל חברת טלפארמה.

התובע טוען כי בעצם גילוי הפגימות ושיעורי הנכות למנכ"ל טלפארמה יש משום פגיעה בפרטיותו והפרה של חוק זכויות החולה.

התובע פנה ללשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית ונדחה תוך שיו"ר הלשכה לאתיקה, פרופ' אבינועם רכס, דוחה את טענותיו ומפנה לגרסת הנתבעת ממנה עולה כי היא נאלצה לאחד מספר תלונות של התובע במכתב אחד היות ומדובר במתלונן סדרתי בכלל ובזמן הרלבנטי בפרט כאשר ב-5 שבועות שלח 18 מכתבים והיות ובטיפולה נכים רבים נוספים, היא איחדה כאמור את תשובותיה במכתב אחד.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי טלפארמה ועובדיה אינם גורם זר אלא מי שחשוף ממילא ובאופן שוטף למידע רפואי הנוגע לנכים להם הם מספקים תרופות ואביזרים וכי טלפארמה היא חלק בלתי נפרד מהמערך הרפואי של משרד הביטחון.

על טענות אלה חוזרת הנתבעת גם בכתב הגנתה ומוסיפה כי משום כך מחויבת טלפארמה בחובת סודיות.

היות וחלק נכבד מתלונותיו של התובע במכתביו הרבים נוגעים לאספקת התרופות, הייתה טלפארמה מכותבת למכתב כשמטרת המכתב הייתה לתת מענה לדרישת התובע לאספקה מהירה של תרופות גם אם לא מדובר בכאלו "המצילות חיים".

בפני התקיים דיון במהלכו ויתרו הצדדים על חקירות נגדיות והשלימו טיעונים שבמהותם חוזרים על עיקרי הדברים שנרשמו בכתבי טענותיהם.

הגם שניתן להבין לליבו של התובע ובוודאי לא ניתן להתווכח עם תחושותיו הסובייקטיביות, דין התביעה להידחות. על רופא בכלל ורופאי משרד הביטחון בפרט לתת מענה לכל פניה ופניה של חולה או נכה, יחד עם זאת יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה המשאבים מוגבלים כאשר יש לתת מענה למספר רב של נכים מחד גיסא ומאידך גיסא במקרה של התובע, לפחות על פי הנתונים שהובאו ע"י הנתבעת, מדובר בפציינט "נמרץ" אשר לא חוסך בפניות רבות המוגשות בקצב אינטנסיבי וברור ש-18 מכתבים מצדו ב-5 שבועות הם משהו שלגוף ציבורי העובד בעומס רב קשה מאד לתת לו מענה פרטני ומידי וגם אם נפלו במכתבה של הנתבעת פגמים והיה ניתן לנסחו אחרת, הנסיבות המיוחדות יכולות להצדיקם.

התובע רואה לנגד עיניו את בעיותיו, מצוקותיו ומטפל בדרישותיו מול הלשכה לשיקום, הנתבעת מחויבת לטפל בעוד המוני נכים שגם להם דרישות, טענות, תביעות ומצוקות.

יתכן שהיה ניתן לכתוב את המכתב אחרת ברם שאלת המפתח היא האם במכתב יש באמת פגיעה בפרטיות או הפרה של חוק זכויות החולה.

התשובה שלילית, המכתב מוען לטלפארמה אשר מעמדה כמעמד רוקח ולא סתם רוקח אלא כזה המהווה חלק מהמערך הרפואי של משרד ביטחון-זה המופקד על אספקת התרופות . טלפארמה איננה "צד שלישי" כפי שטוען התובע ואיננה זרה לשרשרת הטיפול הרפואי המסתיימת בפעולתה של טלפארמה קרי באספקת התרופות. רוקח מקצועי ואחראי רשאי ואף צריך להיות חשוף לא פעם לרקע הרפואי של החולה ולהתייעץ לא פעם עם הרופא שרשם את המרשם. מדובר בחובה מקצועית וחובת זהירות בסיסית ואכן לא פעם קורה כי רוקח יוצר קשר עם הרופא כדי לברר האם תרופה מסוימת אכן מתאימה ונדרשת עבור הפציינט. דו שיח בין רופא לרוקח הוא חיוני ואין לשים מחסום בעניין זה.

