בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופט אהרון שדה) מיום 27/10/14 במסגרתו נדחתה תביעת המערער (נכה צה"ל), כנגד המשיבה - רופאה מחוזית באגף שיקום נכים, לתשלום פיצויים בגין הפרת הפרטיות.

טענת המערער לפיה נפגעה פרטיותו בכך שהמשיבה שלחה עותק ממכתב תשובה ששלחה לו, בו צוינו נכויותיו המוכרות, גם לחברה המספקת תרופות לנכי צה"ל - נדחתה.

1. המבקש טוען כי בשל חוסר ידע שלח את בקשת רשות הערעור לבית המשפט באמצעות פקס ביום 30/10/14 (שלושה ימים לאחר מתן פסה"ד).

לטענתו, ביום 13/11/14 שלח לבית המשפט "פקס תזכורת" ובעקבותיו נטען כי התקשרה אליו מזכירת בית המשפט והסבירה לו מהי הדרך הנכונה להגשת ערעור.

עוד באותו היום הגיש המערער בקשה לאקונית וחסרה להארכת מועד אשר שנמחקה, וביום

17/11/14 הגיש את הבקשה דנן.

בנוגע לסיכויי הערעור נטען כי הינם טובים שכן המשיבה פעלה בניגוד לחוק זכויות החולה התשנ"ו- 1996 .

2. המשיבה טוענת כי המערער לא הצביע על "טעם מיוחד".

עוד נטען כי בקשת הוגשה לאחר המועד להגשת בקשת רשות הערעור וכי למשיבה קיים עומד אינטרס הסתמכות.

באשר לסיכויי הערעור נטען כי הם נמוכים שכן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים בהם קיימת טעות ברורה וחד משמעית, ואין זה המקרה לפנינו.

3. הכרעה:

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של "טעם מיוחד", המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד בש"א 1711/12 רוכמן נ' מענית (19.6.12); בש"מ 6229/12 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (10.1.12)).

4. בנוגע לטעמים מיוחדים נפסק, בין השאר, כי אלה:

"ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד... אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07), רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

5. הסיבה עליה הצביע המבקש לאיחור היא טעות שלו באופן הגשת הבקשה אשר נבעה "מחוסר ידע".

ברם טעות כשלעצמה, גם אם היא טעות תמת לב, אינה בבחינת "טעם מיוחד" המצדיקה הארכת מועד, כאמור בע"א 6842/00 דלעיל כדלקמן:

"טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ

לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל

אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין

ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטיגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת

מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"

6. המבקש טען כי 3 ימים לאחר מתן פסק הדין שלח בקשתו לרשות ערעור למזכירות בית המשפט באמצעות הפקס.

טענה זו לא הוכחה על ידו (בהמצאת אישור משלוח פקס), אך גם אם אצא מנקודת הנחה כי כך היה הדבר הרי שאי הגשת הבקשה בהתאם לנהלים הקבועים והתקנות, אינה נובעת מטעות אשר מחוץ לשליטתו המערער ושאינה תלויה בו, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי טעותו באופן הגשת הבקשה אינה ניתנת לגילוי ע"י בדיקה שגרתית.

יובהר כי הגשת הבקשה למתן רשות ערעור אינה בקשה ראשונה שמגיש המערער לבית משפט, והעובדה כי המערער ידע להגיש את תביעתו המקורית בפני בית המשפט קמא כראוי ובהתאם לנהלים, מלמדת כי היה ער ומודע לדרך בה נפתח הליך בבית המשפט, ואף אם הפרוצדורה הנדרשת להגשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט קמא לא הייתה נהירה לו, הרי שהיה עליו לברר זאת במזכירות בית המשפט.

7. אוסיף כי מדרך התנהלות המערער בנושא תלונתו נשוא התביעה (משלוח מכתבי תלונה רבים לגורמים ולמוסדות שונים, ובכלל זה, מבקר המדינה, מנכ"ל משרד הבטחון וכו'), ניתן להסיק כי היה בידו לברר בנקל מהי הדרך הנכונה להגשת רשות ערעור על פסק הדין קמא.

גם לאחר שהתבררה למערער טעותו ביום 13/10/14, הוא הגיש בקשה קצרה ולאקונית לפיה

הוא מבקש "דחייה להגשת הערעור" - בקשה שנמחקה ע"י בית המשפט ביום 13/11/14.

8. במקרה דנן אף התגבש אצל המשיבה אינטרס צפיות והסתמכות גבוה, שכן רק ביום 21/12/14, קרוב לחודשיים לאחר מתן פסה"ד קמא וכחודש ושבוע לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, התברר למשיבה כי המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין קמא – עיכוב שנבע מכך שהמערער לא העביר למשיבה את בקשתו, על אף הוראת בית המשפט לעשות כן עוד ביום 17/11/14 (רק לאחר שבית המשפט קבע ביום 17/12/14 כי אם החייב לא יגיש אישור מסירה בדבר המצאת בקשתו למשיבה תימחק בקשתו, הועברה הבקשה לידי המשיבה).

9. לכל האמור לעיל אוסיף כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן ממילא במשורה ובמקרים בהם קיימת טעות ברורה וגלויה על פניה.

עיון בפסק הדין מעלה כי לכאורה סיכוי הערעור נמוכים. במכתב המשיבה הפורטו הנכויות שנקבעו למבקש והטיפול/מרשם שניתן לו דרך חברת התרופות עמה עובד משרד הביטחון, ומכאן שמשלוח המכתב גם למנכ"ל חברת התרופות – חברה שממילא חשופה למידע הרפואי ביחס לנכי צה"ל בכלל ולמבקש בפרט (ואינה בגדר גורם זר בשרשרת הטיפול במבקש כאשר הוכח כי היא אף חתומה על התחייבות לשמירת סודיות ביחס לכל מידע שמגיע אליה אגב מתן שירות לנכי צה"ל), אינה בגדר הפרה של חוק זכויות החולה או פגיעה בפרטיות, כפי שקבע כבוד השופט שדה.

בהתחשב באמור לעיל, ובהיעדר קיומו של טעם מיוחד, דין הבקשה להידחות.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ה, 14 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.