בהמשך להחלטות והדיונים הקודמים בתיק, ולאחר התלבטות לא מועטה, החלטתי לקבל את הבקשה.

המבקש לא סתר את חזקת המסירה בתיק זה, אולם לגופו של עניין העלה טענת הגנה טובה לכאורה והראה כי בעת ביצוע העבודה לא הוא שנהג ברכב.

לא כאן המקום לשקול האם טענתו זו מספקת לצרכי המשפט עצמו, בו יהיה עליו להוכיח את זהות הנהג, ובנסיבות שנוצרו לא ניתן היה לברר האמנם נהגה המנוחה ברכב במועד הרלוונטי, אולם המבקש העלה חשש ממשי לעיוות דין, ולפיכך בקשתו להארכת המועד מתקבלת כאמור.

לאור כל נסיבות הבקשה, ראיתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאותיה בסך 750 ₪, לתשלום בתוך 60 יום.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014.