לפעמים על רוקח המקבל מרשם לטיפול במחלה/פגימה מסוימת לדעת גם את הרקע הרפואי הכללי של הפציינט וכן מהן התרופות האחרות אותן הוא נוטל.

כאשר לפציינט יש בעיה או תלונה הקשורה באספקת תרופות והוא פונה לרופא, הרי הרוקח או מי שאמון על אספקת התרופות הוא גורם שראוי שידע על אותן תלונות או בעיות וגם יבין מה עמדת הרופא בעניין זה, לא כל מה שמתפרש כדחוף ע"י הפציינט מתפרש כך גם ע"י הרופא או הרוקח, לא כל מה שמתפרש כדחוף ע"י הרופא, מתפרש כך גם על ידי הפציינט והרוקח וכך הלאה. בנקודה זו מדובר במשולש בו כל צלע צריכה להבין ולדעת מה עמדת האחרות כדי לפתור את הבעיה. באותו מכתב מפנה הנתבעת את התובע לפנות ישירות לטלפארמה במידת הצורך והיא מתארת את בירור תלונותיו שערכה מול טלפארמה ע"מ לברר את העניין קרי טלפארמה היא מכותב רלבנטי לאותו מכתב, אותו מכתב בא לענות על בעיה שהתעוררה בעבר ולקבוע מתווה לבירור ופתרון בעיות עתידיות מול טלפארמה.

נכון שהמכתב מוען בראש ובראשונה לתובע אך הוא זה שהתעקש על קבלת תשובות דחופות לכל פניותיו הרבות בתחומים השונים, במסגרת המכתב התייחסה הנתבעת לכל אותם עניינים וראתה לנכון למען אותו גם לטלפארמה שהייתה כאמור צד רלבנטי נוכח מהות תלונות התובע.

לא נסתרה העובדה כי ברמת העיקרון חשופה טלפארמה ממילא למידע רפואי רב אודות הנכים ובמכלול הנסיבות נראה שאין הפרה של חוק זכויות החולה שכן טלפארמה היא חלק מהמערך המטפל בתובע, היא חשופה למידע רפואי והיא זו שמספקת לו את התרופות.

ניתן להבין את הנתבעת שנוכח כמות הפניות ו"הלחץ" שהפעיל עליה התובע באותן פניות לטיפול ומענה מידי לכל טענה ובעיה שלו, ראתה לנכון לרכז את תשובותיה במכתב אחד.

מעיון במכתב עולה כי העניינים האחרים כגון בחירת משקפי שמש או הפנייה למומחה עיניים אינם עניינים שהן במובהק "פרטיים" או פוגעים בצנעת הפרט ובהתחשב בקצב המכתבים, הפניות והתלונות ששלח התובע ודרישתו לטיפול דחוף בהן, התנהלות הנתבעת נראית סבירה.

כמובן שלהבא ולפחות בעניינו של התובע הסובל כפי הנראה מרגישות מיוחדת בכל מה שקשור למערכת היחסים מול הנתבעת ולשכת השיקום בכלל ובעניין פרטיותו בפרט, ראוי יהיה לטרוח מעט יותר ולהוציא מכתב נפרד על כל תלונה, דרישה ופניה.

שוכנעתי כאמור כי התובע בפניותיו הרבות והאינטנסיביות הביא את הנתבעת לכתוב את המכתב כפי שנכתב ברם אין מדובר לא בהפרה של חובה אתית, לא הפרה של דין אחר ולא הוכחה חבות בגין פגיעה בפרטיות המצדיקה פיצוי.

ולסיום ומעבר לצורך, דווקא התובע הוא זה שדאג ודואג לכתב כל מכתב ומכתב שלו גם לגורם שאיננו רופא כמו ביקורת המדינה, עובדים סוציאליים, מנכ"ל משרד הביטחון וכיו"ב. נכון הוא שזכותו לעשות כך ברם בעניין זה הוא מגלה דעתו שלא מדובר בעניין חסוי בין רופא למטפל בלבד והוא איננו יכול לצפות כי לאחר שמוען צד ג' כלשהו למכתב (כלומר לתלונה, לביקורת, לדרישה וכיו"ב) לא תהיה גם התשובה ממוענת לאותו גורם (אם כי בנדון אין חולק כי טלפארמה לא הייתה מכותבת למכתביו של התובע ברם העיקרון עומד וקיים כמו גם המצג הכללי שנוצר במכתבים המכותבים).

דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ה, 27 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.